מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קיד
לתלמידי הוותיק וכו' כה' זלמן נ"י: ע"ד חידו"ת אשר כתבת בדברי הפמ"ג בפתיחה לתערובת ח"ג פ"א בד"ה נסתפקתי וכו' ובסי' צ"ח במ"ז ס"קג הנה אכתוב לך דעתי בזה הנה באמת דין זה מן הלכות עמימות קשה הבנה דלכאור' הנך ב' הלכות סתרו אהדדי דהלכה פסוקה נראה מדברי הפוסקים דכזית נבלה וכזית שחוטה שנתערב בפחות מס' הוא איסור מן התורה כדמוכח מלשון הרשב"א והטור בסי' צ"ח גבי נתערב במינו ואינו מינו ונשפך דאם אין מינו דהיתר רוב הוי איסור מן התורה למ"ד טע"כ מן התורה ואע"ג דגם אפילו לא הי' כאן נבלה הי' טעם בשר ברוטב זו מ"מ מקרי כה"ג טע"כ מן התורה והטעם נראה דאינו דומה טעם הבא מזית אחד לטעם הבא מב' זיתים וקפילא יכול להבחין כמה זיתים יש כאן והוי כניכר וכטועם האיסור ולכך אסור מן התורה:
ושוב נראה דקי"ל כמ"ש הכרתי בסי' צ"ח ס"קח בפשיטות דאם נתערב זית נבלה וזית שחוטה בס' זיתים ירקות שרי אע"ג דאז מרגישין הטעם ובאמת הפמ"ג הנ"ל נסתפק בזה מ"מ נראה הדין דין אמת דבכה"ג שרי חדא מכח הראי' שהביא הפמ"ג שם ממתני' סופ"ב דכלאים דהיינו לדעת הר"ן דמילתא דעביד' לטעמ' כ"ז שנותן טעם מן התורה חשוב כטעם גמור (ומ"ש אתה דמשם אין ראי' דהוי זוז"ג ולכך שרי ז"א דא"כ גם בב' זיתים שהם אחד היתר ואחד איסור נימא כן אלא עיקר הדבר כמ"ש הר"ן בתשובה סי' ע' דכללא דזוז"ג לא שייך אלא א"כ נתבטל עיקר וגוף הדבר ורק מטעם גורם אתאי' עלה אז מהני זוז"ג אבל כ"ז דעיקרו וטעמו כאן לא שייך זוז"ג וא"כ א"ש ראיותיו לדעת הר"ן כיון דטעמו כאן אי ס"ד דכל כה"ג מקרי טע"כ א"כ לא שייך זוז"ג אלא ע"כ כה"ג לא חשיב נתינת טעם וממיל' שרי מטעם זוז"ג.
וגם מהא דאמרינן בע"ז דף ע"ג ע"ב דב' כוסות שמוזגן ועירבן מוכח דא"צ ס' רק נגד ההיתר וכן מוכח מהא דרבא דאמרינן למ"ד מין במינו לא בטיל סלק וסגי ברוטב ס' נגד האיסור והפמ"ג דחה זה דאיכ"ל דרבא לטעמי' דסובר טכ"ע לאו דאורייתא וכוונתו או כיון דל"ד היכא דבא הטעם גם מכח היתר לא גזרו רבנן והוי כזוז"ג כיון דעיקר הדבר נתבטל וטעם לאו כעיקר או דכיון דהעיקר הדבר נתבטל מן התורה ונשאר רק איסור דרבנן ובדרבנן אמרינן שוב דגם מבשא"מ מבטל:
ועפי"ז יש לישב קושית התוס' בחולין דף ק"ח ע"א ד"ה והאמר רבא וכו' דלמה לא הקשו רב אדרב ובחידושי הארכתי ודו"ק אמנם באמת דבריו תמוהים דהרי בחולין דף ק"ח מיירי לענין בב"ח ושם לכ"ע טעכ"ע מן התורה וגם מלשון הרמב"ם בפט"ו דין כ"ב מבואר כן וע"ז ג"כ דחה הפמ"ג דהרמב"ם סובר דטע"כ ל"ד וע"כ דבכה"ג לא גזרו ועכ"פ מוכח מכח הראיות האלו כמ"ש הכריתי וקשה למה באמת יהא שרי נהי דס' איכא מ"מ ניכר האיסור ויכולין אנו להבחין בטעם שיש טעם מב' זיתים והאחד הוא נבלה א"כ נרגש טעם נבלה:
ולכאורה הי' אפשר לדחות הראי' מהא דסלק בחולין דף ק"ח די"ל הא קי"ל בשבת צ"ג היכא דזה יכול וזה יכול וה"ה שניהם אינם יכולין נקרא הפעולה על שניהם אבל אם האחד יכול והשני אינו יכול נקרא האינו יכול רק מסייע וא"כ ה"נ הפעולה שבא כאן היינו נתינת טעם אם אין כאן ס' והי' כל אחד יכול ליתן טעם נקרא הפעולה על האיסור ג"כ ואסור מן התורה אבל סלק מסתמא נגד האיסור יש ס' ואינו יכול ליתן טעם ברוטב ס' אבל המינו דהיתר מיירי דליכא ס' בהאינו מינו נגדו והוי לי' זה יכול דהיינו ההיתר יכול ליתן טעם בלחודא אבל האיסור אינו יכול והוי רק כמסייע ולכך שרי אבל אם יש ס' נגד כל א' וא' והוי זה א"י וזה א"י לא מוכח דשרי מ"מ לפי הסברא שכתבתי שנרגש הטעם אין סברא לחלק בזה בין א"י ליכול כיון דמ"מ נרגש פעולת שניהם האיך אפשר לומר דהוי רק כמסייע זה שייך היכא דלא הוי רק פעולה חדא אבל כאן שנרגש מזה ומזה אין זה מסייע וא"כ שני הדינים סותרים זה את זה:
ונראה דלא קשה דלעולם כנ"ל זה חשיב הרגשת טעם ואפי"ה אי יש ס' נגד האיסור שרי דכיון דלולא שהי' כאן ההיתר הי' האיסור נתבטל שהרי יש כאן שיעור ביטול רק השתא שיש כאן היתר ובגרמת ההיתר נרגש דמצא מין את מינו וניעור ההיתר א"א לגרום לו איסור כמ"ש בבכורות דף כ"ג ע"א אפילו אי חו"נ מ"מ דווקא טומאה עוררת טומאה אבל טהרה אינה עוררת טומאה ה"נ א"א להיתר לגרום איסור וטע"כ אמרינן וכשם שבעיקר א"א להיתר לגרום איסור ה"נ בטעמים כן נ"ל ע"כ למ"ד רואין אמנם חזקי' בע"ז ע"ג באמת פליג וסובר דהיתר אפשר לגרום איסור אבל אנן לא קי"ל בזה וכסתמ' דבכורות כ"ג הנ"ל דטהרה אי אפשר לגרום טומאה:
וכיון שבאנו לסברות הנ"ל מובן היטב השגת המהרש"ל על הרשב"א דכ' דבנתערב במין ושא"מ ונשפך אמרינין סלק א"מ כמי שאינו והקשה הא נרגש הטעם והטו"ז ופר"ח ומנח"י והפליתי כלם השיגו הא לא מורגש טעם איסור וכל אחד כתב בשינוי לשון אמנם להנ"ל שפיר קשיא לי' כיון שאנו מפוסקים אי יש ס' או אין ס' א"כ בלא גרמת היתר הי' האיסור נ"ט בהיתר וגם השתא מרגישין אנו שאינו דומה טעם הבא מב' זתים לבא מג' זיתים וא"כ הא מרגישין אנו טעם איסור ואין לן היתר רק דנימא דהאיסור עצמו כיון שיש רוב נתהפך להיתר ואפילו מרגישין אנו הזית הג' גם הוא היתר הוא:
וזה קשה מנ"ל להרשב"א לא מבעי' הרשב"א לשיטתו בסי' ק"ט לית לי' איסור נהפך להיתר וכך פסק שם בש"ע ואפי' לפי מ"ש הרמ"א בשע"הד יש לסמוך על הרא"ש דנהפך להיתר היינו בנודע מעיקרא ונעשה היתר אבל כאן כל התערובת בא בפעם אחד וצ"ל דהא דאיתא בסי' ק"ט דלא אמרינין נהפך להיתר היינו מדרבנן וממיל' כאן דיש ספק ס' הוי ספק דרבנן ולהקל עכ"פ השיגו המהרש"ל והש"ך דמנ"ל לרשב"א זה ויש לחוש לדבריהם.
אמנם זה דהוצרך הרשב"א והטור לידע שיש רוב היתר דמינו צ"ע דאפילו הוי רק ספק רוב מ"מ הא הוי ס"ס דוגמא דקי"ל בסי' פ"ג סעי' ה' ובש"ך בכללי ס"ס אות י"ו דהיכא דהספק השני הוא שאין כאן א"ד נמי הוי ס"ס בדאורייתא וה"נ ספק הוי ס' דלמא הוי מינו רוב ואין כאן א"ד וכיוצא בזה קשה במאי שהקש' הפמ"ג בש"ד סי' צ"ח סק"ה דניחוש דלמא לא פלטי כולם בשוה דמ"מ ס"ס הוי מיהו דבריו בלא"ה לא קשה דכיון דלענין יבש ביבש הוי רוב ונעשה היתר רק דניחוש דלמא האיסור פולט וחוזר ונאסר ע"ז מוקמינין לה בחזקת היתר דאחזוקי איסורא לא מחזקינין:
וגם, מ"ש שם על הצ"צ סי' מ"ג לא הבנתי דדברי הצ"צ ברור מילליו כיון דהבשר לפנינו וידענו שאין כאן ס' נגד החלב אין כאן רק ס' דאורייתא שמא נמלח החלב עם הבשר או לא ואין לומר דיהא כמו ס"ס ספק לא נמלח כלל עמם ואת"ל נמלח עמם שמא עם השומן דהוי מין בשא"מ ואיכא רוב ואין כאן איסור דאורייתא ז"א דמ"מ היו צריכין אנו לאסור דיש ג"כ ב' ספיקות לאיסור שמא נמלח על הבשר ואת"ל שלא נמלח עם הבשר שמא נמלח עם השומן והשומן נגע בבשר דהא לא רמי' עלי' לשמור כיון שהיתה סוברת שאין כאן חלב וכל זה כשהוא לפנינו אבל אם אינו ואיכ"ל דהוי ס' שפיר הוי ס"ס שמא לא נמלח ואת"ל נמלח שמא הי' ס' וזה פשוט ולא ידעתי כוונת הפמ"ג בזה:
ועפ"י האמור למעלה יש לישב נמי קושית המנח"י בכלל פ"ה אות ס"ב מה שהקש' אי נימא דמב"מ לא אמרינין מילתא דעבידא לטעמא לא בטל א"כ למה ציר בציר בעי' מאתים ובאמת העיקר נראה מלשון האו"ה בכלל כ"ה וכלל כ"ג כמ"ש הפליתי דמב"מ ממש דהיינו השוה עמו בטעמא בטל בס' אבל אם נתן לקדירה שרגילין לתבל בה וזה נקרא ג"כ מין במינו וכמ"ש הת"ח שם בכה"ג לא בטל אבל בנפלו למקום שאין דרכו לתבל בטל בס' וא"כ קשיא הא דציר ונראה עפ"י הנ"ל דבציר מבואר בבכורות דף כ"ג דדרכן הי' ליתן מים מחצה או רוב והוי כאן נתערב במינו ובאינו מינו היכא דדרכו ליתן כמו בהנך מים בעינין מאתים ולכך בעי' מאתים ולעולם במין במינו ממש בטל בס' ותו לא מידי כעת רק החיים והשלום וכל טוב מעתה ועד עולם דברי ידידו הדו"ש:
הק' משה שיק מברעזאווע.