מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רמא
עוד להרב הנ"ל
ומה ששאל על דבר שהגאון המנוח בתשובת יהודה יעלה הביא בשמי שאין לפרוע או להטיף דם ברית כל זמן שלא נרפא החיתוך דהיינו אם לא עלתה הפריעה ביום השמיני והגאון המחבר ז"ל הרבה להשיג עלי והביא כמה ראיות דיכולין לפרוע אע"ג דעדיין לא נתרפא שכן מוכח מדברי המחהש"ק סי' של"א וגם מעלתו כ' שמשם באמת ראי' נגד הנ"ל אע"ג דיתר הראיות אינם מוכרחות והנה גוף הוראה הנ"ל לא הי' מפי עצמי אלא שכך שמעתי מפה קדוש מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל כשלמדתי אצלו בימי בחורתי וכן מבואר בחידושיו למס' שבת דף קל"ה שכ' לישב בזה קושית הר"ש שהביא הרא"ש דאיך אמרינן במל את של שבת בע"ש דלא ניתן שבת לדחות והקשה הא ניתן לדחות להטיף ממנו ד"ב וכ' הש"ך לישב דהטפה אינו דוחה שבת וכ' שם מרן זצ"ל דהוי מצי למימר מרגניתא דבשבת מסתמא הוא עדיין חולה ממילתו תוך ח' שנימול בע"ש ולכך אין רשאין להטיף בשבת זהו שמעתי מפיו הקדוש וכן מסתבר לי:
ובתשובת. מהרי"א הנ"ל נראה דעל דעתו עלה להשיג מב' פנים א' דנראה שם דאינו חולה מסוכן כלל וזה תימה דהרי הלכה ברורה דמרחיצין התינוק אפילו ביום השלישי מפני הסכנה ואע"ג דבשבת דף קל"ד אמרינן דבקטן חי' טפי המכה ופרש"י דנתרפא במהרה ולכך אינו אלא זכר לדבר מ"מ הדין הוא הלכה פסוקה כיון דהוי סכנה איך אפשר לומר דזה לא מקרי חולה וראיתי בחי' מרן זצ"ל בשבת דף קל"ה שהביא דברי ספר המכריע דין וסי' נ' שכ' דהרחיצה דלאחר המילה דמיא לרחיצה דלפני המילה וע"י גוי דווקא מותר אבל ע"י ישראל לא דאין כאן שום סכנה דלאו מכה של חלל הוא דנחלל עלי' שבת ומ"ש סכנה הוא רק סכנה קלה שנוכל להתיר לו עבור זה שבות דרחיצה ומרן ז"ל תמה עליו דהרי הגיד יורד חדרי בטן וא"כ הוי מכה של חלל ואפילו לא יהי' כן הרי קי"ל בסי' שכ"ח דמכת חרב מחללין עליו וגם מכה שע"ג היד קי"ל שם דמחללין והניח דבריו בצ"ע:
ובאמת כבר כ' מרן זצ"ל בתשובה חיו"ד סי' רמ"ה דבוודאי רוב וולדות הנימולים חיים וקיימים אע"ג דקי"ל דאין הולכין בפק"נ אחר הרוב איכ"ל היינו היכא דהוקבע סכנתא וא"כ אפשר לישב דברי המכריע ומ"מ מקרי חולה וכבר קי"ל ביו"ד סי' רס"ב דכל שיש בו שום נדנוד או מקצת חולי אין רשאין למולו וא"כ ע"כ צריכין אנו לומר כפי השגות הגאון הנ"ל בהשגה הב' דדווקא במילה אמרי' כן אבל בפריעה או הטפת דם לא אמרו ואין לדמות זה לזה דבחיתוך יש צער טפי והנה אפי' אם יהא כן מ"מ כיון דאינו דוחה מילה משום מקצת שום חולי כמ"ש הרמב"ם ושאר פוסקים וכן הוא בש"ע א"כ ה"ה הכא דיש חולי גדול וחשש סכנה ראוי למנוע אפי' צער קטן ממנו כגון פריעה והטפת דם וחכז"ל אמרו בחולין דף ס"ז ע"ב דנוקף אצבעו מרצה עליו כקרבן ודווקא בנקף שני ופרש"י דזה מצער טפי:
ועובדא ידענא שפעם אחד עשה המוהל תיקון וקריעה קצת בעור הפריעה וביום השני מת התינוק מחמת אותו מעשה אע"ג דאפשר משום דלא הי' נזהר ליתן עליו מים קרים וכיוצא בזה להיות נשמר שלא יהי' שם בראנד מ"מ נראה כל שהאבר נחלה צריך זהירות טובא והרמב"ם סוף פ"א ממילה כ' הטעם דממתינין במילה אם התינוק חולה ואין מלין אותו עד שיתרפא משום דאפשר למול אותו לאח"ז וא"א להשיב נפשו אחר שמת ומרן הגאון ז"ל בחת"ס בתשובה הנ"ל עמד בזה ולפי ענ"ד פשוט דכוונתו שכ' למ"ש לעיל דטעם דאפילו במקצת חולי אסור למול אע"ג דעפ"י הרוב לא יהי' סכנה אפי"ה כיון דאפשר להמתין לזה אסור ח"ו להכניס התינוק בשום חשש אפילו למעוטי דמעיטא ומטעם הזה נראה דגם המחהש"ק הנ"ל לא כתב כן אלא מטעם שיש לחוש שלא יוכלו לפרוע כמ"ש שם אבל בדבר שאפשר להמתין איכ"ל דגם המחהש"ק מודה דאין לנגוע בו להכניסו ח"ו לשום ספק כל זמן שלא נתרפא.
ועוד. אני אומר דלכאור' י"ל דאדרבה דמחוייבים לתקנו גם ביום הראשון וכן ביום הג' אע"ג דעוד לא נתרפא ומרן הגאון ז"ל בחת"ס סי' רמ"ה הנ"ל כ' דהא דאנו רואין דוולדות הנימולים בעזהי"ת חיים וקיימים ואפילו מיעוטא דמיעוטא אין המילה מזקת להם ומאי דאמרו חכז"ל בגיטין דף נ"ז ע"ב כי עליך הורגנו כל היום דקאי על מצות מילה היינו עפ"י הטבע אבל זכות מצות מילה מגינת ומצלת ובזה אמרתי לישב קושית הש"ך סי' רס"א על הרמ"א דסובר מל תוך ח' דיצא א"כ אמאי מילה דחי שבת נימא דנימול אותו מערב שבת כמ"ש במנחות דף ע"ב דבנקצר ביום כשר ולא דחי שבת עיי"ש ואמרתי בוודאי אם מל תוך ח' לא עשה מצוה שהרי עדיין אין כאן מצוה וע"כ עד שיבוא זמן השמיני ואז קיים המצוה במאי שעשה אתמול במאי שמל מקודם כדי שיחול לאח"ז דזמן ממילא קאתי וכן איתא בירושלמי בפ' כיצד צולין וא"כ כיון שהמילה היא סכנה אלא שהמצוה היא מגנת ודווקא בעידנא דעסיק בי' הוא מגינה ולכך א"ש דאין רשאין למול בע"ש דמביא התינוק לידי סכנה דאז עדיין אינו מצוה שיגן עליו וא"כ א"ש:
וא"כ בנידון דידן אם מל ולא פרע או שנשאר עליו ציצין המעכבין ואין לו דבר שיגן עליו כיון דלא קיים המצוה והסכנה גדולה דלא מגין וא"כ טוב ומחוייב הוא לפרוע לסלק הציצין המעכבין והוא קיום המצוה ויהא המצוה מגין עליו א"כ לכאור' נראה כסברת הגאון הנ"ל ולא מטעמי' ואמנם ביום שני פליגו הפוסקים אם יש סכנה כמבואר בב"י באו"ח בסי' של"א וא"כ אפילו נימא דביום הראשון מותר מ"מ ביום השני יהא אסור וא"כ בנידון שלו שכבר הי' לילה ולענין סכנה קי"ל דמקצת היום ככולו גבי' יוה"כ ואינך וא"כ אפילו נימא כסברא זו מ"מ עושה שלא כדין ובוודאי בדיעבד מהני בכה"ג מטעם זה ולפי מ"ש הק"נ בשבת שם דכיון דבדיעבד מהני ניתן שבת לדחות אצלו וא"כ גם קושית הר"ש שברא"ש הנ"ל אינו מוכח נגד סברא הנ"ל וביבמות דף ע"א ע"ב דמוקי לה בטומטום קשה ג"כ לזה דכיון שנקרע הרי הוא חולה ואינם רשאין למולו ובאמת אין כל הילדים ואין כל המכות שווין ולפעמים נרפא מהר.
ועכ"פ אם נראה שהגוף כבר נתפח והבשר לקה אין רשאין ליגע בו ובכל חשש משום ספק נתן הרמב"ם לנו הכלל דאפשר למול או לתקן אח"כ אבל נפש א"א להחזיר וא"כ בוודאי צריך המוהל להיות נזהר בדבר כזה אם אפשר שאם רואה שם חשש כאב באותו מקום כן נראה לפי ענ"ד נכון ואחתום בברכה ויהי ה' עמו דברי הדו"ש וטובו הק' משה שיק מברעזאווע: