אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה רא

תשובה ר

בעזה"י חוסט יום ה' לסדר ויחי תרל"ה לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרב המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' משה צבי פרידמאן נ"י מורה בקהל האטהאז יע"א:

מכתבך קבלתי ובו נשאלתי ע"ד המקוה בעירו שנטלו הנסרים מקרקעות המקוה ויש שם טיט ועתה מצד רדיפת המים א"א לקבוע שם נסרים ומה יעשו משום חשש טיט דפסק ביו"ד סי' קצ"ח סעי' ל"ג דלא יטבלו במקום טיט ואע"ג שכ' הש"ך שם דהיינו דווקא כעין טיט היון מ"מ כ' שם הדגו"מ אפילו בשאר טיט צריכה האשה שתגביה רגליה כשהיא תחת המים ומשו"ה כ' בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קל"ו דיש לתקן מקות כאלה משום דנראה לו דאין הנשים נזהרות בזה ודעת מעלתו כיון דבעירו א"א לתקן עתה וברש"י שממנו מקור הדין משמע דווקא בטיט עבה כמ"ש הש"ך גם הנוב"י מסכים להתיר בזה עכ"ל בקיצור ולפי ענ"ד דבר גדול דיבר הדגו"מ הנ"ל וצריכה להגביה רגליה דלפי המבואר במשניות דמקוואות מצינו דג' טיטין יש דבפ"ט דמקוואות מ"ב מבואר דטיט היון וטיט היוצרים ויתידות הדרכים הם חוצצין ואין טובלין בו וביאר שם הר"ש דהכוונה דאין טובלין בו אע"ג דהמים מקדימין ברגליו ולכך מתיר בפ"ו דמקוואות לטבול מטה אע"ג שרגליה שוקעת בטיט העבה אפי"ה בטיט כאלו אם הם במקוה אין טובלין בהן משום דהוי חציצה:

ודבריו מבוארים ומובנים היטיב דהרי כל היתר דמועיל אם מים מקדימים הוא משום דהוי כהא דתנן שם במשנה פ"ו דאם הדיחה אשה ידיה במים מותרת לאחוז באשה הטובלת דהמים שתחת ידיה שהם טופח להטפיח והם חיבור לשאר המקוה ובטופח להטפיח הוי חיבור וכמו שביאר זה התויו"ט בפ"ב דמקוואות מ"י וזה שייך אם אין שם טיט החוצץ אבל אם יש שם טיט החוצץ ויש לחוש שנדבק ברגלים ומפסיק בין המים שתחת רגליה לבין המים של גוף המקוה ואין כאן חיבור ולכך א"ש ומובן היטיב דלכך אין טובלין במקוה כזאת שיש בה טיט עבה כטיט היון ומטעם זה קשה לי על מ"ש הש"ך לפרש הא דמבואר בסי' קצ"ח סעי' ל"ג דאין לטבול במקום הטיט שכ' דהיינו כעין טיט היון דאיך אפשר דמיירי בכה"ג דא"נ למה הוצרכו להביא זה משמי' דרש"י ועיין בטור דמכשיר אפילו לכתחילה הא בטיט כה"ג מבואר בפי' במשנה דאין טובלין.

ועוד. נראה דגם לפי מ"ש הש"ך הנ"ל ללמד זכות על הנשים הטובלת במקום הטיט דווקא בטיט כעין טיט היון אסור לכאורה אינו מספיק לפי מ"ש הב"ח והובא בספר ס"ט סי' קצ"ח סעי' י"ד בס"ק ל' דאין אנו בקיאין בטיט היון ולזה יש לחוש על כל הטיטין וא"כ גם בשאר טיט יש לחוש אמנם אפשר לומר דקושיא חדא מתורצת באידך דמסתמא גם הב"ח מיירי דווקא בטיט עבה שהוא כעין טיט היון וגם הש"ך לא מפרש לשון הש"ע אלא בסתם טיט עבה שיש לחוש ולגזור אטו טיט היון ובזה פליגו רש"י ושאר פוסקים אי גזרינן כה"ג וא"ש ועכ"פ לפי המבואר בטיט היון וכיוצא בו מבואר במשנה שאין טובלין ובטיט עבה שיש לחוש או לגזור אטו טיט היון פסקינן ג"כ דאין טובלין בו כדעת רש"י:

ויש טיט שני שאין בו חשש כלל דהיינו שהוא כעין טיט הנירוק המבואר במשנה י' בפ"ב דמקוואות דטובלין בו ולכאורה הי' נראה לי דבטוט כזה רשאין לטבול בו אפילו אם אין המים מקדימין ותימה הוא בעיני על מ"ש הרע"ב והתויו"ט במשנה הנ"ל שהטעם שמטבילין בו הוא משום דהמים מקדימין שהרי במשנה שם אמרינן דטיט כזה מצטרף לשיעור מקוה וא"כ הוא כמים וא"כ ל"ל שיהיו המים מקדימין וצ"ל כיון דרגלי האדם דוחקות וכובשות את הטיט שהיא במקוה ההוא הו"ל כמו שהמים נפרדין מן הטיט והרי איתא שם במשנה הא דמטבילין בטיט כי האי היינו דווקא שהמים על גבי הטיט ולכך היה מקום לחוש ולכך הוכרחו לומר משום שהמים מקדימין:

ועכ"פ. בטיט כה"ג לכ"ע טובלין בו ונהי דבמשנה נקט לשון מטבילין ואיכ"ל דקאי על כלים אבל באדם דיש לו כובד ויש לו אצבעות ומשו"ה חייש הראב"ד בס' בעל הנפש והרשב"א ואינך פוסקי' במו שהביא הב"י שם גבי אין טובלין בנמל מ"מ בטיט כעין טיט הנירוק המבואר במשנה הנ"ל נראה דלכ"ע טובלין בו אפילו אדם דהרי בש"ע ביו"ד סי' ר"א סעי' ל"ב כ' סתם דטובלין בו היינו אפילו אדם ובכל הני ב' טיטין דלעיל אין נפ"מ בהגבהת רגלים דבטיס הראשון לעולם אין טובלין שהוא דבוק ומתדבק טובא ברגלי הטובל ובטיט השני א"צ להגביה כיון שהמים מקדימין והוא מחובר למים דינו כמים כדלעיל אמנם יש טיט שלישי שאינו עבה ודבוק כ"כ כטיט היון וגם אינו כטיט הנירוק בכה"ג מיירי מתניתן פ"ו דמקוואות דמטבילין מטה בטיט עבה וסבירא להו לרשב"א ולראב"ד ושאר פוסקים המובאים בב"י שם דדווקא מטה אבל אדם אינו טובל בו דאדם יש לו כובד או משום שיש לו אצבעות ונכנס הטיט בין האצבעות לזה אין טובל בו:

והרא"ש וב"י הקשו עליהם כיון שהמים מקדימין מאי איכפת לן בכובד האדם או שנכנס באצבעות ולפי ענ"ד להסביר את דבריהם דהרי בסעי' ד' שם פסק ברמ"א דגם שאר טיט אם אשה מקפדת עליהם הוי חציצה וצריך טעם למה ומבואר בספר סד"ט דס"ל דאף בשאר טיט כל זמן שהטיט דבוק אין המים באין שם ומפסוק אלא שמסתמא כיון שהטיט לח הוא הוא נימוח במים ועובר ע"י המים ולכך מן הסתם אינה מקפדת וא"כ אם יש כאן טיט במקוה וההיתר לטבול כבר כתבתי לעיל בשם הפוסקים משום דהמים מקדימין ונשארו הרגלים לחים ממים דטופח להטפיח שהם מחוברים להמקוה וקשה כיון דיש שם טיט וכל זמן שהטיט דבוק הא אמרינן דאין המים באים שם א"כ הטיט מפסיק בין המי מקוה למים שתחת רגליו ואנן בעינן שיהי' כל גופו עולה במים בב"א ואיך יכול לטבול ולכן כ' באמת הראב"ד דדווקא במטה שאין לה כובד ואין לו סדקים דמסתמא אין הטיט מתדבק לרגלי המטה ולכך מועיל מים מקדימים אבל באדם שיש לו כובד וסדקים יש לחוש שהטיט מתדבק בו לפי שעה ומפסיק בין מי המקוה למים שתחת רגליו ולכך ס"ל דאין טובלין:

אלא דלפי"ז לכאור' קשה ממשנה דמקוואות פ"ט דתנן דווקא בטיט היון וכיוצא אין טובלין אבל בטיט אחר טובלין והתם איירי מתניתן באדם וקשיא לכאור' על שיטת הראב"ד וסייעתו ולזה תי' הרשב"א לפי הנ"ל דבשאר טיט מועיל הגבהת הרגלים ומיד באותו רגע נימח הטיט וכדלעיל אבל בטיט היון דמתדבק אינו נמחה בידים ולכך אסור אבל בשאר טיט מושכחת לה היתר ע"י הגבהת הרגלים וא"כ דברי הדגו"מ הם מוכרחים ונכונים ולזה ג"כ אין ראי' מדברי הר"ן שרצה להביא הסד"ט ראי' להש"ך שכ' דווקא בטיט עבה וכו' דאיכ"ל דהיינו בטיט עבה אינו מועיל הגבהת הרגלים אבל בטיט שאינו עבה כ"כ מועיל היתר ע"י הגבהה.

וא"כ בוודאי במקום שיש טיט יש לחוש שצריך להגביה רגליה וא"כ אם אפשר בוודאי צריך לתקן מקוה כזו ולפי שעה צריך להזהיר אותם שיגביהו רגליהם דהיינו כשהן תחת המים יסמכו גופם בכותל שתחת המים כדי שיוכלו להגביה רגליהם בשעה שכל גופם תחת המים ולפי ענ"ד יוכלו לתקן לפי שעה ע"י אבנים אם יש שם אבנים חלוקות או בלבנים שרופים במשך ד' טפחים או יותר באופן שלא יהא בו משום ביעותתא לעמוד הרגלים עליהם בשעה שהן טובלות כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה יהי ה' עמו דברי החותם בברכה המשולשת רבך הדורש שלומך:

הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה