מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קצו
החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האהוב המופלא ומופלג בתורה וביראה המאור הגדול המפורסם כש"ת מוה' זלמן שפיצער נ"י מורה בעיר מלוכה ווין יע"א.
אם אמנם לא ידעתי ממש תוכן הענין מ"מ את נדרי אשלמה אשר נדרתי למעלתו נ"י שאי"ה אכתוב לו דעתי בענין מקוה שנעשה באופן שהמים באים לחפירה אחת מהנהר ע"י גלגל המסבב ע"י שבני אדם מסיקת תחתיו וע"י קיטור מסבב הגלגל ומוליך מים עמו לצינורו' ומן הצינורות לחפירה גדולה ומן הבור ההוא נמשך ע"י צינורות למקוה ובכל אלו אין לחוש משום הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה שכל הצינורו' נעשה לקרקע וגם אי משום חשש שאובין ע"י כלי אלא דיש לדון לפסול מכח שהוויות המקוה ע"י ואנו דרשינן בתורת כהני' פ' שמיני דלכך נאמר מעין ובור מקוה מים ללמד מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים וכך כ' הרמב"ם בפ"ב מ"ו דמקוואות ופסק כן בחיבורו פ"ה דין ז' וכן הוכיח הראב"ד בס' בעל הנפש שער המים מכמה משניות וכן כ' הרא"ש בהלכות מקוואות וכך הביא הב"י בסי' ר"א בשם הרשב"א ופסק כן בש"ע יו"ד סימן ר"א סעי' ל"ט דכל שבא ע"י ידיו ורגליו של אדם ואפילו ע"י דבר שאינו נעשה לקבל מים אם נעשה מקוה על ידיהם ואפילו בג' לוגין פוסל אם באו ע"י אדם ועיי"ש.
אמנם הקשו על זה מהא דכ' הפוסקים דאם רוצים לנקות המקו' ישאבו המים ע"י כלי מנוקב וקשה מאי הועילו חכמים בתקנתן וכבר הקשה כן בתשובת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן בסי' רל"א ומזה הוכיח הטו"ז שם בס"ק מ"ב דהיכא דלא נפסק אפילו מחובר רק ע"י ניצוק הוי כאלו כל המים עדיין במקוה ולכך אפילו נשפך מפי הכלי אינו פוסל מכח שבא ע"י אדם שהרי גם קודם שפיכה מכח חיבור הניצוק חשיב כאלו הי' במקוה ואע"ג דלא קי"ל ניצוק חיבור ולא גוד אחית מ"מ לענין שאובין דרבנן י"ל גוד אחית וכ' עוד הטו"ז אפילו אי שאובין מה"ת איכ"ל דנהי דלא אמרינין בדאוריית' גוד אחית ולמחשב העליון כאלו הי' בתחתון מ"מ חיבור מקרי וזה קשה להבין הרי קי"ל ניצוק וקטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה:
מיהו לענין ג' לוגין שאובין דהוי מדרבנן הי' אפשר לומר כטו"ז דאפילו ניצוק חיבור אלא דקשיא ע' זה דהרי הראב"ד עצמו מפרש הא דפ"ז מ"ו דמקוואות הטביל בו הסגיס והפלוה מקצתו נוגע במים טהור דהיינו לענין שאובין אבל אם אינו נוגע אע"ג דהוי מחובר ע"י קילוח הניצוק פוסל המקוה משום דבא ע"י אדם וא"כ מוכח דאפילו אם אינו מופסק פוסל באמת הרמב"ם בפ"ח ממקוואות דין י"ב מפרש המתניתן לענין צירוף וקאי על הטובל אי טהור אבל הטור וש"ע סעי' ג' פי' לענין שאובין ומטעם זה נמי קשיא לי על הב"ח והובא בטו"ז שם ס"ק ע"ז דכ' דלכך פוסק הטור כר"י ותימ' הא הטור מפרש לענין שאובין וכבר הביא הראב"ד בס' בעל הנפש והובא בב"י שם תוספתא דשאובין מודים רבנן וצ"ע וכיון דלהטור וש"ע מיירי לענין שאובין א"כ מוכח דאפילו אם מחובר ע"י ניצוק פוסל אם בא מידי אדם ובאמת הטו"ז בעצמו הרגיש בזה שם ותי' דסגיס שאני ובס"ק ע"ז דחק שוב לחלק והדבר קשה דהרי שם בסגוס מיירי על הזב ממנו בעצמו ואיך כ' הטו"ז הטעם הואיל ואינו זב אלא ע"י סחיטה.
וגדולה מזו דעת הרוקח המובא בש"ך שם ס"ק מ"ו דאפילו בלא העלוה אם סוחט ממנה ובא ע"י אדם פוסל ולפיענ"ד זה נראה ג"כ כוונת הרמב"ם בפ"ה דין ב' המועתק בש"ע סעי' ט"ו הסוחט כסותו והגביהה והמים שבה נופלים ממקומת הרבה ולכאורה הלשון קשה כיון דהגביהה שפירש הכ"מ דהיינו שהעלוה מן המים א"כ למה נקט סוחט ולכך נראה לי דהו' של והגביהה הוא ו' המחלקת וסוחט אפילו בלא הגביהה כיון שבא עיקרו ע"י אדם פוסל וכהרוקח וכן מוכח לפי פי' הב' של הר"ש במ"ו בפ"ב דמקוואות על התוספתא דהי' בראשו ג' לוגין דאע"ג דמצטרף לפי פי' הר"ש שם ואפי"ה סוחט פוסל ועכ"פ נראה לפי ענ"ד עיקר דאפילו אם אינו נפסק אם בא ע"י אדם פוסל וכן דעת הש"ך בס"ק מ"ו שכ' לישב קושיות הנ"ל מהא דמנקין המקוה בכלי נוקב בתי' אחת וא"כ ע"כ לא ס"ל כטו"ז.
ובאמת גם תי' הש"ך צריך ביאור שכ' הואיל שלא ברצונו נשפך למקוה ואדרבה הוא רוצה לנקות המקוה והוי כמו נפל ממילא וקשה הרי בכלי אפילו שלא ברצונו פוסל וכבר כ' הראב"ד דא"א דכלי גרע מבא ע"י אדם וכמו שיבואר אי"ה בסמוך ונראה כוונת הש"ך כל דבר שאינו מתכוון קיי"ל כר"ש דהוי כאלו לא נעשה על ידו אלא דכאן איכ"ל דהוי כעין פס"ר מ"מ כיון דלא ניחא לי' אדרבה ניחא לי' בהיפוך וכענין דאמרינין בשבת דף ע"ה ע"א לא חשיב כאלו עשה והוי כנעשה ממילא ואינו פוסל אבל אם הכלי אינו מנוקב דאפילו בנפל ממנו ממילא פוסל גם אם אינו מכוון ואפילו ניחא לי' בהיפוך לא גרע מנשפך לתוכו ממילא דפוסל וא"ש וא"כ אין ראי' לטו"ז ואיכ"ל דאפילו אם הוא מחובר למקוה או לנהר ולמעיין או בא ע"י אדם פוסל וא"כ בנידון הנ"ל שבא ע"י גלגול יש לומר דפוסל אפילו אם אינו נפסק מן הנהר ואין נראה לחלק הואיל ונפלו ונחו מעיקרא לחפירה ובור ואח"כ הלכו למקוה שיהא זה כמו פנים חדשות כיון דבעינין שלא יהא ביאת המים ע"י אדם דומיא דמעיין ודינם כשאובין כשם דגבי שאובין אין חילוק בזה כמבואר בכמה דוכתי ה"נ לא שנא.
ובוודאי לדעת הראב"ד המובא בב"י סי' ר"א ובס' גידולי טהרה בסי' י"ד הכריח שזה אינו מדברי הראב"ד אלא מדברי השגות הרז"ה דס"ל דכל שלא הי' בכלי אלא דפוסל מכח תפיסת האדם עד מחצה כשר ויתר ממחצה או כולה מהני המשכה אפילו למ"ד שאובה שהמשיכה כולה פסול מ"מ בכה"ג מותר והטו"ז בס"ק מ"ז רצה לדייק מש"ע דאפילו לדעת הש"ע דלא פסק כהגהת הראב"ד הנ"ל וס"ל דאפילו לא הי' בכלי אלא שבא ע"י אדם פוסל בג' לוגין מ"מ מודה להגה"ה זו במקצת שאם לא נפסק ועודנו מחובר לנהר או למקוה ומעין אפילו רק בניצוק דאז אינו פוסל לדעת הטו"ז בג' לוגין גם קולא זו אמרינין דאפילו כל המקוה אם נמשך כשרה אם נעשה כה"ג וטעם הטו"ז למה צריך שלא יהא נפסוק מובן עפ"י דברי הטו"ז בס"ק כ"ח שתלה זה בזה במקום דאינו פוסל בג' לוגין מועיל להמשיך כולו יעייי"ש ולכך להש"ע דפוסק בסעי' ל"ט כהרא"ש והרשב"א דפוסל בג' לוגין ודלא כהגהות הרז"ה הנ"ל הוכרח הטו"ז לחלק בין נפסק או לא ולדברי הטו"ז הסכים ג"כ בתשובת זכרון יוסף חיו"ד סי' כ"נ.
מיהו כבר השיג עליהם בספר גידולי טהרה סי' י"ד הנ"ל וגם כבר כתבתי דהיסוד של הטו"ז דהיכא דמחובר ע"י ניצוק אינו פוסל בג' לוגין הש"ך בס"ק מ"ו פליג עלי' וכ"ש מה שהטו"ז רוצה בזה להתיר גם בכולו שאוב דאז הוא לדעת רמ"א וסייעתו אסור מן התורה זה בוודאי קשה וכ"מש כבר למעלה דבדאורייתא ניצוק וקטפרס אינו חיבור ומדברי הש"ע אין הכרח וכמ"ש בספר גידולי טהרה הנ"ל מ"מ לפי דברי ההגה"ה בספר בעל הנפש שהוא לפי מ"ש בס' גידולי טהרה דברי הרז"ה כדמוכח מדבריו לענין שלג יהי' מקוה בנידון שהתחלנו מותר מיהו לכתחילה צריך להמשיך המים ע"ג קרקע שאפשר להבליע וכמו שכ' בזכרון יוסף הנ"ל כי אם בשעת הדחק מיהו מדברי מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ר' נרא' דלרז"ה לא בעי' המשכה ממש דהרי כתב שם דבכל שהוא סגי ולא בעינין ג' טפחים ובלא"ה גבי שלג לא שייך המשכה ממש דאינו יכול להבליע.
מיהו הרז"ה בזה דעה יחידית ולא מצינו מאן דמסייע לי' ונהי דלגבי שלג בשו"ע סי' ר"א סעי' ל' נראה דס"ל כוותי' וגם בלא"ה נראה דגוף הסברא תליא ברברבתא דכבר כ' התוס' והר"ש בפ"ב דמקוואות מ"ג בשם ר"י דכולו שאוב מדרבנן וקשיא למה גזרו ותי' גזירה אטו יטבול בכלי אמנם הר"ש ס"ל כולו שאוב מן התור' וס"ל שם משום דהוייתו ע"י טהרה בעינין והראב"ד בס' בעל הנפש והביאו הרמב"ן בחי' ב"ב דף ס"ו דעיקר הטעם דבעינן הווייתו בידי שמים כמו מעין והנ"מ י"ל לדעת הר"י דעיקר הגזירה משום טבילה בכלי א"כ לכאורה אינו אסור אלא א"כ נשאב בכלי וכן רצה הגה"ה הנ"ל בספר בעל הנפש לומר מעיקרא אלא דקשיא הרי חכז"ל אסמוכ' על קרא דמה מעין בידי שמים וא"כ ע"כ כל דבא ע"י אדם פוסל וצריך לומר דגזרו אטו שאובין ממש וא"כ כיון דלא נשאב בכלי אין מקור לגזירה אלא שלא להחליף אטו שאובין שפיר י"ל דאם נמשכו עם הקרקע ויש היכר לא גזרו כלל וזה כוונת הגה"ה הנ"ל ובזה מובנים היטב ומיושבים כל דבריו ממה שהקשה עליו בספר גידולי טהרה הנ"ל.
אבל לשיטת הראב"ד דעיקר האיסור הוא דבעינן שלא יהא הוויית המקוה ע"י אדם א"כ כל שבא ע"י אדם להקל בי' טפי מנשאבו בכלי וכמ"ש הראב"ד בס' בעל הנפש שלא יהא הטפל חמיר מהעיקר ועפי"ז מובן היטב דברי הב"י שכ' על הר"ש שכ' בפ"ב דמקוואות מ"ח ומ"ט דעם הקרקע קאמר דכשר בזילף דהיינו המשכה וכ' הב"י למ"ד המשכה כשר אפילו בכולו שאוב והטו"ז בסי' ר"א ס"ק כ"ח תמה על זה הא הראב"ד היינו הגה"ה הנ"ל כ' דבכה"ג לכ"ע מועיל המשכה ולהנ"ל א"ש דהגה"ה זו שפיר כ' דאיכ"ל דס"ל כולו שאוב דרבנן ורק גזירה משום כלי וא"כ יש לחלק כנ"ל אבל הר"ש לשיטתו דס"ל שם במשנה ג' דכולו שאוב אסור מה"ת משום דבעינין הוייתו ע"י טהרה וע"י אדם שזילף נמי אין הוויותו ע"י טהרה ואסור מן התורה ואין סברא להקל טפי ע"י כלי וכמו שכ' הראב"ד בס' בעל הנפש וע"כ ברייתא אתיא כמ"ד לכולו שאוב מועיל המשכה וא"ש דברי הב"י:
ועפ"י האמור אפילו אם נדייק מדברי הב"י והש"ע דס"ל כהגה"ה הנ"ל וכמו שדייק הטו"ז בס"ק מ"ז מ"מ איכ"ל דהש"ע לשיטתו דס"ל במעין ל"ג דכולו שאוב אינו פסול מן התורה והיינו כר"י שפיר י"ל כסברת הרז"ה הנ"ל אבל לדידן דקי"ל כרמ"א וכמו שכ' הש"ך בסי' ר"א בס"ק י"ב דכולו שאוב אסור מה"ת או מטעם הר"ש או מטעם הראב"ד א"כ כל שהווייתו ע"י אדם אין להקל בו טפי מע"י כלי וא"כ אין מקום לסמוך על דברי הרז"ה ודברי טו"ז הנ"ל.
אמנם לפי ענ"ד נראה דמקוה הנ"ל יש להכשיר גם ליתר הפוסקים דהנה הרמב"ם נהי דגוף הדין דבעי' שלא יהא הווייתו ע"י אדם ס"ל כהראב"ד וכמ"ש לעיל אפי"ה פסק בפ"ה דמקוואות דין ח' גייס העובר ממקום למקום וכו' וזלפו בידיהם ג' לוגין כשר ולא עוד אלא אפילו עשו מקוה לכתחילה ה"ז כשר וכ' הכ"מ שהוא סובר כל שניתזו בין ע"י אדם בין ע"י בהמה כשר ור' יוסי דפוסל דווקא בשנטל בידיו ורגליו ג' לוגין ונתנם למקוה א"כ מבואר דלהרמב"ם דווקא בנתן בידים פוסל אבל כל שבא ע"י נתיזת האדם מותר ולכאורה קשה מנ"ל זה הא נתזה חשיב כחו וכחו כגופו וכדמסיק בב"ק דף י"ז ע"כ דצרירו' כחו כגופו והא דחייב רק ח"נ הוא מהלממ"ס ומניזקין יש ללמוד גם לשאר דברים וכמו שלמד הרשב"א בתוה"ב הארוך בית א' סוף שער א' בנפלה סכין לענין שחיטה ועיין בתבו"ש סי' ג'.
ונראה בעזהי"ת לישב דהרמב"ם הוכיח דינו דלכאור' קשיא לן מפ"י מ"ג ופסקו הרמב"ם פ"ו ובטור ש"ע סי' ר"א סעי' נ"ה דג' מקוואות של כ'כ' ואחד שאוב וירדו ג' וטבלו ונתערבו המקוואו' עי"ז המקוואות טהורין והטובלין טהורין וקשה לי אמא הרי הוי הווייתו ע"י אדם וגם הא דתנן פ"ז מ"ז מחט שהוא נתנה ע"ג מעלו' המערה הי' מוליך ומביא במים כיון שעבר עליהן גל טהורה קשיא הא הוויתו ע"י אדם מיהו בזה כבר כ' התוי"ט שם דבלא"ה קשה הא בעינן הווייתו ע"י טהרה ותי' דמיירי בלא נתלש הגל וא"כ ה"נ אתי שפיר דלא קשיא משום הווייתו ע"י אדם יעויי"ש אבל מפ"י משנה הנ"ל קשיא לי טובא.
ונראה. לישב עפ"י מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה פ"ב דמקוואות מ"ז ברייתא דת"כ דיכול ימלא בכתפו ויעשה מקוה ת"ל מעין וכו' יכול מה מעין שאין בו תפיסת אדם ת"ל בור מזה ילפינן דרשאין לכפות קנקנים שנתמלאו מים שלא מדעתו ולא נחשבו לשאובין ורשאי לכפותן ויגררו המים למקוה לעשות מהם מקוה לכתחילה כמבואר שם וקשה הא אם כופה הקנקנים כדי שירדו המים למקוה א"כ הרי באו למקוה מכח אדם וע"כ כיון דאית לן ריבוי ומיעוט אמרינן דהמיעוט בא שלא למלא בידים והריבוי בא ללמד דרשאי לעשות ע"י כוחו דאע"ג דאם יכפה הכלים יבואו המים ע"י כוחו אל המקוה אפי"ה שרינן לה וע"כ דילפינן זה מריבוי דקרא ושפיר אמרינן בפ"י משנה ג' הנ"ל דאם נתערב ע"י בני אדם הטובלין שם טהורין דדווקא אם הוא בידי אדם אסור אבל כל שבא רק מכחו ומעיקרא לא נעשו שאובין מותר:
וא"כ שפיר פסח הרמב"ם דהנתיזה ע"י ידי ורגלי האדם שרי דהנתיזה אינה אלא כח כדאיתא בש"ך הנ"ל ומקרי רק תפיסת האדם ולכך למדנו בתורת כהנים דתפיסת האדם מותר ודין זה לא מסברא הרמב"ם מדמה אלא שהוא תוספתא מפורשת והביאו הר"ש בפ"ב מ"ח וט' דאיתא בתוספתא גבי מניח קנקנים בראש הגג לנגבן דר"י בשם ר' יהושע אומר אף יטה ובלבד שלא יטול ביד וכן הי' ר"י אומר המזלף בידיו ורגליו פסול הוליכו עם הקרקע כשר לגיון העובר ממקום למקום וזלפו בידיהן וברגליהן ג' לוגין כשר וקשה מאי ענין דין מזלף לדין קנקנים ומאי וכן דתני אלא ע"כ הוכיח הרמב"ם דקאי על הסיפא דלגיון העובר דבא רק מכחו ורישא דפוסל היינו בבא מידיו ממש וכמו שכ' הכ"מ והיינו דומיא דלא יטול בקנקנים וכיון שע"י התזה וכפייה מותר א"ש האי דג' מקוואות פ"ג מ"ג דבא ג"כ רק מכחו.
ולכאורה הדבר מוכרח עד דקשיא לי על הרא"ש ועל הטוש"ע והראב"ד בה' מקוואות דפסקו בקנקנים יכפה ובזילוף בידו ורגלי אדם פסקו דפוסל ולגיון פירשו דמיירי דווקא ברגלי בהמה וקשיא הא הברייתא מדמה להו ונראה דבהא פליגו הרמב"ם גבי קנקנים דפסק דיכפה אין ההיתר משום המשכה דהרי משוכה כולו פסול וע"כ כיון שלא נשאבו ולא באו ליד אדם לנקותן ולשויין שאובין ואין אלא משום הוייתו ע"י אדם ולכך ע"י כפי' דהוי רק כחו ילפינין מבור דשרי תפיסת האדם ולכך סובר דהתזה שרי אפילו לא הוליכו על הקרקע ועל זה קאי וכן דתוספתא הנ"ל ור"י דאסר במזלף היינו בידיו וכמ"ש הכ"מ אבל הרא"ש וסייעתו ס"ל דגבי קנקנים דרשאי לכפות ההיתר הוא משום דהולכין עם הקרקע ונהי דשאובה שהמשוכה כולו פסול היינו אם היו שאובין ממש לא נתבטלו אח"כ ע"י קרקע אבל היכא דבאו רק מכחו ולא תלשן ולא שאבן ולא החשיבן בתלוש מהני הולכה עם הקרקע אפילו כל המקוה נעשה באופן זה וע"ז דימו התוספתא ואמרה וכן נמי בזילוף דהולכה עם הקרקע שרי'.
ונראה דאפילו אינו ג' טפחים ואינו כהמשכה ממש מדסתמו הפוסקים גבי קנקנים דאל"כ פשיטא ומאי קמ"ל התוספתא וסיפא דלגיון היינו מרגלי בהמה ומצד הסברא ולא מקרא דמעיין ובור כן נראה לפי ענ"ד נכון לישב הב' שיטות ולפי"ז מים שלא הגבהו בידי אדם אלא שבאו מכח אדם להרמב"ם מותר אפילו לא הוליכן עם הקרקע ולהראב"ד והרא"ש כה"ג שרי אם הוליכן עם הקרקע וזה שלא כדברי הטו"ז בס"ק כ"ח שכ' דלהרא"ש והטור בזילוף ע"י אדם אם רוב וכ"ש כולו לא מהני הולכה עם הקרקע ולפי ענ"ד זה א"א כיון דהתוספתא מדמה זילוף לקנקנים וזילוף ע"י בהמה אין לה ענין לקנקנים וע"כ זילוף ע"י אדם דימה לקנקנים וא"כ כמו דשרינן בקנקנים ה"נ גבי זילוף ע"י אדם ודברי הטו"ז בס"ק כ"ח הנ"ל צ"ע לפי ענ"ד ועפ"י האמור מבואר דלדינא כיון דפסק בש"ע סעי' מ"ב גבי קנקנים דרשאים לכפותן והתוספתא מדמה לזה דין זילוף ה"ה בזילוף להרמב"ם כשר אפילו בלא הולכה עם הקרקע.
אמנם כל זה א"ש לדעת הרמב"ם והראב"ד והרא"ש וסייעתם דס"ל דגבי קנקנים מותר כפי' מטעם ת"כ דילפינן מבור דרשאי להיות תפיסת ידי אדם ולא מטעם שאובה שהמשיכוה כולה ולא קשה קושי' התויו"ט במשנה ז' פ"ב שם וכמ"ש התוס' חדשים מקצת דכל שלא הוחשבו ע"י אדם מתבטלין אגב קרקע אבל הר"ש שם במשנה ז' כ' בהדיא הא דיכפה גבי קנקנים הוא משום שאובה שהמשיכו כולו וכיון דהתוספתא מדמה לזה זילוף ה"ה בזילוף דווקא למ"ד שאובה שהמשיכו כולו כשר ושפיר כ' הב"י דלר"ש אתיא כמ"ד שאובה שהמשיכה כולו כשר ומיושב נמי קושית הטו"ז ס"ק כ"ח על הב"י וכעין שכתבתי למעלה.
ועתה בנידון שלנו כיון דבגלגל אין שם שום כלי רק ע"י הגלגל המסבב המים באים לצינורות נראה דדמי לגמרי ליכפה דקנקנים שהרי האדם אינו מגביה ולא נשא בו המים אלא שהגלגל רואה את המים הבאים עליו שילכו משם ולהלן וא"כ לפי האמור להרמב"ם שפיר שרי לגמרי וליתר הפוסקים לכל הפחות בהולכה הקרקע ולפי"ז נקטינין דברי הטו"ז במקצת דהוא סובר אפילו בשאבו והגבהו ע"י אדם אלא שהכלי נקוב מהני המשכה ולדידן בכה"ג אינו מועיל אבל אם נשאבו אלא שכפו והטו וע"י כח האדם באו למקוה אז להרמב"ם שרי לגמרי ולהראב"ד והרא"ש והטור ושו"ע שרי ע"י הולכה עם הקרקע אפילו אין בו לגמרי דין המשכה וא"כ נידון דידן אינו אסור אלא לפי שיטת הר"ש הנ"ל דסובר דגם ע"י כח אדם תליא בפלוגתא דשאובה שהמשיכו כולו והי' אסור אמנם אן דלענין קנקנים פסקו הפוסקים בפשיטות והלכה רווחת דשרי לדידן ע"י כפיה ואפילו לעשות מקוה בתחילה ולא חשו לדברי הר"ש א"כ גם המקוה שנעשית על אופן ונידון שהתחלנו בו יהא כשר מנ"ש שדברי הר"ש קשים שהם נגד הת"כ הנ"ל דיליף לה מקרא דבור ואי שאובה שהמשיכו כולו גופי' יליף מבור א"כ מ"ש קנקנים א, שהניחן לנגבן דנקט וצ"ע על הר"ש.
ובתשובת מהרי"ט סי' י"ז ג"כ על ענין מקוה שנעשה ע"י גלגל שהתירו הגאונים ומהרי"ט פלפל בזה מיהו האם היו כלים בגלגל עיי"ש אבל אי ליכא כלים אלא שבא ע"י אדם להביא ראי' ממהרי"ט דהנה לכאורה נראה דבנידון שלנו יש לומר אפי' להר"ש שרי דכל כה"ג איכ"ל דלא חשוב כבא מכח אדם אמרינין בסנהדרין דף ע"ז ע"א דסוף חמה או סוף צינה לבוא פטור דכיון דהשתא עדיין אינו כאן לא הוי מעשה דידיה ונהי דהתוס' שם ד"ה סוף חמה הקשו הא קי"ל דאשו משום חציו הא כבר תי' התוס' בתי' שני דדווקא בניזקין ומשום דאיכא נמי משום ממונו ואפילו לפי תי' ראשון מכל מקום היכא דלא הי' בעולם כמו בהשיך נחש למ"ד מעצמו מקיא פטור ולא חשיב מעשה דידי' ה"נ איכ"ל אם בשעה שהסיק אדם לא הי' שם קיטור אלא אח"כ נולד וסוף לבוא כה"ג לכ"ע פטור לפי מ"ש התוס' איברא דיש לשדות כרגא בזה דהרי אמרו שם האי מאן דאכניס חברי' בביתא דאשישא ואדליק שרגא במזי' ומת חייב כיון דמיד שהדליק מתחיל ההבל הוי מעשה דידי' אלא דלכאורה י"ל ר"ז לטעמיה דס"ל שם כפה עליו גיגית חייב וביאר הר"ן בחידושיו דפליגו היכא דהתחיל מקצתן והוא מתרבה וממית לר"ז חייב ולרבה פטור וקי"ל כרבה ולכך ר"ז לשיטתו ס"ל גם בהדליק שרגא בביתא דאשישא חייב וכן נראה קצת שם בדברי הר"ן בחידושיו.
אמנם הרמב"ם פ"ג מרוצח פסק להא דר"ז בהדליק שרגא אע"ג שפסק בכפה עליו גיגית פטור כרבה ונראה דס"ל לחלק נהי דגם בהדליק שרגא אמרינין בברכות דף נ"ג ע"א דאיכא תוספת במה שמתרבה אח"כ ופנים חדשות מ"מ האי תוספת ג"כ בא מכח השלהבת דהשתא והכל ממנו משא"כ בכפה עליו גיגית אין המתרבה בא מכח ההבל של השתא ולכך קי"ל דפטור. ומה שקשה עוד על הרמב"ם שם שמחייב בבנה עליו בית כבר תי' הה"מ שם ועכ"פ לפי"ז הה"ד כאן הוי כמעשה דידי' מ"מ י"ל דלא הוי טפי מכח כחו שאפילו חשבינן לקיטור הבא ע"י היסק אדם ככחו ואפילו אם מסיק גם אח"כ לאחר שיש כאן כבר קיטור הוא מוסף אש ועצים אפי"ה יש לומר דהוי רק כח כחו דהקיטור הבא שם חשבינין ואז כח זה פועל על הגלגל ומנענו ומביא המים בכח כחו ובכח כחו כ' התבו"ש בסי' ג' אות ד' דהוי ספיקא והזכרון יוסף בתשובה סי' י"ג הנ"ל כ' ג"כ גבי פלומפי"ן הסברא דהוי כח כחו וע"ז יפה השיג בס' גידולי טהרה סי' י"ד דכל שעדיין כח ראשון והשני ביד האדם המושך תרתי לא חשיב כח כחו וזה אינו שייך כאן וא"כ י"ל כיון דכח כחו אפשר דלא חשיב מעשה האדם ודעת הר"ש הרי לא הובא בטוש"ע לענין קנקנים ולא חשו עלי' וא"כ לכהפ"ח יש להתיר בכח כחו דאיכ"ל דמודה הר"ש והראי' יש להביא קצת ממה שהתיר בש"ע סי' ר"א סעי' ל"ט בניתזו מרגלי בהמה אפילו רוכב אדם עלי' וע"י גרמתו באו מבהמה:
וגם מדברי מהרי"ט סי' י"ז הנ"ל יש להביא מקצת ראי' שהרי עד כאן לא פלפל שם אלא משום שהי' לגלגל בית קבול כלי וגם בזה נטה להתיר אם מחובר לנהר אבל אם לא הי' לגלגל בית קיבול הי' פשוט להם להתיר ואמאי דנהי דהמים מגלגלין שם במעשה דמהרי"ט את הגלגל מ"מ המביא את הגלגל ומתקנו בתוך המים הוא הגורם סיבוב הגלגל דהרי כ' התוס' בסנהדרין דף ע"ג ד"ה סוף דאין חילוק בין מקרב האש אצל דבר ושרפו או מקרב הדבר לאש שהי' כבר לעולם נקרא מעשה דידי' וא"כ ה"נ נהי דהמים אזלו והנהו אחרינא מ"מ לפי תי' הראשון שבתוס' שם כל שסוף לבוא לבוא הוי כאלו הוא שם כבר והוי ע"י אדם אמנם אי חשבינין ככח כוחו המים מסבבין את הגלגל והגלגל מוליך את המים א"ש דברי מהרי"ט ונהי דאין לסמוך על זה מ"מ בנידון מקוה הנ"ל שנראה דלכ"ע כשרה אלא לדעת הר"ש יש לפסול שפיר י"ל דבכה"ג כ"ע מודים ולכך המקוה אשר אנו דנין עלי' אם אמנם שאין דעתי מכרעת מ"מ כתבתי הנראה לפי ענ"ד שאם אין בגלגל כלי בית קיבול ובאו באופן הנ"ל ע"י המשכה למקוה והמקוה כשרה לפי ענ"ד ובלבד שיהיו הצינורות נעשים לקרקע וגם בברזא צריך ליזהר כמ"ש בגידולי טהרה סי' ט"ו שיהי' קביעות גמור וגם החמיר שם שיעשו הברזא לאחר שקבעו הצינור המביא המים בקרקע והנראה לפי ענ"ד כתבתי: