מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה ריז
בעזהי"ת חוסט יום ה' לסדר ויגש תרל"ז לפ"ק חוסט יע"א
החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג כש"ת מוה' זוסמאן אליעזר סופר ני' אבדק"ק האלאש יע"א.
מכתבו קבלתי בשבוע העבר ובו נשאלתי בעובדא דאתא לידו באחד שהי' בסכנה בחליו והלך מעכ"ת ני' לבקרו ויעורר אותו ואת ב"ב שיפשפשו במעשיהם ונדרה אשתו שלא תלך עוד בגילויי שער ובעלה קם מחליו זה ועתה הפיר לה שתלך בגילויי שער וכ' מעלתו ני' אעפ"י שהנוב"י מהדו"ב סי' קנ"ט כ' שהבעל יכול להפר מה שנדרה אשתו בעת צרה אבל נדר כזה מסופק מעלתו נ"י אי יש כח לבעל להפר ובגוף הדבר כבר כתבתי תשובה במקום אחר (לעיל תשובה סי' ר"י) לאחיו הגדול מוה' נפתלי ני' האבדק"ק פעטש"י חדש דלפי ענ"ד דברי הנוב"י תמוהין דהתיר בפשיטות להפר לבעל נדר שנדרה אשתו בעת צרה דהרי ביאר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' י' והאריך וביאר באריכות דהעיקר טעם של נודר בעת צרה הוי כמו נודר לחברו ועשה לו טובה דבעינין דווקא התרה מדעתו וברצונו וכן מצאתי בש"ג ר"פ שבועות שתים בתרא וכיון דהיא נדרה וה' עשה לה טובה עבור זה ולכך אינו יכולה להתיר לה וא"כ איך יוכל הבעל להפר לה ומה שהביא ראי' מנודר עד"ר כבר ביאר הרא"ש בפ"ק דגיטין אות ח' דאין לה כח ורשות לעקור רשותו וכחו של בעל וזה שייך בעלמא אבל בנדרה בעת צרה שנדרה להציל עצמה או בעלה וכיו"ב שלהציל הי' נדרה וכעין ע"ד המקום ודעת המקום היא והוא חייבין וכש"כ שנדרה זכות הוא לו וזכין לאדם שלא מדעתו ואנן סהדי דניחא לי' ואיך אפשר שיפר לה כח כזה שלא תהא רשאי להציל עצמה או בעלה וכיוצא בוודאי אין לו כח כזה ודברי הנוב"י צ"ע והבאתי עוד שם ראיות לזה:
והיינו בעלמא אבל בנדר שבנדון הנ"ל שנדרה שלא תלך בגילוי שער מבואר בנזיר דף כ"ט פלוגתא דת"ק ורבי אם בגילוח דטהרה יכול הבעל להפר ופסק הרמב"ם בפ"ד מנזירות דא"י להפר משום דאפשר בפיאה נכרית ולא מקרי דברים שבינו לבינה אמנם אפילו לרבי דהתם דס"ל דא"א בפאה נכרית איידי דזוהמא וכו' וכן בנידון הנ"ל אם אי אפשר בפיאה נכרית מ"מ בוודאי לא מקרי דברים שבינו לבינה שהרי כבר ביאר שם בתפארת ישראל על המשניות דלכאורה קשה האיך סד"א דיוכל הבעל להפר הא מבואר בפרק המדיר דפרוע ראש הוא איסור דאורייתא אפילו אינה הולכת לגמרי בפ"ר אלא במקצת שער איכא דת יהודית ותצא בלא כתובה ותי' דמושכחת לה בביתה ואין רבים מצויין שם כמ"ש בב"ש בסי' קט"ו סק"ט עיי"ש וכן הוא בוודאי דכבר מבואר ביו"ד סוסי' רל"ד דדווקא בדבר שהיא משועבדת וגנאי לו מקרי דברים שבינו לבינה אבל אם נדרה שלא לכנוס לבית אחיו א"י להפיר וכן אם נדרה שלא תתן תבן לבקריו ג"כ א"י להפר כיון דאיכא חשש רחוק לרביעה עי"ש וא"כ כ"ש דברים שאסורים משום מנהג יהודית בוודאי דאינו נקרא דברים שבינו לבינה ואדרבה היא אסורה לעשות כן ואין זה גנאי לו אדרבה גנאי לה לצאת בפרועי ראש ובשער שהוא ערוה ואין אדם רשאי לברך נגדה.
ועוד נראה להסביר בלא"ה לפי מ"ש הרמב"ם בפ"ג מהלכות גירושין דלכך כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כיון דמצוה לשמוע דברי חכמים ומצוה זה היא עליו כיון שהוא בר ישראל שקיבל עליו זה וא"כ אנן סהדי דנשמתו ופנימיותו בוודאי רוצה בזה אלא שיצרו אונסו לעשות נגד זה ולכך כופין כן ביאר הרמב"ם וכאן דהתורה נתנה לו רשות להפר דברים שבינו לבינה אבל לא דברים שבינו לבין יצרה שהרי היא אינה אלא אשה שלו ולא אשת יצה"ר שלו ומטעם זה נראה שכתבה התורה בפ' מטות לאסור איסור על נפשו והביא רש"י שם הספרי לאסור דבר המותר ולא להתיר דבר האסור ואע"ג דנדר חל גם על דבר האסור ואפילו בשבועה ע"י כולל ואיך כ' דווקא לאסור איסור וע"כ משום דבתר הכי כתיב בקרא דהאב והבעל יוכלו להפר ובכה"ג אין האב והבעל יכולין להפר ועכ"פ סבר מבואר הדבר בס' תפארת ישראל הנ"ל דבכה"ג אין שום הו"א דיוכל להפר אלא שאני הסברתי הדברים:
וגם עפ"י חכם כבר מבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' י"ב דאין רשאין להתיר נדרי איסור כגון לשחוק ואפילו בדיעבד איכא מ"ד דלא מהני ולי קשה על מאן דאמר דבדיעבד מהני באיסור ומשמע שם בש"ך בנשבע על דברים האסורים מדרבנן אין השבועה חל דהוי כדבר המפורש בתורה דכתיב לא תסור כמו שביאר שם הש"ך וא"כ לית בי' משום בל יחל דברו וכיון דהא דיש רשות לחכם להתיר ילפינן מקרא דלא יחל הוא אינו מחלל אבל אחרים מוחלין לו וא"כ היכא דלא שייך לא יחל נראה דאפילו אם נדר והנדר חל כגון במיתסר חפצא או בכולל אבל על האיסור מצ"ע ל"ש בי' בל יחל א"כ גם ההיתר של החכם בכה"ג אמאי יועיל בכה"ג:
ונראה דהיא הנותנת כיון דעל האיסור מצ"ע א"א לו לחול כלל אלא מכח כולל או מוסיף וממילא כיון דמתיר בהתרה וחל על ההיתר ממילא גם האיסור נפקע ומטעם זה אמרתי לישב מה שהקשה הש"ך שם מהא דאמרינן בגיטין דף ל"ה דפריך מכהן דאמרינן דנודר ועובד יורד ומגרש ופריך דלמא אזיל לגבי חכם ויתיר לו והקשה הש"ך שם דאי נימא דנדר באיסור אינו מועיל ההיתר ומאי פריך ולהנ"ל א"ש דע"כ צ"ל דהנדר הי' באופן דחל והיינו ע"י כולל או מוסיף דמיתסר חפצא ובכה"ג ממילא נפקע ובחידושי אמרתי לישב באופן אחר ואין להאריך כאן.
ועכ"פ בנידון הנ"ל אם האשה היתה הולכת בגילוי שער ממש דאיסור דאורייתא הוא ולא הו' הנדר חל כלל ומאי שייך הפרה וע"כ שנדרה גם על דבר שהוא דת יהודית דעל זה נראה דנדר חל דאפשר דלא הוי כדבר שאסרו חכמים בדבריהם דאיכא לא תסור ותליא בפלוגתא דהרמב"ם ורמב"ן בריש הלכות ממרים דלהרמב"ם גם במנהג איכא לא תסור ורש"י בסוכה מ"ד ד"ה וכי פרש"י דליכא לא תסור במנהג וא"כ אפשר דהשבועה חלה אפי"ה כבר ביררנו לעיל דאין כח לבעל להפר דזה לא מקרי דברים שבינו לבינה כן נראה לפענ"ד ואחתום בברכה יהי ה' עמך דברי החותם בברכה המשולשת ידידך רבך הדורש שלומך. הק' משה שיק מברעזאווע.