אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קכב

תשובה קכא

עוד להנ"ל

ומה שהקשה ע"ד המג"א בסי' תרע"ז דחשיב לנר חנוכה דשיל"מ משום דיוכל להשהותו והקשה דהא לנר של חול לא יהא לו היתר כבר הקשה בחמד משה על דבריו ויעויין במחהש"ק שתי' ופי' דברי המג"א ובלא"ה דברי המג"א צריכין ביאור הרי דשיל"מ אינו בטל כלל ואיך אוסר משום זה רק להוסיף כמו שעמד בזה שם במחהש"ק ואני אומר לישב דברי המג"א עפ"י שאמרתי לישב דברי הרא"ש בפ"ק דביצה דף ז' ע"ב דתי' מקלי קלוי איסור' קאי גם אאין מבטלין איסור לכתחילה וצריך ביאור ואמרתי דהא דאין להוסיף יש לאסור משום דשיל"מ דהיינו מכח הטעם של דשיל"מ משום עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול תאכלנו בלא ביטול וה"נ התוספת שייך עליו עד שתאכלנו בביטול ולא תוסף תאכלנו בלא ביטול וזהו קושית הש"ס כיון דאפילו בדרבנן אמרינן דשיל"מ ומשום עד שתאכלנו וכו' א"כ גם להוסיף יהא אסור מטעם זה אפי' בדרבנן וע"ז משני מקלי קלי:

והנה הרמב"ם וסייעתו לא ס"ל כן וס"ל דבדרבנן מוסיפין ולא אמרינן עד שתאכלנו וצ"ל עד שתאכלנו אמרינן רק היכא דלית לי' פסידא אבל במאכל המתקלקל אלא יש בו צורך הוצאה לא חשיב דשיל"מ ולא אסרינן בכה"ג משום עד שתאכלנו וכו' וכיון דכאן אם לא יוסף יהא לו פסידא בהיתר שכבר נתערב בו ולכך לא אסרינן כאן משום עד שתאכלנו וכל זה בעלמא אבל בנ"ח כ' המג"א כיון דאין לו פסידא דיוכל להניחו לשנה הבאה שוב אין להוסיף משום עד שתאכלנו והיינו משום דשיל"מ כנ"ל:

ומה שנתקשה בדברי האו"ה כלל כ"ד דין י' דכ' דאם נתרבה ממיל' בעצים דתנור אין כאן דשיל"מ דחום התנור לא ישאר עד למחר וקשה הא גם במאכל אם יאכלנו היום לא ישאר למחר נראה כוונת האו"ה במאכל דהאיסור הוא האכילה ולכך אסור התחלת האכילה אע"ג שאח"כ כאשר היא כבר בפה לא שייך תו עד שתאכלנו מ"מ התחלת האכילה אסורה וממיל' נשאר האיסור גם על סוף האכילה וכדאית' ברמ"א באו"ח סי' תקי"ג סעי' א' גבי ספק מוכן דאסור ג"כ משום דשיל"מ אבל כאן ההיסק אינו אסור דנהי דהיסק שלא לצורך אסור מ"מ הרי התוס' בביצה דף י"ב ריש ע"ב כ' דהיכ' דדעתו ליהנות אפילו באיסור חשיב צורך קצת ואמרינן מתוך:

(ובלא"ה, לפי ענ"ד י"ל דדווקא באיסור אכילה והנאה אסרו עד שתאכלנו באיסור וכו' משום דאכילת איסור הוא גנאי טפי וכמ"ש התוס' בחולין דף ה' ס"עב ובכמה דוכתי דרק באכילת איסור אמרינן דאין הקב"ה מביא תקלה ליד הצדיקים וא"כ דווקא באכילה אמרינן גם הא דדשיל"מ לא בטיל משום עד שתאכלנו אבל בשאר איסורים לא ואפשר אפילו בהנאה לא אמרו ושבח עצים ניכר בפת והוי כאכילה ויותר נכון דהנאה בכלל אכילה ולא חילקו בין הנאה לאכילה אבל לענין שאר איסורים לא אמרינן דדשיל"מ לא בטל כן י"ל לפי ענ"ד):

ועכ"פ יהא מטעם זה או מטעם אחר אין בהיסק איסור וע"כ כשבא ליהנות מהחום שפיר כ' האו"ה דרוב אין כאן דשיל"מ דאם לא יהנה היום לא ישאר עד למחר וע"ד זה צריך ג"כ לפרש דברי המרדכי ס"פק דשבת דביאר סברת מקלי קלי דהוא כעין ענבים בגיגית דביאתן לעולם בתערובת דהיינו משום דבעצים בשעת הסקה אין איסור ובשעת הנאה ביאתו לעולם ע"י תערובת וא"ש דברי ידידו הד"ש הק' משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה