אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה ק

תשובה צט

החיים והשלום וכל טוב לידיד ה' הרב הגאון הגדול המפורסם עמוד הימיני נ"י פה"ח כש"ת מוה' אברהם שמואל בנימן ני' אב"ד דק"ק פרעסבורג יע"א:

נפשי. בשאלתי להודיעני דעתו והסכמתו בענין המורכבים מתרנגולי' החדשים אשר עדיין אין עליהם מסורת ברורה והרב' נתערבו והורכבו עם שאר התרנגולים ובהרבה יש ספק עליהם ועל הבצים ולדעתי יש בזה ד' חלוקי דינים א' אם אינו ניכר ריעותא ושינוי כ' מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ע"ד דאין לחוש דאחזוקי איסורא לא מחזקי' היכא דלא חזינין ריעותא וא"צ לזה טעם ס"ס וכיוצא בזה כ' הפמ"ג בסי' פ"ו בש"ד סק"ז היכא דשכיחא ווילדע ענטין וגענז אין לחוש לביציהן ונראה עוד דמטעם ס"ס יש להתיר דשמא אין זה מן המין המסופק ואת"ל שהוא מהמין ההוא דלמא גם המין ההוא מותרין ואין זה כשם אונס חד הוא דלא מקרי ס"ס דגדולה מזו כ' הש"ך בכללי ס"ס אות י"א דאם רק מוסיף מציאות והכא הרי אחד מתיר יותר מחברו בס' אחד אמרינין דלמא כולם מותרים וכמ"ש עוד שם הפמ"ג בשם המנחת יעקב בווילדע טאבען וגם על כלל דשם אונס חד פקפקו מקצת אחרונים הפר"ח והפליתי והפמ"ג במקום הפס"מ הניח בצ"ע עכ"פ באין שינוי כלל אין לחוש:

אמנם אם נראה שינוי יש לחוש שהוא מבני התערובות ובזה לא ביאר לן מרן זצ"ל שם כל הצורך אלא שכ' דתליא בפלוגתא דחוששין לזרע אב וזוז"ג וצריכין אנו לבאר בזה החילוקים אם נודע לן שהנקיבות מהכשרים והזכר מהחדשים באנו לחילוק ב' ולכארו' הי' נראה דכשרים הבני התערובת והביצים מהם דהטו"ז והש"ך בריש סי' ט"ז ובס"ק י"ז הסכימו להלכה דספיקא הוא אי חוששין לזרע האב וא"כ כשרים מס"ס דלמא א"ח לזרע אב ואת"ל חוששין דלמא כלם כשרים וכעין ס"ס זו כ' הפמ"ג ביו"ד סי' ט"ז בטו"ז סק"ב לענין החלב עיי"ש:

ועל גוף בני התערובת יש לדון דלמא בא רק מהאם ואת"ל דיש בו גם חלק האב דלמא חלק זה ג"כ טהור הוא ועיין בש"ך בכללי ס"ס באות ד' אמנם על היתר זה יש לפקפק דזה שייך אי נימא כדמשמע מדברי חידושי הר"ן בחולין דף ס"ט גבי מאי לחוש לזרעו וברש"י ובדברי מרן זצ"ל הנ"ל דגם אם אחד איסור ואחד היתר תליא בפלוגתא דחוששין לזרע האב אבל התוס' בחולין דף נ"ח ד"ה מכאן וביתר ביאור בסנהד' דף פ' ריש ע"ב בתוס' ד"ה אלא דהיכא דחד איסור וחד היתר לכ"ע חוששין עיי"ש ומ"מ הא פריך בסנהדרי' שם למ"ד זוז"ג מותר יהא מותר וא"כ הא הלכה רווחת בישראל בכמה דוכתי דזוז"ג שרי א"כ שוב מותרין בני התערובות וגם על זה רמז מרן זצ"ל.

איברא דלכאורה קשה טובא ע"ז דהרי בבכורות דף ז' ע"א יליף ר' יהושע משה כשבים ושה עזים עד דאתי מכולו טהור עיי"ש ואמרינין שם אע"ג דבעלמא סובר זוז"ג מותר כאן גילה קרא ומסתמא יליף עוף מבהמה עיין בתוס' בחולין דף ס"ד ד"ה שאם ריקמה וכו':

ולכאורההו"א לפי מ"ש בתשובת יד אלי' סי' ב' בשם חכם אחד הטעם דהבא מטמא אינו מועיל לו שחיטה והוי נבלה ולכך אסור אפילו נשחט דהוי כבן פקועה הבא על בהמה דעלמא בחולין דף ע"ט דהוי רק כסימן א' שחוט ולכך אסור ולפי"ז יש לחלק לכאורה בין בהמה לעוף דעוף דסגי' לי' בסימן אחד שחוט גם לר"י כשר מיהו ז"א דהרי כ' התבו"ש סימן י"ג אות ו' דהאי סי' א' שחוט לאו דווקא אלא מקצת וא"כ כל מקצת ומקצת יש בו נמי מה שאין מועיל לו שחיטה וא"כ גם בעוף שייך החשש הזה ודא עקא שאם אסור מטעם זה ואיכא חשש נבלה אפי ס"ס אינו מועיל לדעת מקצת הפוסקים ביו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס דאם הספק על השחיטה ואיכא חשש נבלה אינו מועיל ס"ס:

אמנם דברי החכם הנ"ל קשים לי דהרי גם בבן פקועה הקשה הראש יוסף כיון דהוי זוז"ג יהא מותר ותי' כיון דשניהם היתר לא שייך זוז"ג וא"כ כאן דחד הוא איסור שפיר נוכל לומר דזוז"ג שרי ולמ"ד זוז"ג מותר כיון דחלק האיסור אינו אוסר דהוי כנתבטל וכמ"ש הר"ן סוף פרק כל הצלמים א"כ שוב הדין שיועיל בו שחיטה וע"כ צ"ל דלר"י גלי קרא כאן בטמא וטהור דזוז"ג אסור וא"כ שוב אי אפשר לומר הטעם כדברי החכם הנ"ל ועכ"פ קשיא איך כ' מרן זצ"ל דלמ"ד זוז"ג שרי מותר הא כאן גלי קרא דזוז"ג אסור:

ולכאורה אמרתי לישב דהרי קי"ל דאין טהור מתעברת מטמא וכמו דמסיק נמי שם בבכורות אלא דקאמר שם דלר"ש דסובר דקלוט בן פרה אסור מושכחת דנתעבר מקלוט ואיכא למימר דהתורה בא לאסור הבא ממנה כדדרש ר' יהושע וכיון דאנן לא קי"ל כר"ש א"כ לא מושכחת כלל דרש דר"י וא"כ ע"כ הדרן לכללן דזוז"ג מותר אמנם עדיין לא יצאנו בזה לכל הדיעות דהיד אלי' שם בתשוב' צידד לומר דגם בטהור הנולד מן הטמא דקי"ל דיוצא מטמא טמא מ"מ כיון דיש לו סימני טהרה איכ"ל דמתעבר ממנו הטהור א"כ גם לדידן מושכחת לן דרש דר"י ואכתי עמדה הקושיא הנ"ל ומ"מ נראה כיון דלא הביאו הרמב"ם ושום פוסק זה הדין דר"י וגם מסוגיא עצמו דדחק שם לומר דר"י סבר כוותי' דר"ש בחדא ופליג עלי' בחדא ולהיד אלי' לאוקמי' כרבנן כנ"ל וצריך לדחוק לדידי' וגם בלא"ה כ' שם התוס' דתי' זה אצטרך דווקא למ"ד טריפה אבל לדידן דקי"ל דטריפה א"מ איכ"ל דבאמת טעמא דר"י משום דס"ל גם בעלמא זוז"ג אסור.

ובזה מיושבי' דברי התוס' בב"ק דף ע"ח ע"א ד"ה לטעמי' שכ' טעמא דר"י משום זוז"ג אסור שם תמה על התוס' דהא גזה"כ הוא ולהנ"ל א"ש דלדידן טעמי' דר"י משום זוז"ג אסור וגם יש לומר לפר"ש וכן נראה מלשון הרמב"ם בפי"ב מבכורים דין ח' דהא דרבא יליף בנין אב דשה למעט כלאים היינו מהא קרא דשה כשבים ושה עזים דר"י א"כ נ"ל דר"י סובר כר"א דפודין בכלאים ולא אצטרך לשה כשבים לבנין אב ולכך דרש מיני' לאסור אבל אנן דקי"ל כת"ק דר"א דאין פודין בכלאים וגם קי"ל כרבא דאצטרך שה כשבים לבנין אב ולא דרשי' מיני' דרשה דר"י ולכך לא אשתמט שום פוסק להביא זה דבטהור וטמא אמרינין זוז"ג אסור כן נראה לפי ענ"ד.

ובלא"ה תי' זה דהש"ס דשאני הכא דגלי קרא צע"ג דקשיא ונילוף מיני' וצ"ל לפי תירוץ זה ס"ל לר"י דסברא חיצונה זוז"ג אסור ועל איסורא לא בעינין קרא וע"כ מהכא ילפינין דווקא בטומא' אמרינין זוז"ג אסור אבל בעלמא שרי וגם בזה יש לישב דברי התוס' בב"ק דף ע"ח מקושית פנ"י הנ"ל ולפי"ז במידי דחמיר טובא כגון ע"ז וודאי ליכא למילוף מדיוקא דשה כשבים דגבי טומאה דגם בע"ז דכתיב לא ידבק בידך מאומה יהא זה וז"ג שרי ולפי"ז לדידן דקי"ל גם בע"ז זוז"ג שרי ליכא למימר כר"י וא"ש שלא הביאו הפוסקים ועכ"פ א"ש מה שאמרנו דבחילוק הב' מותר משום זוז"ג וכנ"ל.

אמנם אכתי יש לפקפק על היתר הזה לפי מ"ש הב"ח המובא בש"ך ביו"ד בסי' ט"ז סקי"ז דלהרמב"ם ס"ל דחוששין לז"א והפליתי בסי' נ"ז אות ח' כ' למ"ד חוששין לז"א איכ"ל עיקרו מן האב ולא חשיב זוז"ג והר"ן בחידושי חולין דף נ"ח בחד תי' כ' ג"כ סברא זאת בוודאי פשטות הסוגיא בבכורות דף ז' דתלה זה בקלוט שבא על פרה בפלוגתא דזוז"ג ר"א ס"ל ריש אותו וא"ב חוששין מוכח דלא כהפלותי וגם בסנהדרין דף פ' הנ"ל שכ' התוס' דמספק אי חוששין וגם שם קאי לרבא ורבא סובר בב"מ דף צ"ה כר' יונתן והתוס' בחולין דף ע"ט ד"ה עייל כתבו דמאן דס"ל כר"י סובר כחנניא דחוששין ואפי"ה קאמר בסנהדרין דהוי זוז"ג וראיות הפליתי מחולין ס"ט מהו לחוש לזרעו עיין בת"ח שם מישב בטוב ועכ"פ נראה דלא כסברת הפליתי,

אמנם אפילו לדבריו היינו בנולד דאיכ"ל מאוירא קא רבי כדאיתא בתמורה דף ל"א ורק ההתחלה מאב ואם ואז יש לצדד כנ"ל כהפליתי אבל ביצה דמגופי' קא רבי כדאיתא התם בוודאי עיקרו מאם ודי לקרוא לאב גורם ונראה דבמקומו הוא מוכרע דהרי התוס' בנדה דף נ' פרשו דתרנגול דאגמא ותרנגולתא דאגמא הם זכר ונקיבה וקשה איך מעיקרא התירו התרנגולתא הא קי"ל דספק חוששין ולפליתי אי חוששין לא הוי זוז"ג וע"כ דבביצה מודה הפליתי ובפרט לדברי הש"ס בחולין דף ע"ט ופ' ליכא למ"ד דס"ל דוודאי אין חוששין וא"כ אי נימא כהפליתי קשיא תרנגולתא וע"כ דמודה הפליתי בביצה ומדברי מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ש"ה דהתיר בפשיטות להכניס בכור לעדר ולא חייש להרבעה משום דהוי זוז"ג ע"כ לא ס"ל כדברי הפליתי הנ"ל. ואע"ג. שכתבנו בחלק הב' דמותר מ"מ אין רשאין לגדל תרנגול כזה לכתחילה דבלא"ה אין לגדל דברים האסורים בוודאי לפי הסברא שכתבנו בסימן ש"א דהוי רק איסור דרבנן ובאיסור דרבנן קי"ל בסי' קי"ז דמותר לעשות סחורה אבל להשיטות דאסור מה"ת א"כ אסור לגדל אותן אלא א"כ נאמר סברות אינהו מיכל אכלו וכו' כמ"ש מרן זצ"ל בתשובות הנ"ל מיהו בנידון דידן הוא עצמו הספק ע"כ ראוי שלא לגדלן עכ"פ כך נראה להלכה אם הזכר מן הספיקות והנקיבות וודאי מכשרים.

אמנם אם הוא בהיפוך האם מן הספיקות והזכר מן הכשרות הוא חלק הג' דנראה דהביצה והנולדים מהם אסורים ואין לומר דגם כאן הוי ס"ס חדא אולי כולם כשרים ואת"ל דהחדשים אסורים אולי חוששין לז"א והוי זוז"ג כדאיתא בסנהדרין דף פ' וכ"ש לפי מ"ש דעת התוס' בסנהדרין וסייעתם היכא דחד איסור וחד היתר לכ"ע חוששין והוי זוז"ג וקי"ל דשרי ז"א דדוקא בוולד שייך זוז"ג אבל בביצה כיון דמגופי' קא רבי כיון דהאם טריפה או טמאה מסיק בתמורה דף ל"א דגם הביצה טריפה ונהי דבביצת טריפה מסיק שם דלבתר דגביל הוי עפרא בעלמא אבל בטמאה מ"מ כיון דהביצה טמא האפרוח הנוצר משם מצד עצמו טמא כמ"ש ההמ"ג בפ"ג ממ"א והובא בפר"ח סי' פ"ו סקי"ח וה"נ לא שנא וא"כ בכה"ג אסורין הנולדים.

חלק הד' היכא דמספקא לן ולא נודע אם האם מהישנים או הזכר מיהו זה דבוודאי אחד הי' מן הישנים המותרים עפ"י דינים דלעיל לכאורה נראה דמותר משום ס"ס ספק אולי הי' הנקיבה מהישנים וכשרים משום זוז"ג ואת"ל דהאם הי' מהחדשים דלמא כלם כשרים אמנם מלבד דעל ס"ס קשה להתיר כמ"ש הש"ך בסימן ק"י סוף כללי ס"ס יש כאן ריעותא כמ"ש לעיל דהרי אם הם טמאים אין שחיטה מועיל וא"כ כיון דמחיים ממנ"פ אסורות או משום טומאה או משום איסור אינו זבוח והשתא כששחטם יש ספק אם התירה השחיטה אותם מצד ס"ס הוי ס"ס במקום דאתחזק איסורא ולדעת הרבה פוסקים במקום דאתחזק איסורא אין ס"ס מועיל ואפילו לדעת הש"ך שם בסי' ק"י דווקא ג' ספיקות מועילין ובחלק הראשון יש ג' ספיקות אבל כאן אינם אלא ב' ספיקות.

איברא דלפי מ"ש מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' כ"ה דספק בשחיטה מקרי דווקא אם הספק במעשה השחיטה א"כ ה"נ לא מקרי ס"ס נגד החזקה שהרי המעשה השחיטה בוודאי נעשה ועפ"י ס"ס הועיל מ"מ הפליתי לא ס"ל כן ע"כ חלק הד' הזה קשה להתיר אלא א"כ נצרף סברת יש המתירין לגמרי מ"מ נראה דרוב המצויין הנקיבו' הן מן הישנים והזכר מהספיקות דזכר אחד מעבר הרבה ואזלינן בתר רובא ואכתי להריב"ש בסימן צ"ב דלא אזיל בתר רוב בטהורה וטמאה וממיל' גם ס"ס אינו מועיל ולדידי' היתר שכתבתי בחלק הד' אינו אלא א"כ נימא דוודאי היו הנקיבות מן הישינה והנראה לפי ענ"ד כתבתי.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה