אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קפט

תשובה קפח

עוד להנ"ל:

מה שכתב להקשות משבת דף ק"ט דאמרינון דבמים הרעים אסור לרחוץ ולא אמרינין דמחזי כמקיר והאריך בזה לא ידעתי מאי קשיא לי' אדרבה מבואר שם בוודאי במים הרעים ג"כ פעמים שאדם בא מן השרב או מטונף ומקיר עצמו אפילו במים רעים והיינו דנקטו לשון לטבול אבל שם בשבת אמרו לרחוץ דמסתמא היינו במשהה עצמו שם כדרך רחיצה וע"ז אמרו דבמים רעים אין דרך לרחוץ ולשהות שם והרשב"א שם דכ' דבים הגדול אסור אפילו בלא אשתהי היינו משום דאית בי' תרתי לריעותא מים רעים ומאיסי מוכחא מילתא דלרפואה קא עביד וגם זה לא קיי"ל אבל להקיר מסתמא משמע אפילו במים הרעים הדרך להקיר כש"ס דביצה.

ומה שהקש' בשבת דף מ"ב בתוס' ד"ה אפילו שכ' דסברת המקשן הי' דדבר שא"מ תליא במלאכ' שאצ"ל יעויי"ש והק' איך אפשר דתליא זה בזה הא תנן סוף כלאים מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובכלאי' לא שייך מלאכה שאצ"ל הנה קושיא זו כבר הקשה במגיני שלמה שם ותי' דבאמת הומ"ל ולטעמך כדמצינו בכמה דוכתי ולפי ענ"ד יש לישב דכבר עמדו בזה המפורשים מ"ש מלאכה שאצ"ל לר"ש דפטור אבל אסור ומ"ש דבר שא"מ דמותר לגמרי וכשם שגזרו באצ"ל אטו צריכה ה"נ לגזור אינו מתכוון אטו מתכוון ואפילו נימא דאינו מתכוון אטו מתכוון לא גזרו דמוכחי מילתא מ"מ לגזור אטו שיהי' פס"ר מיהו בכלאים איכ"ל כמ"ש הר"ן בסוגיא דריחא מילתא דגבי הנאה כלאים דאסור משום דרך לבישה כדאמרינן ביבמות דף ה' ובהנא' לא שייך פס"ר א"כ א"ש בשלמא אי ס"ל לשמואל מלאכה שאצ"ל פטור א"ש ומובן דבאינו מתכוון מותר לגמרי ולא גזרינן אטו פס"ר משום דפס"ר נמי הוי מלאכה שאצ"ל ופטור ובכלאים נמי א"ש דשרי דאפילו הוי פ"ר גבי הנאה לא שייך פס"ר ואע"ג דהתוס' לא ס"ל סברת הר"ן מ"מ לס"ד דמקשן איכ"ל כן ולכך לא הקשו אלא כיון דשמואל סובר דמלאכה שאצ"ל חייב ופריך שפיר דבא"מ נמי אמאי מותר לגזור אטו פס"ר דחייב ומשני דאפי"ה מותר ולא גזר.

ובזה ישבתי קושית התוס' בשבת דף ק"ט ד"ה בארצך שהקשו על השאלתות דס"ל בשאר איסורין דבר שא"מ אסור והקשו מבכורו' ל"ג דפסק שמואל כר"ש דמותר בבכור שאחזו דם להקיזו משום דאינו מתכוון ופריך ל"ל לשמואל לאשמעי' הא הרי כבר אשמעי' בשבת דהלכ' כר"ש בגרירה ואי ס"ד דיש סברא לחלק בין שאר איסורין לשבת מאי פריך הא משבת אינו מוכח לשאר איסורין ולהנ"ל יש לישב דוודאי לשמואל ס"ל מלאכה שאצ"ל חייב ואין לומר הטעם דאינו מתכוון מותר ולא גזרו אטו פס"ר דהא גם בפס"ר פטור דהרי לשמואל חייב וא"כ לדידי' אין חילוק בין שבת לשאר איסורין אבל לדידן דקי"ל מלאכה שאצ"ל פטור איכ"ל דדווקא בשבת לא גזרו אטו פס"ר דאפילו הוי פס"ר דמלאכ' שאצ"ל מותר אבל בשאר איסורין דלא שייך אצ"ל פטור ואיכ"ל דבאמת אינו מתכוון פטור אבל אסור ומיושב היטב קושית התוס' כן נראה לפי ענ"ד נכון.

ומ"ש לישב קושית התוס' בנדה דף מ"ה דבריו נכונים וראויין למי שאומרם ובזה אסיים ואמינ' יאושר כוחו וחילו לתורה ולעבוד' ומשום זה הטרחתי להשיב לו אעפ"י שאין לי פנאי כדי להלהיב אותו לעסוק בתורה יהי ה' עמו ויברך אותו דברי החותם ודו"ש הק' משה שיק מברעזאווע,

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה