אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קטו

תשובה קיד

שילת יערגין אור ליום ב' כ"ה טבת תרכ"א לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב לאהובי ידידי חתן אחי הרב המופלא בתור' וביראה החרוץ כש"ת מוה' יעקב סניידערס ני' עם כל אשר לו:

מכתבו קבלתי יום ג' העבר ושמחתי בתורתו ושלוותו ויהא ה' עמו ויאושר כחו וחילו לתורה ועבודה והחיים ושלום וכל טוב במעונו וגבולו וחדשות אשר עמנו הוא אשר כתבתי לאחי חמיו שיחי' שקבלתי זה ימים שטר רבנות מק"ק חוסט יע"א וע"ד תורה אשר העיר מעלתו ני' בשמעתין דמין במינו איזה קושיא א' על הריטב"א בחידושיו לע"ז דף ע"ג דכ' דרב ושמואל דאמרו מב"מ לא בטל גם לרבנן אמרו כן ומדרבנן וע"ז הקשה איך אמרו תניא כוותי' דרב ושמואל מברייתא דלמא כר"י אתיא זה י"ל דכבר פליגו לר"י אי גם באיסורי דרבנן ס"ל מב"מ לא בטל ותוס' בחולין דף צ"ט פירשו ציר זיעא בעלמא והוא מדרבנן אבל הריטב"א בחולין שם כ' דווקא ציר דגרע משאר איסור דרבנן וזיעא בעלמא אבל בדרבנן מב"מ לא בטל ובוודאי היינו לר"י אבל לרבנן אפילו לרב ושמואל נראה דהיינו בדאורייתא כדאמר רב ושמואל כל איסורין שבתורה אבל באיסורי דרבנן הוי גזלג"ז וא"כ ברייתא דנקט ג"כ כל איסורין שבתורה שפיר הוי תניא כוותי' דע"כ אליבא דרבנן אתי' דלר"י אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן וא"ש:

ועפי"ז יש לישב ג"כ גם קושיא הב' דקשיא לי' למעלתו ני' על הא דאמרינין בחולין דף ק' וק"ח בהדיא מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כר"י ולהריטב"א מנ"ל דאתיא כר"י ולפי הנ"ל יש לישב דשם בחולין כללא כייל רב למילתי' אפילו באיסורי דרבנן בדף ק"ח כגון בחלב שחיטה ובדף ק' בבשר עוף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת או בבן פקועה שהפריס ע"ג קרקע דנתנבלה הוי רק דרבנן ואפי"ה כייל רב דמין במינו לא בטיל והיינו ע"כ כר"י:

מיהו זהו דוחק קצת אבל בחי' לחולין הקשיתי גם כן כן ואמרתי לישב דהרי דברי רב לכאורה תמוהים דהרי מתני' דחולין בחתיכת נבלה שנתבשלה דתנן דנ"ס קשיא לרב ושמואל דלדידהו גם לרבנן מב"מ לא בטל ואמאי תנן בנ"ט מיהו זהו לא קשה דהתם הרוטב מבטל ומטעם סלק וכל זה למאי דמסיק סליק אבל לס"ד דמקשה דפריך מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' דלית לי' סלק ע"כ מוכח דלרבנן מב"מ לא בטיל ולכך לס"ד זו שפיר קאמר מכדי רב כמאן אמר לשמעתי' כר"י וכ"כ בחידושי וא"ש:

וע"ד הקושיא בתוס' במנחות דף כ"ב ע"ב ד"ה ור"י דר' יוחנן גבי ב' כוסות שנתערבו ס"ל כר"ח דאזלינין בתר מבטל והקשה מעלתו א"כ מנ"ל לר"י דגבי דם שנתערב בדם חולין פליגו דלרבנן מב"מ בטל דלמא טעמא דרבנן משום דסברו כר"ח ואזלינין בתר מבטל ולא הוי דם חולין מב"מ ומנ"ל דפליגו לגמרי ולפיענ"ד לישב הנה כבר ביאר הר"ן בנדרים דף נ"ב ע"א דלרבנן אזלינין בתר איכו' דהיינו טעמא משום דתרווייהו עולין ולכך היתר בהיתר או איסור באיסור לא בטיל ולר"י אזלינין בתר עצמות הדבר אי מב"מ או לא ולרבנן החמירו הדבר בדבר שיל"מ דרמי קצת כהיתר בהיתר וכמו שהסביר הר"ן והיינו שורש סברת ר"ח דכל דאפשר למהוי כוותי' איכ"ל לרבנן מדרבנן לא בטיל דחשיב כמו היתר בהיתר או איסור באיסור למ"ד בתר מבטל אזלינין:

וכ"ז לרבנן אבל לר"י דאזיל בתר עצמות הדבר וקאי על דין תורה דברי ר"ח קשים להבין דמה יתן ומה יוסף הא דאפשר למהוי ובמקום אחר ביארתי בעזה"י דבריי עכ"פ זה שחידש ר"ח ושאר תנאים ואמוראים פליגו עליו וכל זה אליבא דר"י וגם אליבא דרבנן אי מה"ת קא אתינן עלה אבל מדרבנן לרבנן כשם שהסביר הר"ן בדבר שיל"מ דאינו בטל מדרבנן ככה ס"ל לתוס' דתרומה אם נפלו לחולין שאינם מתוקנים דאפשר למבטל להיות כבטל והוי כאיסור באיסור מדרבנן אינו בטל וא"ש תי' התוס' אבל בדם קדשים ובדם חולין דמה"ת אתאינין עלה לר"י שפיר ס"ל לר"י דלא כר"ח וא"ש:

ומאי שהקשה עוד על לשון הרמב"ם בפ"א מאבות הטומאה דלישנא דידי' קשיא בוודאי הלשון קשה ואני אמרתי קצת עפ"י מאי שנראה לי בסוגיא שם דשורש פלוגתא דר"ח ורב חנינא הוא במה שחקרנו אם הא דאיסור בטל אם נתהפך גם למעלת ההיתר או לא למשל חמץ שנתערב עם מצה נתהפך למצה ויוצאין בו או דע"י ביטול חשוב רק כאלו אינו חמץ אבל עדיין אינו מצה רב חסדא סובר דדינו כמצה והמבטל עושה פעולתו לעשות כיוצא בו ולכך בעינין דווקא בדבר שהמבטל א"א לו להיות כבטל כי דבר שהוא בעצמו אפשר שיבוא לידי מדת הבטל אין כחו יפה כל כך לבטל ולהפך את הבא בקרבו ולכך מדה זו שאין המבטל יכול להיות כבטל הוא סברא גם לרבנן לאשר כח המבטל וכמו כן אם אפשר לבטל להיות כמבטל הוא מגרע כח הבטל ומאשר ומחזק כח המבטל להפוך את הבטל זה נראה סברת ר"ח.

אבל ר"ח סובר דענין הביטול הוא דהאיסור פסק ממנו כיון דאינו בעין וכאלו אינו אבל לא נתהפך למעלת המבטל וכיון דרק כאלו אינו נחשב אין אנו מביטים כלל על ענין המבטל ולכך לא אזלינין בתר מבטל אלא אדרבה כל שהבטל אפשר שיופסק אם ישתנה מוכח יותר שאיסורו וענינו תליא בטעמו ועצמיותו וכל שהאיסו' תלוי בעצמיותו וטעמו ס"ל לר"י דמב"מ דנשאר טעמו ועצמויתו הוי כאלו הוא בעין ולפי"ז סברת ר"ח שייך דווקא לר"י משא"כ סברת ר"ח שייך למעלה גם לרבנן לר"ח אזלינין בתר חיזוק האיסור או חיזוק ההיתר ולר' חנינא אזלינין בתר טעמו של איסור ולהנ"ל נפ"מ בין ר"ח לר' חסדא גם לדידן וגם במבשא"מ ומובן בזה מה שמדמה הש"ס מצה שתבלה בתבלין ובזה יש לכוון קצת דברי הרמב"ם הנ"ל וק"ל וסמכתי על המעיין ואחתום בברכה. ה"ק משה שיק מברעזאווע.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה