אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה קט

תשובה קח

בדין כלים הבלועים מבב"ח שהאו"ה כלל כ"א כ' דמותר למוכרם לגוי הנה לשון הטור וש"ע בסי' צ"ד סעי' ג' דכ' דאסורי' בהנאה נראה דצריכים דווקא שבירה וכמ"ש הבאר היטב שם והטור לטעמי' אזיל שאוסר באו"ח סי' ת"נ להשכיר כלי חמץ לגוי וה"ה מכירה משום דהכלי אסור בהנאה אבל טעמא דהא מילתא צ"ע דהא הסכים הטור וש"ע עם הר"ת בתוס' ע"ז דף ל"ב ע"ב ד"ה והא וכו' דאין איסור בכלים הבלועים מאיסור הנאה משום רוצה בקיומו ע"י ד"א ולכך התיר ליתן בו דבר יבש ולהטור אפילו צונן לח ולהש"ע דאסור צונן לח הוא רק משום גזירה שמא ישהא מעל"ע כמ"ש היש"ש פ' כ"ה סי' מ"ו:

ונהי דזה שרי רק באקראי בעלמא כמ"ש הש"ך והפר"ח בסי' צ"א ובמנח"י כלל פ"ה משום חשש שמא ישכח וישתמש בחמין מ"מ מדמותר באקראי צריך לומר דאינו אסור משום רוצה בקיומו ע"י דבר אחר וגם קי"ל כהסכמת האחרונים ביו"ד רסי' ק"י דרשאין למכור שאר איסורי הנאה שנתערבו ונאסרו מותר למכור חוץ מדמי איסור שבו וא"כ אמאי יהא אסור למכור הקדירה לגוי וה"ה אם נתערב איסור בליעת בב"ח בפת וכיוצא יהא מותר למכור לגוי חוץ מדמי איסור וכמ"ש הפמ"ג בפתיחה לה' בב"ח ובפר"ח באו"ח סי' תס"ז פסק נמי כהמרדכי דאפילו אינו מפורש בהדיא חוץ מדמי איסור כיון דאינו אלא בלוע וטעם וידוע דאין הגוי נותן מעות עבור זה מותר למכרו עיי"ש וא"כ למה יהא כאן אסור למכור הקדירה הבלוע מבב"ח:

אמנם בדגו"מ סי' צ"ד סק"ג נראה דס"ל דחמץ שאני כיון דרוצ' לאחה"פ ליהנות מן הכלי חשוב טפי כרוצה בקיומו ע"י דבר אחר דומיא דחרס הדריינוס ונראה דהיינו כפי' הסמ"ג המובא ביש"ש פ' כ"ה סי' מ"ו הנ"ל ולדבריו נראה דס"ל בכלי חמץ גם להשתמש יבש אסור להטור וכ"ש להחם חמין ולכך הביא בש"ע סוסי' ת"נ דיש חולקין ומתירין להחם ומיושב בזה קושית המג"א שם סקי"ב דהדגו"מ לשיטתו ולפי"ז נראה דדווקא בחמין אסור להשכיר או למכור אבל בכלי שנבלע מבב"ח באמת מותר למוכרו לגוי ומה שכתב דאסור בהנאה היינו שאר הנאות:

אבל הלשון לא משמע כן דנקט אסור בהנאה וכן משמע בלשון הב"ח בסי' צ"ד וקשיא כנ"ל וצריך לומר כמ"ש המג"א בסי' ת"קנ ס"ק י"ב הנ"ל דהטעם משום דכשם שאסור ליהנות כך אסור להנות לגוי איסר הנאה ולכך במידי דאכילה אסור עיי"ש אפילו למכו' הכלי לגוי ונהי דהנאה שייך רק כשהוא ב"י מ"מ בסתמא לא חילקו משום גזירה אטו ב"י דכשם שאסור ליהנות כך אסור להנו' אמרו זהו טעם שכ' המג"א:

ולפי"ז צ"ל הא דהתירו למכור חוץ מדמי איסר שבו היינו באיסור משהו דלא שייך בי' הנאה שמשהו אין בו הנאה ואינו מהנה הנכרי בזה ואפילו ביבש ביבש דהיינו חביות בחביות קי"ל ביו"ד סי' קל"ד דשרי והיינו משום דמה"ת ברובא בטל ואין כאן אלא איסור דרבנן ובדרבנן אמרינין לא אפשר ולא קמכוון שרי ואפילו בפסיק רישא לדעת התה"ד המובא במג"א סי' שי"א אבל היכא דאסור מה"ת דהיינו בכדי נתינת טעם י"ל דאסור להנות כן נראה לפי ענ"ד להסביר סברת המג"א ולדידי' אסור למכור כל שנבלע מבליעת בב"ח או אוכל שנבלע בו בכדי נתינת טעם:

ולדבריו צריך לומר הא דע"ז דף ס"ה ע"ב דהתיר רבא בכרי של חטים שנפל עליו יי"נ מיירי בסתם יינם או רבא לשיטת רש"י דסובר טע"כ דרבנן וכן אנו מורין הלכה למעשה היכא דנאסר בבליעת בב"ח דאסור לגמרי אפילו למכור לגוי אא"כ יש הפס"מ או שאר צדדים להתיר יש להקל דהרי מלבד השיטות הנ"ל המתירין למכור הכלי הא גם לטעם המג"א הא הרבה מהאחרונים דפליגו וס"ל דמותר להנות איסור הנאה ודווקא בחמץ וכמ"ש המקו"ח בססי' תמ"ח והובא שם בפ"ת ביו"ד בסי' צ"ד סעי' ג' עוד הרבה אחרונים שכתבו כן וכן נראה לפי ענ"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה