אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קמז

תשובה קמו

בש"ע ביו"ד סי' קכ"ז סעי' ג' בהג"הה, בדבר דאיכא לברורי צריך לחוש לדבריו והש"ך שם ס"ק כ"ד תמה למה כ' זה בשם י"א דהוא ש"ס מבואר אפילו מכחיש לי' בע"ד ועיין בתשובת מרן הגאון בחת"ס סי' ג' שביאר היטב דרבא בקידושין שם לא פליג ע"ז והנה הסמ"ע בחו"מ סי' ל' ס"ק כ"ב הביא זה לענין ממון והש"ך שם ס"קיג פקפק דמשם אינו מוכח רק לענין איסור אבל לא בממון והתומים כ' דשבועה הוי כמו איסור אלא שכ' דרבא בקידושין דף ס"ו פליג ע"ז עיי"ש ס"קיב אלא שכבר כ' שמרן בחת"ס בתשובה ג' ביאר היטב דאין כאן מחלוקת וגם קרוב לומר דרבא מפרש בע"מ פסולו ביחיד היינו דומיא דפלוגת' דר"ט ורע"ק על למפרע ומפרש רבא דע"א אומר דכבר הי' בו מום וזה אינו יכול לברר אבל לעולם באומר דאית בי' מום מכאן ואילך אפושי פלוגתא לא מפשינן ומלתא דא"י לברר עתה אלא שעתיד ועבידא לגלויי ג"כ פליגו הריב"ש בסי' קנ"ה עם התשב"ץ ובח"מ סוסי' ל' סתם הרמ"א כהריב"ש דאין חילוק בין מלתא דעבידא לאגלו"י לענין ממון אבל לענין איסור איכ"ל דגם הריב"ש מודה וכן איתא בירושלמי ר"פ אמר להם הממונה לפי' הק"ע לכך נאמן ע"א לומר דנולד בשבת והנוב' במהדו"ק בתקע"ג סי' ל"ג האריך להוכיח דבמלתא דעל"ג בעדות אשה מן התורה נאמן ע"א:

ומזה תראה דמה שהביא בש"צ מכתב קכ"א בשם הרב אבדק"ק טשערניעווא נ"י דאפילו הוי המילדת כע"א מ"מ הא אין דבר שבערוה פחות מב' וזה אינו דבדבר דאיכ' לברורי או עבידא לגלויי תלי' באשלי רברבא אי נאמן ע"א אפילו בדבר שבערוה אמנם בתשובת נוב"י שם סי' כ"ח הביא ראי' הסותרת לכאורה את דבריו שכ' בסי' ל"ג דהנה שם בסי' כ"ח הביא ראי' היכא דאתחזק איסור' אפילו במלתא דעל"ג אין ע"א נאמן וראי' ממה דאמרו ביבמות דף מ"ז באומרת נתגיירתי בב"ד פלוני אפי"ה אינה נאמנת עיי"ש מיהו לפי ענ"ד אין ראי' מהתם אלא איכ"ל התם כיון דמוחזק לן בי' דגוי הוא וגוי א"נ אפילו במלתא דעל"ג כדמוכח ממ"ש הש"ע בסוסי' רצ"ד דאפילו באומר מאיש פלוני לקחתים אינו נאמן ולכך גם כאן אין מאמינים לו שאינו גוי אבל לעולם בישראל. נאמן במלתא דעל"ג אמנם גם הא דאינו נאמן בגוי במלתא דעל"ג קשה ל' הרי קי"ל ביו"ד סי' פ"ו סעי' א' דלוקחין בצים מגוי באומר מעוף פלוני וטהור משום דהוי מלתא דעל"ג ונהי דרמב"ם וש"ע שם לא פסקו כן אבל על הרמ"א קשה דשם הגיה דגם בגוי נאמן ואיך סתם בסוף סי' רצ"ד כש"ע דאפילו להחמיר אינו נאמן ומצאתי שהפר"ח בסי' פ"ג ס"קכב הקשה כן ותי' דבסוף סי' רצ"ד איכא למיחוש דלמא עבדו קנוניא בהדי הדדי וזה לא הבנתי הא ע"א נאמן באיסורין ול"ח לקנוני' אלא א"כ מפרש הפר"ח איש פלוני גוי וכן באמת הגי' בתוספת' אבל הרא"ש בקידושין פ"ק סי' ס"ב לא פי' כן ועיין שם בק"נ ואפילו בתולה בישראל מיירי וא"כ קשיא:

וצריך לומר דהתם בסוסי' רצ"ד מיירי באינו עביד לגלויי מיד אלא כשיבוא אותו מומחה או אותו פלוני אבל בסי' פ"ו מיירי שיכול לברר מיד דאז גם גוי נאמן וכמ"ש הש"ך בסי' צ"ח דלכך נאמן לטעום או אפשר דהתם משום דשואלין וחוקרין אותו מאיזה מין הוא יודע הגוי דיחקרו אחריו ויתברר שקרו ולכן אינו מבדה אבל בסוף סי' רצ"ד מיירי באומר כן מעצמו ולכך סובר שלא יחקרו אחריו עכ"פ מזה מבואר דהיכ' דאיכ' לברורי או עבידא לגלויי גם לדברי גוי יש לחוש ועוד מושכחת לה דמאמינים לגוי היכא דיש רגלים לדבר יש לן להאמינו כמבואר בתשובות מהר"מ לובלין הובא בטו"ז סוסי' מ"ח ובנקוה"כ שם ואפילו היכא דלא עביד לאגלויי וגם אין רגלים לדבר דעת הראבי' והרא"ש במוע"ק פ' אלו מגלחין סי' ע"ט דקיי"ל דנאמן להחמיר והובא דבריהם בש"ך סי' קכ"ז ס"קב ובפר"ח סי' ס"ק מ' מיהו היכא דשייך לומר דגוי מתכוון לצעורי' או לקלקל ולהכעיס נראה דלכ"ע אינו נאמן וכדמסיק המרדכי בשם הר"מ דא"כ ימלא כל בגדיו קרועים עיי"ש אבל אם הוא שלו מיהו נראה ל"ד אם הוא שלו אלא אם הוא מסל"ת אפילו בשל אחרים תליא בפלוגתא דלמאן דפסק כרשב"ג דתלי' שאומר כן להשביח מקחו וא"צ לחוש לדבריו וה"ה דנוכל לתלות בשאר אמתלא ואפילו במסל"ת אמרינין דאומר מאומד ובכזב כדרכו כן מוכח מהרא"ש במ"ק פרק אלו מגלחין דמיירי במסלפ"ת ואפי"ה תלי' לי' בפלוגתא דרשב"ג וע"כ דס"ל דבשל אחרים מסלפ"ת ושלו אינו מסלפ"ת שווין אבל לרבי דחייש לדבריו ולא תלי' דלהשביח מקחו ה"ה דלא תלי' בשאר אמתלא וחיישינין לדבריו אלא שהר"מ הובא ברא"ש שם פליג על זה מטעם דנהי דחוששין בכה"ג לדברי הגוי כמו לשאר ע"א מ"מ גם ע"א גופי' אינו נאמן לאסור או לחייב חברו וכמו שהביא שם הרא"ש שהר"מ גמגם בדבר אבל נהי דגמגם מ"מ לפי האמת דנוהגין וקיי"ל דנאמן ע"א לחייב באבילות ה"ה בגוי מסלפ"ת ולכך לפי האמת גם הר"מ מודה וכמו שהביא המרדכי בשמו ואין כאן סתירה:

ולפי"ז כיון דפסק בש"ע סי' שצ"ז דגוי נאמן במסלפ"ת לחייב אבילות על פיו ומבואר ברא"ש דהיינו דווקא אי קי"ל כרבי נהי דאיכ"ל דווקא התם הואיל והוא מלתא דעל"ג במעיד על מיתה מ"מ קשה איך פסק בסוסי' רצ"ד אפילו באומר מאיש פלוני דהוי על"ג אינו נאמן ואין לומר דהתם משום כדי להשביח דטעם זה עדיף דאפילו להחמיר א"צ לחוש ואף דהרא"ש הנ"ל לא מחלק בזה מ"מ הש"ע הכריע כן דלפי"ז תקשה בסי' י"ו סעי' י"א דפסק דא"נ לומר שהם אותו ואת בנו ובאמת י"ל דזה כוונת הלבוש המובא בש"ך שם ס"ק כ"ב דסובר דגם שם שייך טעם דלהשביח מקחו אבל להש"ך וסייעתו דס"ל דשם ל"ש להשביח מקחו עדיין קשה אלא נראה דדעת הש"ע דאפילו במלתא דעל"ג ואפילו היכא דל"ש להשביח אומר כן א"צ לחוש לדברי הגוי אפילו להחמיר כי אם באבילות שאני די"ל דהואיל והאמינו לגוי מסל"ת לענין עדות אשה ומכח עגונה ומכח דייקא כו' שוב לא חלקו והאמינו גם לענין זה אבל בעלמא אין חוששין לדבריו: לפי"ז נראה דאפילו הוא שלו ובידו אנו צריכין לחוש לדבריו וכמו דס"ל לרשב"ג ואי משום דהבעלים נאמנים על שלהם גם היכא דשייך להשביח מקחו נימא דבעלים נאמנים על שלהם ובזה באמת פליגו הרא"ש ורשב"א הרא"ש סובר דטעמא דלהשביח אינו עדיף משום שאר אמתלא או שקר מצד שאינו חושש באמת וסובר דקי"ל כרבי להחמיר ולכך סובר דדווקא לענין אבילות נאמן מצד הואיל שנאמן לענין אשה ובזה איכ"ל דגם רשב"ג מודה אבל בעלמא פליגו וסובר רשב"ג דלעולם א"נ אפילו אם הוא בידו מטעם שום אמתלא או שאומר בדדמי ואין כאן שום מגו אבל הרא"ש פוסק דל"ח לזה אלא דעל של אחרים לא עדיף משאר ע"א אבל בשלו נאמן להחמיר ולכך גם בסוף סי' י"ו ג"כ אינו נאמן ולכאורה הי' אפשר לומר דהרא"ש כ' כן רק במלתא דעל"ג אבל בעלמא גם להרא"ש דפוסק כרבי א"נ דרבי מיירי באומר של פלוני וכמו שגורס הרא"ש בפ"ק דקדושין סי' ס"ב.

מיהו לפי"ז איכ"ל דגם הרא"ש סובר סברת הרשב"א דלהשביח מקחו הוי חשש טפי אלא משום מלתא דעל"ג לא ס"ל לחלק מיהו לרשב"ג ליכא למימר הכי ומנ"ל להרא"ש דלרשב"ג גם בעדות אבילות נימא דא"נ דלמא התם שאני משום דלהשביח מקחו עכ"פ כך הוא הדין להרא"ש דעל שלו נאמן אפילו היכא דשייך לומר דאומר כן להשביח מקחו מ"מ שוי' אנפשי חד"א והודאות ב"ד כמאה עדים דמי ולא תלי' באמתלא אבל אינו שלו אפילו ל"ש אמתלא מ"מ אינו נאמן לאסור נגד חזקה או רוב ודעת רשב"א ג"כ לענין אבילות אינו מבוא' אבל לענין שאר דברים אפילו על שלו סובר רשב"א דקי"ל כרשב"ג דא"נ משום דתלינין דלהשביח מקחו אומר כן ולא אמרינין בגוי הודאת בע"ד כמאה ע"ד ונאמן על שלו אבל לולא הטעם דלהשביח מקחו גם הרשב"א מודה דנאמן על שלו אבל על של חבירו א"נ אפי' היכא דל"ש להשביח מקחו ושום אמתלא מ"מ אין גוי נאמן נגד חזקה ואפילו למ"ד ע"א נאמן היינו מטעם חזקה דא"א חוטא ולא לו ואוקי חזקה מול חזקה אבל לענין גוי גם הרשב"א דסובר בעלמא דע"א נאמן נגד חזקה אבל בגוי דל"ש חזקה דאאחול"ל אינו נאמן לאסור מצד הדין:

מיהו משמע דווקא נגד חזקה אבל שלא במקום חזקה איכ"ל בין להרא"ש ובין לרשב"א גוי מסלפ"ת היכא דאין לן לחוש דאומר לצעורא או להכעיס ולקלקל נאמן ובאותו וא"ב חשיב נגד רוב והוי כחזקה וא"כ לפי ענ"ד הדין עם מהרש"ל פרק כ"ה סי' ס"ה והטו"ז בסי' קכ"ב סק"ד והש"ך שם ובסי' קכ"ז השיגו עליו ולפי ענ"ד יפה כ' דשם בכלי דנהי דאנן מכשירין המאכל מכח ס"ס מ"מ אין כאן חזקה ולא רוב דהיינו שהגוי לא אמר נגד הרוב ולא נגד החזקה וא"כ בכה"ג ע"א ישראל בוודאי נאמן לכך גם גוי אם מסלפ"ת דאין בו חשש לצעורא נאמן להחמיר ומ"ש אם שאל עכו"ם היינו כגון שלא אמר לו דאו"ה תלוי' בו שאז חשיב עדיין מסלפ"ת וכדאיתא ביו"ד סי' צ"ח ומ"ש היש"ש שם ועוד דהא דאין סומכין על הגוי דווקא אם שייך להשביח מקחו אפשר כוונתו דמערלה אין להביא ראי' אלא בכה"ג וע"כ הא דפשיטא לן דאין הגוי נאמן היינו מטעם אחר וכמ"ש הרשב"א בתשובה סי' קי"ח ומשם מוכח רק נגד חזקה אבל לא בלא חזקה או חזקה דאיתרע כנלפע"ד נכון כוונת מהרש"ל ובפסקי מהרא"י סי' ק"ל דייק מהרא"ש פ"ג דבכורות סי' ג' דאפילו להתיר י"ל דנאמן היכא שייך להשביח מקחו אומר כן והיינו ג"כ היכא דליכא חזקת איסור ועיי"ש בפמ"ג וטו"ז רסי' צ"ח ובזה מסולק ג"כ מה שהקשה עלי' במנח"י סי' וכלל נ"ט סק"ז ורצה לומר דהיש"ש מיירי שהוא בידו לא נראה לפי ענ"ד אלא דעתי' כנ"ל וזה עצמו כדעת הטו"ז בסי' קכ' סק"ד דמסלפ"ת נאמן והיינו בכה"ג היכא דליכא חזקת היתר וסובר דגם בסי' שי"ג טעמי' הוא משום זה וא"ש ולא קשה מה שהקשה עליו במנח"י שם:

וכל זה אי אינו מהימן לי' אבל אי מהימן לי' בוודאי בכל אופן חיישינין לדבריו וכמ"ש הטו"ז בסי' קכ"ב סק"ד ומ"ש בסי' מ"ח דווקא במסלפ"ת והמנח"י הנ"ל הקשה דדבריו סותרין אהדדי לפיענ"ד בלא"ה הוא ג"כ נגד הסברא כיון דמהימן לי' גם אי לא מסלפ"ת אפילו באומר ומכוון לעדות מהימן לי' ויודע בו דאינו אומר לצעורי' או לקלקולי' או להכעיסו א"כ בוודאי מקרי מהימן לי' והוא עצמו נקרא מסלפ"ת ואין חילוק בזה וזה ג"כ כוונת הטו"ז וראיתי בש"צ מכתב הנ"ל שהביא בשם הרב וכו' דמהימן לי' שייך דווקא באומר לו כן לאפרושי מאיסורא וזה דבר תימה לא מבעי' בגוי שאינו עובר על לא יקום ואינו מצוה ע"ז למה לא יהא שייך מהימן לי' ואפילו בישראל דעובר וכי משום דעובר בהאי דאומר בע"א מלתא דלא מהימן בי' והוא לא ידע דאיכא איסורא בהא מילתא נחשידנו דמשקר ואפילו בידע דיש איסור לומר ביחידות ואפי"ה אמר ג"כ אי מהימן לי' דאינו משקר וכי משום דעובר חדא איסורא נחשד על כל התורה ואפילו באשה שזנתה איתא באעהע"ו סי' קט"ו אם מאמינה צריך להוציאה ולכך אין לדברים אלו עיקר כלל.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה