מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קסב
שיל"ת יערגין יום ה' י"ט מרחשוון כתר לפ"ק
יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם שלשלת היוחסין ע"ה פאר הדור נ"י כבוד שם תפארתו מוה' אברהם שמואל בנימין ני' האב"ד ור"מ דק"ק פרעשבורג יע"א.
מכתבו הנעים ותוכו רצוף אהבה ותשובה על מה ששאלתי את מר פר"מ ני' בענין מכירת שט"ח לענין איסור רבית קבלתי זה איזה שבועות ונהניתי מאוד מדבריו המאירים אור בהיר ואם אמנם הם השגות על מה שכתבתי דין היין לי כי מגמתי רק להוציא הדין לאמתו וכך הוא דרכה של תורה זה בונה וזה סותר וממילא רווחא שמעתתא וההלכה תתבררה והנה ענוותו של מר פר"מ ני' הרבני לפתוח לי פתח והרשני להודיע דעתי בזה אמנם הואיל וכתב מר ני' שטרוד בלימוד הו"ת איחרתי עד אח"ז הלכה תוספות למען לא יהיו דברי אלה עליו למשא ועתה באתי לחוות דעתי כפי הנראה לפי ענ"ד ע"ד השגות אשר השיג פר"מ ני' עלי שאפשר לכוללם בג' השגות:
א] השנה נדולה על מה דהוי פשיטא לי במכתבי דאם קנה שט"ח והי' הלוה עני ונכסיו מתמוטטין דבדילי אינשי מיני' ליקח ואילו ידע לא קנה הוי מקח טעות דהרי עיקר מכירת שט"ח הוא שיעבוד נכסים וכיון שהי' לו טעות בעיקר המכירה הוי מקח טעות וכ' מר פר"מ ני' דלפי הנראה נעלם ממני אז דברי הטוש"ע בחו"מ סימן ס"ו סעי' ל"ד דאם מכר שט"ח והי' אז הלוה עני לא הוי מקח טעות אלא אונאה ואין אונאה לשטרות וביאר הש"ך שם דאפילו לא ידע הלוקח לא הוי מקח טעות ודלא כמבי"ט והטעם משום דהוי לי' לשאול ולכאורה לא הבנתי השגה זאת דאדרבה מהתם מוכח כדברי דלולא דהוי לי' לשאול הוה מקח טעות אלא מדלא שאיל חזינן דלא קפיד א"כ בנידון שלנו דהוא באמת שואל וחושש ודורש אולי הוא עני ורוצה שהמוכר יקבל עליו אחריות א"כ חזינין וא"כ שוב א"צ לקבלת אחריות והוי מקח טעות ותו בנידון שלנו לפי המורגל אין שייך דהוי לי' לשאול ובנידון של הרמב"ן ע"כ דהי' אפשר לברר אבל עתה ברוב הפעמים הוא מדברים שבסתר ואין אדם יודע מטמוניות של חבירו ולא שייך הוי לי' לשאול דלמי שאול וא"כ כיון דל"ש טעם זה מוכח מהתם דהוי מקח טעות:
אמנם לאחר העיון ראיתי שיש מקום להשגות מר פר"מ ני' דהנה ראיתי בב"ח ובפרישה שם בשם רש"ל דפליגו וס"ל דהטור מיירי בלא נודע לאחרים אבל אם נודע לאחרים שהי' אז עני הוי מקח טעות וזה לכאורה אינו מובן דלכאורה הוא להיפוך ואמרתי להסביר הדבר דס"ל דזה שהי' עני אינו טעות בעיקר המקח כיון דגם אם עני הוא שט"ח הוא שט"ח וכל שאינו טעות בעיקר המקח לא הוי מקח טעות כדאיתא בסי' רל"ב סעי' ה' ואפי"ה בנודע לרבים שהוא עני ואין אדם קונה אותו שט"ח ממילא נעשה השטר חספא דאין קונה אותו ואינו שוה כלום ושוב הוי טעות בעיקר המקח ולכך ס"ל בנודע לרבים הוי מקח טעות ולפי"ז י"ל הרמב"ן דלא מחלק ס"ל ממנ"פ אי לא נודע לאחרים א"כ אין טעות בעיקר המקח ואי נודע לאחרים שוב י"ל דהוי לי' לשאול ומדלא שאל חזינין דלא קפיד והרמב"ן כ' הטעם דהוי בדרך ממנ"פ ואם הפירוש ברמב"ן כן יש מקום להשגת פר"מ ני' דגם בנידון שלנו לפי המורגל אינו מקח טעות.
ומכל מקום אפילו לפי דברי מר ני' נראה לפי ענ"ד דהדין שכתבתי הוא נכון אלא לא מטעמא דידי אלא משום דהוי לי' אונאה ונהי דאין לשטרות דין אונאה מ"מ לאו דלא תונו איכא וכמ"ש הב"ח שם בשם רש"ל וכמ"ש הרמב"ן בפי' החומש בפ' בהר והמל"מ בס"ד מהלכות מלוה דין א' לענין קרקע וכיון דאיכא חשש איסור לאו דלא תונו לפי ענ"ד פשיטא לי דרשאי ומצוה להתנות דאם הוא עני או נכסיו מתמוטטין דבדילי אינשי מיני' אית בי' אונאה דיחזיר לו מעותיו וא"כ א"ש מה שדקדקתי מדברי הטוש"ע ביו"ד סי' קע"ג סעי' ד' דדווקא אחריות אם יעני צריך הלוקח לקבל אבל אחריות שאם הי' כבר עני א"צ הלוקח לקבל ורשאי להתנות שיהא זה האחריות על המוכר כדי שלא יהא איסור אונאה ואין זה מבטל המכר אדרבה כך ראוי מיהו דדווקא להחזיר לו דמי זבינו וגם במכתבי הראשון לא כתבתי אלא משום מקח טעות מותר המוכר לקבל עליו אחריות בדמי זביני וזה א"ש גם משום אונאה.
ואין להקשות א"כ דאם הי' עני רשאי להיות האחריות על המוכר למה כ' הטוש"ע שם דאחריות דאתי מחמת המוכר רשאי להיות על המוכר כגון בנמצא השטר פרוע ות"ל דבנמצא השטר פרוע הרי הוי מקח טעות ובכה"ג אפילו הי' דבר דלא אתי מחמת המוכר מותר המוכר לקבל עליו דזה אינו דאחריות הבא מחמת המוכר רשאי לקבל אפי' ביותר מדמי זביני בכדי שיווי השטר ואחריות אם יעני אפילו בדמי זביני אינו רשאי לקבל וכמ"ש הש"ך שם אבל אחריות אם הי' עני זה רשאי לקבל רק בדמי זביני שקיבל כן נראה לפי ענ"ד:
ב השיג פר"מ ני' עלי על מה שהבאתי עוד לצדד דאפשר לומר לדעת מקצת פוסקים שהביא המל"מ בפ"ח מה' אישות דין ז' דבמקח טעות הוי המעות גזל ביד המוכר ובגזל אין בו איסור רבית ולשיטה ההוא אפילו אחריות כל השטר רשאי המוכר לקבל היכא דהוי המקח טעות ופר"מ ני' השיג עליו דמבואר בש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק ח' כ' במקח טעות הוי המעות כהלוואה והסכים עמו שם בקצה"ח וכן הרמ"א בחו"מ סוסי' רל"ב והיכא דלא נודע גם למוכר איכ"ל דכ"ע מודים דהוי כהלוואה אלו דברי פר"מ ני' בקצרה:
ולפי ענ"ד אין הדבר פשוט דקי"ל במקח טעות דהמעות הלוואה ואכתי הוא ספיקא דדינא דהרי דברי הש"ך שם תמוהין וכמ"ש התומים שם ונהי דהקצ"הח הסכים עם הש"ך במקצת לענין מקח טעות מ"מ הרי עיקר טעמא מכח הראי' שהביא הש"ך מפרדיסא בב"מ דף ע"ב ולפי ענ"ד לא זכיתי להבין ראייתו דהרי התם גבי פרדיסא פרש"י דמיירי בקיבל אחריות וכיון שקיבל אחריות הרי מתנה שומר חנם להיות כשואל אפילו בדברים בעלמא מועיל כדקי"ל בחו"מ סי' רצ"א סעי' כ"ח ולכך דינו כהלוואה ואע"ג דהתם מהני בדברים משום דנהנה דמהימן לי' וזה לא שייך במקח טעות מ"מ גבי פרדיסא ג"כ נהנה דניצל ממנו כדאיתא התם ולכך הוי כהלוואה אבל בעלמא איכ"ל דהמעות ברשות הלוקח וכדפשיטא לי' לי' להירושלמי שהביא המל"מ הנ"ל ופסקו הטור באהע"ז סוסי' כ"ח דהוי גזל ונהי דהב"י בבדהב"י שם בש"ע כתב דהוי ספק גזל ובבדק הבית כ' עוד דמסתבר כמאן דאומר הלוואה דהרי ניתנה ע"ד להוציא' קשה להכריע נגד הירושלמי בסברא בעלמא.
ובפרט. שיש להסביר היטיב דהרי הנתינה ע"ד להוציאם הי' בטעות וקי"ל בב"מ דף ס"ו ע"ב עפ"י פי' התוס' שם בד"ה התם וכו' מחילה ונתינה בטעות לא הוי נתינה ואע"ג דהגהת אשרי שם פליג הרי פסק בש"ע חו"מ סי' רמ"א סעי' ב' בלא חולק דמחילה בטעות לא הוי מחילה וא"כ במקח בטעות הנתינה ע"מ להוציאם הוי בטעות ומטעם זה אין סברא לחלק בין נודע למוכר או לא נודע ובין איסור הנאה לשאר מקח טעות וכן דעת ר"י ור"ח ותוס' ב"ב דף צ"ג ע"ב ד"ה אי ותלי' בחילופי גרסאות שם וכן נראה מדברי הרי"ף בפ"ק דב"מ בשמעתין דשבח דכ' דלכך בהכיר בו שאינו שלו אין לו שבח משום דהמעות הלוואה והוי רבית וא"כ ממילא בלא הכיר בו דהוי מקח טעות דקי"ל דאית לי' שבח ע"כ אין המעות הלוואה ומדברי הרמ"א בסוף סי' רל"ב לפי ענ"ד אין ראי' אדרבה אני דקדקתי ממנו בהיפוך דכ' דכל מקח טעות דצריך להחזיר דמיו הוי כחוב ולשון זה דצריך להחזיר דמיו ממש משמע דלא הוי כהלוואה אם הם בעין וכמ"ש התוס' בב"ב שם אפי"ה אם הוציאם דינם כהלוואה לענין זה דאם אית לי' זוזי צריך לשלם זוזי דהרי המוצא לא על דעת לגוזלן הוציאן ונהי כיון דהמקח טעות והוי כשואל שלא מדעת והוה כגזלן היינו להחמיר אבל לא להקל בפרט זיל בתר טעמא משום דזוזי שקיל צריך לשלם זוזי וה"נ ל"ש וכן משמע בחידושי רמב"ן כב"ב שם שהביא דיעות בזה דלאו הא בהא תליא ולא מצאתי דין זה מבורר ועדיין הוי ספיקא דדינ' אי במקח טעות המעות כגזל.
ולכאורה הו"א דממקומו הוא מוכרע ממה שפסק הטוש"ע בסי' קע"ג סעי' ד' באחריות דאתי מחמת המוכר כגון שנמצא פרוע או שטרפו בע"ח מוקדם וק"ל ממנ"פ אי איירי בקיבל רק אחריות דמי זביני גבי נמצא פרוע זה לא צריך קבלה וזה לא מקרי אחריות דהרי הוא מקח טעות וכמו שדייק הב"י בחו"מ סי' ס"ו סעי' ל"ד מלשון הטור ואם איירי בקיבל אחריות נגד כל שיווי השטר וכן משמע הלשון וכן משמע דומיא דטורפו בע"ח מוקדם דמיירי באחריות כנגד כולו כדאי' בחו"מ שם א"כ קשה כיון דנמצא פרוע הוי מקח טעות אי הוי כהלוואה ונותן לו טפי ממה שקיבל הרי הוי רבית אלא מוכח דבמקח טעות הוי המעות גזל ולית בי' משום רבית ויהי' מוכח וראי' למ"ש לעיל מיהו לאחר העיון עדיין קשה דהרי הש"ע ג"כ הביא זה ובש"ע פסק באהע"ז סוסי' כ"ח דהוי רק ספק גזל ואיך הקיל כאן כהטור וצ"ע ואפשר לומר דהוי כמו קנס וכל שהוא דרך קנס אין בו משום רבית וכמו שפסקינן ביו"ד סי' קע"ז סעי' י"ח.
וכל זה על גוף הדין בעלמא במקח טעות אי נחשב המעות כגזל או כהלוואה תלי' לפי ענ"ד בהנ"ל אבל לנידון שלנו יפה כ' פר"מ מר נ"י שאין נפ"מ בזה הנודע לו מעניני מכירת שט"ח האידנ' עיקר סמוכתי' על המוכר שכותב לו אחריות שקורין לו שירא וגם בלא"ה נראה היכא דכותב לו אחריות בכדי כל השטר לא שייך דהוי מקח טעות וכגזל בידו דהרי מאי איכפת לי' כיון דלעולם מקבל בכדי כל השטר והיינו אם מקבל אחריות כדי כל השטר אבל אם מקבל אחריות רק בדמי זביני נרא' לפי ענ"ד כמ"ש למעל' דאחריות אם הי' אז כבר עני רשאי המוכר לקבל עליו.
ומר פר"מ נ"י כ' להתיר טפי אפילו אחריות אם יעני ישלם לו דמי זביני דהואיל ובכה"ג נראה דלית בי' משום איסור דאוריית' אלא משום דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד וכיון דאורחי' בהכי לא מחזי כרבית וכמ"ש הפנ"י בב"מ דף ס"ד ע"ב גבי חביו' דמשו"ה פוסקין על המכר אע"ג דאחריות זולא נמי עלי' דמוכר כיון דדרך מכירה כך הוא וה"נ בנידון שלנו אפשר כיון דהאידנ' אין אדם לוקח שט"ח כענין אחר זה הוי דרך מכירה ואם אין מקבל אחריות רק דמי זיבוני אפשר דשרי ודפח"ח.
מיהו יש לפקפק קצת וודאי אם הוא דרך מכירה באחריות דמי זביני איכ"ל כן אבל האידנ' אין דרך מכירה אלא בקבלת המוכר אחריות כל השטר וזה לא מקרי מכירה אלא הלוואה מדינא וא"כ באחריות דמי זביני גם כן לא נודע לן דדרך מכירה האידנ' כך הוא ואין ראי' מפנ"י הנ"ל.
ג מה שהשיג פר"מ נ"י עלי על מה שאמרתי מכירת שטרות דרבנן ולדעת האומרים דקנין דרבנן אינו מועיל לדאוריית' אינו מועיל המכיר' אם יש חשש רבית דאוריית' דהיינו אם מקבל המוכר אחריות וכ' פר"מ נ"י שהרי אפילו קנין למי שפרע מועיל כמ"ש התוס' בב"מ דף ס"ב ע"ב ד"ה אעפ"י וכו' דשוב אין כאן מעות הלוואה ואם כן כ"ש בקנין דרבנן ולפי ענ"ד אין הנידון דומה לראי' דהתם מה"ת מעות קונה וגם מדרבנן לכל הפחות נשאר קנין למי שפרע ולכך לא חשיב המעות הלוואה אבל כאן אי מה"ת אין קנין לשט"ח והמעות הלוואה ואם מוכר ומוזיל גבי' הוי מה"ת רבית קציצה א"כ א"א לרבנן לתיקונו קנין דרבנן אי קנין דרבנן אינו מועיל להפקיע איסור דאוריית' ממיל' אין כאן קנין דרבנן כנ"ל והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע: