מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קנ
בעזה"י זך תמוז תרי"ג לפ"ק פה יערגין יע"א:
החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרב המאור הגדול המפורסם המופלא ומופלג בתורה וביראה החרוץ כש"ת מוה' זלמן שפיצער נ"י מורה בעיר מלוכה ווין יע"א:
מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממני לכתוב לו פס"ד אם סתם יינם בזה"ז מותר בהנאה אפילו שלא לצורך ובלא הפסד כלל או אסור שע"י עובדא שבא לידו בתערובות יי"נ וצוית לאיש השואל שהוא ירא ה' שטוב שלא ליהנות ממנו ולהשליכו לנהר ומורה אחד ערער כנגדך ואמר שמעולם לא הי' זה ספק אצל בעלי הוראה ולא עלה על דעת אדם מעולם לאסור יי"נ שלנו בהנאה וכי לא נזכר זה בשום פוסק עכ"ל בקיצור וכבר הבאת דברי התוס' בע"ז דף נ"ז ע"ב בד"ה לאפוקי והרא"ש והרמזים כ' רק משום מוטב שיהיו שוגגים וכו' אין למחות ולאסור בהנאה והד"מ בסי' קכ"ג והש"ך בסי' קכ"ד ס"ק ע"א כ' כן בשם גדולים והסכים כן דרק במקום צורך או במקום הפסד מותר לסמוך על כלל זה דגוים בזה"ז לאו עע"ז הן ובס' חכמת אדם ג"כ כתב כן כל זה כתבת וגוף הדבר א"צ אריכות בוודאי יש דעות המקילין ומתירין יי"נ בזה"ז בהנאה אפילו שלא במקום הפסד וזה דעת הרשב"ם המובא בתוס' שם וכמ"ש בתשובת מהר"מ פאדווי סי' ע"ז והובא בתשובות מהר"מ לובלין סי' נ' ומ"מ הרבה מהראשונים והריב"ש בתשובה סי' רנ"ה כ' שצווחו כל המפורשים על זה ודאין להתיר סתם יינם בהנאה ואפילו במגע גוי כ' דלא התיר הרמב"ן והרשב"א וכל האחרונים וכן הביא הב"י בסוף סי' קל"ב בשם הרשב"א בתה"ק שכ' שאין אנו סומכין על דברי הגאונים בהוראה זו להתיר יינם ומגעם בהנאה וגם מהר"מ פאדווי הנ"ל לא התיר אלא במקום הפסד ובימי חכמי ד' ארצות תיקנו וגדרו שלא לסחור עם סתם יינם וגם מהר"מ לובלין בתשובה הנ"ל טרח מאוד שלא למחות בעושי מסחר
ודווקא ע"י טצדקי עיי"ש ולכך הכריעו ג"כ הרמ"א והש"ך דדווקא במקום פסידא מותר בהנאה:
אלא דמכל מקום האידנא גם אנשים יראי ה' רגילים לעשות מסחר ביין נסך מטעם דחשיב לן הכל לצורך ושעת הדחק על דרך שכ' התוס' בב"מ דף ע' ע"ב לענין רבית ובפ"ק דע"ז לענין מכירות בהמה גסה דצרכי ישראל מרובים ואין להם מקום מחי' כי אם ע"י מסחר ואין אדם יודע במה משתכר לכך החשיבו הכל כדי חייו ולצורך ואם נתערב בתערובות ג"כ אנו מתירין בהנאה שררי במקום הפסד מותר בהנאה ולא בעינן הפס"מ אלא אפילו הפסד קצת וכל תערובת הוי הפסד קצת שאין לו שיעור ומותר בהנאה ומ"מ הירא את ד' ומדקדק במצות ואין הפסד כי אם מועט בדאי הם הגאונים האוסרים לחוש להם ולהפסידו וא"כ לא עברתה בהוראתך הדין שהרי לא אסרת אלא שאמרת מהיות טוב וכו' ובפרט ששמעת שאינו רוצה למכור רק ליתן לגוי נהי דשוב י"ל ממנ"פ אי יחזיק לו הגוי טובה א"כ הוי הפסד ואי לא אין כאן הנאה מ"מ אין זה מוכרח לחשוב זה להפסד קצת עכ"פ נהי דמן הדין שרי המחמיר תבוא עליו ברכה:
אמנם לכאורה בנידון עובדא שלך הי' אפשר לומר שמותר אפילו בשתי' דהרי השפחה הוריקה את היין לתוך עוגה בעובד' שלך וא"כ מאיזה טעם נאסור אי משום הגבהה אפי' שכשוך ע"י כלי לא אסר בסי' קכ"ד סעי' י"ז כמ"ש הדגו"מ במקום הפסד ואי משום הורקה ואזיל מכחה ושם סעי' י"ח אסר בהורקה היינו בשתי' כדקי"ל בסי' קכ"ה סעי' א' וא"כ בזה"ז במקום הפסד מותר אפילו בשתי' כמ"ש שם סעי' כ"ד בהג"ה ובש"ך שם ס"ק עא ולאסור בשתי' דבר המותר בוודאי חשיב הפסד והוא מותר.
מיהו אם הכלי הי' מלא יין קיי"ל בסי' קכ"ה סעי' י' דחיישינן שמא נגעו ואפילו לא הי' מלא מ"מ בנידון שלנו שהוריקה ע"י הורקה נעשה דהיינו שנתקרב היין אל דופני ואוגני הכלי וחיישינן שמא נגעה וכ"ש דיש לחוש בעובדא שלך שהוריקה את היין לתוך הקמח ללוש עוגה וא"כ אפשר וקרוב שנגעה למטה ביין כשנשפך לתוך הקמח אע"ג דאותו יין המעורב כבר עם הקמח אין בו משום נגיעה יי"נ אבל מה שהוא בעין אית בי' משום יי"נ כדקי"ל ביו"ד סי' קכ"ג סעי' ה' והכא לא נתפסה על זה כגנב אדרבה השפחה לפי דעתה טובה עשתה בזה להבעל הבית ויהודי לא הי' בבית לכן אין להתיר כי אם בהנאה ולמאן דחש להחמיר כדעת הגאונים הנ"ל יחמיר לעצמו אפילו בהנאה ותבוא עליו ברכה ועיין בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ס"ח וסי' ע' ועיין בב"י סוף סי' קכ"ג שהביא בשם הר"ן לאסור מנעלים שנצבעו בצבע שיש בה סתם יינם ועוד הביא שם לאסור דיו שנתבשל ביי"נ עיי"ש: