מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קיז
שיל"ת חוסט יום ג' כ"ה אדר ראשון תרל"ב לפ"ק.
החיים והשלום וכל טוב לתלמידי האברך המופלג בתורה כש"ת מוה' דוד נייוויטש נ"י בק"ק אויברווישע:
מכתבך קבלתי באיזה קושיות שקשים לך ולהראות לך כי יש לי נייח נפשי בראותי תלמידיי עוסקים בתורת ה' הנני להשיב לך בקצירת אומר על מה שקשה לך בע"ז דף ס"ו ע"א לאביי חמרא לגו חלא חשיב חלא הואיל וריחא חלא ומאי בכך שנקרא חלא כיון שטעמו כחמרא ואביי אזיל בתר טעמא ואי משום דסופו להיות חלא כמ"ש הרמב"ן בשאור לתוך העיסה דגם העיסה סופו להיות שאור א"כ קשיא לרבא מאי בכך דריחא חלא מקרי חמרא מ"מ סופו להיות חלא ומ"ש משאור בעיסה עכ"ל בקיצור הנה גוף הקושי' הקשה הריטב"א שם בע"ז בקיצור ואתה ביארת והרחבת הדיבור והריטב"א תי' בדברים סתומים וצריכין ביאור עי"ש והנראה לפי ענ"ד לבאר גם דברי האו"ה המובא בדגו"מ סי' צ"ח דכ' דשאור ועיסה ב' מינים וכ' הפר"ח דטעה בדבר משנה דשאור ועיסה הנ"ל.
והנראה לפי ענ"ד בזה דשאור שבא לתקן העיסה להחמיצה כדי צרכה ואז נעשה משאור עיסה ועיסה מקבל חלק החימוץ מן השאור ושניהם מתוקנים ואחד מתקן לחברו ונעשים גוף אחד ועומדים להתערב וליתן אחד בחברו לעשות אותם גוף אחד וכל העומד לזרוק כזרוק ולכך שפיר כ' הרמב"ן להסביר דלכך שאור ועיסה הם מין אחד משא"כ חומץ ויין נהי דחומץ בא מיין וכשמתחיל להחמיץ סופו להחמיץ לגמרי אבל אין זה תיקונו ואינו עומד לזה וממיל' ה"ה עיסה שכבר החמיצה כראוי כצורכה ואח"כ נפל שם שאור שאינו עומד לתקן ולערב איכ"ל כאו"ה וכן כ' בפליתי כיוצא בזה ואי נימא דתליא בפלוגת' דכל העומד לזרוק אי הוי כזרוק איכ"ל דמתני' כר"ש ולדינ' אי קי"ל כר"ש בזה יש פלוגתא באהע"ז סי' קכ"ד בב"ש ס"קב ובפר"ח שם:
עכ"פ לפי הסברא הנ"ל מובן דחומץ ויין אינם דומיא דשאור ועיסה וא"ש סברת רבא דס"ל כיון דריחא חלא עדיין שמו חמרא כיון דטעמו חמרא א"כ מצד שמו הוא אינו מינו ובטל אמנם אביי דס"ל בעלמא דאזלינן בתר טעמא היינו משום דס"ל דעיקר עצמיות הדבר הוא הטעם וחמירא דחיטי וחמירא דשערי עצמיותם אינו שוה ומה לנו בשם חמירא שאין השם הזה על העצם אלא תואר שלו שיש לו עוד איכות מלבד עצמיותו יש לו עוד איכות שהיא חמירא ואין שם חמירא ועצמיותו חטין סותרין זא"ז ואזלינן בתר העיקר אבל בריחא חלא וטעמא חמרא אלו ב' דברים הם שני הפכים בנושא אחד ואם ראוי לו שם חלא ע"כ טעם חמרא דידיה מחשיבים אנו כמאן דליתא ונטפל בעלמ' וכדבר שאינו מתקיים ולכך בכה"ג גם אביי מודה דאזלינן בתר שמא זהו כוונת הריטב"א שם וא"ש.
ומאי דקשה לך בחולין צ"ז ע"א בתוס' ד"ה אמר רבא דר"ת כ"י דרבא דאמר מב"מ דליכ' למיקם אטעמ' היינו דשוה בשמא ובטעמ' וכתבת דזה נגד הש"ך בסי' צ"ח דדווקא למעלה מס' אזלינן בתר שמא זה אינו דגם הש"ך מודה דלרבא אמרינן דשם מין במינו העיקר תליא בשמא אלא דס"ל כמ"ש הרשב"א בשמעתין דזרוע בשילה דלכך טעמא לא בטל משום דהוי כניכר האיסור וכאלו לא נתערב כלל ולא שייך לומר ביטול וא"כ הא דאמרי' ברובא בטל מב"מ ע"כ היינו שוה בשמא ובטעמא דאל"כ לא שייך כלל ביטול דהרי ניכר וא"כ הא דאמר רבא בע"ז דלענין ביטול אזלינן בתר שמא ואי שווין בשמא ולא שווין בטעמא לא בטיל ע"כ היינו בטבל ויי"נ שהיא למעלה מס' דאי בפחות מס' ניכר הטעם ולא שייך כלל ביטול אבל רבא בחולין דף צ"ז דאמר תרתי מב"מ וליכא למיקם אטעמי' מב"מ היינו בשמא וליכא למיקם אטעמי' והיינו דשווין בטעמי' וא"כ שווין בשמא ובטעמ' וזה כוונת ר"ת וא"ש ובזה אחתום בברכה יהי ה' עמך דברי רבך הדורש שלומך. הק' משה שיק מברעזאווע.