מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קנה
בעזהי"ת חוסט אור ליום ג' תבוא תרל"ה לפ"ק.
לשנה טובה יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם מוה' חיים סופר נ"י האב"ד דק"ק מונקאטש יע"א.
זה איזה ירחים קבלתי ספרו מחנה חיים חלק ב' על חלק חו"מ ומחמת טרדותי וגם כי איזה שבועות לא הייתי בביתי לא איתרמי לי דמנא ליתן תודה לכבודו הרמה שכיבדני בספרו ולזאת אבוא עתה בשורותיים הללו ליתן תודה ותשואות חן חן לו ויפוצו מעינותיו חוצה להרחיב גבול התורה והקדושה ויוצא האמת כנגה צדקו ויברכהו ה' ויחזקהו ויאושר כוחו וחילו לתורה ועבודה ובאתי להעיר אתה דבר על מה שראיתי בספרו.
הנה בסי' נ' נשא ונתן הדר"ג בשאלה אחת על המקשה לילד והרופא אמר שאם לא ימית ויחתוך את העובר ע"כ ימותו שניהם אם רשאין להניח להרופא לחתוך את העובר להציל את האשה וכ' שהגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל בתוספותיו על המשניות פ"ז דאהלות כ' דאפי' לדעת הפוסקים דבי חדו הואיל ושניהם מתים מותר למסור יש לדייק דה"ה בתינוק שיצא רובו אם ידוע ששניהם ימותו דמותר להציל את האשה וצריך להתיישב בדין זה עכ"ל וכעין זה כתוב ג"כ בשו"ת פנים מאירות ח"ג סי' ח' עכ"ל והדר"ג ני' פקפק על דבריו דאינו דומה מיתה ביד"ש למיתה ביד"א שמיתה ביד"א גרוע יותר והאריך בזה וגם פקפק דמי שם אותו שר ושופט ע"ז ואני שמעתי ולא אבין מודאי מלשון רש"י בסנהדרין דף ע"ב ע"ב ד"ה יצא ראשו וכו' ובר"ש שם פ"ו דאהלות מבואר מלשונם דדין עובר דמי ליחדו ואם שמהם ימיתו הי' מותר להמית העובר להציל האם למ"ד ולא בעי דווקא בשבע בן בכרי שהיה חייב מיתה וכ"כ בפשיטות בס' תפארת ישראל במשניות דאהלות שם ועל כרחך הא דכתב הגאון הנ"ל דצריך לישב כוונתו הואיל ויש ב' שיטות בזה אי סגי ביחדוהו כמבואר ביו"ד סי' קנ"ז.
ומ"ש מעלתו דהריגה ע"י אדם גרע בוודאי כן הוא אבל משום ניוול או צער דחבירו לא מצינו דזה עומד בפני פיקוח נפש ובכתובות דף י"ט אמרינין כללא דאין לך דבר דעומד בפני פק"נ אלא וכו' וש"ד בלבד והאי בלבד נראה דכיון דמשום צער וניוול דאחרינא אין רשאין להניח למות חבירו וכבר הביא מעלתו דברי כפת תמרים ביומא פ"ב ובפתחי תשובה ביו"ד סימן קנ"ז אות ט"ו הביא פלוגתא בזה ובחו"מ סימן תכ"ו הביא הסמ"ע בשם הירושלמי דבכלל לא תעמוד על דם רעך הוא אפילו אם הוא צריך להביא עצמו לידי ספק נפשות בדי להציל חבירו הוא מחוייב והקשה למה לא הביאו הש"ע:
ואני כתבתי בחידושי לסנהדרין דף ע"ג מהא דפריך הגמרא שם ל"ל ל"ת ע"ד רעך דת"ל מוהשבתו לו ואי נימא כהירושלמי אפילו בספק נפשות לא פריך הגמרא ועל כרחך דהש"ס דידן לא ס"ל כן ולפי ענ"ד הא דפליגו רע"ק ובן פטורא בב"מ דף ס"ב בשנים שהיו בספינה ולא היה להם מים אלא כדי שתיית אחד ואם ישתו שניהם שתיהם ממים והקשה על זה ל"ל קרא לר"ע וחי אחיך עמך דחייך קודם ת"ל דלא שייך כאן מאי חזית דדמא דידך סומק טפי כמו שהקשה הגאון בספר סדר למשנה ולפי ענ"ד התם איירי דאינו וודאי שימות בעל המים אם יתן לחברו המים אלא שיש לחוש שלאחר זמן יבוא הוא עי"ז לסכנה בכה"ג פליגו וס"ל לר"ע דחייך קודמין מקרא דעמך דהיינו שדווקא בעינין שבוודאי לא יבוא עי"ז לידי ספק נפשות והירושלמי איכ"ל דקאי לבן פטורא ואנן קי"ל כרע"ק:
אבל זה וודאי דלכ"ע בשביל צער או ניוול אינו רשאי להניח חבירו לבוא לידי סכנה ובניוול המת אמרינין חולין דף י"א ואם משום איבוד נשמה דהאי ננוולי' וכבר האריכו ג"כ בנוב"י מהדו"ת סי' ר"י ובתשובת מרן הגאון בעל חת"ס סי' של"ו דבמקום פיקוח נפש רשאין לנוולו ואני הארכתי בזה במקו"א ואין כאן מקומו ועכ"פ נראה דלמ"ד דביחדו מוסרין ה"נ כאן אם התינוק מת בוודאי בידי שמים ואנו יכולין להציל האם ע"י שננוול ויצערו את התינוק הדין נותן שיהרגו את התינוק וא"כ כיון שהדין כן כל האדם שעושה זאת זכה ותו דהא קי"ל דעביד אינש דינא לנפשי' ובנוב"י מהדו"ת חלק חו"מ סימן נ"ט הביא בשם הגאון ר"י פי"ק ז"ל להתיר מטעם אחר כיון דלא קי"ל דכלו לו חדשין ואיכ"ל דהוא נפל והנוב"י שם פליג עליו וכי כיון דיש מיעוטא דנפלים יהא מותר להמית וצידד לישבו כיון דלא נולד לגמרי עדיין יעויי"ש:
ובאמת ביו"ד סימן י"ג פסק הרמ"א שם לפי מ"ש התבו"ש שם בס"ק ט"ו דכל זמן דלא נולד לא אמרנין דרוב וולדות הן בני קיימא וא"כ ה"נ בהאי וולד דוודאי הוא מן המיעוט בענין זה דלא נולד ואיכ"ל כדאמרינין בבכורות דף מ' באנדרגונוס כיון ונשתנה נשתנה גם לענין זה דאינה מרוב וולדות קיימין אלא הוא נפל אלא ומ"מ ק"ל אפילו נימא והוי ספק וס"ל משום והוי ספק רשאין להמיתו עבור להציל וודאי אי כן ס"ל להירושלמי ולעיל מ"מ קשיא הא אמרינין בסנהדרין דף ע"ח וההורג את הגוסס חייב מיתה אע"ג ורק מיעוט חיים ואפשר דהתם שאני משום דהיה לו חזקת חי מעיקרא וכעין שכתבו התוס' ביבמות דף קי"ט ע"א דאוקי כל אחד בחזקתו.
ולפיענ"ד אפשר לומר דגם לאידך שיטה דס"ל דבעינין שיהא חייב מיתה איכ"ל ושרי בנ"ד לפי מה שאמרתי לישב כוונת הרמב"ם בפ"א מהלכות רוצח שכ' ובמקשה לילד מותר המילדת לחתוך העובר משום דהוי כרודף והקשו עליו הא מבואר בסנהדרין דף ע"ב ע"ב הנ"ל ומשמי' קא רדפו לה ולפיענ"ד בא רמב"ם לישב דלכאורה קשה טובא אמאי רשאין קודם שיצא ראשו לחתוך העובר הא כתבו התוס' בסנהדרין דף נ"ט ד"ה ליכא מידי וכו' וגם לישראל בעובר אינו רשאי להורגו וע"כ והיינו מן התורה והוי כמקצת נפש וכחצי שיעור ואנן קי"ל ביו"ד בסי' קנ"ז וגם על ביזרא ועריות וש"ד יהרג ואל יעבור ואמאי מותר להרוג העובר להציל את האם הא הוי ביזרא דש"ד וע"ז נראה ותי' הרמב"ם ונהי דלא הוי רודף מ"מ כיון דהוא הגורם למיתת אמו הוי כמו ביזרא ורודף הא כאן לא מקרי נפש ולא הוי ש"ד ממש.
והנה הרמב"ם פסק בפ"ה מיסוה"ת ולא סגי בייחודי והרמ"ך הקשה שם הא לא שייך כאן מאי חזית וכ' הכ"מ וס"ל וגם בלא סברא אמרינין בש"ד חמירא ובגמרא לא משמע כן ולפי ענ"ד טעמא והרמב"ם ונהי דמיחדו וסופו למות ממנ"פ גם חיי שעה איכא ביזרא וש"ד ונהי דבסנהדרין דף ע"ח ואיתא וטריפה אי הרגו פטור מוכח דעל חיי שעה אינו נהרג מי שהרגו קודם מ"מ בוודאי איכא ביזרא ומחללין שבת על זה והמעמץ עם יציאת הנפש הוי כשופך דמים אמרינין וכיון דאיכא ביזרא עדיין נימא משום ביזרא דש"ד יהרג כדלעיל וע"כ מאן דס"ל דייחודהו מועיל חשוב ליה כרודף כיון ובעבורו רוצים ליהרג כולם ואידך מ"ד סובר כיון דהוא לא פשע לא הוי כרודף אלא א"כ חייב מיתה באמת אז הוי כרודף משום דפשע ומשום חומר הדבר פסק הרמב"ם להחמיר וא"כ בנידון הנ"ל דוולד דחשיב לרמב"ם ג"כ ביזרא כמו בגזרא דרודף ומותר נגד ביזרא דש"ד וא"כ נראה דבכה"ג ג"כ הרמב"ם מודה דסגי ביחודו כן הי' נראה לי:
אלא דלכאורה ק"ל גוף הסברא הנ"ל דלפי הנראה ממשנה דאהלות ומעירוכין דף ו' ומאו"ח סי' ש"ל דגם אם חותכין בין האם להציל הוולד ובין וכו' א"כ ל"ד זה ליחדוהו כלל דהתם ע"כ כלם מתים אבל כאן אפשר להציל האם ע"י הוולד ואפשר להציל הוולד ע"י האם א"כ שוב קשים דברי הגאונים הנ"ל וצ"ע ואפשר שע"ז כ' הגאון ר"י מיא זצ"ל כיון דאפשר דלא כלו לו חדשיו אפילו אי הוי מיעוט מ"מ אין רשאין להמית האם להציל הוולד דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב דכיון דעפ"י המיעוט אין רשאין להמיתה א"כ ע"כ ימית הוולד שוב שפיר איכ"ל כסברת הגאונים הנ"ל דרשאין להמית הוולד להציל האם כמו שהסברתי לעיל כן הי' נ"ל בכוונתם:
אלא דכל זה אפשר לומר אם אנו יודעין בבירור שימותו שניהם אמנם הרי זה אינו נודע אלא עפ"י אמירת הרופאים ואנן קי"ל דאמירת הרופאים אנן חשבינן לספק כמבואר בדברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד הלכות נדה וא"כ אכתי אין מקום להנ"ל מיהו לפי מה דאמרינן בכתובות דף כ"ב ע"ב דברי לי מהני ופי' רש"י שם דאפילו ברי לי דאיו לבו נוקפו מהני וא"כ אפשר דאיכ"ל דאם הרופא בעצמו אומר שברי לו והוא רוצה לעשות כפי ברי שלו הי' מותר לדעת הגאונים ואפשר דאין אנו מחוייבין למחות בו כ"ז כתבתי לא ח"ו להורות בדבר חמור כזה אלא לעורר שדברי הגאוני' הנ"ל נכונים אלא שצריך עדיין להתישב בדבר הזה כן נראה לפי ענ"ד.