אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קכד

תשובה קכג

בעזה"י יערגין מנחם אב תרי"ג לפ"ק.

החיים והשלום וכל טוב להרבני המופלג בתורה החרוץ כש"ת מוהרר מרדכי ליב קליין ני' בק"ק מיקלאש.

מכתבו קבלתי כו' ועל אשר ביקש ממני לחוות דעתי בדין והלכה שאירע בביתו שאשתו חלבה פרה אחת שהקשו דדיה ויצא החלב אדום ושהו אותה החלב בכלי מעל"ע ושוב הוריקו ודחו את הקדירו' ונתנו בהן חלב לבן ושוב שהה בהן החלב לבן מעל"ע ומסתפ' לי' למעלתו דנהי דהכלים ששהה בהן החלב האדום אסורין מ"מ על החלב הלבן ששהה בהם מספקא לי' ומקום הספק הוא דאינו ברור לו אם מיד ותיכף אחר שהוריקו האדום נתנו הלבן וא"כ יש ספק אולי כבר בשעה שנכבש השני הי' מעל"ע בכבישת הראשונה וא"כ אפילו למג"א בסי' תמ"ז סקט"ו דפגימה ובליעה באין כאחד שרי ודם שכבשו נראה לו דהוי כמבושל והוי רק ספיקא דרבנן עכ"ל בקצרה:

הנה זה דדם שכבשו הוא מדרבנן כבר ראו עיני מעלתו דברי הפמ"ג ביו"ד סי' ק"ה וטו"ז סק"א שכ' דבכבוש רק מבליע ומפליט לא מבשל ממש ואני כתבתי במקום אחר דעפ"י הדיוק שדיוק המג"א בסי' תקכ"ז סק"ג יש לדייק דכבוש כמבושל ממש מ"מ האו"ה בכלל ל' דין א' כ' בהדיא דדם שכבשו הוא מן התורה שכ' דבשר תפל שנכבש בתוך דם הוא מה"ת וכן דייק הפמ"ג בסי' ק"ה בש"ך סק"ב מאו"ה אע"ג דהוא עצמו הא דביצה דדייק מינה המג"א הנ"ל דכמבושל הוא מיהו באמת לא הבנתי ראיות הפמ"ג מאו"ה דהתם הדם לא נכבש בד"א אלא הבשר נכבש בדם וא"כ הבשר נשתנה ודינו כמבושל אבל הדם לא נכבש בבשר דכבישה שייך רק בלח ולא מקרי כבישה מה שנכבש ונבלע בבשר וא"כ נשאר הדם כמו שהי' ואסור מה"ת וממילא ה"ה אם נכבש דם בכלי נאסר הכלי מן התורה שנבלע בו ע"י כבישה ולא נשתנה ע"י ד"א אבל דם שיצא ע"י כבישה למשל בשר שלא נמלח ששהה במים ויצא דם ע"י כביש' שלמד הפמ"ג דהוי מה"ת אין ראי' דשפי' איכ"ל דנשתנ' כמבושל:

ומ"מ בנידון שאלתו אין נפ"מ לפי"ז דנהי דגם בחלב אדום הי' גם חלב לבן מעורב עם דם ליכא למימר דם נכבש בחלב דכבר דייק הפמ"ג ביו"ד סי' ק"ה בטו"ז סק"א דכבישה הוי רק בדבר גוש בדבר לח אבל לח בלח לא מקרי כבוש וא"כ נשאר הדם בלי שינוי ואיכ"ל דאסור מה"ת לכ"ע וכ"ש דגם דם שמלחו האריכו האחרונים שהוא מה"ת מיהו נהי דהכלי נאסר מה"ת אבל אח"כ כשיצא ע"י כבישה שוב ע"י כבישה נשתנה ונעשה דם שנכבש ואסור רק מדרבנן אי אמרינין כבוש כמבושל לגמרי כדייק המג"א הנ"ל אמנם הטור או"ח סי' תקכ"ז באמת לא פסק לענין ע"ת דכבוש כמבושל משמע דפוסק כר"י בחולין צ"ז וסובר דגם ר"י מודה דמבליע ועפי"ז ממילא לא הבנתי מ"ש עוד מעלתו דאפילו אי דם שכבשו מה"ת מ"מ האי דם לא חזי לכפרה וא"כ הוא מדרבנן זה אינו מובן דלכאורה כוונתו הואיל והוא מעורב או שהוא דם מגפתו אינו ראוי לכפרה וזה אינו דכל דם אסור מה"ת אפילו אינו ראוי לכפרה אלא א"כ נשתנה וע"י השינוי אינו ראוי לכפרה בזה מקרי כדם שבישלו וי"א דהוא מדרבנן:

מיהו בלא"ה גם מטעם אחר הוא איסור דאורייתא וכמ"ש מעלתו בשם הרב הגאון דק"ק מיקלאש ני' דדם מן החי לא גרע מציר אבמה"ח דאסור מה"ת וכיוצא בזה כ' אדמ"ו הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובה סי' ק"ו ואני כתבתי במ"א דאצל ישראל לא שייך זה מיהו כאן ל"ש זה ומעלתו פקפק על זה מדברי הש"ך בסי' פ"א סקי"ב שכ' דהתורה גילה לן דניר אבמה"ח שרי מדהתירה התורה חלב אמנם באמת לא קי"ל כדברי הש"ך ואדמ"ו בחת"ס סי' ע' ובסי' ע"ג השיג על הש"ך והביא ראי' מתוס' חולין ס"ד ע"א ד"ה שאם כו' וכ"כ הראשוני' דצריכין לימד בבצים דמותרין א"כ מוכח דציר אבמה"ח בעלמא אסור.

מיהו זה יש לדחות דיש לישב דברי הש"ך דלטעמי' אזיל דמשמע דס"ל בסי' פ"ז ס"ק ט' דביצה המעורה יש לקרוא אבמה"ח וא"כ לאו מכח ציר אבמה"ח אתאי' עלה אלא מכח אבמה"ח ממש ומיהו גם על זה פקפקו וכבר כ' הפמ"ג בסי' פ"א סקי"ב דלא קי"ל כש"ך אלא ציר אבמה"ח אסור מה"ת ואפילו להש"ך י"ל דווקא מי חלב שהי' לו שעת הכושר בעודנו מחובר עם החלב אי אפשר למילף מהטמאים ואסור צירן ורוטבן דשאני התם דלא הי' לו שעת הכושר משא"כ ציר אבמה"ח ומי חלב וכדפריך בהדיא בחולין ק"כ ע"א שאני חמץ דהי' לו שעת הכושר וזה אפשר לכוון בלשון הש"ך כיון שדבריו בלא"ה אינם מדוקדקים ובזה מיושב גם קושי' הפליתי שהביא שם הפמ"ג ועכ"פ דם מן החי שפיר יש לאסור משום ציר אבמה"ח וא"כ בוודאי חלב אדום אסור מה"ת.

ומ"מ יש להתיר מטעם שכ' הש"ך בסי' ק"ה סוס"ק ב' דבשעה שנעשה הב' כבוש כבר נפגם הראשון אפילו לפימ"ש המג"א והפמ"ג דהפגימה ובליעה באים כאחד מ"מ כבר כ' המנח"י כלל ג' סק"ז והסכים לש"ך וטו"ז כיון דנתן זה אח"ז וכ"ש כאן שהדיח בנתים א"כ סוף מעל"ע למאכל שני הוא לאחר מעל"ע לראשון וכ"כ בפליתי וכ"כ בא"ר סי' תמ"ז סקל"ה דאם שהה רגע בנתיים מותר גם למג"א].

מיהו לפי ענ"ד יותר יש לחוש לדברי החו"י ופליתי שם ר"ס ק"ה שכ' מלתא דמסתבר דבכבוש אין הפליטה באה דווקא סוף מעל"ע אלא פולט מעט מעט עד שסוף מעל"ע יש בו כדי ליתן טעם וא"כ לענין פגם נהי דמטפה אחרונה יצאה כשהי' פגום מ"מ חוזר וניעור הטפה שיצאה כשהי' עדיין לשבח ונעשה הכל לשבח ובזה מיושבים היטב סתירת או"ה שהביא הש"ך שם ולכאורה יש להבי' ראי' נגד חו"י ופליתי דמקר' מלא כתיב את אשר לא יבוא באש תעבירו במים ואמאי הא דרך דנשמשו מעל"ע ובשלמא לדברי הרי"ף לא חיישינין או דמדרבנן הוא עיין בפמ"ג רס"י ק"ה וק"ג וע"כ או ע"י כבישה נבלע רק כדי קליפה או כש"ך הנ"ל דנעשה לפגם וכיון דהאחרונים הסכימו לש"ך אלא א"כ יש לחוש דפגימה ובליעה באים כא' והנוב"י בחיו"ד מהדו"ק סי' כ"ו מסתפק על כל דין כבוש וגם יש אומרים דאין נאסר הכלי ע"י כבישה אלא בכדי קליפה ויש ס' נגדה עיין בר"ן פ' אין מעמידין דף שמ"ב וגם יש דעת רמב"ן הובא בר"ן בשמעתין דטיפת חלב דאין דרך חלב להפליט ולכך בוודאי יש לסמוך על דברי הש"ך כן נראה לפי ענ"ד:

והיינו. אם מעיקרא בלע רק ע"י כבישה וגם עתה שוב נכבש בו לפי ענ"ד יש לסמוך אהש"ך דמקרא מלא כתיב אשר לא יבוא באש תעבירו במים ולא בעי הגעלה וצ"ל חדא מתרתי או כבישה אוסר הכלי רק בכדי קליפה ויש ס' ואין כוונתו לבטל ולכך לא בעי' הגעלה או כסברת הש"ך דבשעת כבישה נעשה לפגם ולכך בנידון הנ"ל מותר ממנ"פ אבל אם נכבש בכלי ששמשו בו איסור בחמין יש לחוש לדברי החו"י ופליתי דדבריהם דבר המסתבר הוא ונהי דמהא דקי"ל באו"ח סי' תס"ז סעי' י"א וי"ב ובמג"א שם סקי"ט ובסי' תמ"ז סק"ט רק חומרא הוא לאסור בצונן וא"כ מוכח דקודם שיעור מעל"ע אינו מבליע ומפליט מ"מ מסתבר טעמייהו כן נלפיענ"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה