אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קסג

תשובה קסב

שיל"ת חוסט יום ב' כ"ו תשרי תרכ"ב לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האהוב הרב המופלג בתור' ובירא' החרוץ והשנון כש"ת מוה' וואלף סופר נ"י אב"ד בק"ק סאנגרוט יע"א:

מכתבו הנעים קבלתי עוד קודם ר"ה העבר ושמחתי בתורתו ובשלוותו וברוך השם גם אצלינו לא חסר ואל יחסר לעולם ועד וב"ה אני יושב פה בשלום ובכבוד אבל הטירח' מרובה ואין לי פנאי ומכתב מעלתו נ"י בא בעת שהז"ג לכל איש להיות טרוד במילי דשמיא ובמילי דעלמ' ולזאת הנחתיו עד לאחר החג ועתה באתי להשיב על שאלתו ג"כ בקצירת האומר על אשר בדק לן מעלתו נ"י בשאלה אשר אירע בקהלתו באחד שהי' לו בתחילת הקיץ לערך אלף ככר קנוי פרען והמוכר לא ידע כי עלה השער ובא אחד ליקח ממנו בזול ושאל לו בכמה אתה נותן והשיב בתשעה זהובים ומיד נתחרט על דיבורו ואעפי"כ לא רצה לחזור מדיבורו אבל כדי להשיב להלוקח אמר שצריך ליתן לו מחיר כספם מיד והלוקח אמר שצריך להמתין לו ג' חדשים ואמר המוכר שצריך להוסיף לו ב' למאה כדרך שנהגו התגרי' וע"ז נתן לו הלוקח דראהן גאבע והלוקח אמר לו הלוא אין אתה לוקח רבית והשיב שיהא בעד שכר המאגיזין ושאל המוכר אי רשאי ליקח הב' למאה או דהוי רבית ודעת המוכר הוא לאשר הי' אז השער הרבה יותר ביוקר ממה שלקח ממנו ועוד הוסיף בשאלתו שגם מקח טעות הי' במקצת שהמוכר אמר ללוקח שיש שם ד' מאות ככרים טובים ושש מאות גרועים ובאמת נמצא אח"כ להיפך שהי' ששה מאות טובים ודעת מעלתו נ"י שהדין עם המוכר מצד ג' טעמים:

א) אם אמנם שהלכה פסוקה בב"מ דף ס"ה וביו"ד סי' קע"ג דאין מרבין על המכר דאפילו בדבר שאין שומתו ידוע אם אמר מעכשו ביו"ד ולאחר"ז ביותר אסור מ"מ כאן הואיל וגם האידנ' הם שווין הרבה יותר וכמ"ש החכמת אדם כלל קל"ט דין ה' ואע"ג דהמל"מ בפ"ח מהלכו' מלוה ולוה כ' בהדי' דאפילו בכה"ג אסור אפי"ה נראה למעלתו נ"י להורות בדרבנן כמאן דמיקל וגם הואיל ופשטא דש"ס משמע דתלי' בזה אי שוה כמעיקר' זהו טעם הא' דנרא' לו להתיר דכיון דשוה גם השתא יותר אין כאן אגר נטר ב) כ' מעלתו דלהרמב"ם בפ"ח ממלוה יכול המוכר לחזור בהוסיף על המקח וכמ"ש המל"מ שם ואפילו להש"ע כ' הסמ"ע בסי' ר"ח משום דל פסיקתן אין המוכר יכול לחזור וכאן ששוה יותר אי דל פסיקתן הדין עם המוכר ג) משום דמכר ב' מאות ככרים טובים בתורת גרועים והוי מקח טעות.

ולפי ענ"ד דברי החכמת אדם תמוהין לכאור' דהרי אנן לא קי"ל כטרשא דרב פפא אלא אפילו אם לא נתרבה מעות המוכר דהוא אינו צריך למעות והסחורה לא פסיד ולזמן ההוא בוודאי יתייקר ויהא שוה כמו שמכר וא"כ לדידי' להמוכר הוי כמו שוה השתא במעות שמכר ואפי"ה אמרינן מאי חזית דאזלית בתר המוכר אזיל בתר הלוקח ואולי הוי לי' זוזי הוי קונה בזול כדאית' בב"מ ובשו"ע שם וא"כ ה"נ כיון דאמר לי' אם אתה נותן מיד יהא בעשרה א"כ אם הי' לו מעו' הי' קונה בזול בעשרה ומיד כשמושך וקונה החפץ אינו מתחייב לו אלא עשרה דהרי בידו לשלם מיד וא"כ כיון שאינו חייב לו אלא עשרה אם אח"כ משלם י"ב שפיר הוי כאגר נטר ובשלומא בשוכר אע"ג דאולי הוי לי' זוזי הוי יכול לשכור בעשרה מ"מ אי אפשר לומר דמיד כשהחזיק בו נתחייב רק עשרה שהרי שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואז הרי הוא צריך ליתן י"ב ולא הי' עליו מעולם חוב פחות מי"ב אבל במכר מיד כשמשך נתחייב לו המעות עבור הסחורה ולא נתחייב אלא עשרה הואיל ובידו לשלם מיד ולכך כשמשלם י"ב הוי כאגר נטר וכן משמע לשון הגמ' והרי"ף דגבי מכר לא קאמר טעמ' משו' דשוה עשרה אלא משום דמיד חייב לשלם והוי כחוב אצלו ואגר נטר וכן נ"ל מדיוק לשון רש"י שם:

ובשיטה מקובצ' שם הביא בשם הרמ"ך דבר תמוה דהא דשרי בשכירו' דווקא אם החזיק או עשה קנין על י"ב דינר אז שרי דהוי כמוכר לו חוב וזה תימה הא בכה"ג גם במכר שרי כדאית' בירושלמי שהביא הרי"ף וטעמ' דרמ"ך דס"ל אם מקדים לו עשרה דינר הו"ל רק הלוואה וצ"ל וודאי הא דמרבין דהיינו ליתן י"ב זה בוודאי שרי אפילו לא החזיק ובכה"ג במכר אסור אפילו ליתן יו"ד גבי שכירות ומזה לא מיירי מתניתן וזה ס"ל לרמ"ך דדווקא אם החזיק שרי אבל לא ראיתי מי שהביא דעת הרמ"ך אלא דלעולם שרי בשכירו' בין ליתן י"ב ובין ליתן י' ועכ"פ במכר נרא' הטעם דאסור משום דמתחייב מיד ליתן כפי הפחות ומתחייב י' ומשלם י"ב לא הוי אגר נטר וזה שייך ג"כ אפילו אם הי' שוה י"ב משום דאזלינן בתר הלוקח וכדלעיל וכ"כ הרמב"ן במלחמות ה' שם בפשיטו' דמתניתין דבין בשוה ובין באינו שוה מיירי וכן הביא בפתחי תשובה בשם ספר תפארת למשה וזה כוונת הנמוק"י שם בב"מ וכן מוכח לפי ענ"ד דעת הש"ע שם סי' קע"ג סעי' ב' דהעתיק לשון הרמב"ם בדבר ששום י"ב אלא שרוצה למכור בשוק הוא מוכר בי' שרי למכור בי"ב משמע דווקא אם לא פי' אם מעכשו בי' דהרי גוף הדבר פשיטא דהרמב"ם לשיטתו דפסק דלא כר"ל הוצרך לאשמעי' זה אבל הש"ע דכל שאין השומא ידועה בפחות שרי מכ"ש אם ידוע ביוקר דשרי ומאי ונרא' דלדיוקא אתי דאפילו בכה"ג אסור אם פירש ודברי החכ"א לכאור' קשים:

ונראה לישב דבריו דס"ל כיון דהוא שוה י"ב אע"ג דאמר אם מעכשו בעשרה ומחל לי' הב' דינר מיהו הוי רק כמחילה על תנאי ואם לא יתן לו מיד אדעת' דהכ' לא מחל וכמחיל' בטעו' או יותר יש לומר דהמחיל' תלי' דווקא בשעה שנותן לו מיד הי' והוי האי אם תתן לי מיד כקביעת זמן וכמ"ש הר"ן בשבועות פ"ג גבי שבועה שלא אוכל ככר זה אם אוכל זה עיין שם וא"כ מי' נתחייב י"ב ומ"מ נראה דשפיר קאמר המל"מ אליב' דהרמב"ם דמשו"ת נתן הרמב"ם שם טעם שזה דומה כמו שנוטל עשרים בשביל שנתן לו ק' עיי"ש וכיון דמשום דדומ' אסרו גם בכה"ג י"ל דדומה כאלו נתחרב לו רק ק' שהרי הי' ביד הלוקח לשלם לו ק' וכמו שהסברתי לעיל וכיון שהרמב"ן במלחמו' כ' בפשיטו' כן מי אשר חיילים יגבר אפילו בדרבנן לחלוק עליו:

וא"כ בנידון שלנו גם כן אע"ג שהיו הקנופערן שווין יותר כיון שאמר אם מעכשו בתשעה ואם לאחר ג' חדשים ב' זהובים למאה יותר אסור וכ"ש בנידון שלנו שפירש ב' למאה כדרך התגרים הרי פירש שמשום אגר נטר רוצה בהוספה ואע"ג שבלבו הי' מטעם אחר דברים שבלב אינם דברים ואסור משום אגר נטר מיהו כל זה אם משך ולקח הקנופרען מיד אבל אם נתן רק דראהן גאבע והתנה עמו אם יתן מעות מיד יהא בתשע' ואם יתן לאחר זמן או בשעת משיכה יתן ב' למאה יותר איכ"ל דשרי דהוי כמו בשכירו' דאינה משתלמת אלא לבסוף ולא נתחייב מעולם וגם לא מחזי כהלוה לו וא"כ ה"נ כל זמן שלא משך לא נתחייב ליתן וכן נרא' מדברי הסמ"ע בסי' ר"ח ט"קד דפשיט' לי' דרישא מיירי במשך נרא' דבלא משך אין כאן אגר נטר וכתבתי זאת הואיל דלפי לשון מעלתו נ"י לא נתברר לי נידון של מעלתו נ"י באיזה אופן הי':

ועכשו נבוא לטעם השני שכ' מעלתו נ"י בכחא דהתירא משום דמקח שנעש' באיסור אפילו לאחר קנין ומשיכה לדעת רמב"ם לפי מ"ש הלח"מ ומל"מ רפ"ח דמלוה דיכול המוכר לחזור בו וכ' מעלתו ואפילו לדעת הטוש"ע ובחו"מ סי' ר"ח כ' הסמ"ע שם ס"קי הטעם משום דדל פסיקתן שהי' באיסור ונשאר בשער שבשוק ולכך אין המוכר יכול לחזור משא"כ בנידון הנ"ל אי דל פסיקתן אדרב' היו אז שווין יותר ויכול המוכר בוודאי לחזור ולפי ענ"ד אי משום הא לא אוי' דע"כ לא אמר הסמ"ע דאמרינן דל פסיקתן אלא בלא פירש אבל באמר אם מעכשו בפחות לא אמר דאפילו אמרינן דל פסיקתן נראה היינו הפסיקה באיסור משא"כ מה שפסק הוא דאם מעכשו בי' זה נשאר ואע"ג שאמר אם יתן מיד הא זה חשבינן לאגר נטר ונשאר הפסיקה בי' ואפשר דהרמב"ם נמי לא יחלוק על זה ומ"ש הרמב"ם דיכול לחזור מהמכירה כבר כ' המל"מ דהיינו שהמוכר יכול לתבוע ממון שלו מיד וא"צ להמתין וממיל' עי"ז יכול הלוקח לחזור ולומר אדעת' דהכי לשלם מיד לא קניתי וא"כ אין ראי' דמוכר יכול לחזור בו לדעת הרמב"ם:

ומכל מקום יראה לי די"ל כסברת מעלתו דהיכ' דשוה יכול לתבוע בכדי שויו ולא מטעם חזרה אלא מטעם שכתבתי לעיל שהרי ידע דשוה יותר אלא דאם יתן לו מעות מיד מחל ומוזיל גבי' אבל אם לא יתן מיד לא מחיל לעולם דהוי כמחיל' בטעות או דקבע זמן למחילה וא"כ איכ"ל דבכה"ג יכול המוכר לתבוע בכדי שויו או חפצו ונרא' לפי ענ"ד להביא ראי' מדברי הרמב"ם שכ' רפ"ח דהלכו' מלוה וכשיתבענו צריך ליתן בכדי שויו או יחזיר לו ממכרו וכבר עמד המל"מ שם למה נקט הרמב"ם בכדי שויו ודחק בזה אבל להנ"ל א"ש דבא לגלות לן דהיכ' דפירש אפילו שוה יותר הוי כאגר נטר והפסיק' הזאת בטילה ויכול לתבוע מיד ואפי"ה אם שוה יותר מי' צריך ליתן שיוו שלו דאדעת' דהכי לא מחל ונהי דבנידון שלנו כתבתי דגרע דהוי כאלו פי' הב' למאה הם אגר נטר מ"מ הא דעמד בדיבורו ומחל אף ע"ג דשוה ות' לא מחל אלא אם יתנו לו המעות מיד אבל אם לא יתנו לו המעות מיד הוא חוזר מדיבורו:

מיהו דאע"ג דבטלמ' נראה שהדין כן מ"מ בנידון הנ"ל נראה דלא חזר מדיבורו כלל וגם אם לא יתן מיד נשאר בדיבורו אלא שתלה עצמו באגר נטר הסוחרים וזה הוי פסיקה באיסו' ובטל וא"כ גם מטעם זה אין להצדיק את המוכר ואע"ג שבלבו הי' לחזור מ"מ דברים שבלב אינם דברים אמנם כל זה לאחר שמשך אבל אם רק נתן המעו' לא קנה ויכול לחזור במקח שנעש' באיסו' כדאית' בפוסקי' ובסמ"ע סי' ר"ח:

ומ"ש מעלתו שהמקח נעש' ע"ד דיניהם אין בזה נפ"מ לדעתי לא מבעי' אם רק נתן דראהן גאב שגם בדיניה' אין הדראהן גאב קונה אלא הם מתהפכים בזה כחומר חותם כרצונם אלא אפי' נתן כל המעות שקונה בדיניהם מ"מ היינו אצל גוי וישראל שקנה או מכר לגוי וכמאן דאמר המובא במג"א סי' תמ"ו דאזלינן בתר דיניהם אבל ישראל מישראל הלכה פסוקה דאין מעות קונה ואפילו התנו שיקנה הסכים הש"ך בחו"מ סי' קצ"ח ס"קי דאינו קונה עיי"ש מילת' בטעמ' וה"נ ישראל מישראל עליהם לפסוק כדין תורה וכתקנו' חכז"ל ואם אמרו שיהא כמו בדיניה' לא עדיף מהתנו דהסכים הש"ך דאינו מועיל ולכל הפחו' בנידון שלנו לענין רבית דרבנן יכול לחזור כן נרא' לפי ענ"ד:

ועתה נבוא לטעם השלישי משום דנתאנה המוכר שסבר שיש ב' מאות נכרים טפי גרועים ומסתפק למעלתו נ"י אם מועיל זה על הכל נראה דעל ב' מאות ככר שאמר שהם גרועים והיו טובים שיכול לחזור כדאית' בחו"מ סי' רל"ג במכר לו רעות ונמצאו יפות דיכול לחזור אפילו אין שיעור אונאה ביניהם דבשמא תלי' מילת' אבל י"ל דלשון יפות ורעות שפיר איכ' קפיד' אבל גרועים היינו רק שנגרעו מערך היפות טפי וא"כ אפילו אינם רעים כיון שאינם יפים כולי האי אפשר למקרי אותם גרועי' וא"כ בכל כה"ג יש לתלו' אי אמר בלשון אשכנז שלעכטע או שלעכטערע וכל זה אם אין שיעור אונאה אבל אם יש שיעור אונאה יכול לחזור ושיעור אונא' מחשב על המקח כולו שהרי שיווי כל ככר ערכו לפי ערך כל רעים וטובים שבהם ערכו וא"כ הכל מקח אחד וא"כ צריך לחשוב שיעור אונאה כנגד כולו ואין זה ענין למאי דקי"ל בחו"מ סי' ר' דכור של שלשים סאה ראשון ראשון קנה דכאן כל המכר נערך לפי כולו ונעש' מקח אחד.

ועיין במל"מ בפי"ב מה' זכי' ומתנה דין י"ג שהביא סתירה בזה אי קנין חל על מקצתה ועיין בפנ"י בגיטין דף כ"ב שכ' סבר' גדולה בזה דעל המקצת הוי כאלו לא פסק דמים וה"נ הוי הפסיקה בכולו ויש לחשוב אונא' כנגד כולו ולכך בנידון הנ"ל אם לא משך יכול לחזור מצד ב' טעמים הנ"ל אבל אם משך נהי דבעלמ' נראה דבשוה טפי יכול המוכר לחזור אבל כאן גרע שתלה בפירוש באגר נטר אלא א"כ יש שיעור אונא' או שאמר שיהיו רעים ונמצאי' טובי' כן נראה לפי ענ"ד ויהי' ה' עמנו ועם מעלתו נ"י ויאושר כוחו וחילו לתורה ולעבוד' ויברך ה' אותו ואת ביתו כאות נפשו ונפש ידידו ורבו הדורש שלומו תמיד. הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה