מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה רכט
הלכה פסוקה ברמב"ם וטוש"ע יו"ד סי' רמ"ח סעי' א' דכופין על הצדקה ויורדיו לנכסיו ודין זה למדו הר"ן בכתובות דף מ"ט ע"ב מסוגיא ערוכה שם דף מ"ח ע"א דמי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו לגבות ממנו צדקה ותמה שם מזה על הרשב"א דסובר דאין יורדין לנכסים לגבות צדקה וכמדומה שהי' זה בהעלם עין מאת הרב אבדק"ק נאדש ני' בעלי שוצ"ה מכתב ע"א שדחק למצוא שורש לדין זה וכ' דלמד זה מלשון אפיק בדבר שאינו מוכרח כדידוע לכל בלשון לאפוקי ואפיק מלשון חכז"ל ובב"ב הגירסא שקיל מיני' והנה דעת הב"ח והש"ך שם ס"ק ד' דאפילו שלא בפניו יורדין לנכסיו וכ"כ הטור שם סתם יורדין לנכסיו והביא הש"ך שם ראי' מסי' רמ"ה סעי' ג' והרב אב"ד דק"ק נאדש ני' הגיה דברי הש"ך וכ' דצ"ל סי' ר"מ עיי"ש ולא כוון יפה בהגהתו אלא הגירסא נכונה רע"ה ותחת סעי' ג' צ"ל סעי' ד' והיינו שמביא ראי' גדולה מדברי הרמ"א שם שהביא דברי הגהות מיי' בשם הר"מ דללמד בניו לת"ת ב יורדין לנכסיו שלא בפניו: ובזה מסולק טענת הרב הנ"ל דדווקא משום נעילת דלת יורדין לנכסיו שלא בפניו דמהתם מוכח דל"ש דז"א והא דבעי טעמא דנעילת דלת היינו בחוב שאפשר לומר דפרע ויש לו שובר ואפי"ה משום נ"ד גובין שלא בפניו וכן מוכח בעירוכין דף כ"ב ע"ב ומה שהוכיח הרב הנ"ל מכח קושי' הרשב"א בב"מ דף קי"ז כבר הקדימו בתוס' יו"ט פ"י מ"ג ואפילו התוס' יו"ט לא כ' רק בשיעבוד בעלמא אבל היכא דאית לי' ממון עלי' ע"כ מודה מכח דברי הגהות מיי' שהגיה כן על הרמב"ם ועכ"פ ראיות הש"ך גדולה מדהגיה הגהות מיי' כן על הרמב"ם ורמ"א על הש"ע וכאן בסי' רמ"ח לא הגי' כלום ע"כ דעתו דלאו דווקא בפניו כן נראה כוונת הש"ך:
ומ"מ לדינא כבר כ' הבית מאיר באהע"ז סי' ע"א ס"ב דמשם מוכח דבצדקה שאני מלימוד ת"ת ובצדקה אין יורדין לנכסיו שלא בפניו ותמה על הש"ך דאשתמט מני' האי דאהע"ז סי' ע"א ס"ב דמוכח דבצדקה אין כופין שלא בפניו וכ"כ הב"ש שם ס"ק ג' ויש לישב קצת דברי הש"ך עפ"י הנ"ל דכוונתו רק על הרמ"א ששם באה"ע הביא דעת הטור דאפילו בצדקה כופין שלא בפניו וכן ס"ל באמת להטור גם ביו"ד סי' רמ"ח לענין צדקה והרמ"א ביו"ד סי' רמ"ח לא הגיה לכך כ' מה שכתב:
ואפשר. לישב דלא שמעינן מאהע"ז סי' ע"א הנ"ל אלא דאין מחייבין אותו שלא בפניו אבל אם כבר נתחייב כאן ופסקו עליו ואח"כ הלך למדינת הים שפיר איכ"ל דהדין נכון כהב"ח והש"ך שאפילו הרמב"ם מודה שיורדין לנכסיו אפילו שלא בפניו וכיון שכאן מיירי רק לענין ירידה לנכסיו משמע אפילו נתחייב כבר אפי"ה דווקא בפניו לכך שפיר כ' הב"ח והש"ך דלאו דווקא בפניו והראי' דבאהע"ז סי' ע"א הגיה הרמ"א על המחבר וכאן לא הגיה ונכונים דברי הש"ך לדינא: