מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קי
החיים והשלום וכל טוב לאהובי הדיין המצויין בהלכה הרב המופלג בתורה כש"ת מוה' מאיר ני':
בהיותי יחד עם מעלתו ני' שאל ממני בדין טיפת חלב שנפלה על הקדירה מבחוץ שלא כנגד הרוטב ואין שהות להניחו להצטנן כגון בערב שבת וקי"ל ביו"ד סי' צ"ב ובש"ך שם סק"ל שאם יש ס' נגד הטפה יערה בצד האחר אם צריך מיד ושאל מעלתו ני' אם עבר ועירה כנגד הטפה מאי דינו דנהי דיש ס' נגד הטיפה מ"מ כשמערה לבסוף לא נשאר ס' ברוטב שבקדירה נגד הטיפה ואסור והנה כבר אמרתי והשבתי לו אז פא"פ אבל הואיל ומעלתו ני' ביקש ממני להשיבו בכתב צריך אני להאריך קצת כי דין זה הוא מן הלכו' עמימות והנה אם נפל הטפה נגד הרוטב מצינו בו ד' שיטות הובאו בפוסקים:
דעת הסמ"ג דמפעפע בכולו ונחסרו החרסים ונעשה כל הקדיר' נבלה וצריך ס' נגד כולו אם הי' אפשר כמו שהביא הש"ד סי' נ"ה ומהר"מ הוצרך ס' פעמים ס"א דהבליע' נ"נ אמנם הראב"ן והסמ"ג התירו הראב"ן התיר משום דהוי כמו נפלה לתוך הרוטב דפשיטא לי' דמפעפע לפנים כמו שהביא המרדכי והשערים הנ"ל והסמ"ק התיר משום ממנ"פ דאם מפעפע מותר ואם אינו מפעפע א"כ הוא עומד במקומו ופליגו בכוונתו הש"ך בס"ק י"ח והטו"ז בס"ק י"ט ולפי ענ"ד נראה לכאורה אם הקדירה מליאה מלא וגדוש ע"ד שצריכה להיות מליאה אם רוצין להגעילה כמבואר בסי' תנ"ב באו"ח לכ"ע שרי דהרי כיון דמהני וחשיב כה"ג כהנעל' אם כן חזינין שהרוט' והמים שבפנים פועלים על בליעה שבחרסי הקדירה אפילו מבחוץ להוציאו כשם שאם מכניסין הכלי בתוך המים מפליטים ממנה רק המים שמבפנים פועלים על מאי שבדופן הקדירה מבחוץ וא"כ הא חזינין דהדופן הוי כאלו הוא בתוך המים וא"כ פשוט דהטפה הנופלת הוי כנפלה לתוך המים ונתבטלה ואפילו בכ"ח שאינו יוצא מידי דפיו מ"מ הא גם באוכל הרי אין הגעלה באוכלין ואפי"ה אם הוא בתוך המים המים מבלבלין ומתבטל בס' וה"נ המים שבפנים דהיא נמי כמבחוץ מבלבל הכל ונתבטל וא"כ תימה לכאור' איך סתמו הגאונים הסמ"ג ומהר"מ וסייעתם וחששו שמא אינו מפעפע מבפנים ומ"ש מהגעלה (ואפילו אי אינו מליאה מ"מ הא משמע בזבחים דף צ"ו דאי אינו מפעפע בכולו מהני הגעלה באותו מקצת והוי כאלו אותו מקצת לגמרי במים וא"כ ג"כ קשיא):
ולבאורה הי' אפשר לישב דס"ל כדעת הרמב"ן המובא ברשב"א בתהבה"א ריש שער רביעי בית רביעי בבדק הבית ובמשמר' הבית וביתר ביאור בר"ן בחולין בשמעתין דטיפת חלב דסובר דחלב ושמן ורוטב וכיוצא מבלע בלע מפלט לא פליט ולכך אין מגעילין בשאר משקין והבאר יעקב באו"ח סי' תנ"ב הביא להקשות א"כ שמן של גוי למה אסרו משום זליפתן של כלים ורצה לתרץ דגם לרמב"ן פלטי אלא שאינם פולטים לגמרי וזה אינו דהרי הרמב"ן יליף לה מהש"ס דחולין דף ק"ח ע"ב דאמרי' מבלע בלע מפלט לא פליט משמע דאפילו משהי לא פליט וא"כ עמדה הקושיא מיהו לא קשה מידי דהרי מסיק שם בש"ס בחולין ק"ח ע"ב כשנח הדר פליט והפי' כשנח מבליעתו הדר פליט או כשנח מרתיחתו ועכ"פ שפיר נאסר שמן של גוי:
ועכ"פ לפי דעת הרמב"ן שפיר פסק הסמ"ג ומהר"מ ורש"ל שמא אינו מפעפע אפילו מליאה ולכך נעשה הקדירה נבלה ולבסוף כשנח הוא מפליט לתוכו וא"ש א"נ חששו לדעת הרשב"ם דבעינן גבי הגעלה שהי' כדי שתפליט וכיון שאינו מפליט מיד נעשה נבלה וכיון דאנן רק לכתחילה חיישינן לרשב"ם לכך שפיר קי"ל כאן דהוי כנפלה לתוכה אלא דפליגו דסמ"ג סובר דאפילו החרסין נעשה נבלה ומהר"ם סובר דרק הבליעה נעשה נבלה:
ובאמת דעת הסמ"ג לכאורה תמוה דאיך אפשר דהחרסין נעשו נבלה גבי טיפת חלב דהרי כיון דיש ס' טיפין נגד הך טיפה א"כ אין כאן איסור בב"ח וא"כ החלב היתר ובהיתר לא שייך נעשה נבלה וצריך לדחוק מ"מ כיון דגם בליעת בשר יש כאן נהי דהבשר ס' מ"מ אמרינן לא פלוג ונ"נ ועכ"פ לדעת הר"א דסובר דבשאר איסורין לא אמרינן חנ"נ פשיטא דלא שייך לומר כאן דחרסין נעשו נבלה דהחרסין לא עדיפ' משאר איסורין וא"כ פשיט דניחא לשון השערים בסי' נ"ה שכ' דבין לר"א ובין לר"ת בטיפת חלב שנפלה וכו' דמותר, וכו' והקשה המב"ש דהא כאן בב"ח מיירי ומאי ענין זה לפלוגתא דר"ת ור"א ולא ק"מ דלענין החרסין שפיר אפשר לתלות בפלוגת' דר"ת דכשם שגזרו שאר איסורין אטו בב"ח הה"ד החרסין וע"ז מסיק דאפילו לר"ת החרסין אינם נאסרים וא"ש:
ועכ"פ כיון שאמרנו בהיתה הקדירה מליאה א"א לאסור אא"כ לדעת הרמב"ן וסייעתו או לרשב"ם וסייעתו וא"כ לדידן דקי"ל באו"ח סי' תנ"ב סעי' ה' ברמ"א דבדיעבד מהני הגעלה גם בשאר משקין ודלא כהרשב"ם וא"כ כיון דגם שאר משקין מפליטין א"כ פשוט אם הקדירה מלא וגדוש ונפלה טפה דהוי כנפל לתוכה ושרי הכל אפילו הקדירה והנה בזבחים דצ"ו קא מבעי' לי' אי בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי ופי' דקא מבעי' לי' אי מפעפע בכולו או לא וביארתי זה במקום אחר ועכ"פ נאמר אי בישל במקצת כלי מפעפע בכולו דהיינו שהרוטב דלמטה יש לו כח גם למעל' כמו לשיטת הר"י במקצתה בתוך הרוטב אמרינן דהרוטב פועלת גם במה שחוץ לרוטב ה"נ אי בישול מפעפע בכולו אמרינן שהרוטב שלמטה דהוי כאלו מקצת דופן הקדירה ברוטב מפעפע בכולו וא"כ כיון דהוי כאלו מליאה א"כ שוב פשוט דהוי כאלו נפלה בתוכה ונתבטלה אמנם אי אינה מפעפע בכולו דעת הראב"ן דמ"מ כיון דאמרינן התם דאם אינו מפעפע מהני מריקה במקצת וא"כ מבואר דכנגד הרוטב חשיב כאלו הדופן בתוכה ושפיר מהני והה"ד הכא:
אמנם הסמ"ק מספקא לי' דלמא ע"י שמקצת הדופן למעלה אינו ברוטב גם האי מקצת שכנגד הדופן דלמא אינו מפליט ולכך כ' ההיתר בדרך ממנ"פ אי הרוטב שבתוכו מועלת על דופן שמבחוץ א"כ הוי כאלו נפלה בתוכה ואי אינה מועלת על מה שבחוץ א"כ כיון שאין כאן רוטב וחלב אינו איסור שמן ואינו מפעפע וא"כ לא יאסור כלל ולפי זה הקדירה מיהו אסורה משום האי ספק דלמא אינה מפעפע בפנים ועפי"ז מיושב נמי קושית המנח"י בכלל נ"ה אות ב' דהתו"ח חייש בסי' נ"א לומר דהחרסון נעשו נבלה ולמה לא חייש כאן ולהנ"ל א"ש דבחלב סובר כיון דהיתר היא פשיטא דלא שייך דיעשה נבלה ובשאר איסורין הא חרסין נעשו נבלה מדרבנן וא"כ כאן דיש ספק דלמא מפעפע בכולו ואז לא שייך דיעשה נבלה לכך הוי ספיקא דרבנן ולהקל משא"כ הסמ"ג ומהר"מ חיישו אפילו בדיעבד להרמב"ן ולכך שפיר אסרו:
ולפי האמור א"ש נמי מאי דנתקשה לי על האו"ה דהביא דין הסמ"ק וסברתו גם על שאר איסורין ודלמא דווקא בטיפת חלב קאמר הסמ"ק דשם שפיר יש ממנ"פ אי בישול מפעפע בכל הכלי והוי כמליאה הוי כנפלה לתוך הרוטב וכשר ואי אינו מפעפע ונימא דמים שמבפנים אינם פועלים למעלה וה"ה לחוץ א"כ הרי חלב הוי איסור כחוש כדקי"ל בסי' ק"ה בטו"ז ס"קטו ואינו מפעפע כלל בפנים רק כדי קליפה מבחוץ כמו איסור כחוש בלי רוטב אבל איסור אחר ושמן דלמא מודה דחיישינן דאין הרוטב פועלת על מה שמבחוץ ואפי"ה מתפשט מעצמו משום דהוי איסור שמן וכיון דאין הרוטב מבלבל נ"נ אמנם להנ"ל בשאר איסורין דהוי ספיקא דרבנן שרי בחד ספק ובחלב דהוי ספיקא דאורייתא שוב שרי מכח ממנ"פ וא"ש מיהו עדיין בחמאה גם הסמ"ק מודה דבעינן ס' פעמי' ס"א דחיישינן שמא אינו מפעפע מכח הרוטב אלא מכח עצמו:
אבל העיקר נראה דהסמ"ק לרווחא דמלתא נקט הך ממנ"פ אבל העיקר דנגד הרוטב בוודאי חשוב כמו נפל בתוכה דהרי חזינן בזבחים דף צ"ו דאם אינו מפעפע בכולו מהני הכשר במקצתו וע"כ דגם באינה מליאה מ"מ המים פועלים על מה שמבחוץ וא"כ ה"ה הכא בוודאי חשוב כנפל בתוכה ולכך לא העתיק הטור הך ממנ"פ אלא וודאי מפעפע בפנים ושרי כסברת הראב"ן שבמרדכי סו"פ גיד הנשה ובתה"ד סי' קפ"ג וא"כ הקדירה מן הדין שרי אפילו בשל חרס דלא גרע מחתיכה בשר כל שהוא בתוך הרוטב ויש ס' שרי וגם א"צ לערות ממנה התבשיל מיד והא דפסק ביו"ד סי' צ"ב סעי' ו' דהקדיר' אסורה וגם יערה שלא כנגד נפילת הטפה הוא רק חומרא בעלמא וכמ"ש הטו"ז שם ס"ק י"ז בשם הרש"ל וכ"כ המנח"י בכלל נ"ה וא"כ פשוט דבכה"ג אם עיר' כנגד הטפה כשר:
אך נראה דהא דכתב המהרש"ל דחומרא בעלמא הוא לאו כללא הוא אלא דווקא אם כבר קודם שעירה המים ממנה נבלע בחרסי הקדירה הטיפה ואין ממנה על הקדירה אז העירו ממנה מיד לצד אחר הוא חומרא וגם לאסור הקדירה הוא חומרא אבל אם מיד קודם שנבלע בה כל הטיפה בדופן הקדירה אפשר לו לערות זהו חייב מן הדין ואם עירה מיד אח"כ נאסר הקדירה מן הממש מן הטפה שעדיין בעין על הקדירה מן הדין וזה יש ללמוד מדברי הטו"ז בסי' צ"ב ס"קו דכל זמן שממשות הטפה בעין על החתיכה בעינן עדיין ניעור וה"ה כאן לענין הקדירה מיהו לענין הקדירה תליא אי חשבינן הקדירה ככלי ראשון לאחר שעירה ממנה הרוטב עיין בטו"ז סי' צ"ב ס"קל אבל לערות עכ"פ צריך בכה"ג מיד שלא כנגד הטפה ואם עירה נגד הטפה בכה"ג והי' ס' אלא שלבסוף נתמעט גם בזה נשאר לנו ספק שהתחלנו בו ויבואר לקמן אי"ה:
והנה החילוק הב' הוא בנפל שלא כנגד הרוטב השערים מתיר לגמרי ולא הוצרך אפילו ס' נגד הטפה וכתב דמאי איכפת לן בה דאינו מפעפע וזה קשה הא בזבחים הנ"ל קא מבעי' אם מפעפע בכולו ולסמ"ג האבעי' איפשטא דמפעפע בכולו א"כ הרוטב שלמטה מפעפע ג"כ למעלה ואפילו אי סובר כמהר"מ הובא בב"י בסי' צ"ב דסובר דאינו מפעפע איפשט דדווקא בקדשים דאיכ' קרא ע"ש מ"מ איכא למימר דהיינו בחלב שאינו שמן אבל באיסור שמן מפעפע אמנם זה אינו דאיכ"ל דלעולם השערים סוברים כמהר"מ דאינו מפעפע ואפילו באיסור שמן סובר דאינו מפעפע דהרי הראי' מש"ס דזבחים מבישל קדשים הוא באיסור שמו וע"כ דגם באיסור שמן אינו מפעפע (והטעם או דמה שלמעלה מהרוטב חשיב ככלי שני כמו כלי ראשון שעירה ממנה הרוטב בטו"ז סי' צ"ב ס"קל ולכך אינו נאסר ואפילו נגד מקומו לא בעינן ס' ויותר נראה הטעם דטבע הדבר כך דבכלי אפילו דבר שמן אינו מפעפע מהצדדים אלא נבלע במקומו אי אמרינן דבכלי אינו מפעפע ולפי"ז אפילו בחום גמור אינו מפעפע וכן דעת הש"ך בסי' צ"ז ס"קב) ודע הא דכתב בשם מהר"מ דבעינן ספ"ס היינו אי עובי הדופן מקום נפילת הטיפה הוא טפי מספ"ס אז סגי בס"פ ס"א או שאינו ניכר מקום נפילתה אבל אם ניכר ואם נשער חרס קטן זה יהא ס' נגדו אפילו אינו ס' פעמים ס"א מ"מ שרינן דהרי למהר"ם הטיפה נבלעת רק במקום נפילתה ואינה מפעפע לצדדין:
אמנם דעת הר"י מובא בטור דסובר דנפל נגד הריקן מותר מיהו בעינן ס' נגד הטיפה וטעמו או דסובר נמי כמהר"מ ורק בזה סובר דלא כמהר"מ אלא כשערים דנגד הרוטב הוי כאלו נפל בתוך הרוטב מטעמים הנ"ל אבל שלא כנגד הרוטב אינה מפעפע ונשארת במקומו אלא דחיישינן שמא עלה הרתיחה וכמ"ש האו"ה כלל ל"א דין ב' ולכך בעי' ס' נגד הטיפה אמנם לפי"ז צריך לומר דסובר או כטעם הראשון שכ' לעיל דלמעלה מהרוטב חשיב רק ככ"ש ואינה נבלעת כלל או דסובר כדעת הרמב"ן דאין בלועה נ"נ דאל"כ לכל הפחות נגד עובי הדופן של מקום נפילה נבעי' ס' ואי לא חייש שמא עלה הרתיחה אפילו ס' לא לבעי' וכיון דנימא דסובר כהרמב"ן א"כ י"ל דלעולם דס"ל דמפעפע אלא דלא ס"ל חנ"נ בבלועה ולכך לא בעי' רק ס' או די"ל אדרבה דסובר כסמ"ג דמפעפע בכל הכלי וס"ל דאי אמרינן מפעפע הוי כמו חתיכה וכשם שבחתיכה מקצתה כרוטב קי"ל כר"י דאפילו מה שלמעלה ממנה הוי כאלו הוא בתוך הרוטב ומצטרף הכל ה"נ כן:
איברא אף דלהר"י יש לומר ג' טעמים הנ"ל אבל לפי דעת הש"ך בסי' קכ"א ס"קיז דלרוב הפוסקי' אינו מפעפע אלא במקום נפילתה אוסר א"כ לא שייך לומר טעם הג' ע"ש וגם לפי מ"ש בסי' צ"ז ס"קב לא משמע דסובר כטעם הראשון דלמעלה מהרוטב חשוב ככלי שני דא"כ מנ"ל דגם בתנור הוי ספק דלמא כלי שאני ובכלי הוא דמספקא לן משום די"ל דהוי ככ"ש משא"כ בתנור ולפי מ"ש בסי' צ"ח ס"קא דקי"ל בכ"ח אפילו במקום הפסד דנעשה הבלוע נבלה א"כ קשיא למה קי"ל ביו"ד סי' צ"ב סעי' ז' דבמקום הפסד כר' יחיאל וצ"ל כיון דהוי רק משום חשש שמא עלה סמכינן במקום ספיקא על דעת רמב"ן דבלוע לא נעשה נבלה דהוי כעין ס"ס אבל אי ידעינן כוודאי שעלה הרתיחה או שאח"כ בפעם שני מילא אותו באמת אפילו בשעת הדחק בעי' ס"פ ס"א או כנגד עובי מקום הנפילה ועיין בפמ"ג סי' צ"ח בטו"ז ס"קח ובסי' צ"ז בש"ך ס"קב (ובאמת המעיין בש"ך סי' קכ"א ס"קיז יראה דלהש"ך אפילו בחם סובר כן דאל"כ לא הי' צריך לדחוק בטור דצריך טעם כבכ"פ אמנם אי אמרינן כהפמ"ג אפשר דטעם רבי' יחיאל הוא משום דהוי כחתיכה שמקצתה בתוך הרוטב ומיירי שהקדירה חם כדרך סתם קדירה העומדת על האש):
ודיעה. ג' הוא דעת הסמ"ק דסובר דמפעפע דהרי הסמ"ק סובר דמספקא לן אי מפעפע ולכך כנגד הריקן יש להסתפק אולי מפעפע וס"ל דבלוע נעשה נבלה מיהו אינו סובר דאי מפעפע חשיב כמו חתיכה שמקצתה ברוטב דכמו דלהצד דאינו מפעפע אמרינן דטבע הכלי משונה מחתיכה ה"ה אם מפעפע ואפילו באותה קדירה איכ"ל דאינו מפעפע בכל הקדירה אלא שאין אנו יודעין עד היכן מקום הפעפוע ולכך בעי' מריקה ושטיפה בכולו משא"כ כאן אי פעפוע עד לתוך הרוטב לא נ"נ כיון דהולך ומתפשטת והי' סופו לילך עד תוך הרוטב ושם יש ס' אלא דאנו חוששין דאולי לא התפשטה עד תוך הרוטב אלא עד סמוך לרוטב ואם יגע בה יאסרנה עתה וצריך ס"פ ס"א אי חיישינן שמא עלה הרתיחה אפילו אם מניחה כך:
ומ"מ נראה לדעת הסמ"ק פשוט לפי ענ"ד אם עירה בדיעבד שלא כנגד הנפילה מותר דהא יש ספיק ספיקא דשמא אינו מפעפע ונבלע במקומו ואת"ל מפעפע שמא הי' ס' כנגדו או שמא פעפע לתוך הרוטב והא דאסר הסמ"ק היינו לכתחל' דאסור ס"ס לכתחילה אלא דזה ניחא שלא במקום הפסד ולא בשעת הדחק אבל הסמ"ק דאוסר אפילו בשעת הדחק קשה למה הא קי"ל דשעת הדחק כדיעבד דמי וכמ"ש מהרי"א בכתביו בסימן קצ"ז דכ' שאין אפשר אלא ע"י טורח חשיב כדיעבד ע"ז ישב הש"ך בס"ק כ"א דחיישינין שמא יערה נגד מקום נפילת הטיפה ושם אפילו בדיעבד אסור זהו הנראה לפי ענ"ד כוונת הש"ך והמנח"י בכלל נ"ה סק"ח תמה עליו דלהסמ"ק הא כל המקומות אסורין ולפי ענ"ד כוונתו על שאוסר אפילו בשעת הדחק ולפי"ז נראה דזה הוא דעת הר"י דבשעת הדחק מתיר ע"י צינון ולא חייש שמא עלה הרתיחה ואם א"א בצינון מתיר אפילו לערות ולא חייש אפילו לגזירת הסמ"ק שמא יער' כנגד מקום הנפילה ומ"מ בעי' ס' משום דמספקא לן דלמא מפעפע:
ולפי"ז אפשר בדיעבד אם עירה נגד מקום הטיפה בעי' אפילו בדיעבד ס"פ ס"א בכ"ח כדלקמן בסי' צ"ח ס"ק כ"א ואפשר אפילו עירה שרי בס' נגד הטיפה משום דהא יש ספק דלמא מפעפע בכולו ובמקום ספק איכ"ל דפסק כרמב"ן דאין הבלוע נ"נ דהוי כעין ס"ס ובזה הי' א"ש דלכך לא גזר שמא יערה נגד הטיפ' דאפי' יערה בדיעבד שרי אמנם להש"ך בסי' קכ"א ס"ק י"ז הנ"ל דאפילו להקל פשיטא לי' דאינו מפעפע וא"כ ע"כ אם עירה כנגד הטיפה בעי' ס"פ ס"א בכ"ח אפילו במקום הפסד ובשאר כלים תליא בפלוגת' דלקמן סי' צ"ח:
ואחר שביררנו בעזה"י הדינים שאם נפלה כנגד הרוטב ועדיין הטיפה ניכרת בעין מבחוץ צריך מן הדין לערות שלא כנגד הטיפה וכן בנפל במקום הריקן צריך מן הדין לערות שלא כנגד הטפ' ואי עירה כנגדה צריך ס"פ ס"א עתה נבוא למה שנשאלתי אי אפילו יש ס' נגד הטיפה או בנפל נגד הריקן ועירה ויש ס' פעמים ס"א אי אפי"ה אסור ונהי דמעיקרא הי' ס' מ"מ בסוף כשנתמעט הא אין ס' הנה בשאר איסורין וליכא הפס"מ הדבר ספק לכאורה.
אמנם המעיין בלשון הפוסקים בב"י וש"ע ושאר אחרונים לקמן סי' ק"ז דחיישינין לקמן בכה"ג שמא כשנתמעט נשאר האיסור מבואר שם דווקא בשתי עירות דהיינו שעירה זה אח"ז ופסק בין זה לזה אבל בלא פסק בנתיים לא מבעי' ברוטב וכיוצא בה שעירה הקילוח מחבר והכל מצטרף כל זמן שהיא מחובר וניצוק חיבור וכמ"ש התה"ד סי' קפ"א לענין דחשיב חיבור להיות עירוי וכן מוכח מדברי האחרונים הפר"ח בסי' צ"ב ס"ק כ"ג והפמ"ג בסי' צ"ח סק"ח במ"ז בפשיטות שאם עירה נגד הטיפה והי' ס' שרי ואפילו בדבר גוש שאינו מחובר הי' נראה מלשון הפוסקים לקמן סי' ק"ז דשרי ושם בדגים וביצים אינם מחוברים ואפי"ה כ' דווקא בעירה זה אחר זה והטעם י"ל כיון דהכל מעשה אחד חשיב כמו הכל מעורב יחד ואע"ג דהא דקי"ל ביו"ד סי' קי"א סעי' ז' דכל שסופה להערב הוי כמעורב כ' האחרונים דהיינו דווקא במין במינו דהוי רק מדרבנן ואי אפשר לברר מ"מ כאן דהוי מעשה חדא לא נ"נ.
וגדולה מזו אמרינין בשבת דף קל"ג ע"ב דכל זמן שלא סילק ידו מן המילה חוזר אפילו על ציצין שאינם מעכבים דהכל מעשה אחד ה"נ כן נראה מסתימת הפוסקים והטעם משום דסופו להתפשט אפילו בב"ח לא נעשה נבלה וכמ"ש התוס' בחולין דף ק' ע"א ד"ה כשקדם כו' אבל בדבר גוש ואין רוטב כלל אין סופו להתפשט ופשיטא דאסור דהאי לחודא והאי לחודא וגם אם יש לדון הא כשעירה הוי כ"ש רק בשעת עירוי מבליע כדי קליפה ואין סופו להתפשט ולכך נראה דווקא ברוטב י"ל דשרי משא"כ אם יש דברים גושיים כן נראה לפי ענ"ד ולשער ס"פ ס"א קבלנו ממרן זצ"ל דברביעית של תורה יש תתק"פ טיפין בינונים עפ"י צלוחית של הרוקחין טראפין גלעזיל ולזה לס' פעמים ס"א שהם ג' אלפים ושש מאות וששים צריך שיהא בקדירה לכל הפחות קרוב לד' רביעיות של תורה והוא פחות מגרוי"ש עסטרייכש זיידעל:
והדרן לנידון שלנו דברוטב נראה להקל אבל בדבר יבש כל שנתמעט מס' או שלא כנגד הרוטב ס"פ ס"א בב"ח יש לאסור ובשאר איסורין דחנ"נ רק מדרבנן ומדרבנן כלי שהוא בכלל ספק מטרף ה"נ כאן יש להתיר ולצרף הכל ובדבר גוש לא שייך סופו להתערב דאין בלוע יוצא מחתיכה בלא רוטב והרוטב נעשה כ"ש ואינו מפליט ומבליע והעירוי ג"כ אינו אוסר רק כדי קליפה ולכך בגוש אם לא נשאר בסוף בכדי ששים אסור ובלח בשאר איסורים בוודאי שרי לא מבעי' בהפס"מ דקי"ל בלח אינו נעשה נבלה ואפילו בלא הפס"מ יש להתיר להלכה ולמעשה צ"ע עדיין דברי ידידו הדו"ש:
הק' משה שיק מברעזאווע