מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קמב
כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר האברך תלמידי המופלג בתורה וביראה החרוץ ושנון כבוד שמו תפארתו מוהרר משה הלוי ני'.
יקרתו הגיעני וכו' ומה שהקשה בדברי הש"ך ביו"ד בסי' קכ"ב סעי' ו' סק"ד הביא הטעם דהא דסתם כלים של עכו"ם אב"י הוא משום ס"ס ולענין לכתחילה אינו אלא ספק אחד דכלי שאב"י אסור לכתחילה והקשה דהרי לענין לכתחילה אפילו ספק אחד אין לו דהרי הספק שמא דבר פגום בעינא בישל בה וגם לטעם זה אינו מותר אלא בדיעבד ולכאורה לא קשה מידי דהרי התוס' בסו"פ אין מעמידין כתבו הס"ס שמא בישל בו דבר הפגום בעין וכ"כ הר"ן דשמא בישל בו דבר שאינו נותן טעם ובדבר שהוא פגום לגמרי בעייא שפיר יש לומר דבכה"ג שרי לכתחילה וכדעת הפר"ח ריש סי' ק"ג שהתיר דדבר הפגום מה"ת ומדרבנן שרי' ורק משום מיאוס ובל תשקצו ודווקא בעינא אבל לערבו לכתחילה שרי עיי"ש וא"כ א"ש דברי הש"ך:
אמנם מ"מ שפיר קא קשיא לי' לכאורה דהרי בלשון הרא"ש בסוף פרק אין מעמידין משמע דעיקר הספק שמא בישל בו דבר הפוגם בעינא ר"ל שאינו פגום בעצם אלא שפוגם התבשיל ובכה"ג שוב אינו מותר אלא בדיעבד וכמבואר כל זה במנח"י כלל נ"ט סק"ד וכן מ"ש הר"ן דבר שאין בו טעם אין כוונתו על דברים כגון רגלי הדבורי' שאין להם טעם כלל וכלל דהרי בכה"ג קי"ל בסוסי' פ"א דשרי אפילו לכתחילה אלא כוונתו דשמא בישל בו דבר שאין בו בכדי נתינת טעם אלא משהו וכעין שכ' התוס' בפסחים דף ל' ע"א גבי קדירות של חמץ והא דלא נקט האיבעי' על דבר הפגום ממש כ' המנח"י הנ"ל דזה לא שכיח כלל וע"כ הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס אות י"ב סובר הפי' כתוס' וכלשון הרא"ש דאל"כ לא תי' כלום וא"כ כיון דהחשש על שמא בישל בו דבר הפוגם את התבשיל שפיר קשה כמו שהקשה מעלתו:
אך נראה דהש"ך סובר דבאמת יש למינקט נמי הס"ס בדבר שפוגם לגמרי והא דנקטו הרא"ש וכו' רק משום שמא בישל בו דבר הפוגם את התבשיל היינו מטעם קושית הש"ך בסי' ק"י אות י"ב הנ"ל כי היכא דלהוי ס"ס דעל ספק שמא בשל בו דבר שפגום לגמרי אין ספק הראשון מתיר יותר מאידך ספק אלא א"כ נהפוך הס"ס ואז הוי ס"ס שא"י להתהפך דאם יהפך ויהא ספק הראשון שמא אינו ב"י אז אינו מותר לכתחילה ואי אמרינין כדעת הרא"ה בבדה"ב דף ס"ט ע"ב דפליג על הרשב"א וסובר דבלוע בקדירת שאב"י הוא פגום לגמרי שנפסל א"כ בכה"ג הויין הספיקות שם אונס חד הוא ולכך נקט הס"ס על דבר שאינו פגום בעצם אלא שפוגם התבשיל אבל לענין לכתחילה שפיר ס"ל להש"ך דמ"מ יש ספק א' שמא בדבר הפוגם בעצם בישל בו ואז אפילו לכתחילה שרי כן נראה לפי ענ"ד: