מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה צו
בעזהי"ת יום ג'פ' בא תרל"ז לפ"ק חוסט יע"א:
החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מוה' דוד ליב זילבערשטיין אבדק"ק טרעבעשאף:
מכתבו קבלתי ושם העיר מעלתו ני' ע"ד חלב שנמצא בה דם ואדמימות איך הדין של שאר החלב שאין בה דם ואם יש ששים נגד הדם והביא פר"מ ני' דברי הפ"ת שמביא בסי' פ"א דברי הנחלת שבעה לאסור ובשם חינוך ב"י כ' ג"כ לאסור משום דדם נעכר ונעשה חלב וכיון דיש בו אדמימות מוכח דעדיין לא נשתנה לגמרי וע"כ יש לאסור משום דם ממש וכן יש לאסור החמאה שנעשה ממנה וגוף התשובות הנ"ל אינם בידי לעיין בהם וגוף הסברא של החינוך ב"י הנ"ל ניתן להאמר דמצינו כן בכמה דברים שאין מתהפכין בפעם אחת ובחולין דף קכ"ה ע"ב מצינו עכבור שחציו אדמה וחצי' עכבר ובכל דבר שהוא חידוש אמרינין אין לך בו אלא חידושו ובאמת קשה על זה דהרי אנן קי"ל ביו"ד סוסי' קפ"ט כרבנן דר"מ דלכך נסתלק דמה כיון דאבריה מתפרקין ולפי מה דמבואר בבכורות דף ו' ע"ב נראה דרבנן דסוברים דאבריה מתפרקין לא ס"ל דם נעכר ונעשה חלב וא"כ גוף הסברא קשה וכן שמעתי להקשות ובאמת לפי מ"ש הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ל"ה לישב דברי הרבינו יונה וכ' דבאמת הר"י איכ"ל דסובר כר"מ דדם נעכר ונעשה חלב עיי"ש וא"כ איכ"ל דהחינוך ב"י קאי להאי שיטה:
וביותר נראה לישב עפ"י מה ששמעתי מפי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל וכ"כ בחידושיו למס' שבת ר"פ חביות דאיכ"ל כסברת התוס' חדשים בפ"ק דנדה מ"ד דהיא אמיתות וכבר שיבח מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל את דבריו בחיו"ד סי' ע' דר"מ ורבנן אינם חולקין במציאות אלא דפליגו מה גורם הסילוק דמים ר"מ סובר דההנקה גורם דהיינו שע"י ההנקה נעשה מהדם חלב ורבנן סברו דאפילו בלי הנקה ע"י הלידה אבריה מתפרקין ונתמעט דמה ולא נעשה מכל ליחות הטבעיים שקודם הלידה הי' נעשה ממנה דם ועתה ע"י הלידה אבריה מתפרקין ולא נעשה דם אלא ממעט ממנ' ולזאת היא מסולקת דמים אלא שההנקה גורמת לשנות הליחה לחלב והוא נכון אלא שמרן הגאון אמר דמ"מ איכ"ל דרבנן ג"כ סברו דמהדם נעשה חלב אבל לא מדם הנדה שזה נתמעט ע"י פירוק אבריה אלא מדם האברים שכל זמן שלא נפרש הא קי"ל דם האברים מותר ולכך אצטרך לומר בבכורות דף הנ"ל דחלב דמותר הוא חידוש משום אבמה"ח ומרן הגאון האריך להסביר את זה ואכמ"ק ועכ"פ יש לישב דברי חינוך ב"י הנ"ל דאע"ג דקי"ל כרבנן דאבריה מתפרקין אפי"ה כיון דמדמה קא אתו נהי דנתהפך לדבר אחר שאינו נאסר מ"מ השתא כשנתפרש ועדיין לא נחלף והיות חלב צלול שפיר יש לחוש לדברי חינוך ב"י הנ"ל וא"ש:
אלא שעדיין יש לפקפק ע"ד החינוך ב"י לפי מה שהשיג בס' שיירי כנה"ג על המג"א בסי' רי"ז גבי מוסק שכ' דלפי דברי הר"ן בע"ז דף ל"ז שכ' שם גבי דבש דאמרינין מסרי סרי דהיינו דכל דבר הנתהפך לדבר אחר לעולם הוי העדר קודם הוי' ונעפש מעיקרא ונתבטל צורתו ואח"כ נעשה דבר אחר וגם החלב אם נימא דדם נעכר ונעשה חלב ע"כ קודם שנעשה חלב ע"כ נתעפש הדם ונפסל מאכיל' וא"כ קשיא מאי חידוש איכא בחלב ולכאורה אמרתי מאן שמעת לי' האי סברא דדם נעכר ונעשה חלב ר"מ הוא דס"ל הכי והרי הוא סובר דנוטלפ"ג אסור וגבי נבלה ס"ל דהקרא דילפינין מיני' שאינו ראוי לגר היינו בסרוח מעיקרא וא"כ אף בנתהפך ונתעפש מ"מ אסור והוי שפיר חלב חידוש ואף לרבנן ג"כ חידוש דהא עכ"פ הוא יוצא מהחי יהי' מה שיהי' דנתעפש נפסל מ"מ הוא יוצא מהחי והי' מיושב בזה קושית המג"א שהקשה לדעת ר"י דס"ל דהיכא דנשתנה מותר משום דאזלינין בתר השתא וא"כ מאי חידוש איכא בחלב ולהנ"ל מיושב:
ובמקום אחר כתבתי לישב באופן אחר עפ"י מה שהחליט מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' ע' דדבר ידוע דדם אם מניחין אותו לקרוש נשאר הרבה מים ממנו וכ' שם לאסור אותו מים כמו דררשינין הטמאים לאסור צירן וכו' וה"נ גבי דם הוי זה המים ציר דם ואסור וא"כ אם נימא דדם נעכר ונעשה חלב נעשה רק אותו דם אבל אותו המים שיש בדם אינו נעכר ונעשה חלב אלא דמעיקרא כשהי' מעורב בדם הי' צורתו כדם ועתה כשהדם נעכר ונעשה חלב גם אותן המים קבלו צורת החלב ונקראו מי חלב אבל עתה שהוא חלב התירה התורה לשתות והוא החידוש נהי דחלב נשתנה העדר קודם הוייתו אבל אלו המים לא נשתנו ולא נתעפשו ואפי"ה התירן התורה והוי שפיר חידוש ומיושב קושית המג"א הנ"ל ועפי"ז אפילו למ"ד דם נעכר ונעשה חלב מצד עצמו אין שום חידוש שהרי הי' העדר קודם הווייתו אלא משום תערובת המים הציר של דם וא"כ אין סברא לומר כחינוך ב"י הנ"ל כיון דאכתי הדם בעין דנימא שעי"ז גם מה שיש צורת חלב יהא נאסר:
ובגוף הדבר של חלב מבואר בכמה דוכתי דחלב נעשה ע"י מאכל כמבואר בפוסקים לענין חלב בפסח שאכלו הבהמות חמץ יש לאסור והניסיון מעיד דהמאכל גורם על חלב ואני מסתפק אי לר"מ דס"ל דם נעכר ונעשה חלב אי סובר דגם המאכל מתהפך מעיקרא לדם ואח"כ נתהפך לחלב או שהמאכל עצמו נעשה ממנו ליחות ונתהפך אח"כ לחלב וא"כ אפשר לומר דגם לר"מ חלב הי' רק ספק איסור אפילו אם לא התירה התורה דמי יודע אם החלב הבא מן המאכל יותר או הבא מן הדם יותר ובוודאי זה תליא לפי בריאות הגוף של אותו דבר ולפעמים לפי המאכל של אותו דבר וא"כ הי' נ"ל אפילו אם לא התירה התורה הי' רק אסור מספק ונקרא ג"כ איקבע איסורא לר"מ נהי דלא בעי איקבע איסורא מ"מ לדידן נראה דג"כ איקבע כמו שכ' הרמב"ם בס' יש בו כזית ס' אין בו כזית מקרי איקבע:
ובזה אמרתי לישב חקירת הפליתי בסי' פ"א שחקר דלב"נ יהא חלב אסור למאי דאסיק דאתיא מאבמה"ח והאיך האכיל אברהם אבינו עה"ש חלב למלאכים שנדמו לו כערביים ותי' באמת דציר לב"נ שרי שלא נאמר להם הטמאים וא"ש לפי מ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת באו"ח בהנהגת שואל ונשאל אות י"ג ובתשובת מרן חלק ששי סי' כ"ה דאיכ"ל בב"נ ספיקא לא נאסר ובלח בלח גם להם יש ביטול ברוב וא"כ איכ"ל דלב"נ בלא"ה מותר משום ספק דלמא האי חלב בא מכח האכילה והוא הרוב ועכ"פ הי' נ"ל דהחלב אפילו אי לא חידש לן הקרא דחלב שרי הוי רק ספק תערובת איסור דלפי הנסיון רוב החלב בא מכח המאכל וא"כ לרבנן לא נעשה ג"כ כל החלב מציר אבמה"ח וגם לר"מ לא נעשית כולה מדם:
ובלא"ה נראה לי עוד אליבא דר"י דס"ל דאתא מדם אי אמרינין דם שבישלו אינו עובר עליו ואמרינין במנחות דף כ"א דהוא מטעם דלא חזי להקרבה וא"כ כ"ש אם נתהפך לחלב דבוודאי אינו ראוי' להזות על המזבח כדאמרינין בחולין דף פ"ז ע"ב ובזבחים דדווקא אם יש לו מראית דם ראוי לכפרה ואמרינין בנדה דף י"ט דמראה דם דווקא אדום הוא דכתיב ויראו את המים אדומים כדם וא"כ חלב בוודאי אינו ראוי להזות על המזבח ונשתנה טובא יותר מדם שבשלו או שמלחו וא"כ למ"ד דם שבשלו אינו עובר עליו ואינו אסור מן התורה א"כ כ"ש חלב ובזה אמרתי לישב הקושיא שהובא בנוב"י מהדו"ת חיו"ד שהקשה למ"ד דם שבישלו אינו עובר עליו מאי מייתי ראי' בבכורות דף ו' ע"ב מדאצטרך למיסר בב"ח ש"מ דחלב שרי הא התם הוי דם שבישלו ולדעתי עפ"י הנ"ל מאן דסובר דחלב ראוי להיות אסור משום דם נעכר ונ"ח ע"כ ס"ל דם שבשלו עובר או כפי' הרמב"ם שם והרבה מהראשונים שאין בו מלקות אבל איסור דאורייתא הוי ושפיר הוכיחו ממנ"פ:
ועפ"י הקדמות הנ"ל נבוא לנידון הנ"ל דחלב שנמצא בה דם בוודאי הדם אסור כמו שהי' וממילא אם נשתהא בכלי מעל"ע או נתבשל בוודאי הכלי אסור אבל אם לקחו מן החלב שהי' לו מראית חלב אלא שנחוש משום חשש חינוך ב"י הנ"ל לאסור נראה דהוי הרבה ספיקות מלבד גוף הסברא הוא רק ספק אם בכה"ג שלא נשלם ונגמר החלב לגמרי אם גם זה התירה התורה וגם יש ספק הרי לא קי"ל כר"מ דדם נעכר לפי מאי דקי"ל בש"ע נהי דהבאתי לעיל דס"ל כר"י או כפי מה שצידד מרן זצ"ל דמדם האברים נעשה מ"מ מידי, ספיק' לא נפק' דלמ' לא נפרש עד שנשתנ' ממראי' הדם וגם כבר כתבתי דיש ספק אולי רוב' מהמאכל ולדע' הסוברי' ביו"ד סי' י"ד ובש"ך ובפמ"ג שם אפילו נולד בתערובות שייך ביטול ונהי דכל הספיקות הנ"ל אין יכולין להתיר מחמת ס"ס משום דהוי ספק חסרון ידיעה מ"מ אם נטלו מהחלב ונתערב באחרים ויש הפס"מ הרי פסקינין ביו"ד סי' נ"ג דס"ס במקום הפס"מ יכולין להתיר אפילו בחסרון ידיעה:
וכ"ש. לשיטת הנוב"י דס"ל דאפילו בלא הפ"מ יש להתיר וא"כ ה"נ נראה להתיר התערובות וכן אני מורה וכ"ש דיש להתיר הכלים דהרי ביו"ד סי' ק"ז עסק הרמ"א דאם יש ספק אם נתבטל או לא דהכלים מותרים משום דמוקמינין הכלים בחזקת כשרות אבל הבלוע הרי הוא ספק אם מה שנבלע הוא איסור או לא ובלא"ה כבר האריך הפמ"ג ביו"ד סי' א' סק"ו בטו"ז דהכשר הכלים קשה כיון דוודאי נגע וא"כ יהא דין הכלי כדין המאכל וכמ"ש הריטב"א בעירובין דף ל"ו בענין מקוה שנמדד וכו' מ"מ כיון דכלי שאב"י בלא"ה אינו אסור אלא מדרבנן נראה דבכה"ג סומכין לומר דאוקי אחזקה ולכך גם בנ"ד נראה לי דהכלים שלא נתבשל בהם או נכבש בהם הדם בעין ההוא אלא החלב נ"ל דמותרים והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה יהי' ה' עמו ויברך אותו ואת ביתו דברי ידידו הק' משה שיק מברעזאווע: