אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קטז

תשובה קטו

להרבני המופלג בתורה וביראה החרוץ והשנון זית רענן כש"ת מוה' אברהם פראגער סג"ל ני'.

מכתבו קבלתי ואשר העיר בדברי תורה לדון אם בהתירא כמו נדר רשאין לסמוך על קפילא גוי או בעינין דווקא ישראל דכיון דאפשר לברורי טפי בידי ישראל עדיף או דלמא גם בהתירא סגי בקפילא גוי ורק בתרומה א"א ע"י גוי וכתב דנראה לו דתליא בפלוגתא דרש"י וטור דרש"י פירוש בטעמא ע"י בר ישראל משמע דווקא בר ישראל בעינין ולטור ולרמב"ם גם ע"י גוי שרי ומעלתו האריך הנה בוודאי מדיוקים כאלו אין לדייק כלל וכאשר יבוא לפנינו אי"ה דהרי רש"י סובר דבעינין דווקא קפילא דסתם אדם אינו בקי בטעמא ואפי"ה בישראל שאומר שבקי בטעם סמכינין עלי' ומהימן והיינו שכ' רש"י דבעינין ב"ב אבל קפילא אפילו גוי מהימן:

וגוף. הדבר צריכין אנו ללמוד ממקום אחר לפי הכלל שכ' וביאר לן המג"א בסי' תל"ז סק"ד דגבי חזקה אמרינין דאי איכא לברורי מבררין אבל ברוב אז אם בא הרוב להוציא מחזקת איסור דמעיקרא צריך לברר אם אפשר ואם לא בא הרוב להוציא מחזקה אין צריך לברר וא"כ ה"נ הא דקפילא מהני למ"ד מהני הוא משום דחזקה דלא מרע אומנתי' דהיינו חזקה הבאה מכח רוב פעמים וכיון דלא בא נגד החזקה אינו צריך לברר טפי וכן קיי"ל בכמה דוכתי דסמכינין על סברא זו דאומן לא מרעי' אומנתי' אפילו לכתחילה ואפילו איכא לברורי וכדקי"ל ביו"ד בסי' ש"ב בהגה"ה:

אמנם לכאורה י"ל לפי מ"ש התוס' ביבמות דף פ"ב ע"א ד"ה שתי קופות היכא דנפל לכאן וודאי איסור א"כ אתחזק כאן איסורא והוי נגד חזקה ובעי' בירור וראיתי בפליתי סי' צ"ח סק"ג שכ' לישב דכשם שאתחזק איסור ה"נ אתחזק התירא וזה לא הבנתי דזה מצינו ביבש ביבש ושם מובן היטב דהאי לחודא והאי לחודא אבל בלח בלח דקי"ל יש בילה ובכל טפה יש ג"כ מן. האיסור שהי' אסור ולא נודע אם נתבטל מאיסורו ע"י ביטול ס' א"כ אפילו בנשפך במב"מ יהא אסור לדעת הש"ך ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות כ' וכ"א דהיכא דאתחזק אפילו ספיקא דרבנן להחמיר ואפילו יבש ביבש בחד בחד:

מיהו י"ל כיון דרוב הוי בוודאי ונתבטל מאיסור דאורייתא שהי' מעיקרא ומספקא לן אם נעשה עתה איסור דרבנן ע"י שלא הי' בו ס' ולאיסור דרבנן זה לא אתחזק ולכך שפיר פסקינין ביו"ד סי' צ"ח סעי' ב' בנשפך ואיכא וודאי רובא וספק אם יש ס' שרי ולא מקרי אתחזק דהרי חזקת איסור שהי' לו כבר אזדא לי' ע"י ביטול ברוב ומספקא לן אם בא עתה איסור מדרבנן ולפי"ז תמוה לי במאי דפשיטא לי' להש"ך שם בסק"ז דגבי איסור דרבנן אפילו במבשא"מ אמרינין ספיק' להקל אמאי הא הוי אתחז' איסור' ונהי דבמאי שהקש' על התו"ח בבש' עוף בחל' שפי' הקש' בב"ח לא אתחז' איסו' דשניה' היתר ותו כי מסלקינן לי' והספק רק על הטעם ולזה לא אתחזק דלמא מעולם לא בא לתוכו בכדי נתינת טעם אמנם הש"ך והאחרוני' דכללא כיילו אפילו בלח בלח באיסור דרבנן אמרינן סד"ר לקולא בנשפך עמדה הקושי' הנ"ל:

מיהו יש לישב עפ"י מ"ש הנוב"י מהדו"ק חאה"ע בתק"ע סי' ל"א כשם דאמרינן דממקום למקום לא מחזיקינן ריעות' ואמרי' כאן נמצא וכ"ה ה"נ לא מחזקינן חזקה ממקום למקום וא"כ במקום זה שנפל בו האיסור בכאן על תחילת נפילתו אנו דנין אם הי' בו שיעור ביטול ובקדירה זו מעולם לא הי' איסור או לא הי' בו שיעור ביטול והי' איסור והוי ספיקא דרבנן ולא אתחזק שפיר כתבו האחרוני' דבאיסור דרבנן בנשפך אפילו במבשא"מ אמרינן להקל אמנם עדיין יש לעיין לפי המבואר ביו"ד סי' ק"ט ובש"ך שם ס"ק י"ב דבנתערב ולא נודע התערובות לא בטל ולדעת הש"ך שם מן התורה לא יתבטל ונהי דדברי הש"ך קשים בזה וכתבתי בתשובה (לקמן סי' קכ"ה) מ"מ מדרבנן הדין עמו דכל זמן שלא נודע לא נתבטל א"כ בשעת נפילתו לא נתבטל עדיין אם לא נודע מיד ברגע נפילה וא"כ כבר אתחזק כאן איסור וכשנודע ונעשה ספק דרבנן יהא מקרי שוב אתחזק איסור'.

אך נראה הא דאמרי' שם ביו"ד דתליא בידיעה והידיעה גורם ההיתר היינו במין במינו ברוב אבל ביטול מבשא"מ בששים כיון דהי' ששים נתבטל וכאלו אינו בעולם ונתבטל אפילו לא הי' נודע כלל כן נראה לפי ענ"ד נכון וא"כ א"ש כאן במין בשא"מ בדרבנן ומספקא לן אם יש ס' שפיר הוי ספיקא דרבנן ולא אתחזק כאן במקום הזה בחזקת איסור ודברי הפוסקים האחרונים קיימים ועפי"ז כיון שבררתי דבכה"ג לא מקרי חזקת איסור א"כ לא מצרכינן לברר וא"כ גם בנדר הי' ראוי להאמין קפילא גוי אלא שאנן בלא"ה קיימא לן ביו"ד רסי' צ"ח דלא קי"ל לסמוך אקפילא גוי ולכך בוודאי בעינן ישראל באמת רש"י דס"ל דבעינן ס' וגם קפילא או טעימא ישראל וביארו דטעם רש"י משום דהיכא דאיכ' לברורי מבררין משמע דרש"י סובר דמקרי אתחזק או דס"ל אפילו בלא אתחזק מחמירין באיכא לברורי וא"כ י"ל דה"ה באיכא ישראל וקפילא צריך לברר ע"י ישראל בהיתרא אבל לדידן הדין נראה כמו שכתבתי כן נראה לפי ענ"ד.

ועפ"י האמור ג"כ מבואר דליתא למ"ש לתרץ הטור שכ' בשם הרשב"א דתולין לומר דמינו רוב ולשון תולין תמוה הא בעי' וודאי רוב ותי' עפ"י מ"ש הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס אות ט"ז בדגים מלוחים ה"נ על הדאורייתא יש ס"ס ועל הדרבנן סגי בחד ספק וזה בלא"ה אינו מובן וכבר כ' הפר"ח בסי' ק"ד וכן ביארו האחרונים דביטול שייך רק יבש ביבש או לח בלח אבל לח ביבש או יבש בלח לא שייך ביטול כיון דניכר וא"כ כאן דמין במינו לפי מ"ש הש"ך שם ס"קח דמיירי רק להתיר מינו ע"כ מיירי באפשר לסלק דהיינו ביבש וא"כ אפילו הי' ס' באינו מינו הלח אינו מועיל וגם לטו"ז דקאי על הכל ומטעם דהאיסור נתהפך להיתר והיינו בנודע ונקרא עליו שם היתר ולא אמרינן דנתהפך להיתר וגם לפי מ"ש לענין מין במינו איכ"ל דנקרא אתחזק כיון דבעינן ידוע ובאתחזק ספק דרבנן לא אמרינן להקל:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה