מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רמ
בעזהי"ת חוסט אור ליום עש"ק פ' חקת תרל"ה לפ"ק.
החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' משה הלוי פולאק האבדק"ק באנהאט יע"א.
מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד תינוק אחד שלא עלה להמול אותו כהוגן ועי"ז היתה הפריעה בלילה אם צריך להטיף ממנו דם ברית כמבואר בש"ע יו"ד סי' רס"ב ומעלתו נ"י האריך מאוד בזה ולבסוף כ' די"ל בנידון הנ"ל כיון שמל ביום אלא שהפריעה היה בלילה איכ"ל דלכ"ע א"צ להטיף ממנו ד"ב עכ"ל בקצרה ובגוף הדין כבר האריכו האחרונים בזה ולדעת השאג"א סי' נ"ב אין הטפת הדם לא מעלה ולא מורדת אם נימול תוך זמנו או נפרע בלילה וכן הסכימו הרבה מהאחרונים וכן מרן הגאון בעל חת"ס בחידושיו כ' כן וכן הרבה מהראשונים ס"ל כן והטו"ז ביו"ד כ' דרוב הפוסקים ס"ל כן ואני אין בידי להכריע ולזאת לא באתי אלא לחוות דעתי בגוף הנידון הנ"ל במ"ש מעלתו נ"י דבנידון איכ"ל דלכ"ע א"צ להטיף ולכאורה נראה כן אבל אחר העיון קשה שהרי אנו מברכין קודם הפריעה אקב"ו להכניסו בבריתו של א"א וכ' הרא"ש סו"פ ר"א דמילה להכריע שלא נברך אחר עשייתה שכל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן ולכן כ' דמברך קודם הפריעה משום דמל ולא פרע כאלו לא מל וע"י הפריעה נכנס לברית א"כ ע"כ דע"י החיתוך לחוד עדיין לא נכנס לברית א"כ מאי יועיל הטפת דם שלא בשעת החיתוך.
אמנם אפשר לישב דבריו דבלא"ה צריך ביאור דלמה צריך הכנסת ברית הלא כל ולד הנולד לישראל הוא בכלל בן ברית ישראל ולמאי צריך להכניסו בברית ואע"ג דגם בקרא נאמר וערל זכר אשר לא ימול כו' את בריתי הפר אדרבה מהתם משמע שכבר הוא בברית אפילו בלא מל אלא שאם אינו רוצה למול ולגלות הפטרה חשבו הכתוב כאלו הפיר הברית שמתבייש להראות כי הוא בן ברית ולכך חשבו הכתוב כאלו הפיר ברית אבל הנוסח שאנו מברכין להכניסו בברית זהו לכאורה קשה להבין ועיין בחת"ס חיו"ד סי' א' שכ' ג"כ דאצל גר המילה עושה אותו ישראל משא"כ בתינוק ישראל וראיתי בדברי המפורשים הראשונים ובביאור במאירי ובריטב"א שבת דף קל"ה שכ' דההכנסה היינו תחת כנפי השכינה ונראה הכוונה דאע"ג דהשי"ת הבטיח אותנו ע"י המילה והייתי לך לאלקים אפי"ה על הערל אין השכינה שורה כמו שאמרו על נופל וגלוי עינים שכ"ז שהוא ערל א"א לו להשיג הנבואה והוא עומד והיינו שהמילה מכניסו תחת כנפי' השכינה ובברית ה' שאמר והייתי לך לאלקים:
ובזה אני מישב מה שהקשה מרן הגאון בחת"ס ובחי' למס' שבת ובתשובתו בחיו"ד סי' רמ"ח דאיך כ' הרא"ש דמברכין להכניס בברית קודם הפריעה הרי לכמה מ"ד לא נצטוה אברהם אבינו עה"ש על ולפי ענ"ד אדרבה דלכך תיקנו הברכה קודם הפריעה הואיל דנהי דאברהם אבינו לא נצטוה על הפריעה מ"מ כבר כתבו התוס' בפ' הערל דאאע"ה הי' מקיים מצות פריעה אע"ג דלא נצטוה כמו שקיים אאע"ה כל התורה כולה וממילא קודם שפרע כבר נכנס לברית ע"י המילה והי' בן ברית אלא שאברהם אע"ה השיג סוד הפריעה וראה והבין שבלא פריעה אינו עוד תחת כנפי השכינה ולזה קבעו חכז"ל הברכה קודם הפריעה ללמדינו שהמילה אינה כדי לעשותו להיות בן ברית שכבר הוא בן ברית אלא להכניסו תחת כנפי השכינה וכמו אברהם אף שכבר ע"י המילה הי' בן ברית אלא להכניסו תחת כנפי השכינה והיינו בבריתו של אאע"ה שהי' ג"כ הפריעה כדי להכניסו תחת כנפי השכינה כדלעיל ועכ"פ זה נגמר ע"י הפריעה דמל ולא פרע כאלו לא מל אלא דבסוף סי' רס"ו פליגו אי רשאין ב' מוהלים למול בשבת ושורש הפלוגתא שם עיין בב"י אי חשבינן לחיתוך פלגא דמצוה וא"כ לפי מנהג המוהלי' שמקילין שימולו ב' מוהלים בשבת ע"כ צ"ל דחיתוך הוי פלגא דמצוה ושוב שפיר יש לומר כדברי מעלתו:
אמנם אכתי יש לפקפק בדברי מעלתו במ"ש רש"י בחולין דף מ' ע"ב ד"ה מחתך בעפר בעלמא דאפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף היינו דגמר השחיטה כהלכתה אבל אי לא גמר כהלכתה גם ההתחלה לא מקרי שחיטה וא"כ אפשר ה"נ אם לא פרע כדינו גם התחלת המילה לא הוי מילה ואכתי אינו מוכרח דהתחלת המילה הוי הכנסת ברית בכה"ג אם פרע בלילה אמנם נראה מטעם אחד דבנידון דידן שפיר י"ל דא"צ להטיף ממנו דם ברית אפילו לדעת האומרים דמל בלילה צריך להטיף ד"ב משום דמדמו לי' להא ואמרינן ביבמות דף ע"ג דאפילו של"ב צריך למול ביום מדכתיב וביום השמיני ומו' דוביום ילפינן אפילו שלא בזמנו בעינן יום כ"כ היש"ש בפ' הערל סי' ו' דזה טעם הסוברים דמל בלילה צריך להטיף וז"ב (וזה שלא כמ"ש מעלתו דפריעה אינו בכלל) וכ' שם היש"ש דדלמא דווקא על לכתחילה ילפינן אבל בדיעבד אפשר דמהני מילה בלילה כמו דאמרינן גבי נקצר ביום דלדעת הרמב"ם כשר אף דבעי' לכתחילה קצירת העומר בלילה וא"כ גבי מילה מנ"ל דגם בדיעבד פוסל בשלא בזמנו בלילה וק"ל:
וא"כ נראה לפי ענ"ד לדידן אף דקי"ל כרבא דאמר כל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ ומוכח שם בתמורה דף ה' דאפילו בתרומה דכתיב חלב ומינה ילפינן דצריך לפרוש מן היפה ואם לא גילה לן קרא דמהני הו"א דלא מהני וא"כ ה"נ במילה דכתיב וביום ואם מל בלילה לא מהני עיין בתוס' שכ' בתמורה דף ד' ע"ב ד"ה רבא דהא דאי על"מ היינו דווקא בדבר דאם נעשה ממילא אינו מועיל הוא דאם עשאו באיסור לא מהני אבל בדבר שאם נעשה ממילא מועיל אם עשאו באיסור ג"כ מועיל ולא אמרינן בזה אעל"מ והנה לכאור' יש להסתפק בדבר דלפעמים עושה המוהל החיתוך ועור הפריעה אינו בנמצא כלל ע"כ או שע"י החיתוך נחתך עמו גם עור הפריעה או שנתרכך ונפלה למטה מעצמו אם זה מועיל והנה לא שמעתי מעולם פוצה פה ומצפצף דזה יהי' כמל ולא פרע ואע"ג דהפריעה נעשה ממילא דאפילו אם חתך גם עור הפריעה המוהל לא נתכוון לזה שהוי כמתעסק או כדבר שאינו מתכוון והוי כאלו נעשה ממילא אפי"ה פשיטא לכ"ע דהוי מילה מעליותא.
וראי' לזה נראה לי מאברהם אע"ה שפרש"י סוף פ' לך לך דלכך לא נאמר באברהם תיבת את כמ"ש בישמעאל את בשר ערלתו משום דכבר נתמעך האבר ונתרכך עור הפריעה ונפרע ממילא וא"כ מוכח דאפילו למ"ד אאע"ה נצטוה על הפריעה אפי"ה סגי בהכי כיון בעיקר התכלית של הפריעה הוא כדי שיתגלה העטרה של הגיד וכיון דאם נפרע ממילא ג"כ יוצא וכבר כ' התוס' דגם אם נעשה באיסור ג"כ מהני ולכך אם מל ביום ופרע בלילה יצא לכ"ע כן נראה לפי ענ"ד וממילא בנידון שלו שהוא כעין זה ע"כ לדעתי לכ"ע א"צ להטיף ממנו דם ברית:
ובפרט שבלא"ה קשה להפוסקים דס"ל דצריך להטיף איך לא משתמע שום תנא או אמורא בש"ס ללמדינו דקטן הנימול שלא כדין דצריך להטיף דאע"ג דבגר אמרינן דצריך להטיף הרי כבר כ' הרמב"ן במלחמות בשבת דף קל"ה דגר שאני דצריך להטיף כדי אימוס לברית ושיהא נעשה כישראל אבל מזה אכתי אין אנו יכולין ללמוד דגם תינוק ישראל יהא צריך להטיף ממנו ד"ב מכ"ש אם כבר נימול ונפרע לשם מצוה ולשם שמים לקבל עליו בריתו של אאע"ה שנעשה בזמן שאינו ראוי ומה"ת נימא דצריך לקבל שנית בריתו אברהם אבינו עה"ש ולכל הפחות הו"ל להשמיענו דין זה וביבמו' דף מ"ו כ' הרמב"ן דאבותינו שמלו כשהיו בני נח לשם מצוה איכ"ל ולא הוצרכו להטיף דם ברית מחדש בעת קבלת התורה וכ"כ ביש"ש פ' הערל בסי' ו' דאם נימל לשם מצוה י"ל דלא צריך להטיף ועכ"פ חידוש הוא ולא מצינו כן בשום מקום:
ולזאת. הדעת נוטה דא"צ להטיף אעפ"י שאין בידינו להכריע מ"מ הדבר עצמו צ"ע איך רשאין להטיף ממנו דם ברית בס' ערלה כבושה דהרי קי"ל ב"ק דף צ"א דמה"ת אסור לאדם לחבול בעצמו וכ"ש לאחרים והר"ן כ' בשבועות דף כ"ו דהא דשבועה חל להרע לעצמו משום דאינו מפורש בקרא אע"ג דמן התורה הוא וא"כ איך רשאין להטיף מספק ויש לישב עפ"י מה שכ' התוס' ב"ק שם דנזיר טהור המצוה מגין עליו וה"נ במקום ספק הוי מצוה אבל במקום שרוב הפוסקים סוברים דא"צ לא נתברר לי אם מותר להטיף וצ"ע ועכ"פ בנידון שלנו נראה לענ"ד דלכ"ע א"צ להטיף והנראה לפי לפי ענ"ד כתבתי: