מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קיח
בעזה"י חוסט יום א' פ' לך תרל"ה לפ"ק.
החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' משה הלוי פאלאק אבדק"ק באינהאד יע"א.
מכתבו קבלתי ובו נדרשתי לחוות דעתי בהא דקי"ל טע"כ דאוריית' אי גם בבא מח"ש הדין כן דנהי דמרש"י בפסחי' גב' נזיר ששרה פתו מוכח דאפילו בבא מח"ש הדין כן מ"מ מתוס' נזיר דף ל"ז ד"ה טע"כ משמע דדווקא טעם הבא מכזית וכן מתוס' ע"ז דף ס"ז ד"ה ואידך ומה שהקשה ר' פרץ על ר' יקיר משמע כן ומעלתו האריך בזה הנה הדבר פשוט דגם בבא מח"ש נמי טע"כ דאורייתא כסתימת כל הפוסקים ואין שום סברא לחלק בזה אלא דשינוי לשון התוס' תליא בפלוגת' דר"ת ושאר תירוצי התוס' ופוסקים דר"ת דס"ל טע"כ דאוריית' והיתר נהפך לאיסור א"כ אפילו נבלע פחות מכשיפו' איסור בהיתר ונותן בו טעם חייב עליו וזה דעת רש"י גבי נזיר ששרה פתו שם בפסחים והתוס' בנזיר קאי דלא אמרינן היתר נהפך לאיסו' א"כ אם אין באיסור כזית לית בי' לאו וע"כ אי מוקמינן לאו דמשרת לטע"כ היינו שנבלע בו כזית:
ובחידושי אמרתי להסביר סברת ר"ת דהוא לכאור' מוכרחת אליב' דר"י דהרי ר"י סובר בסו"פ גיד הנשה דתליא בהנאת גרונו ואי אכל ח"ז וחזר והקיאו וחזר ואכלו חייב על ח"ז כיון דלעסו ב' פעמים ונהנה גרונו ממנו ומזה הטעם עצמו אם טעם ח"ז ע"י בישול מתפשט גם בח"ז היתר ועשה הבישול פעולתו של הלעיסה כאלו לעסו ב' פעמים הרי נהנה גרונו בכזית ובזה ישבתי קושית התוס' ביומא גבי אחזו בולמוס דאמרינן דתוחבין לו כוש ברוטב דלר"ת הרי גם הרוטב היא איסור גמור ולהנ"ל גבי בולמוס דאינו נהנה גרונו גם ר"ת מודה.
ועכ"פ לדינא דקי"ל כר"י איכ"ל שפיר כרש"י בפסחי' וכר"ת דהיתר נהפך אבל להמקשן שפיר כ' התוס' בנזיר דהקושי' דווקא בטעם רבא מכזית וכן התוס' בע"ז דקאי על נזיר ששרה פתו ביין ויש בו לצרף דהיינו במה ששרה שפיר כתבו כיון דטכ"ע דאורייתא הרי חשוב אפילו אינו נהפך מ"מ הוי כבעין ולפי האמור לענין קיום מצוה של אכילת מצה וכיוצא אי נימא כספק מקצת אחרונים דלענין קיום המצוה בעינן ג"כ הנאת מעיו גם ר"ת מודה דלא אמרינן היתר נהפך ואין ההיתר מסייע לקיום המצוה.
ועוד אמרתי דאפילו לר"ת דהיתר נהפך מ"מ הא אמרינן בר"פ המוציא יין דרביעית יין לכשיקרוש יעמוד על כזית דכזית קרוש כשנמתה נעשה לערך ג' פעמים כמותו והובא בר"ן בסוגיא דירך בשם הרא"ה להסתפק בענין איך לשער דבר קרוש נגד דבר מחוי א"כ אפילו אי היתר נהפך לאיסור מכח הטעם מ"מ אם נמחה למשל מחצי זית בשר טעם וחצי זית חלב ונרגש בו טעם הבשר אפילו אי חשבינן לי' כבשר מ"מ אין בו שיעור כזית דלא עדיף מנמחה שהרי מח"ז בשר נעשה ע"י מיחוי ג' חצאי זיתים וא"כ אפילו לר"ת באכל ח"ז בשר וח"ז חלב א"א לצרף ללקות עליו א"כ א"ש.
ומיושב בזה קושית הראש יוסף שהביא גם מעלתו מה שהקש' בחולין ק"ח על הא דאמרינן דלא אסרה תורה חלב מהא דאמר רב אכל ח"ז בשר וח"ז חלב והקש' הראש יוסף דלר"ת מאי פריך דלמא לעולם החלב לא אסרה התורה ואפי"ה אסור החלב משום דהיתר נהפך ולהנ"ל א"ש דבשלמא אם החלב מצד עצמה אסור ואסרה התורה לח"ז חלב וכפרש"י שם דאע"ג דבעלמ' אמרינן דבמשקין השיעור ברביעית מ"מ כאן דכתיב לא תבשל וחד אתא לאכילה בכלל החלב והגדי בהדדי א"ש דחייב על ח"ז בשר וח"ז חלב אבל אם החלב היתר ורק משום שיש בו טעם מהבשר בוודאי לא עדיף מאלו הי' הדבר המחוי בעין שאין במחוי שהוא ח"ז כשיעור ח"ז בשר אלא שליש מח"ז וא"ש.
ומעלתו כ' דאוכל ושותה אין מצטרף ובזה מתרץ קושית הראש יוסף הנ"ל וזה אינו דוודאי הא דמרבינן בחולין דף ק"כ מהנפש עם שאר ריבויים לרבות המחהו וגמעו בוודאי כיון דמחד קרא נפקא אם הי' ח"ז אינו מחוי וח"ז מחוי בוודאי מצטרפין כמו בב"ח דאמרינן דמצרפין החלב בהדי בשר כיון דמחד קרא נפקא כן נראה לפי ענ"ד.