מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קמט
בעזהי"ת חוסט עש"ק פ' נח שנת תרל"ו לפ"ק:
החיים והשלום וכ"ט לאהובי תלמידי הרב הגדול בתורה וביראה כש"ת מוה' וואלף סופר ני' רב בביהמ"ד בעיר פעסט יע"א:
מכתבך קבלתי וד' יברך אותך ואת ביתך ואת כל אשר לך ויצליח מעשיך וישר כוחך וחילך לתורה ולעבודה ומה שהערת על דברי הרא"ש על הי"ד כללים בגיטין דף נ"ד שבאות ג' ואות ד' כ' דבעלים אינם נאמנים אלא משום דבידם לתקן ובאות י"ד כ' דבעלים נאמנים משום שהם בעלים והקשית סתירה בזה ואעתיק לך גרגיר אחד מחידושי שכתבתי דהא דבעלים נאמנים כ' הרא"ש בי"ד כללים והש"ך ביו"ד בסי' קכ"ז סקכ"א כ' דאפילו נגד חזקה הבעלים נאמנים ודווקא אם הוא בידם לעשות והיינו היכא דאתחזק אבל בלא אתחזק הבעלים נאמנים אפילו הם לא הי' בידם לעשות טפי מעד אחד ולהתיר בעינין שיהא בידם לעשות אבל לאסור נאמנים אפילו אין בידם לעשות לדעת הרא"ש וסייעתם ובזה מובנים דברי הרא"ש באות ג' ואות ד' דשם מיירי להתיר ובאות י"ד מיירי לענין לאסור אלא דמייתי ג"כ ראי' מיבמות דף פ"ז לענין הפרשת תרומה דמיירי גם להתיר זה עדיין ק"ק אמנם הטו"ז בסק"ו סובר דאפילו נגד החזקה וגם לא הי' בידם לעשות אפי"ה הבעלים נאמן.
והנה לענין לאסור אותו דבר שפיר מובן דהבעלים נאמנים לאסור את שלהם אבל דנימא דהבעלים נאמנים להתיר קשה נהי דעל עצמם א"ש כיון דהוא אומר ברי לו שהוא מותר אפילו נגד חזקה כ' המרש"א ביבמות דף פ"ח דנאמן באומר ברי אפילו יש ב' עדים האוסרים וברי לו שהם טועים ומשקרים כ' הבכור שור ביבמות דיש להתיר לצורך גדול לעצמו אבל לאחרים צריך סברא ויש להסביר דאי לימא דע"א אינו נאמן משום דאומר בדדמי וכמ"ש הפנ"י לחד טעמא איכ"ל דבדבר שהוה שלו רמי אנפשי' טפי ומדקדק וכדאמרינין בעירובין דף ל"ב פ"ב עיי"ש בתוס' הביאם המג"א בסי' תל"ו דאפילו קטן בשלו אפילו להתיר נאמן לפי סברא זו יש מקום לומר דאפילו יצא מידי הבעלים נאמן על האחר ג"כ דידע אינש בשלו ומדקדק ובש"ש שמעתא ו' פ"ז נסתפק ושם בפ"ו הקשה טובא על הטו"ז מיבמות דף פ"ח דמבואר דבעלים נאמנים משום דבידם לאיתשולי ותו קשיא מדברי רש"י בחולין דף י' דיליף מדכתיב וזבחת מבקרך דע"א נאמן וקשה. התם קאי בבעלים וגם האשה הוא כבעל דבר ואיך יליף מוספרה לה ורש"י ביבמות דף פ"ח כ' ראי' דע"א מהימן ממעשים בכל יום שאדם רשאי לאכול אצל חבירו וגם מהג"א בחולין מכולם לכאורה מוכח דגם הבעלים אינם נאמנים אלא דהג"א כ' דאם הבעלים אוכלים נאמנים גם על האחר וביארתי מזה במקום אחר.
ואפשר לישב דגם הטו"ז סובר דלהתיר א"נ נגד החזקה גם הבעלים אלא דבלא"ה יש לדקדק דביבמות שם הוי מצי למימר דבעלים נאמנים משום דבידם לבטל ברוב דהתם על דין תורה אזלינין ומן התורה מבטלין איסור לכתחילה וגם מדרבנן יש לדייק כיון דהוא על עצמו נאמן א"כ לדידי' הוי היתר ורשאי לבטל א"כ בלא טעמא דיכול לאיתשולי עלה יהיו הבעלים נאמנים דבידם להתיר ע"י ביטול אלא די"ל דגמרא עדיפא מיני' משני דבידם לאיתשולי ובידם להפריש א"כ איכ"ל דהטו"ז דמיירי שאין ניכר בחתיכות אם מנוקרים הם או לאו א"כ בידם לבטלם כיון דלדידי' שרי א"כ באמת גם הטו"ז מודה דאפילו הבעלים אינם נאמנים אלא א"כ היכא דבידם לעשות והיינו לאחרים אבל לעצמו איכ"ל דנאמנים הבעלים:
ובזהמיושב קושית הש"ש הנ"ל וגם דברי הרא"ש דמייתי ראי' באות י"ד איכ"ל דלעצמו קאמר דאפילו להתיר א"צ בידו לעשות וממילא אם הי' אפשר בביטול נאמן גם על אחרים כנ"ל כדלעיל וכל זה לענין להתיר אבל לענין לאסור נראה דהבעלים נאמנים אפילו בלי מיגו אפילו נגד חזקה וממילא גם אם נתנם ליד שומר עשאוהו כבעלים והמנוהו ג"כ לענין לאסור אפילו בלי מיגו ואם יצא שוב מתחת יד הבעלים מסתמא אין לשני כח יותר מן הראשון ובלא"ה י"ל דלענין שני לא מקרי כלל נגד חזקה כדרך שכ' הנוב"י מהדו"ק בתק"עג סי' ל"א דכשם שאין מחזיקין ריעותא ממקום למקום כך אין מחזיקין חזקה ממקום למקום ובזה אפשר לקיים דברי הש"ש הנ"ל שכ' דאף לאחרים נאמן:
ואין להקשות על זה מהא דאמרינן אם אינו בידו א"נ לאחרים הא דלעיל שייך בחזקה דמעיקרא חזקת הגוף אמרינין דאין מחזיקין אבל לגבי סופר דאיכא חזקה אחרת מצד מנהג העולם כמ"ש גם כן הש"ש דאין חבר מוצא מתח"י דבר שאינו מתוקן וחזקה כזו מועיל אף בכל המקומות ואינו נאמן נגדו אלא א"כ הוא בידו ועוד הארכתי בזה אבל אין לי פנאי להניח להעתיק יותר מזה וגם ההעתקה לא עשיתי אלא לכבודך וחיבתך ושאר דברים שכתבת הם פשוטים וא"צ לפנים ואחתום בברכה יהי ה' עמך ויסיר ממך כל צער ויגון ותראה בהצלחת בניך ובנותיך דברי רבך הדו"ש. ה"ק משה שיק מברעזאווע: