מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה צה
שילת חוסט יום עש"ק כ"ג תמוז תר"ל לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג ומופלג בתורה וביראה כש"ת מוהרר יחיאל מיכל קליין נ"י רב בק"ק סאקאס והגליל.
מכתבו קבלתי ושם נאמר לבקש ממני דעתי בענין דם שנמצא בחלב שהועמד לחמאה וכבר בישלו מאותו חלב ואז כל ראו בתוכה דם ואפי"ה בשעת שתי' הרגישו שהי' החלב משונה בריחה וטעמה מהו הדין של אותן הכלים שבישלו בהן ומעלתו ני' פתח בכחא דהתירא להתיר הכלים ולדינא כיוון מעלתו כי הלכה לדעת והטעמים יתבארו לפנינו אי"ה הנה מעלתו ני' טעם אחד משום דדם שבישלו מדרבנן והוי ספק דרבנן שמא לא הי' דם בכלים ההם וספק דרבנן להקל ושוב דחה זה דהא הוי רק ע"י גלגול דרבנן ומטעם זה קשה לו גם על הפליתי סי' ס"ו סק"ג דהא כבר וסכימו האחרונים דספק דרבנן ע"י גלגל לא מהני.
והנה אי משום הא לא ארי' הא כבר כ' הפמ"ג בסי' ק"י בש"ך בכללי ס"ס אות א' דאם לא נודע עד אחר שנעשה דרבנן יש להתיר במקום הפס"מ עיי"ש ונהי דהפמ"ג בעצמו הביא חולק ע"ז וכן דעת הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' נ'. מ"מ נראה דהיינו בנתערב במבשא"מ ברוב ועי"ז נעשה דרבנן ס"ל כיון דגזרו חכז"ל במין במינו אטו שאינו מינו להצריך ס' ה"ה לענין זה אבל היכא דנעשה איסור דרבנן ע"י דבר אחר איכ"ל אם נעשה ספק שרי משום ספיקא דרבנן אם לא נודע עד עתה כיון שלא מצינו שגזרו בכה"ג ובלא"ה הרי הנוב"י סי' נ' הנ"ל הקשה קושיא ג"כ כעין קושיא שהקשה מעלתו בחטה שנמצאת בתבשיל אם לא נתבקעו כ' הרי"ף והמג"א להתיר משום ספק משהו הא הוי ספק ע"י גלגול וכ' הנוב"י כיון דאיסור הראשון שהי' עליו סד"א נסתלק בכה"ג מועיל אפילו ע"י גלגול ועוד כיון שזה שהי' עליו ספק דאורייתא אינו בעולם ואין לנו לדון עליו כלל והוי כפנים חדשות כשם שכ' הרשב"א בקדושין דף ס"ו לרש"י דחזקת אם מועיל לבתה היינו אם היא חי' דיש לדון עלי' וא"כ ה"נ י"ל לקולא דהוי כדבר בפ"ע והוי ספיקא להקל:
וכל זה לפי מ"ש מעלתו שדימה זה לגלגול דרבנן אבל באמת כבר כ' הש"ך בכללי ס"ס בסי' ק"י בדין י"ט ושם בפר"ח דהיכא דיש ספק שמא לא הי' כאן האיסור כלל לכ"ע מועיל אפילו ע"י גלגול דרבנן ובמנח"י בקו"ה סקל"ג ביאר יותר כיון דהספק אם נפל אם לא נפל הוי האי ספק מצד התערובת ולכך בוודאי מועיל אפילו ע"י גלגול כמו בנשפך ועוד יש להתיר אפילו אם הי' בוודאי. בו דם מ"מ יש ספק אולי הי' ס' נגדו והי' מותר כיון דדם שבישלו דרבנן והס' לא מכח דאורייתא אלא מכח התערובות כמ"ש המנח' הוי מותר כמו בנשפך דמה לי נשפך ההיתר או נעלם האיסור דלא נודע אם הי' ס' וכ"כ להדיא בפמ"ג בש"ך סי' צ"ח סק"ז בשם תשובת אמונת שמואל בדם שנפל וספק אם הי' ס' שרי מיהו עדיין יש לפקפק ע"ז דהתם בתשובת אמונת שמואל מיד בשעת תערובת הי' דרבנן משא"כ הא דידן שהי' מעורב קודם בישול ואז הי' דאורייתא ושוב באנו לפלפול הנ"ל הואיל ולא נודע מ"מ לא נראה לחלק בזה דחנ"נ בלח בלח לא אמרינין ואיכ"ל כיון דקודם הבישול הי' הדם מוצלל ומופרד מהחלב כמו שנעשה ביתר החלב שהועמד לחמאה כדרך וכל דבר שאפשר להכיר האיסור לא חשיב כמעורב כמ"ש המל"מ ממעילה ובמקום אחר הארכתי בזה:
איברא דעל כל הנ"ל יש להקשות עפ"י מ"ש מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ק"ו דדם מן החי אסור לדידן נמי משום ציר אבמה"ח ולא שייך היתר הנ"ל ובמקום אחר ביארתי דברי מרן זצ"ל מ"מ נראה בנידון הנ"ל הא הוי ס"ס ספק שמא לא הי' בו דם וספק הי' בו ס' ולא הוי שם אונס חד ולא ס"ס שאינו מתהפך דהוי לי' כספק על ספק לא על דהוי ס"ס כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס אמנם גם על זה יש לפקפק לכאורה דהרי כ' המרדכי סוף חולין דהיכא דמתחילת ביאתו לעולם בתערובות לא בטיל וה"נ הוי תחילת ביאתו בתערובות וכמ"ש המל"מ בפ"א ממטמאי משכב ומושב ועיין בפמ"ג ביו"ד לש"ך סי' י"ד סקי"ב בזה מיהו הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ד כ' דלענין ספק לא שייך דברי המרדכי דספק עושה האיסור כמאן דליתא עיי"ש וא"כ יש להתיר בנידון הנ"ל גם מטעם ס"ס ועכשו נבוא לטעם שני שכ' מעלתו נ"י להתיר דהרי מקור הדין הזה הוא מתשובת חינוך ב"י המובא בפ"ת סי' פ"א ס"קז דיש לחוש להכל משום דדם נעכר ונעשה חלב וע"ז הקש' מעלתו דהא ביו"ד סי' קפ"ט לא קי"ל כר"מ דדם נעכר ושוב כ' כיון דקי"ל כרבנן דעד עתה לא הי' דם ועכשו נעשה דם איכ"ל כל זמן שהי' מעורב הוי כדם האברים שלא פירש ושרי זהו דעתו ולכאור' זה אינו דאם לא אמרינן דם נעכר תלינן האי דם שבחלב בדם שבמכה או שנפצע הדד וזה כבר פירש והוי דם אברים שפירש ובנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ל"ה כ' סמוכין דרבינו יונה פוסק דם נעכר ונעשה חלב ויש לקיים דברי מעלתו נ"י עפ"י מה ששמעתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל וכן הוא בחידושיו לשבת ר"פ חביות דלא פליגו במציאות אלא דר"מ סובר דמדם נידות נעכר ורבנן סברו מדם האברים ולכך לר"מ אמרי' בבכורות דף ו' דהוי חידוש דחלב שרי משא"כ לרבנן ולפי"ז לדידן דקי"ל כרבנן הי' אפשר לומר כמ"ש מעלתו דהוי דם אברים שלא פירש:
אמנם מרן עצמו כ' שם דיותר נראה לו דגם לרבנן נעכר אפילו מדם גידין שהוא בעין אלא דפליגו אי דם נדה נעכר וכי תימא א"כ איך אמרינן בבכורות דף ו' דלרבנן אין חלב חידוש מצד דם ע"ז כ' מרן לישב עפ"י מ"ש הר"ן בע"ז דף ל"ט ע"ב הא דאמרו שם גבי דבש אי משום איערובי מסרי סרי דלעולם העדר הוי קודם הוי' וקודם שנעש' דבש הבשר מתעפש ומסרי סרי וה"ה בדם ובשלמא לר"מ דנעכר מדם נדות לא מהני העיפוש דבטומא' בעינן שיופסל אפילו מכלב ועכ"פ לפי פ' זה גם כן יש להתיר לדידן דנהי דדם לדידן דם נעכר אבל לא דם נדות וממיל' הא דחלב שרי משום דההעדר קודם להוי' ונתעפש ומטעם זה בנידון שלנו י"ל הטעם להתיר דאפילו אם הי' דם שם בעת הבישול אולי נתעפש:
ואני אמרתי ג"כ על דרך הנ"ל לישב קושית המג"א בסי' רט"ז ס דהקשה על ר"י שפסק דאזלינן בתר השתא א"כ מאי קאמר בבכורות דף ו' דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב הוי חידוש הא איכ"ל דאזלי' בתר השתא עיי"ש ולהנ"ל אמרתי לפי מ"ש הר"ן בע"ז דף ל"ט קשה מאי קאמר בבכורות דף ו' דלר"מ נעשה החלב מדם והוי חידוש הא דינא הוא והואיל ומתעפש ונראה לישב עפ"י מ"ש מרן זצ"ל בחת"ס סי' ע' דמים של דם אסורים משום ציר דם ואלו לא נתעפשו ובזה מיושב גם כן קושית המג"א סי' רט"ז ס"קג הנ"ל דמים שבדם מיהו יאסרו ואלו לא נשתנו ולא נתעפשו. ובזה מיושב ג"כ קושית המג"א דלענין מי הדם לא שייך לומר בתר השתא דמעירבא מיא והשתא מיא כדמעיקרא דמה לי מי דם או מי חלב כן נראה לפי ענ"ד נכון ולפי"ז גם בנידון שלנו י"ל דס"ל לחינוך ב"י דאפושי פלוגתא לא מפשינן ורבנן פליגו רק על ר"מ דס"ל דדם נעכר ורבנן ס"ל כמ"ש התוס' חדשים בפ"ק דנדר משנה ד' דנהי דההנקה גורם לסילוק דם אבל לא דדם נעכר אלא אלו הליחות שמהם נעשה בשאר זמנים דם נעשה ע"י ההנקה חלב ומרן זצ"ל שיבח דבריו בסימן ע':
וממילא איכ"ל דרבנן לא פליגו לגמרי וגם הם מודים דלפעמים בא החלב מדם אלא שאין לנו הכרח והוכחה לזה ואפי"ה לרבנן לא הוי חידוש כיון דרוב או ספק והתורה התירה דרוב פעמי' רק מהליחות נעשה הדם דלפעמים גם מדם נעשה מ"מ אין לאסור מספק ולא הוי חידוש ולפי הסברא הזאת יש לומר בנידון שלנו ג"כ חשש עיפוש דהוי נותן טל"פ ובפרט שלפי מה שהעידה האשה הי' בו טעם לגריעותא ואין לאסור מצד מי דם דהוי ציר דם דנגד זה יש מי חלב וסלק את אינו מינו ומינו מבטל ברוב מן התורה והוי ספיקא דרבנן כמו בנשפך ושרי:
ועיקר. נראה לי הטעם דאחזוקי ריעותא לא מחזקינין וממקום למקום לא מחזקינין ריעותא ואמרינין בחולין דף קי"א ע"ב דדמא דבישרא שכן למטה וביו"ד רי"ס קפ"ח באשה שראתה מראה ולבסוף נעשה אדום לא מחזיקינין ריעותא ובחכ"צ סי' מ"ו רצה לומר אפילו נעשה אח"כ אדום אזלינין לעולם בתר שעת יציאה מגופה דדרכי' דרכי נועם וה"נ י"ל כן ואע"ג דהתם פליגו עלי' דח"צ מ"מ סברא יש לומר בנידן שלנו דלא מחזיקינין ריעותא וכן אני מורה להכשיר הכלים שלא ראו בהם דם והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו הד"ש: הק' משה שיק מברעזאווע: