אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קנא

תשובה קנ

שיל"ת חוסט יום ב' יתרו תרל"ג לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה המאור הגדול מוה' יצחק נ"י קונשטאדט אבדק"ק אבאניע יע"א:

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי בגליל שרבים שתו ולעו בשתיית יי"נ ונעשה להם כהיתר אם הם פסולים לעדות ולשבועה ומעלתו נ"י נחית לעומקא דדינא והאריך לבאר יפה צדדים המראים לאיסור ולהיתר ופתח פתח בכחא דהתירא חדא דפסולי דרבנן בעי הכרזה והשני הא פסק הרמב"ם והובא בש"ע ח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ד ואינו נפסל בדברים שאפשר שלא ידע שנפסל על ידיהן והנה מכתבו בא אלי בהיותי טרוד מאוד ומוכן לשום לדרך פעמי לעיר מלוכה ווין לעסוק ברפואות לעיני בעוה"ר ואפי"ה לא רציתי לדחות התשובה ולזאת אשיב בקצירת אומר א' גם הפסול בעינן שיהא ברור וקי"ל בחו"מ סימן צ"ב סעיף ה' ובאה"ע סימן ל"ד סעי' כ"ה דאין אדם נעשה חשוד אלא א"כ יש עליו עדים והאריך בזה ג"כ מרן הגאון בעל חת"ס בחיו"ד סי' י"א דאינו נפסל אא"כ קיבלו עליו עדות בב"ד ואע"ג דידענו דיש הרבה אנשים השותין יין נסך אפי"ה אוקי גברי' אחזקתי' וכ"כ התוס' ביבמות דף קי"ט בד"ה מחוורתא אליבא דר"מ בכותיים וכן מצאתי בתשובת אמרי אש ח"ש סי' כ"ה אלא א"כ רובם עוברי עבירה כ' שם דמחזיקינן לי' מכח רוב וכאלו העידו עליו וכן מוכח מהא דאמרינן בסנהדרין דף כ' ע"ב דסתם רועה פסול ופרש"י אע"ג דלא באו עדים עכ"פ מוכח מיהא אע"ג דהוא מפורסם בעביר' ההיא אפי"ה מסקינן דקיי"ל כמ"ד דבעי' הכרזה וכמ"ש הטור בסי' ל"ד:

ולכאורה קשה כיון דהוא מפורסם בפסולו ולא שייך טעם הרמב"ם בפי"א מעדות שלא לאבד ממון בעלי השטרות ולכאורה הו"א דטעם הכרזה שעי"ז יתביישו ואם בוש לא יבושו הרי הם ראויי' בלא"ה לפסול כדקי"ל שם בסעי' א' אמנם הסמ"ע ביאר דברי הרמב"ם דהואיל ופסולים מדרבנן לית להו קלא ולכך חשו חכז"ל לפסידא ובמל"מ פ"ד ממלוה דין ו' האריך בזה לענין מה צריך הכרזה ולענין מאי לא צריך והביא בשם מהרי"ט דלגיטין ולקידושין א"צ הכרזה והרשד"ם חאהע"ז סי' ל"ו כ' בפשיטות דבעי הכרזה ובברכ"י סי' ל"ד בחו"מ הביא הרבה פוסקים החולקים על המהרי"ט וכן נראה הכרעתו ומי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים להכריע בזה ומ"מ הא מספיקא לא פסלינן עדות כדאית' בסעי' כ"ג וכ"ה וגם הספק בדרבנן ולכתחילה בוודאי יש לחוש.

וכן לענין שבועה כ' הר"ן בחידושיו לסנהדרין ב' תירוצים אי גם לענין שבועה בעי הכרזה וגם בזה הביא בברכ"י פלוגתא ובש"ע סי' צ"ב סעי' ג' סתם דרק הפסול לעדות פסול לשבועה ובחגיגה דף כ"ב אמרו כמאן מקבלין סהדותא מעם הארץ כר' יוסי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו ונהי דהרמב"ם בפי"א מעדות דין ב' כתב דבעינן דווקא שיהא נודע שהוא נוהג בדרכי ישרים והב"י כתב בסי' ל"ד דהרא"ש פליג והלח"מ תמה דלענין פרת חטאת פסק כר"י דנאמנים ותירץ דתרתי בעינן משום איבה וחומר איסורא ובתשובת רמ"א סימן י"ב כתב דפסק כרבנן דר"י והוא תמוה מכח קושית הלח"מ וכיון דמוכרח לומר דהיכא דחמיר דנאמנים ואין לך חומר גדול משבועה אם כן אדרבה ראוי שיהיו שם נאמנים טפי:

ואפשר לומר גם כן לענין גיטין וקידושין חמירא להו טפי והא דאי נמי הוא רק משום לא פלוג משום עדות ממון וממילא היכא דכשרים לעדות ממון כשרים נמי לעדות גיטין וקידושין כן י"ל מיהו בסברא מי יכריע ותו דהרי לענין עדות דעובר עבירה פסול עיקר הטעם נראה שהוא משום גזיה"כ וכמ"ש התוס' בבכורות דף ל"ו וכמו שכתב בזה בנודע ביהודה מהדו"ק חלק אה"ע סי' נ"ז ובמקמות אחרים הארכתי בזה ואם כן אי לא משום דחשידו אלא משום גנאי והרחקה מרשע אם כן נראה שוב דאין לחלק בין גיטין וקידושין ואם כן נראה דמאן דכשר בממון כשר לשבועה ולעדות גיטין וקידושין ואם כן שותי יין נסך דכתב הרשד"ם דבלא הכרזה לא פסולי גם כן לשבועה הדין כן באופן הנ"ל:

איברא דלכאורה קשה לי הא הרמב"ם פסק בפ"א מממרים דכל איסורי דרבנן הם אסורים מן התורה ואם כן אמאי עוברי עבירה דרבנן אינם אסורים מדינא אפילו אי לית בהו מלקות הא כ' הרמב"ם דהוי כאית בי' מיתה וא"כ שוב יהיו אסורים מן התורה ואפילו נימא כפירוש המבי"ט בספרו קרית ספר בהקדמתו דדווקא אם עובר בשאט נפש וסובר דאין כח לחכמים לגזור עליו קשה גם כן איך סתמו ולכל הפחות אחר הכרזה שנראה שבשאט נפש הוא עושה יהא עדותו בטל מן התורה ובב"ח בחו"מ סימן ל"ד בפירוש דברי הרמב"ם דסעיף כ"ד דצריך להודיע שנפסל עי"ז לעדות כתב שאז אסור מן התורה וצ"ע:

ועכשו נבוא לטעם הב' משום דאיכ"ל אותן שותי יי"נ לא ידעו ולא יבינו ומורים התירא דבזה"ז אין אסור ובכה"ג כ' הרמב"ם המובא בש"ע סעי' כ"ד דאינם פסולים ומעלתו כ' דתוס' סנהדרין דף כ"ד ד"ה ואלו לא ס"ל כן דכ' שהוא סובר שהוא היתר ואפילו הכי פסול מדרבנן וכתב דהרי הרמב"ם למד דין זה מהני קבוראי בסנהדרין דף כ"ו ואיכ"ל קבורי דרבנן כמ"ש הרשב"א בשבת דף כ"ו ואין ראיה לדאורייתא והרמב"ם לטעמי' דסבירא ליה דמלאכה שאצל"ג חייב ובאמת התוס' לשיטתם בשבת דף ק"ה וק"ו ס"ל דמצוה חשיב כצריכה לגופי':

ובלא"ה כאן שכתב רש"י בהנהו קבוראי דהוי חימוד ממון וצורך פרנסתם אין לך צריכא לגופי' יותר מזה ואדרבה בזה מיושבים דברי רש"י שפירש דהיה בי' חימוד ממון דהרי הרשב"א כתב כן לרש"י וקשי' לי' איך פסול בלי הכרזה לכך פירש דהוי חימוד ממון וצריך לגופי' וחייב שפיר ומיהו בלא"ה דין של הרמב"ם מוכח מהא דאמרינן שם גנב ניסן ותשרי אינם פסולים משום דמורי התירא ומזה הוכיח הר"ן הנ"ל בחידושיו במתני' שם ועוד הביא ראיות דכל דמורי התירא והר"ן עצמו הביא ג"כ פי' התוס' לענין מלוה ברבית וע"כ צריך לחלק כמ"ש המל"מ פ"ד ממלוה ולוה דין ו' דיש חילוק דגם לתוס' מ"מ ידע שיש מקצת איסור ונחית לאיסור קצת וא"כ דינו של הרמב"ם הוא מוסכם וא"כ בהנהו שותי יי"נ בזה"ז דג"כ מורי התירא איכ"ל במ"ש נמי מעלתו נ"י דמהאי טעמא אינם נפסלים ובאמת לפי מ"ש למעלה אדרבה הנך דידן דשותים בשאט נפש יש לחוש דאיכא איסור דאוריית' במש"ל מ"מ יש לחלק וכיון דבזה"ז לא מנסכו מורי התירא דבכה"ג לא גזרו והרי כן פסק מהרש"ל כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ב וכן הסכים עמו הפר"ח שם מיהו הרשד"ם הנ"ל לא ס"ל כן:

ולכאורה מדברי הבדה"ב בריש סי' קכ"ט משמע ג"כ דהי' מן הדין שיהא נאמן בשבועה אע"ג דשם מבעט במצות חכמים ואיכא להרמב"ם לאו דאוריית' מ"מ הן טועים ולא ס"ל כן והרי אפילו באיסור דאוריית' אם טועים אינם נפסלים וכן מוכח ממה שהשביעו לכה"ג שלא יעשה כמעשה הצדוקים ואני הקשיתי על דברי הריב"ש בסי' י"ב שהוכיח דמומר א"נ בשבועה מדלא אוקי רבא הכל שוחטין במומר בבדיקת סכין ואם שחט כשר ע"י שבועה דאכתי בכותי דהוי כצדוקי וקראי דוודאי נאמן בשבוע' הדרא הקושי' וגם הא דהוצרך בחולין דף ד' להכניסו תחת כנפיו ועכ"פ הדרן לנ"ד דנראה דב' הטעמים הנ"ל מועלים להתיר בדיעבד כן נראה לפי ענ"ד וגוף דברי הבה"ב לא זכיתי להבין דמביא מריב"ש דעד הצריך שבוע' א"נ שם וכי צריך לענין איסור עדות כה"ג וצ"ע ואחתום בברכה יהי ה' עמו דברי ידידו הדוש"ת:

הק' משה שיק מברעזאווע

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה