מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה ריב
ע"ד הקושיא שהביא השאגת אריה בסי' ס' להקשות בנזיר דף ד' דפריך שם לרבנן מנ"ל לאסור יין מצוה כרשות והקשה הא לרבנן מכח דס"ל בעלמא דבכולל איסור חל על איסור עיי"ש ועוד האריך שם בדברי הראב"ן שהקשה דנזיר מיתסר חפצא א"כ מאי פריך בנזיר דף ד' הא מושבע ועומד מהר סיני הא נדר חל לבטל מצוה ותי' דהיינו דווקא בפירוש והתם מיירי בסתמא והשאגת אריה הקשה עליו טובא ולפי ענ"ד יש לישב דבלא"ה קשיא לפי שיטה זו דנזירות מקרי מיתסר חפצא עמדה קושית התוס' בשבועות דף כ"ה ע"א ד"ה חומר דל"ל קרא ע"ז מיין ושכר יזיר ולפי המסקנא דמשני לה באומר שבועה שאשתה והדר אמר אהי' נזיר יש לפרש דמיירי באמר שבועה שאשתה היום והדר אמר הרני נזיר דאפשר לקיים שניהם דהיום ישתה ולמחר יהי' נזיר ובשבועות דף כ"ב ע"ב מסתפק לי' אי אהתירא קא משתבע וא"כ איכ"ל דדעתו שיהי' נזיר למחר כשם שאם קיבל עליו ב' נזירות אמרינן בנדרים דף י"ח דצריך למנות ב' נזירות וע"כ אמרינן דכוונתו לקבל עליו נזירות לאחר שישלם נזירות הראשון ה"נ אפשר לומר דהרני נזיר ר"ל וכוונתו למחר אהיתרא:
ואע"ג דבשבועות שם מסיק דלאו אהיתרא קא משתבע היא גופי' מנ"ל ואיכ"ל דהכא קמ"ל קרא מיין ושכר יזיר דאע"ג דקא משתבע לשתות אפי"ה הוא נזיר מעכשו וא"כ שפיר איצטרך קרא דאע"ג דאשמעינין מידור נדר לה' דנדר חל לבטל מצוה היינו אם א"א לקיים שניהם וע"כ כוונתו לאסור דבר מצוה אבל היכא דאפשר לקיים שניהם אולי מיישבין דבריו ולכך אצטרך קרא ולעולם איכ"ל דנזירות מיתסר חפצא אמנם לס"ד קשה מיהו י"ל דזה באמת קושית הש"ס ממנ"פ אי נזירות מיתסר חפצא למה לי קרא וע"כ מדאצטרך קרא מוכח דלאו מיתסר חפצא וא"כ קשיא הא מושבע ועומד (ואין לומר דזה גופי' קמ"ל דהוי מיתסר חפצא דזה לא נשמע מכאן דדלמא מטעם כולל חל ונשמע מכאן כמאן דאמר כולל) וע"ז שפיר משני דמיירי בשבועה שאשתה ואיצטרך לאשמעי' דלא נימא אהתירא קא משתבע כנ"ל ולעולם דהוי מיתסר חפצא וא"ש ומיושב קושית השאגת ארי' ולכך פריך לרבנן מנ"ל הא דאהיתרא משתבע וא"ש:
ועפי"ז יש לומר דהראב"ן לא ס"ל לפרש דקושית הש"ס ממנ"פ דמושבע ועומד הוא דחיקא לי' דמשמע דפשיטא לי' דלא חל ולכך ניחא לי' יותר לפרש כמ"ש התומים בסי' ע"ג ס"ק ג' דמוקי לה כגון שנדר בשבת ויו"ט בשעה שכבר זמן וחיוב קידוש עליו וא"כ בכה"ג נמי י"ל אהיתרא קא משתבע ואיכ"ל דאין כוונתו על היום אלא הריני נזיר למחר וכעין דאמרינן בשבועות כ"ג דאע"ג דשתי' בכלל אכילה כיון דאמר שלא אוכל ושלא אשתה גלי דעתי' דבכלל שלא אוכל לא כוון על שתי' וה"נ י"ל כיון שאמר שבועה שאשתה יין היום ואח"כ אמר הריני נזיר או כיון דהשתא זמן קידוש מסתמא לא כוון אלא על למחר.
ואע"ג דמסקינן בשבועות דף כ"ב ע"ב דלא אמרינן אהיתרא קא משתבע היינו היכא דאינו סותר בשבועה דבר שהי' אסור מעיקרא כגון נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן אבל כאן כי היכא דלא יהא סתירה או כי היכא דלא יהא לבטל המצוה אמרינן מסתמא כך הי' דעתו וכדאמרינן ר"פ קונם יין עד הפסח לא כוון על לילי פסח וה"נ אין סברא שיתחיל הנזירות מיד בביטול מצוה וע"ז משני בשבועה שאשתה ואז איכ"ל בכולל וכמ"ש התומים באומר שאשתה לאחר ג' או כ"ה ימים ושפיר אשמעינן דחל בכולל ומאי דקשיא קושיא הראשונה של שאגת ארי' לפי"ז מאי פריך לרבנן מנ"ל הא אית להו בעלמא כולל כתבתי לישב בחידושי: