אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה ריג

תשובה ריב

הרמב"ם בפ"ד מנזירות דין י"א פסק האומר הריני נזיר ביום שב"ד בא בו אם בחול נדר ה"ז אסור לעולם ואם בשבת ויו"ט נדר אותו שבת ואותו יו"ט מותר מכאן ואילך אסור לעולם שהדבר ספק אם יבוא בשבת או ביו"ט והואיל והוא ספק ביום שנדר חלה עליו נזירות שספק נזירות להקל וכו' והכ"מ והלח"מ שם תמה עליו שהוא נגד הש"ס בעירובין דף מ"ג ע"ב וכלל קושייתם הם קושית א) שהרמב"ם נתן טעם אחר ממה שאמרו בגמרא בעירובין שם אמרו דלכך מותר משום דאין אליהו בא בע"ש ובעיו"ט וא בוודאי לא יבוא בן דוד בשבת ויו"ט והרמב"ם כ' טעם אחר משום דספק נזירות להקל ולדבריו גם להש"ס הו"ל לתרץ כן ב) הא הש"ס לא הוי ספק ואיך חשבו הרמב"ם לספק והג') קשה כטעם הרמב"ם א"כ גם ביום א' הוא ספק דלמא יש תחומין למע מי' וא"א שיבוא אלי' בשבת וממילא א"א שיבוא ב"ד ביום ראשון עיי"ש בכ"מ ובלח"מ:

וקושיא ראשונה אפשר לישב ולומר דטעם הרמב"ם דספק נזירות תלי' בב' הפירושים בלשון שאמר הריני נזיר ביום שבת בא אם הפירוש ביום שיבוא ממש או דפירושו ביום שראוי לבוא וכמ"ש התוס' בעירובין שם דאם הפירוש ביום שיבוא ממש לי למימר כטעם הרמב"ם משום דספק נזירות להקל דהטעם דספק נזירות להקל אמרו בנדרים דף י"ח דהוא משום דלא מחית איניש נפשי' לספיקא וכאן הרי מחית נפשי' לספיקא שהרי כוונתו ש יבוא יהא נזיר למפרע וע"כ טעם הרמב"ם הוא אי מפרשינן ם שראוי לבוא אז שפיר איכ"ל דכוונתו ביום שוודאי ראוי לבוא משא ביום שהוא ספק אי ראוי לבוא וממילא בשבת ויו"ט אולי יש למעלה מי' ואינו ראוי לבוא ולכך אמרינן דלא מחית נפשי' לספיקא וא"ש טעם הרמב"ם:

ובזה עצמו נראה דפליגו הס"ד והמסקנא שם בעירובין בס"ד ע"כ הפירוש ביום שב"ד בא כוונתו ביום שיבוא ממש מ דקשיא לי' קושיא דמקשה לבסוף דלמה מותר בשבת ויו"ט כיון ד,, חל מאתמול דאכתי לא אסיק דמיירי בנדר בשבת ויו"ט וגם לש לא משמע כן ולכך סובר דכוונתו ביום שיבוא ממש ולכך ס"ל לו דלשמא בא לא חיישינן ולשמא יבוא חיישינן כמו דאמרינן לענין מת לא חיישינן וכו' וכמ"ש נמי הטורי אבן בר"ה דף ייאן לשמעתין כן ולכך מותר בשבת דשמא בא לא חיישינן רק שמא והיום א"א לבוא ולכך הקשה א"כ אי אין תחומין גם היום או לבוא אבל כשמשני דהואיל ולא בא אלי' אתמול א"א שיבוא ק אבל בחול חיישינן שמא בא לבית דין הגדול א"כ ע"כ גם שמא חיישינן כאן והטעם יבואר לקמן אי"ה וא"כ שוב קשיא לי' שבת ויו"ט יהא אסור משום שמא בא אתמול והוכרח לתרץ דמיירי בנודר בשבת ויו"ט ולפי"ז חזר ממאי דסבר מעיקרא דהפי ביום שב"ד בא בפועל ממש אלא דהפירוש הוא ביום שב"ד לבוא והרמב"ם רמז זה במה שהוסיף ביום שב"ד בא בו לשן משמע הכי ושוב איכ"ל כטעם הרמב"ם דלא מחית נפשי' לספיקה (תי' זה על הרמב"ם וכמו שנתבאר בסוף בכל פרטיו מצאתי בפ סוסי' ק"י ביתר ביאור):

אמנם אינך ב' קושית אכתי קשיא ונראה בעזהי"ת דהנה הן בעירובין דף מ"ג ע"ב ד"ה ואסור לשתות וכו' הקשו שם חיישינן בכל יום שיבוא ומ"ש בתענית דף י"ז אמרינן שהם מותרין לשתות יין ולא חיישינן שמא יבנה משום דתקנתם קלק הואיל וזה זמן רב ולא בא עיי"ש אמנם להרמב"ם בפ"א מב מקדש לא קשה זה ששם פסק באמת כהנים שיודעין מאיזה מ ומאיזה בית אב הן אסורין לשתות אבל אותן שאינם יודעין מום לשתות משום דאפילו מהרה יבנה ביהמ"ק יהא צריך שעות שיקבעו המשמורת וא"כ אין זה ענין לש"ס דעירובין אמנם הרו השיג על הרמב"ם בזה ואמר דהרי אי יבנה ביהמ"ק יהא שם הא והמטהר וע"כ דלא חיישינן לשמא יבנה א"כ לדידי' תקשי ולפי ענ"ד נראה לישב קושית התוס' דהנה הטורי אבן ברי י"א הקשה איך חיישינן בכל יום שיבוא הא אמרינן שם נגאלו ובניסן עתידין ליגאל וחד אמר בתשרי עתידין ליגאל מלבד ניסן או תשרי אי אפשר שיבוא ותי' דהרי אמרו בפ' חלו ב' קיצין לא זכו בעתו זכו אחישנה ולפי"ז הא דאמרינן בניא בתשרי יגאלו זה הקץ של בעתו אבל הקץ של אחישנה אין לו ידוע ובזה אמרו בעירובין דבכל יום חיישינן שיבוא עיי"ש שה בסוגיא דעירובין הנ"ל אמנם לפי ענ"ד תי' זה קשה דבפרק דף צ"ח ע"א אמרו דמשיח אמר שיבוא היום אם בקולו ישמעו הא לא אתא אלי' אתמול וע"כ בקץ של אחישנה לא בעי' אלי' אתמול וגם קרא הכי דייק הנני שולח את אלי' הנביא לפן יום ה' הגדול וכו' משמע יום ה' היינו קץ של בעתו וא"כ קושית הטורי אבן:

ונראה דלא קשה דהרי מלשון הרמב"ם בפי"א ובפי"ב מה"א משמע דמלך המשיח הוא יקבץ נדחי ישראל ויגאלם א וא"כ לא יהי' זה ביום ביאתו וא"כ ביאת ב"ד הוא דבר אחר והו שיגאלו ישראל ע"י מיד צר הוא בזמן אחר וע"ז אמרו שם בניסן או בתשרי אבא על ביאת ב"ד לא נאמרה זמן ידוע אלא אדרבה על אותו עת הקבוע בעתו צריכין אנו לחוש בכל יום שהרי עת אחת קבע ה' לביאתו וכמ"ש המג"א בסי' שד"מ דשבת נגד ימי חול הוי אספ ולא שייך למיזל בתר רובא ה"נ עת אחת קבע ה' לביאתו והוא טבוע וה' יודע עתה וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואם כן אדרבה ם איכא בינייהו בין ב' הקוצין דעל קץ של בעתו צריכין אנו לחוש לכל יום שהוא ספק קבוע ולכ"ע הוא מה"ת להחמיר ואפילו להרמב"ם וסובר דספק דאורייתא מן התורה להקל בספק קבוע מודה וא"כ בוודאי צריכין אנו לחוש לו מה"ת אבל בקץ של זכו אחישנה אין לנו לחוש מן הדין שהרי אנו רואין קלקול הדור בעוה"ר ואם לא ישנה האי"מ דבר מה בעולם לא נראה שישיבו וכל זמן שלא שבו אוקי אחזקתייהו ובכל התורה אזלינן בתר חזקה:

ונראה דיש עוד איכא בנייהו בין קץ של אחישנה לקץ בעתו דהנה הרמב"ם בפי"א מהלכות מלכים כ' שמלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות ב"ד ליושנה ויבנה ביהמק"ד ויקבץ נדחי ישראל וגם בפי"ב דין ג' כ' בימי מלך המשיח כשתתיישב מלכותו והתקבצו כל ישראל יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שעליו מכל הדברים האלה נראה שלא יהי' ברגע אחד כל זה או בשעה אחת ובאמת קשה על זה מהא שאמרו בר"ה דף ל"א דיום הנף כולו אסור וחיישינן מהרה יבנה ביהמ"ק ופרש"י שבנין דלעתיד יבנה ע"י שמים והרמב"ם כ' דיבנה ע"י משיח מיהו לזה אפשר לומר דהרמב"ם סובר זדמ"י שם דמתרץ תי' אחר פליג ע"ז מיהו עדיין קשה עליו מדברי הירושלמי פ"ה דמע"ש והובא בתוס' יו"ט שם מ"ב דבנין ביהמ"ק יהי' קודם מלכות בית דוד ואז עדיין לא יהיו גדולי ישראל כאן ואיך קאמר הרמב"ם דמלך המשיח יבנה ביהמ"ק ויש לישב זה עפ"י מ"ש הרמב"ם שם בפי"ב דין י"ב שאין לחכז"ל קבלה ע"ז איך יהי' ולפי משמעות דקרא דרשו ופליגו בהו ולכך יש לחוש לכל החששות ואולי יהי' כך או כך.

ויותר נראה דזה עצמו תליא בב' קיצין הנ"ל דאם יהי' קץ של בעתו יהי' הכל כסדר וכמו"ש הרמב"ם בהלכות מלכים הנ"ל אבל אם יהי' קץ של אחישנה אז יהא הכל במהירות ומהרה יבנה בית פמקדם ביד"ש ויבוא משיח צדקינו והנה החשש לאסור לכהנים לשתות וכן הוא רק אי מהרה יבנה בית המקדש אבל אם יהי' ע"י מלך המשיח כנ"ל צריך לזה שהי' וזמן וכבר יצא יינם מהן וא"כ שני הגמרות א"ש דשם בתענית דע"כ החשש הוא על מהרה יבנה ביהמ"ק והיינו ע"י קץ של אחישנה וע"ז שפיר אמר רבי דתקנתו קלקלתו וקלקול הדור הוא תקנתם דלא צריך לחוש ע"ז דהוא נגד חזקה הנ"ל.

אבל אכתי צריכין אנו לחוש בכל יום שיבוא ב"ד ע"י קץ בעתו אמנם אז שוב לא כל כך במהרה יבנה בית המקדש ושוב אין חשש לכהנים לשתות יין אבל אם אמר שיהי' נזיר ביום שב"ד בא צריך לחוש לקץ בעתו ולכך אסור לשתות בכל יום וא"ש (ועפ"י הנ"ל יש להחמיר ג"כ כוונת הרמב"ם בפ"א מביאת מקדש הנ"ל להצילו מקושית הראב"ד שהוא סובר ככל האמור למעלה אלא דס"ל דגם לקץ של אחישנה יש לן לחוש אע"ג דקלקול הדור הוא העומד לנגדינו מ"מ אין אנו יודעין והנסתרות לה' אלקינו ולכל הפחות לכתחילה אין סומכין על החזקה ולכך כ' הרמב"ם טעם אחר דאם יבנה ביהמ"ק במהרה וכדעת הירושלמי הנ"ל עוד קודם ביאת ב"ד א"כ יהי' צריך עת לקבוע משמורת ואם יהי' כסדר בלא"ה ישהא זמן וא"ש): ועפ"י האמור י"ל עוד (וכן מצאתי בפליתי סוסי' ק"י עיי"ש שהאריך בסוגיא ההוא) נפ"מ ג' בין קץ של אחישנה לקץ בעתו לענין ביאת אלי' כדלעיל דלקץ אחישנה לא צריך שיוקדם ביאת אלי' משא"כ לקץ בעתו ואפי"ה שפיר אמרו בעירובין דף מ"ג ע"ב דהואיל ולא אתא אלי' מאתמול א"צ לחוש לביאת ב"ד דאז א"א שיבוא אלא ע"י אחישנה ולקץ זה א"צ לחוש ואפי' לפי מ"ש לעיל דאפילו לקץ זה חש הרמב"ם היינו לכתחילה בעלמא אבל לא מצד הדין וכ"ש לפי מה שיבואר אי"ה לקמן (סימן רי"ד) דדווקא לענין שתיית יין לכהנים דכתיב ולהבדיל לא סמכינן על רוב או חזקה וא"כ אין לחוש לזה לכך שפיר אמרו דאי ידעינן דלא אתא אלי' מאתמול מותר לשתות יין היום וא"ש:

אמנם כל זה אם הפירוש ביום שב"ד בא הוא ביום שיבוא ממש בפועל אבל אם הפירוש ביום שב"ד בא היינו יום שראוי לבוא אז אפילו לא אתא אלי' אתמול מקרי שפיר יום שראוי שאפשר שבן דוד יבוא בו ע"י קץ של אחישנה דנהי דא"צ לחוש לזה מ"מ ראוי ואפשר הוא וכמו שאמר משיח עצמו היום אם בקולו תשמעו וא"כ א"ש הכל בוודאי לפי ס"ד דס"ל הפירוש ביום שב"ד בא היינו שיבוא בפועל ממש ולכך ניחא לי' לתרץ דלכך מותר בשבתות ויו"ט דאז א"צ לחוש דע"י קץ של בעתו א"א לבוא הואיל ולא אתא אלי' ועל קץ של אחישנה אין לחוש בכה"ג אבל כדמסיק לבסוף שנדר בשבת ויו"ט עצמו וכתבתי לעיל דלפי המסקנא אז לא מפורשין ביום שכ"ד בא שבא בפועל אלא ביום שראוי ואפשר לו לבוא וא"כ אפילו לא אתא אלי' מאתמול מ"מ מקרי יום ראוי ואפשר לו לבוא ע"י קץ של אחישנה וא"כ ליכא למימר כטעם הש"ס וע"כ צ"ל כטעם הרמב"ם דאולי יש תחומין למעלה מי' והוא ספק אי שבת ראוי לבוא ולא מחית נפשי' לספיקא אבל ביום א' שפיר מקרי יום הראוי ע"י קץ של אחישנה וא"ש (תי' כעין זה מצאתי בפליתי סוסי' ק"י ע"ש אבל ביתר ביאור) יהי רצון שיבוא משיח צדקינו בב"א:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה