מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה קא
לאהובי תלמידי הוותיק המופלג וכו' כה' זלמן נ"י:
נפשך בשאלתך לפי מ"ש מרן זצ"ל בחת"ס סי' צ"ד דגם מחיים שייך כבישה א"כ איך קונים דגים מגוים הא ידוע דיש להם בכלי אחד בקאלטער דגים טמאים וטהורים הנה מסברא הי' נראה דמחיים לא שייך כבישה וכמ"ש הריב"ש בסי' שמ"ט דבחלב אשר בדופני החביות לא שייך כבישה דדרך המים ויין לרחק מחלב ה"נ בעל חי כל אימת שרוצים המים לפעול בו הוא מתנועע והולך ממנו ומהרא"ש שהביא מרן שם אין כ"כ ראי' דזבוב מיד מת תוך זמן מועט ואמנם מי יהרהר אחר מרן זצ"ל מסברא וע"כ שיש לחלק בין הריב"ש להא דידן אמנם באו"ה כלל למ"ד דין א' כ' בהדיא שרץ מת שנכבש וכו' מבואר דסובר דבבע"ח לא שייך אצלו כבישה והקושיא שהביא מרן שם לא קשה אפילו לפי דבריו דכיון דנפל שרץ או עכבר לשומן או במים בטל ממנו חזקת חיים.
והנה לכאור' יש להכריע ממקומו דהנ' בע"ז דף ל"ט ע"ב אמרינן איזה ציר שיש בו דגה כל שכלכית משוטטת בו וכולכית פרש"י דהיינו דג טמא ואפילו מאן דפליג לא פליג רק במציאות אבל בגוף הדבר לא פליג דאם יש שם דג טמא אפי"ה שרי מדכלל כל שכולכית משוטטת שרי משמע דלא בעי' ס' לבטל הכולכית וכל מלתא כי האי א"א לסתום וקשה הא כבוש כמבושל אלא וודאי דמחיים לא שייך כבישה ולכאור' הי' אפשר לומר ולהביא ראי' משם בהיפוך דשם פריך השתא באחת שרי ק"ו בשתים וכו' הא כתבו התוס' בשבת דף ס' ע"ב ד"ה השתא וכו' היכא די"ל דקמ"ל אפילו טובא אמרינן דאחד ושתים כדאמרי אינשי וא"כ ה"נ דלמא קמ"ל דאפילו טובא דלית בציר ס' ואפי"ה שרי משום דאין כבושה מחיים וע"כ דיש כבישה מחיים וכדברי מרן זצ"ל.
אמנם אי משום הא לא ארי' דהרי כבר אמרנו דזה יש לדייק נמי מרישא מדסתם כל שכלכית משוטטת בו משמע אפילו לית בי' ס' וגם איכ"ל דמסברא פשיטא לי' כך וא"צ לאשמעי' מטעם סברת הריב"ש הנ"ל אדרבה אי נימא דיש כבישה מחיים ומיירי דאית בי' ס' תיקשה מאי פריך הא קי"ל ביו"ד סי' פ"ד דלרבי דבב' זימנא הוי חזקה אם נמצא ב' צריך לבדוק דלמא אית בי' יותר וא"כ דלמא הא קמ"ל דכרשב"ג אמרינן ולכך קמ"ל דאפי' אית בי' ב' שרי ולא צריך לבדוק דלמא יש בו עוד עד דליכא ס' אלא וודאי נראה דמחיים לא שייך כבישה וקשיא למרן זצ"ל [והנה ראיות האלו לכאור' אינם דנהי דרש"י כ' דכלכית היא דג טמא מ"מ כשר דבכלים לא בעי' סנפיר וכ"כ הב"ח והפמ"ג בסי' פ"ג וא"כ ראי' הנ"ל ליתא מ"מ יש להביא ראי' מדלא משני דקמ"ל זה במאי דנקט בברייתא אחת או ב' וע"ד המבואר בפנים].
וע"כ צ"ל דבדגים דחיותן במים איך אפשר שהמים יפעלו עליהם להוציא את כחן לחוץ ולבשל אותם מחיים וזה בוודאי לא נשמע וגם מרן מודה בזה ולא פליג אלא בדבר שא"י לחיות במים וא"כ בנידון דידן א"ש מנהג דידן ומנהג ישראל תורה הוא ולית בי' חששא כלל אמנם אם כבר מתו ונשתהו מעל"ע פשוט לאיסור כמבואר בש"ך ביו"ד סי' פ"ג ס"ק י"ד ובמשנה פ"י דתרומות מ"ח בהדי' ובת"ח כלל כ' אמנם אי כבוש אסור מן התורה או לא בנוב"י ח"א ביו"ד סי' כ"ו פקפק עלינו כל דין כבוש בג' דברים חדא כ' דהוי ספיקא דדינא וקי"ל כר"י דכבוש אוסר רק כדי קליפה ותו דאין כל דברים אוסרין ונאסרין בכבוש ותו דאפילו האוסר לא הוי כמבושל ממש עיי"ש שהאריך ולפי ענ"ד הלכה פסוקה דכבוש אוסר בכולו וליכא מאן דפליג כדמוכח בפ"ז דשביעית גבי וורד חדש וכו' ובפ"ט דשביעית גבי ג' כבשים דאסורין וסתם אסור היינו בכולו ובאמת המשניות דבפ"י דתרומות משנה ז' וח' וי' הם תמוהות וקשה להבין טעמם והבאר יעקב בחאו"ח דף כ"ג ודף ל' האריך בזה והעלה דכבוש אינו מפליט ומבליע כא' אא"כ בדבר חריף ובזה רצה לישב כל המשניות אם אמנם שנרא' נכון לכאור' עדיין לא עלתה ארוכה לכל המשניות עיי"ש וגם תקשה תינח אי לקחן לאחר מעל"ע אבל אי הניחן שם ב' פעמים מעל"ע יהא אסרו דבפעם הראשון פלטו ושוב יבלעו:
ולפי ענ"ד דהעיקר והאמת דיגיד עליו ריעו שם במשנה הסמוכ' משנה י"א דתנן גם גבי בישול כה"ג וגם כבד אינה נאסרת וכו' וכשם שבאלו ידענו דהטעם משום איידי דטרוד לפלוט לא בלע אפילו מבשלים יום או יומים קים להו לחכמים דאינם בולעים איידי דטרידו לפלוט ה"נ לא יקשה עלינו לקבל דבריהם גבי כבוש אמנם עדיין צריך לדברי הרמב"ן המובאים בר"ן בחולין דף ק"ח ע"ב ובריטב"א דאין טבע כל הדברים שווים דמים דרכן להפליט ולא להבליע וחלב וכיוצא בו ממשקים דרכן להבליע ומבלע בלע ומפלט לא פליט עד דנח מלבלוע עיי"ש בר"ן וא"כ אף אנו נאמר זה הוא טעמא בנכבשין דהיינו ירק דסתם נכבשין היינו ירק כדאית' בנדרי' פ' הנודר מן המבושל ולכך כשנכבשין במים דדרכן להפליט מדבר קשה וגם הנך הם קשים ומפליטים מהם ואיידי דטרודי למיפלט לא בלעו ולכך אינם נאסרים אפילו אם שהו בתוכן כמה ימים כשם שאמרו בכבד ואע"ג דאח"כ נעשה ממנו ציר ובציר איכ"ל דדרכו להבליע מ"מ כיון שהתחיל לפלוט שוב אינו פוסק ולא בלע:
ובזה יש לישב קושית הר"ש שם במשנה ח' ובמהרי"ק שורש קנ"א על הירושלמי דמחלק בין כבש בב"א אינו בולע אבל בזה אח"ז בולע ותמהו מ"ש ולהנ"ל מובן דאם נכבש מין א' קודם ופלט הרבה כדרכו ונעשה המים ציר שדרכו להבליע ולכך מעולה אינו מתחיל הכבוש השני להפליט אדרבה מיבלע בלע מפלט לא פלט עד דנייח ולכך שפיר אוסר בזה אח"ז אבל בב"א מתיר שם במשנה ז' מטעם הנ"ל גבי זתים אלא א"כ זית חולין פצועים דאז אע"ג דטרודי לפלוט מ"מ נמשך לתוכן טעם האיסורין דאפילו בצונן נאסרין כדין דבר דאית בי' פילי וגם משניות דשביעית א"ש דוורד בשמן ראוי שיאסור וכקושית הירושלמי שם דנהי דיש לדקדק לפי האמור דלמא טבע השמן כחלב דאמרינן מבלע בלע ומפלט לא פליט ולכך שמן של שביעית אוסר הוורד משא"כ הוורד של שביעית אינו אוסר השמן דהיתר וזה כעין קושית הר"ש שם:
אמנם לא קשה חדא הן בקיאין ולא אנן ותו דמ"מ כשנח הדר מפלט פליט וכקושית הש"ס בחולין דף ק"ח ע"ב וע"כ כתי' הירושלמי דוורד אינו אוסר או משום דהוא חדש ואין לו עדיין פליטה רק משהו ובטל והיינו כפי' הרמב"ם או כפירוש הר"ש הואיל ועדיין אינו זמן הביעור וכבר נתבטל קודם זמן הביעור וכן משנה פ"ט דשביעי' דג' כבשים וא"ש דברי הירושלמי עיי"ש ואין להאריך:
ועפ"י האמור נראה מבואר דלכ"ע אמרינן כבוש כמבושל רק בזה נשתנה דמבושל הוא מרכך טפי משא"כ כבוש במלח וכיוצא הוא מתקשה ולכך בבישול מבליע טפי יותר מבכבוש ונראה דאע"ג דהרמב"ם לא ביאר בהדי' דכבוש כמבושל מ"מ מוכח כן מדבריו מהנך מקומות דפ"ז דשמטה וגם בה' מ"א ספט"ו וגם כתב בהדי' בה' שבת פכ"ב דין י' דכבוש כמבושל ואסור לעשות בשבת נהי דחייב לא שייך בשבת דבעינן דווקא מבשל באש ואפילו מבשל בחמה פטור מ"מ מדאסר כבישה ולא מליחה מבואר דמחלק בין כבישה למליחה וכן פשוט בפסחים דף ל"ט ע"ב ושם מוכח דמפליט בכולו דאי רק בכדי קליפה עדיין הי' ראוי לצאת בו אחר שיטול ממנו כקליפה דקה מן הדקה כדרך וכן פסק הרמב"ם והש"ע בסי' תע"ג סעי' ג' וכן קי"ל בסי' תרמ"ח סעי' ט"ו.
וכי תימא דא"ה תקשה על ר"י לפי ענ"ד עפ"י מאי שדייק המג"א בסי' תקכ"ז סעי' ג' דבמליח אמרו כרותח ובכבוש אמרו כמבושל ולא אמרו כרותח דמבושל אלא וודאי מוכח דכבוש לגמרי כמבושל משא"כ מלוח אינו לגמרי כצלי אלא כרותח דצלי עיין בצל"ח רפ"ב דביצה דף י"ו ע"ב מ"ש בזה וא"כ נראה דרק בזה פליגו דשמואל סובר דכבוש כמבושל ממש ור"י סובר אינו כמבושל אלא כרותח דמבושל דמפליט בכולו: ובזה מיושב היטב קושית התוי"ט בפ"י דתרומות על הירושלמי שהובא שם בר"ש מ"ח דאמר ר"י לית כאן נכבשין וכו' וכבוש כרותח דר"י סותר ולהנ"ל אדרבה זה כוונת ר"י דכבוש כרותח היינו לטעמו וכי תימא מאי נפ"מ י"ל דנפ"מ לענין עת"ש אי מערבין בכבוש דווקא עיין צל"ח בביצה י"ו או אפשר דנפ"מ לענין דם שכבשו אי אסור מה"ת עיין בפמ"ג סי' ק"ה ולכך הרמב"ם לא הביאו דלענין ע"ת כבר ביאר בפ"ו מהלכות יו"ט דרק בכבוש מערבין ולענין דם שכבשו הרמב"ם פסק אפילו אם בישלו הוא אסור מה"ת ועכ"פ לפי האמור דלכ"ע כבוש כרותח דמבושל ואפילו תימא דלא קי"ל אלא כר"י א"כ לכאור' הי' מוכח כש"ך בסי' ק"ז דלענין דגים שכבשו צירן אסור מה"ת כשם שבבישול מסיק הש"ך דהיא מה"ת ה"נ בכבישה.
אמנם המנח"י בכלל כ' ס"ק האריך בראיות ברורות דכבוש ס"ל להפוסקים דהוא מדרבנן ואפילו תימא דהוא מה"ת מ"מ היינו להפליט לחוד אבל להפליט ולהבליע בדג אחר דיש לן ספק אחר דמתוך שהוא טרוד להפליט אינו בולע וכדמוקי ירושלמי בפ"י דתרומו' מ"ח דווקא בזה אח"ז וא"כ בכה"ג הוי שפיר ס"ס ומסתפק לן אי נישרו דגים טמאים עם טהורים מעל"ע ולכך שרי וכ"ש דגים שאינם מלוחים דידוע דאין דרך להניח לשרות דגים מתים במים זמן מרובה דהמים מקלקלין ולכך פשוט דשרי לקנות מקאלטער אפילו דגים מתים ואין לחוש שמא נשרו עם דגים טמאים מעל"ע ותו לא מידי רק החיים והשלום מנאו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע.