מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קסד
בעזהי"ת עש"ק פ' כי תשא תרל"ח לפ"ק.
החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרב המופלא ומופלג בתור' ובירא' החרוץ ושנון הבחור כש"ת מוה' ישעי' זילבער שטיין נ"י אבדק"ק טרעבעשאוו ועכשו הוא חונה בק"ק וואיצען יע"א:
מכתבו קבלתי הראשון והשני על נכון וכבר כתבתי לו שאני חלוש ואני בעצמי אין אני סומך על דעתי הקלושה בדברים חדשים אבל כיון שכבר דחק עלי השורה אמרתי להשיב בקצרה מה שביקש ממני לחוות דעתי בענין הסוחרים גדולים גם קטנים סוחרי אניות יהלכון וכדומ' שקונים בחנות ובפאבריק והסוחרין הגדולים שמוכרין לקטנים עושין טאריף והנה בנוסח הטאריף נכתב אם בהקפה דהיינו הנקרא שקאנטא וכו' ואם במעות מזומנים דהיינו קאססע וכו' ובקאססע בזול יותר וא"כ לפי מאי דקי"ל ביו"ד סי' קע"ג אפילו באין שומתן ידוע וכו' שרי אב' אם מפרש אם בהקפה ביוקר ובמעות מזומנים בזול אז אסור ועיי"ש א"כ ה"נ כך ומעלתו נ"י צידד בסברות חלושו' למצוא להם היתר ורוצה לומר דעיקר השומא הוא ביוקר רק דמוזיל גבייהו אם נותנים לו מעות מזומנים וזה תמוה דמדכר דכירא וכי לא חקר על לשון "שקאנטא,, שפירושו משום שנותן בהקפה וגם מה שפלפל אי כתיבה מקרי אמירה זה אין לו שום שייכות לכאן דכאן לא תלי' רק בידוע כמבואר בטוש"ע יו"ד וא"כ מדינ' בוודאי אסור רק דלדעתי לאדם כשר ולבעל נפש הרוצה לעשות בהיתר יש לו מקום לעשו' תקנה לעצמו דהנ' פשיטא לי דאם הי' הדין דמקח שנעשה באיסור ע"י טרשא מפורשת כהנ"ל הי' בטל כדין דאי עביד לא מהני וא"כ לא נתחייב כלל הלוקח להמוכר שום מעות אלא שהוא אצלו כעין עיסקא וכל מה שמוכר ויש לו רווח הכל הוא של המוכר ומה שמרויח יותר הוא משום שכר טרחתו ולא הוי שום פקפוק איסור רבית רק דהלכה פסוקה הוא ומבוארת בש"ע חו"מ סי' ר"ח בסמ"ע ובש"ך שם דמקח שנעשה באיסור דהיינו טרשא מפורשת מהני.
וא"כ נהי דקי"ל שם דמה שהבטיח לו ליתן יותר משום דממתין לו המעות זה אינו צריך לשלם ולכאור' אם המוכר נוטל ממנו ע"י ערכאו' הוי גזל ואין הנותן עובר אבל אם נותן לו אפילו אם כוונתו שנותן לו בתורת מתנה הא קי"ל ביו"ד סי' ק"ס סעי' ה' ובש"ך ס"קו יע"ש דאפילו בתורת מתנה אסור ליתן אפילו רבית דרבנן כמו שהביא הש"ך בשם הטור וא"כ גם בנ"ד אפילו במתנה אסור מ"מ נראה כיון דקי"ל דקנין בעי כוונה והעודר בנכסי הגר וקסבר שהוא שלו לא קנה ואפילו למאי דס"ל לרוב הפוסקים דבדעת אחרת מקנין אותו ל"ב כוונה היינו בדבר שהוא זכות לו וגם שאין הלוקח מכוון בהיפוך שאינו רוצה לקנות אבל קנין בע"כ לא שמענו וא"כ לכאור' אם הלוקח הוא אדם כשר ואינו רוצה לעבור על איסור רבית ומכוון עצמו שלא לקנות המקח ההוא ושיהא אצלו רק כעין עיסקא ויהא לו שכר עמלו בכה"ג אין כאן איסור רבית כן נראה לכאורה:
אלא דלכאור' זה אינו מועיל דהא קי"ל דדברים שבלב אינם דברי' כמו דהוכיח הש"ס בקידושין דף נ' ע"א מהא דכופין עד שיאמר רוצה אני ולכאור' הסוגי' דשם הוא סתירה לסוגי' דב"ב דף מ"ח דמוכיחין שם מזה דאגב אונסא בדבר הראוי לעשות גמר ומקנה ומדברי הריטב"א בקידושין נראה דבא להשוות ב' הסוגיות דהנה בדברים שבלב כבר כתבו התוס' ריש פרק השולח דאם מוכיחין הוי כפירש וא"כ אם לא הי' הדין דאגב אונסא גמר ומקנה הוי כדברים שבלב המוכיחין והי' מהני וא"כ אמאי כופין וע"כ צ"ל דלרוב פעמים אגב אונסא גמר ומקנה ורק עדיין קשה האיך מקריבין קרבנו דלמא הוא מהאנשים שאינם מקנים אגב אונסו ובפרט שמעיקר' הי' בחזקת שאינו רוצה ואלא ע"כ משום דרוב אגב אונסם גמר ומקנה וא"כ שוב לא הוי דברים שבלב מוכיחין ואף אם רוצה שלא להקנות מ"מ הוי דברים שבלב שאינם מוכיחין ולא מהני וא"כ צריך הני תרי טעמא.
וא"כ יש לדון בנידון דידן אם אדם כשר ומוחזק במצוות והוא בחזקת שאינו נותן רבית אפשר דהוי כדברים שבלב דמוכיחין דמועיל ומיהו לכתחילה אין לסמוך על זה רק שיאמר בפירוש בפני שני אנשים שאין דעתו לזכות רק כנוטל עיסקא ושכר עמלו ואע"ג דאם המוכר הי' יודע מזה לא הי' נותן לו זה אינו מזיק והוי המקח בטל ואין כאן איסור רבית כן נראה לפי ענ"ד תקנה לאיש כשר שלא לעבור ונראה לפי ענ"ד שמצוה לפרסם זאת כן נראה לי ואחתום בברכה המשולשת דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע.