אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קנב

תשובה קנא

שיל"ת חוסט יום ה' ב' שבט תרל"ג לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרבני המופלג בתורה כש"ת מוה' יואל צבי נ"י באנעט בק"ק פאקש יע"א:

מכתבך קבלתי ובו נשאלתי סופר סת"ם אחד שקונה אבנים שתי וערב לחקותם למצבת אבן למוכרן לגוים אי עושה איסור בזה ואי רשאי להיות כותב סת"ם הנה למשמע אוזן דאבה נפשינו איך שרי למהוי ספרא כפחזיא ולהבדיל בין הקודש ובין החול בין הטמא ובין הטהור כתיב ולדינא הנה אסור לעשות ע"ז לגוי כמ"ש הרמב"ם במנין המצות ל"ת ג' שלא לעשות ע"ז לזולתינו ואפילו לגוי כדי שיעבוד וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מע"ז דין ט' דהעושה ע"ז אפילו לגוי לוקה שנאמר אלקי מסכה ל"ת ואסור ליפות ע"ז או לכבד ולרבץ לפני' כ"ש לפתוח פתוחים וכו' ובל"ת י' כ' הלאו דלא תפנו אל האלילים והביא דברי ר"י דאפילו לראותה אסור להסתכל בצורת הצלם והמחשבה לעשותה אינה מותר וכמו שהאריך שם וכן פסק בפ"ב דע"ז דין ב' ומ"ש במנין המצות ל"ת ג' כדי שיעבוד קשה אם האיסור דווקא אם כוון כדי שיעבוד א"כ איך פסק שם דלוקה מי יודע מה הוא חושב בלבו והוי ה"ס ואין לוקין על המחשבה וע"כ כל שעשאה ע"ז לגוי שדרכו לעבוד אותה צורה הוי כאלו פירש כדי לעבוד וע"כ בחיבורו סתם הרמב"ם דכל העושה לוקה וכ"כ החינוך במצוה רי"ד דעושה למי שעובדה והיינו כנ"ל כיון שדרך הגוי לעבוד אותה צורה העושה עובר בל"ת ואסור להסתכל בצורתה:

והנה שו"ע הוא צורה הנעבדת כמבואר בתה"ד סי' קצ"ו והובא בהג"ה ביו"ד סי' ק"נ וזה כוונת הרמ"א בסי' קמ"א סעי' א' דשו"ע שמשתחוין אע"ג דלא ידעינן דעבדה דאי ידעינן פשיטא אלא דקמ"ל כיון שדרך שנעבדת אסורה מספק אם מצאה ואפילו בצורת שו"ע שחקקו במטבעות וכלים צידדו בתשובת בית דוד המובא בברכ"י ובתשובת פ"ת המובא בפתחי תשובה שם וגבבו סברות להתיר ומטעם זה הקשה הש"ך סי' קמ"א ס"ק ו' טובא כיון דקי"ל שם סעי' ג' דאם יש על כלים הנמצאים צורה הנעבדת נאסרה הכלי מספק ואמאי מתיר הרמ"א בשם המרדכי בצורת שו"ע שבצוואר הדוכסן והוכרח הש"ך לישב דמיירי בידוע שלא השתחוה לה ואפי"ה הו"א דאסור במה שתלאה בצוואר עיי"ש:

ולפי ענ"ד נראה לישב בדרך אחר דהנה הר"ן המובא בש"ך שם כ' דאפשר דחוקקין צורות אלו רק לזכר בעלמא והרמב"ם בפ"ג מע"ז דין ו' כתב המגפף והמלביש והמרחיץ ומנעיל וכל דברי כבוד שעושה לע"ז עובר בל"ת דלא תעבדם ושם דין ט' הביא הראב"ד בשם התוספתא גם כן דהסך והמקנח והמגרד עובר בל"ת אלא דלא לקי משום דהוי לאו שבכללות וכיון שגם זה נקרא עבודה ממילא ע"ז וכליו נאסרו לפי ענ"ד אעפ"י שאינה מארבע עבודות ואינה דרך עבודתה ואם כן בזה מיושב קושית הר"ן דשמא לא עשאה אלא לזכר דאפילו עשאה לזכר אין לך כבוד גדול מזה ואפי"ה במבוזין מותרין דהוי כעומדת על ביב פרק ג' משנה ד' דע"ז ונאמר בע"ז אחר הדלת וכו' שמת זכרונך ובזה עצמו עושה לה כבוד ונאסרה ולא משום דחיישינן שמא השחתוה להם ובאותו שו"ע דבצוואר הוא ג"כ דהוא לכבוד ולזכר קמ"ל דנודע להם שהוא רק לסימן ואינה לכבוד ועכ"פ נראה לי כל שעושין לה לכבוד דהוא בכלל לא תעבדם ואסורה ובזה מובן כוונת הש"ך מ"ש דהו"א דבתלי' נאסרה ואמאי וע"כ כנ"ל ועכ"פ היוצא מהנ"ל דכל העושה צורה הנעבדת לגוי שדרכה לעובדה אפילו אם הגוי לא עבדה חייב מלקות וקיי"ל נמי בסי' קמ"ג דאסור לעשות צרכי ע"ז עיי"ש ובסי' קל"ט סעי' ט"ו דאסור למכור להם עניני ע"ז:

ועתה נבוא לנידון שלפנינו כיון דצורת שו"ע הוא ע"ז והרמב"ם כ' בפי"א מהמ"א בדפוס ווינעציא דעכו"ם בזמנינו נהי דאינם אדוקים אבל עבודתם ע"ז והובא בדברי מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' קל"א ולפי מ"ש נראה דהעמידה על מצבת קברם היא ג"כ מענין עבודתה וכבודה להסתירם בסתר כנפיה והעושה אותה עובר בל"ת דלא תעשו וגם בלאו דלא תפנו וגם נראה דשכרו אסור דהרי בסי' קמ"ג סעי' ב' איתא דשכרו מותר משום דמכיש האחרון לית בי' שו"פ וכחן הוא עושה בה לאחר שנגמרה והפיתוחים והציורים שעוש' בשו"ע לא הוי פחות ממכבד ומרבץ לפניה ואינך וכו' ועובר בל"ת דלא תעבדם:

ועכ"פ בוודאי אסור לבר ישראל לעשות כן ועד עכשו שעשה בשוגג ואומר מותר והוא רחום יכפר וכו' אבל אם לא ישמע בוודאי הוא פסול להיות סופר סת"ם דבסופר בעינן שיהי' מוחזק בכשרות כשוחט וגם לענין שוחט הסכימו האחרונים כדעת הרמב"ם דהחשוד באחד משאר עבירות צריך בדיקת סכין ואין לו נאמנות וקו"ח מלאכת שמים כמלאכת סופר ובעי מחשבות טהורות ואית' בסי' קל"ט סעי' י"ד ביו"ד בכה"ג דאין קטיגור נעשה סניגור וכו' והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה יהי ה' עמך דברי רבך וידידך דורש שלומך.

הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה