מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קנד
בעזהי"ת פה חוסט יום ד' פ' נשא תרל"ד לפ"ק.
החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגדול כש"ת מוהר"ר גאטליב פישער נ"י האבדק"ק ארטהאדאקסע"ן שטוהלווייסבורג יע"א.
מכתבו קבלתי וע"ד בנו שיחי' הנה לוטה פה כתב וע"ד אשר ביקש ממני לחוות דעתי בענין השאלה אשר נשאל באחד שקנה מהשר קאשטע"ל ובו ג"כ קאפע"ל להשר להיות לו לבית תפלה עם צורת ע"ז ועתה לאשר קנה זאת יהודי אחד ורוצה לעשות מזה הקאפע"ל ביהכ"נ להתפלל בו אם מותר לעשות כן או לא ומעלתו ני' ביאר צדדי ההיתר והאיסור כשאלת חכם שהוא חצי תשובה או רובה וביקש ממני שגם אני אכתוב לו דעתי דעת תורה בזה הן גוף הנידון נחלוק לשלש' עניני' הא' אם הבית מותר ליהנו' ממנו לצורך הדיוט וע"ז כבר כ' מעלתו שבוודאי הבית ההוא מקרי מוקצה לתשמישי ע"ז ואסור בהנאה אם לא ביטלו והיינו כל זמן שלא זכה בה ישראל משא"כ אם זכה בו ישראל לדעת הב"ח והש"ך ביו"ד סי' קמ"ו סק"א לא מהני לי' ביטול ואע"ג דהמג"א סוסי' תקפ"ו דחה ראית הב"ח מ"מ גוף הדין אינו מוכרח ושגם מדברי הר"ן ר"פ לולב הגזול שכתב שתשמישי ע"ז אין להם ביטול משמע כהב"ח עכ"ל בקיצור.
והנה מקור הדין הזה תליא בפלוגתא אחרת דהנה הב"י הביא בשם הסמ"ג דהא דע"ז של גוי שזכה בה ישראל דאין לה ביטול הוא מדרבנן גזירה משום ע"ז של ישראל וע"ז הביא הסמ"ג בעצמו דעת הרא"ש דבתשמישין איכ"ל דלא גזרו כיון דרק מדרבנן הוא ועיין שעה"מ פ"ח מה' לולב דין א' שהארי' בזה ורצה לומר שהתוס' והרא"ש פליגו על זה והביא עוד ראיות שהרמב"ן שהביא הר"ן בע"ז פליג ע"ז ולפי ענ"ד זה א"א שהרי הריטב"א בע"ז דף נ"ג ע"ב הביא בשם הרמב"ן שהכריח כן מסוגיא דהתם דקאמר דבאשרה דמעיקרא סגי וקשה הא זכה הישראל וע"ז תי' דאע"ג דזכה בו הישראל מה"ת יש לה ביטול וא"כ מבואר דרמב"ן ס"ל ג"כ כהסמ"ג וע"כ הא דכ' הרמב"ן שם דף נ"ד דדבר של ישראל ואסרו הגוי ע"י מעשה דק"ל אא"א דבר שאינו שלו אלא במעשה חזק יש לה ביטול אפילו מדרבנן והיינו ממנ"פ שהרי הריטב"א שם הסביר דלכך אאאדשא"ש אלא ע"י מעשה משום דע"י מעשה הוי כשלו וקנאו בשינוי והוי שלו וממילא יכול לאסור וא"כ ממנ"פ שפיר כ' הרמב"ן דאין לחוש משום דמחזי כע"ז של ישראל דאם יאמרו שהוא של עכו"ם א"כ מהני לה הביטול ואם יאמרו שהוא של הישראל א"כ אינו יוכל לאסור דאין א"א דשא"ש:
והנה השעה"מ הקשה עוד דהטור ביו"ד סי' קמ"ו הביא דאפילו לאחר שזכה בה ישראל יש לתשמישין ביטול ובאו"ח סי' תקפ"ו כ' בשופר של ע"ז של גוי דיצא וכן בלולב דווקא אם לא נתכוון לזכות אבל אם נתכוון לזכות אין לה ביטול והוי כתותי מכתת שיעורי' ואמאי הא הטור בעצמו כתב דיש לתשמישין ביטול אפילו לאחר שזכה בהן הישראל וא"כ התם ע"כ צ"ל דמיירי בע"ז עצמה עיי"ש שדחק א"ע בזה:
ולפי ענ"ד נראה לישב בדרך אחר די"ל דטעם של הסמ"ג הנ"ל דאינו אסור אלא מדרבנן דס"ל דאין לאיסור הנאה בעלים ול"ש בי' קנין גמור כיון דאסור בהנאה וחייב לאבדו כדאמרינן בב"ק דף ל"ח ע"ב דהכל מצווין עליו לבערו וכמו שהאריך בזה הצל"ח בפסחים סוף פרק קמא בליקוטיו ובאמת הר"ן בע"ז דף מ"ג והריטב"א שם הביאו ראי' מהא דאמרינין שם בע"ז של גוי אין ישראל יכול לבטלה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה מוכח דיש קנין לאישורי הנאה מיהו אי אמרינין כדעת הסמ"ג הנ"ל אין משם ראי' דהרי שם הטעם רק משום גוירה אטו עבודה זרה של ישראל דנראה שהוא כשלו ואם כן אין ראי' משם ולעולם י"ל דאין קנין לאיסור הנאה וא"כ לכאורה דברי הריטב"א סותרין זא"ז וצ"ע ועכ"פ איכ"ל הטעם של הפוסקים דע"ז של גוי שזכה בה הישראל יש לה ביטול היינו משום דלא קנה הישראל כלל דאין קנין לאיה"נ:
והנה גוף הדבר דאיה"נ אין לו בעלים הוא מצד דלא שייך בי' שום הנאה כדרכו ושלא כדרך הנאה הא לא חשיבא ואין אדם מקפיד מסתמא על זה ולכך אין לו בעלים ואם הי' האיסור הנאה חזי למצות שופר או לולב בוודאי היו הבעלים מקפידין על זה והי' לו בעלים וא"כ אין כאן סתירה ובוודאי בע"ז בעלמא אמרינין בה דלא שייך בי' זכי' מה"ת דאין לו בעלים דלא חזי לשום הנאה שיקפידו בי' בעלי' וא"כ א"ש לשון הטור והש"ע בסי' תקפ"ו דאם נתכוון לזכות בשופר של תשמישי ע"ז לא יצא דאם נימא דיצא הרי יש לה זכות דקפיד עלי' וממילא יש לה בעלים וא"כ נקרא ע"ז של ישראל וכתותי מכתת שיעורי' וע"כ לא יצא וכל זה לענין שופר ולולב אבל לענין שאר דברים שפיר איכ"ל דוודאי אין זכיה לאיסור הנאה וממילא אסור רק מדרבנן ואיכ"ל כהר"ן דתשמישי ע"ז אפילו בזכה בהן ישראל יש לו ביטול מה"ת:
ולפי"ז אינו מוכרח מ"ש השעה"מ דתוס' ורא"ש פליגו עלי' ממ"ש בפרק לולב הגזול דע"כ מיירי שלא זכה בהן והשעה"מ שם הרבה להקשות דברי הטור אהדדי ולהנ"ל א"ש דאי היה יוצא הוי שייך בי' זכי' וא"כ לא מצינו מאן דפליג על ספר התרומות הנ"ל אלא שמדברי הר"ן והריטב"א שהבאתי לעיל שדבריהם סותרין זא"ז מוכח לכאורה דלא כספר התרומות אמנם בסוגיא דע"ז בדף נ"ג לכאורה יש הוכחה רבה למ"ש הריטב"א בשם הרמב"ן שם אלא שראיתי בתורת חיים והובא ג"כ בשעה"מ שהקשה ג"כ קו' הנ"ל ותי' דלכך לא נאסרו האשרות דמעיקרא דלא להני בהו ביטול משום דאיסורא לא ניחא להו דלקני ובשעה"מ תמה עליו דהא בשעת העגל דהוי ניחא להו בע"ז אז הי' להם לקנות:
ולפי ענ"ד לא קשה מידי דוודאי לא הי' כוונת התו"ח והריטב"א דקרקע שזכו בה ישראל יקנה להם בתורת חצר דוודאי לא מקרי חצר המשתמרת לישראל לקנות להם אלא דהקושיא דאז כשזכה בה אברהם בשעה שנתן לו הקב"ה את הארץ או בשעת כבישת ישראל את הארץ וקי"ל דכיבוש קונה ועמון ומואב טהרו בסיחון אז הי' ראוי להם שיקנו וע"ז שפיר תי' התו"ח ואיסורא לא ניחא להו וליקנו וזה לא הי' בכלל נתינה שיתן לו הקב"ה דבר איסור וגם לא הי' רוצה לקנות זה בכיבוש וממילא דלא קשה ומ"מ היה להם לקנות מצד תורת חצר בשעת עשיית העגל וניחא להו כקושית שעה"מ ובמאי יקנו אם מצו תורת חצר הוי חצר שאינה משתמרת וא"ש דברי התו"ח כנ"ל.
ועכ"פ בש"ס דע"ז דף מ"ג צ"ל חדא מתרתי או כדעת הסמ"ג וכתי' הריטב"א בשם הרמב"ן או כתורת חיים דאיסורא לא ניחא לי' דליקני וא"כ נראה דה"ה בנ"ד וממנ"פ אי אמרינין כדעת הסמ"ג לא זכה בה אלא מדרבנן ואי אמרינין דקונה מה"ת הא אמרינין דאיסורא לא ניחא ליה דליקני ואם כן נראה דלא ניחא ליה לישראל לקנות עבודה זרה עצמה שיש לבית התפלה הנ"ל ועדין הם אינם ע"ז של ישראל ויכולין לבטל הע"ז על ידי גוי וקיי"ל עבודה זרה שביטלה ע"י גוי ממילא נתבטלו גם תשמישיה ואפילו אם התשמישין הם ברשות ישראל כדקי"ל ביו"ד סימן קמ"ו סעיף י"ג ובהגה"ה שם:
ואפילו נאמר דהא דמוכח מש"ס הנ"ל דהיכא דקנה אמרינין איסורא לא ניחא ליה דליקנו היינו מן התורה אבל מדרבנן איכ"ל דאסור משום דמחזי כו' וכמו דאמרינין בע"ז דף נ"ב גבי לוקח גרוטאות אם משך ונתן מעות ומצא בהן ע"ז ואסורה מכל מקום כיון דלפי זה היינו רק מדרבנן ומן התורה נתבטל הע"ז גם משמשיה ונהי דמדרבנן הע"ז עצמה אינו יכול לבטל שוב והוי כע"ז של ישראל מכל מקום שוב אמרינן כדעת הרא"מ דאתשמישין לא גזרו אפילו לאחר שזכה בה הישראל לכן נראה לפי ענ"ד דמותר להדיוט:
ועתה נבוא לדין הב' שכ' מעלתו דאפילו אם נימא כדעת הב"ח הנ"ל מ"מ הא פסק הש"ע ביו"ד סי' קמ"ו דלענין תשמישין אמרינין דמכרן הוי ביטול א"כ נתבטל קודם שזכה בה הישראל ואע"ג דיש חולקין בסי' ל"ט מ"מ סתמו רמ"א והאחרונים כדעת המתירין ועוד האריך מעלתו בזה ליישב קושית הש"ך ס"ק ??? ולפי ענ"ד קשה על זה דהרי טעם המתירין הוא משום דדווקא ע"ז דהיא יקרה בדמיה וחשיב להו וסבר הגוי שבוודאי ימכור רק לגוי וכמבואר בלשון הפוסקים המובאים בב"י אבל תשמישין דלא חשיבו להו כ"כ שיסברו שימכור הישראל לגוי ולכך הוי המכירה ביטול וזה שייך בתשמישין דעלמא משא"כ בנידון שלנו בקאפע"ל ובית תיפלה שניכר וחשוב להו הוי כע"ז עצמה ואין המכירה ביטול ואפשר דכ"ע מודים בזה ותו דבנידון הנ"ל די"ל דעד כאן לא אמרינין דהמכירה הוי ביטול בע"ז רק במכר הע"ז בלא התשמישין משא"כ הכא דאף בשעת המכירה וגם אח"כ נשארה הע"ז עומדת במקומה בוודאי המכירה לא הוי ביטול:
ואמרתי דאפשר לקיים מקצת היתר הזה דהרי ביו"ד סי' קמ"ו סעיף י' מביא דעת הרמב"ם דס"ל דגם בע"ז אם מוכר לצורף ישראל הוי המכירה ביטול ודעת רש"י הובא בריטב"א ע"ז דף נ"ב ע"א דצורף ישראל לאו דווקא דהוא הדין ישראל בעלמא וכן נראה מפשטות הגמרא שם ונהי דהריטב"א שם הביא והסכים עם הראב"ד דצורף דווקא דקונה מסתמא לחבלה ולהתיכה אבל לישראל דעלמא לא הוי המכירה ביטול דאמרינן שימכרנה נראה דהיינו ע"ז שאינה מחוברת יוכל למוכרה ברשות הגוי אבל ע"ז שהיא מחוברת ותהא נשארת ברשות הישראל מסתמא יודע הנכרי דבוודאי לא יניח הישראל הע"ז שם ברשותו ומסתמא יחבילנה ויוציא אותה משם שהרי לא מכרה לתגר אלא לישראל בעל הבית שמסתמא קונה לעצמו וא"כ הוי כמו צורף ישראל לכ"ע ואפשר דעדיף מיני' ושפיר איכ"ל בכה"ג דהמכירה הוי ביטול כן נראה לפי ענ"ד:
ועתה נבוא לדין הג' שכל הנ"ל הוא להדיוט אבל למצוה בוודאי טוב ונכון מ"ש מעלתו ני' דבוודאי קי"ל ביו"ד סי' קל"ט ובאו"ח סי' קנ"ד דכל מידי דע"ז אפילו לאחר ביטול אסור לכל עניני ביהכ"נ או לשום מצוה דמאוס לגבוה ונהי דהמג"א שם בס"ק י"ז הביא בשם הר"ן דבית שהיה בו ע"ז מותר לעשות ממנו ביהכ"נ כבר חלקו עליו הא"ר והפמ"ג והדג"מ ומרן זצ"ל בחת"ס בחלק או"ח סימן מ"ב דיש ליזהר מזה ומעלתו האריך והביא עוד ראיות לאיסורא והדין עמו ויפה כיוון ואין להקל:
ולפי ענ"ד עוד מטעם אחר להחמיר על פי מה שכתב הרמב"ם בפ"ח מלולב דין א' דאשרה הנעבדה אפילו ביטלה אסור לולבה למצוה ותמהו עליו וביאר הה"מ עפ"י פי' הרמב"ם בפי' המשנה ר"פ לולב הגזול דאם נטעו מתחילה לע"ז אסור משום מצהב"ע משום דמתחילת הויותו הוא ע"י ע"ז הרי נעשה בו עברה ולזה אסור משום מצוה הבאה בעבירה ואם כן הכא נמי כיון שתחילת הויותו נבנה לכך ונבנה בעבירה ותחילת ביאתו לעולם הי' באיסור ע"ז ומצוה הבאה בעבירה כהאי איכ"ל דאסור לכ"ע לפי דעת הרמב"ם וא"כ בוודאי הבית הנ"ל נהי ולהדיוט יש לצדד להתיר כדלעיל אבל לעשות ממנו ביהכ"נ בוודאי אסור אפילו לדעת הראב"ד שהביא המג"א אין ראי' להתיר בכה"ג וע"כ יפה הורה פר"מ נ"י וממנה לא יזיע ותו לא מידי ויהיה ה' עם מעלתו חפץ ה' בידו יצליח ויברך אותו בברכה המשולשת כאהבת נפש ידידו החותם בברכה.
הק' משה שיק מברעזאווע: