מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה ריח
יערגין שנת תר"ד לפ"ק.
יתענג על רוב שלום וכו' מוה' יעקב שלום ני' יושב בשבת תחכמוני ק"ק טאפלשון יע"א.
ניה"ק הגיעני זה שבועות שתים ואשר בדק לן מעלתו נ"י במצות כבוד אבות שמחלו לבניהם אי יכולין לחזור או לא כיון דאפקע אפקע וכ' מעלתו דבצער הגוף תליא בפלוגתא שהביא המל"מ בפ"ו מה' אישות דין י"ד ורק בדבר שבממון מסתפק לי' למעלתו עכ"ל בקיצור ולפי ענ"ד הנה מצינו מחילה על ב' אנפין חדא דמוחל לבעלים החיוב הגוף ושיעבוד כעין שכתב הרמב"ן בפ' המוכר את הספינה בענין הא דשמואל המוכר שט"ח וחזר ומחלו דיוכל למחול לו הואיל ויש ב' שיעבודים שיעבוד הגוף ושיעבוד הנכסים וקשמוחל השיעבוד, הגוף שיעבוד הנכסים ממילא נפקע ומהרי"ק בשורש פ"ט כ' דיוכל למחול שט"ח אפילו לא הגיע זמן פרעון והוי כדבר שלא בא לעולם אפי"ה יוכל למחול השיעבוד שהוא כבר בעולם אמנם מצינו עוד מחילה בענין אחר שמוחל ואומר הרני כאלו התקבלתי וכדאיתא בנדרים כ"ד ע"א ועיין בר"ן שם דגם בדבר שאינו ממון אלא שהוא להנאתו ולרצונו יוכל לומר זה הוא רצוני והנאתי ובמחילה כזו אינו מוחל לו החיוב אדרבה הרי הוא כאלו נתקיים החיוב.
ויש ג' נפ"מ בין ב' מחילות אלו חדא דבמוחל החיוב כיון דפקע פקע וא"א למחול למשל במזונות שיעבוד הגוף של מזונות חודש דכיון דפקע פקע ובמאי ישתעבד וגם בכה"ג שייך רק אם מוחל כלל החיוב ולא על פרטי דברים איזה מלבוש או איזהו ממון והנ"מ הב' במוחל השיעבוד בכל ענין א"י לחזור בו שכבר זכה הלה בגופו אבל במוחל לו ע"ד התקבלתי נהי דבממון כיון שהוא מוחזק בממונו א"י לחזור אבל מילי דלאו ממונא כמ"ש הר"ן הנ"ל במה יזכה זה שזה לא יוכל לחזור והנפ"מ הג' במוחל השיעבוד יוכל למחול דבר שלא בא לעולם אע"ג דקי"ל בחו"מ סי' ר"ט סעיף ד' דאין אדם יכול למחול דבר שלא בא לעולם מ"מ הגוף הוא בעולם וכמ"ש המהרי"ק הנ"ל אבל במוחל דווקא ע"ד הריני כאלו התקבלתי ואינו רוצה למחול השיעבוד אז לא יוכל למחול דשלב"ל:
ולכאורה הי' נראה דיש עוד א"ב במוחל ע"ד הנני כאלו התקבלתי אם נשבע לפרוע לזמן פלוני ואמר לו הרני כאלו התקבלתי יצא ידי שבועתו כדקי"ל ביו"ד סי' רכ"ח סעיף ל"ט אבל במוחל לו החיוב והשיעבוד כאלו לא נתחייב מעולם לא יצא ידי שבועתו מיהו זהו ליתא דגם בכה"ג יצא ידי שבועתו דהרי פסק הרשב"א בתשובה סי' תשע"ה בנשבע לפרוע לזמן והגיע שמטה בנתיים שנפטר ויצא ידי שבועתו שלא הי' כוונתו אא"כ יהא חייב וא"כ ה"ה הכא ולפי"ז לכאורה קשה איך פסק הרשב"א שם שאם מאריך לו הזמן אינו יוצא ידי שבועה ואמאי פשיטא שהרווחה זו מהני כאלו הלוה לו מחדש שהרי זה נותן לו רשות להחזיק בממונו עוד זמן והמחזיק זכה בהלוואתו וא"כ הוא פטור כעת לשלם לו כשמטה ויהי' יוצא ידי שבועה ולכאורה הי' אפשר לומר דהא דמהני הרווחת הזמן היינו אם הגיע הזמן אבל קודם שהגיע הזמן פרעון והוי ממון כדבר שלב"ל ושיעבוד הגוף אינו מוחל לו לא יוכל למחול ובשלמא באומר התקבלתי שכתבתי ג"כ דא"י למחול דשלב"ל היינו אם אינו נפקע באמירה זאת השיעבוד הגוף אבל שם בממון דממילא נפקע שיעבוד הגוף באמירתו התקבלתי כיון שאומר כל חיובו הוא כאלו קבלו וממילא נפטר שיעבוד הגוף וזוכה בגופו אפילו בתוך זמנו:
אבל בהרווחת הזמן נראה לפי ענ"ד דלא מהני תוך זמנו והי' אפשר לומר דהרשב"א מיירי תוך זמנו אבל באמת זה ליתא דהמעיין בלשונו שכ' אלא א"כ הותנה וקשה לפלוג ולתני בדידי' וע"כ אפילו בהגיע זמנו או לאח"ז אין ההרווחה פטרו וא"כ קשה מ"ש משמטה וצריך לומר לחלק כיון דמ"מ נשאר החיוב עליו ולשון לפרוע לזמן וכו' כולל ב' שבועות כדאיתא שם סעיף מ"א באותו זמן ולאחר אותו זמן וכשם שהשבועה על אחר אותה זמן קיים כך על אותה זמן לא נתבטלה אך כל זה צריכין לומר לרשב"א אמנם האו"ח המובא שם בב"י ובש"ך ס"ק סובר באמת דעל אותו יום נפטר ע"י הרווחה כמו בשמטה וממילא נפטר גם על אח"כ ששבועה שבטלה מקצתה בטלה כולו וא"ש ומיושב היטב קושית הש"ך ועכ"פ נחזור לנידון שלנו אם האבות והחכמים ורבנים וכהנים מחלו רק דבר פרטיי ולזמן פרטיי ואינם מוחלים החיוב לגמרי רק עד"ז הוא רצונו א"כ פשיטא שיכולין לחזור ואין אדם מוחל דשלב"ל וזכר לדבר אמרי' בברכות דף ז' כשרציתי לא רצית ועכשיו שאתה רוצה אין אני רוצה ומחילה דמהני ילפינן בקידושין דף ל"ב מהשי"ת ואיברא כשמוחלין לגמרי על כל הדברים החיוב שיש עליהם עדיין הי' הדבר ספק:
אמנם אני אומר לא מצאנו שאנו משועבדים לאבותינו וחכמינו ורבנינו וכהנינו ושיהא על הבן שיעבוד הגוף לאבותיו אנו משועבדין לבוראינו כמאמר הכתוב כי עבדי הם וה' צוה לכבדם כדרך שצוה לנו להניח תפילין וכל יום ויום מצוה בפ"ע הוא ואלמלא הי' שיעבוד לא הי' ת"ת קודם ועוד איך אנו חייבים במצות כבוד לאחר מיתתם כדאיתא בסי' ר"מ ולאחר מיתה נאמר ועבד חפשי מאדוניו אלא וודאי לפי ענ"ד פשוט דאין כאן שיעבוד הגוף וא"כ ל"ש באבות ואינך מחילה כי אם ע"ד הריני כאלו התקבלתי וזה הוא רצוני וא"כ א"י למחול כלל ע"ד שלב"ל ורק כל זמן שאינם חוזרין היא מחילה חדשה אבל פשיטא לי דיכולין לחזור והוא פשוט לפי ענ"ד.
איברא דלכאורה להביא ראיה בהיפוך מדברי המרדכי המובא בטו"ז באו"ח סי' קכ"ח סקל"ט שכ' שעבד כהן מושכחת לה מטעם מחילה ומה שהקשה שם הטו"ז א"כ גם יהי' לו אפשר למחול על כהונתו ולישא גרושה ולפי ענ"ד פשוט בוודאי הקדושה א"י למחול רק הדבר שהוא להנאתו יכול לומר זה הוא רצוני כדברי הר"ן הנ"ל וכעין זה כ' שם הא"ר ולפי הנ"ל אי ס"ד דיכול לחזור ממחילתו א"כ איך נמכר בעבד עברי שמא יחזור אלא נראה שא"י לחזור מיהו זה ליתא דלעיל שפיר אמרנו דבמה יקנה זה אבל כאן שמוכר ומשעבד גופו ואפילו לדבר שלב"ל יוכל לשעבד כדקי"ל בחו"מ סי' ר"ט ובדברי רשב"ם ב"ב דף קנ"ז א"כ בוודאי א"י לחזור. והמל"מ בפ"ג מעבדים דין ח' הקשה על המכילתא דתנא ר"מ דאינו נרצע ושוב תנא דאינו נמכר וכיון דאינו נמכר איך יהא נרצע ועפ"י דברי המרדכי לא קשה דברוצה למחול על כבודו שפיר נמכר ואפילו במכרוהו ב"ד ואומר רוצה אני אבל במכרוהו ב"ד וא"ר למחול תנא דאינו נמכר בע"כ וא"ש: והנה בשאר וכסות שפיר שייך מחילה דהיינו שיעבוד הגוף אבל בעונה סובר רש"י דאין מחילתה מהני וטעמא נראה דהנה לאו מפורש הוא ועונתה לא יגרע ופי' הרמב"ם והחינוך היינו כשמבטל עונתה לצערה ולכך אע"ג דהיא מוחלת השיעבוד מ"מ עדיין נשאר עליו מצות ל"ת שלא לצערה ועוד יש להסביר דמחילה שייך רק בדבר שהאדם מוחזק בו אבל אם היא מוחלת לו גופה שיהא רשאי לצערה לזה לא מהני דגופה אינו בידו וממילא פשיטא דמ"מ מהני מחילתה על דעת הריני כאלו התקבלתי וזהו רצוני אלא דבזה הוא יכולה לחזור ולכך שפיר אמרו בפ' אעפ"י דרשותה מהני ומיושבים קושיות המל"מ בפ"ו מאישות הנ"ל מיהו יש לכוון זה בתי' המל"מ:
והנה מעלתו נ"י הקשה ע"ד הרשב"א ר"פ אעפ"י שכ' דר"מ דסובר ע"מ שאין לך עלי שאר וכו' לא מהני דסובר דכוונתו לבטל ר"ח ור"י ס"ל דכוונתו ע"מ שתמחול והקשה מעלתו הא ר"מ סובר בפ"ק דעירובין דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ומישבים דבריו ה"נ נימא דכוונתו על מחילה ולפי ענ"ד ר"מ לטעמי' דבעי' ת"כ ולא ס"ל מכלל הן נשמע לאו אע"ג דוודאי פשיטא דמודה דנשמע מכללא כדס"ל לר"מ עצמו באיסורא כדאיתא ס"פ שבועות העדות מ"מ סובר ר"מ מאי דנשמע מכללא לא אלים כולי האי כמו שמפרש ולכך מאי דנשמע מכללא לא סגי לבטל המעשה ולא סגי להשביע בו עדים ולחייב עליו משום מקלל לחברו עכ"פ סובר ר"מ מה דאינו מפרש אע"ג דממילא נשמע אין לו כח לבטל המעשה וה"ה מה שאנו מוכיחין מלשונו מטעם דא"א מוציא דבריו לבטלה אין לו כח לבטל המעשה והוא פשוט ונכון:
איברא דלפי סברא זו תקשה באמת לדעת הרמב"ם וסייעתו דפסק בפ"ו מאישות כר"מ דבעי' ת"כ א"כ איך פסק כאן כר"י הרי אין התנאי מבואר כראוי ונראה דהרמב"ם שוב לטעמי' דפסק בע"מ לא בעינן ת"כ וא"כ א"ש הכל:
ועפי"ז אפשר לישב ע"ד פלפול קושיא הנ"ל דהנה אם נימא דכוונתו על מחילה ואין אדם מוחל דשלב"ל א"כ ע"כ כוונתו ע"מ שתמחול כשיבוא לכלל החיוב ולפי"ז לר"י דסובר בגיטין דף ע"ה דע"מ לאו כאומר מעכשיו ודווקא לכשתתן א"כ ממנ"פ הא תנאי סותר למעשה והוי כמתנה בדבר שא"א לקיימו שהרי הקידושין לא יחולו עד שתמחול והיא א"א לה למחול כל זמן שלא חלו הקידושין מיהו י"ל לר"י דסובר כרבי שם דע"מ כאומר מעכשיו אמנם לר"מ דכתב השעה"מ בפ"ו מאישות דמשמע דסובר דע"מ לאו כאומר מעכשיו ממאי דבעי ת"כ גם בע"מ א"כ תקשה כנ"ל ת"ל דתנאי בטל מטעם שאי אפשר לקיימו וכי תימא ר"מ לטעמי' סובר אדם מקנה דשלב"ל זה אינו לפי מ"ש הפנ"י ר"פ הכותב דמחילה דהוי דיבור בעלמא מודה ר"מ דלא מהני על דבר שלב"ל וע"כ צ"ל דבאמת אין כוונתו על מחילה ורק כוונתו שמתנה שלא יהא עליו שום דין שאר וכו' א"כ הוי מתנה על מה שכתוב בתורה וא"כ שפיר סובר ר"מ דהוי מתנה עמשכ"ב וא"ש ואמנם עיקר הדבר כמ"ש מעיקרא והוא נכון ואמת לפי ענ"ד: