מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה צד
עוד להנ"ל
ועל. מה שהקשה בפסחים דף מ"ז ע"ב דפריך על מתניתן דיש חורש תלם וכו' דעל חרישה ביו"ט לא לחייב הואיל וחזי לכסוי דם צפור והקשה מעלתו לפי מ"ש הש"ג בסנהדרין דף מ"ח דאע"ג דקבר דווקא קבר בנין אסור אבל בית הקברות כולו אסור בהנאה וא"כ דלמא ס"ל לרבה כמאן דאמר מצות ליהנות ניתנו ואין מכסין בעפר איסור הנאה ולכך לוקין עכ"ל בקצרה הנה בש"ס סנהדרין דף מ"ז ע"ב אמרינן דווקא קבר בנין נאסר בהנאה והטור ביו"ד סי' שס"ד הביא בשם ר' ישעי' דגם עפר שנתלש מן הקבר וחזרו ונתנו אותו לכסות המת ג"כ נאסר דהוי תלוש ולבסוף חברו והש"ג הוסיף עוד דאם הקצו מקום לביה"ק דרבים נאסר והקצה למצותו כמו בית הכנסת והנה מש"ס דעירובין דף ל"א דסתם שם דביה"ק ואפילו קבר יחיד אסור בהנאה אין ראי' לאחת מן השיטות דאיכ"ל ביה"ק היינו בבנין ומסתמא בקבר בנין אפשר להניח עירוב:
אמנם בפ"ב דכלאים משנה י' דתנן דקבר עולה במדת בית רובע ופריך הירושלמי והובא בר"ש שם דהא קברו אסור בהנא' יש לכאורה להביא ראי' לשיטת ר' ישעי' דעפר הקבר נאסר דאל"כ מאי פריך מש"ס דקבר אסור בהנאה דמנ"ל להקשות דמיירי בקבר בנין אלא ע"כ דגם בסתמא נאסר אמנם יש לדחות דלמא לעולם סתם קבר אינו נאסר ואפי"ה פריך שפיר דאי מיירי בקבר שאינו נאסר בהנאה מאי קמ"ל דעולה ולומר דזה גופי' קמ"ל דאינו נאסר בהנאה זה ס"ל דפשיטא הוא וע"כ דקמ"ל דאפילו קבר בנין עולה ופריך שפיר אבל לכאורה יש להביא ראי' גדולה לשיטת ר' ישעי' ולא מטעמי' ואפילו נימא דעפר הנתלש והוחזר לשם מצא מין את מינו וניעור והוחזר להיות כמחובר מעיקר' דעל זה יש להביא ראי' נגד ר' ישעי' מע"ז דף מ"ו ע"א דקאמר דלכך לא מוקי ברייתא דעבד זרעים וירקות דנאסרו בנטעו מתחילה לכך דא"כ אינו דומיא דהר והקשה הת"ח שם הא גם אם מוקמינן בנטען ולבסוף עבדן אינו דומיא דהר ותי' דגם הר מושכחת לה שעשה הר ונתן עפר ע"ג עפר ועשה הר לצורך דבר אחר ואז אינו נאסר א"כ מוכח דבכה"ג מחובר מקרי וחוזר וניער ולא דמי לתלוש ולבסוף חברו:
מיהו קושית הת"ח לפי ענ"ד אינו מוכרח עיין בחי' ע"ז שם ויהי' איך שיהי' אפילו אי אמרינן דהוחזר להיות כמחובר מ"מ י"ל דנאסר דלכאור' קשה טובא דהרי אמרינן בע"ז דף נ"ד ע"ב דחפר בקרקע בורות לשם ע"ז נאסר כיון דעשה בה מעשה והא דקבר אינו נאסר במחובר הוא משום דקבר איתקש לע"ז וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנידון כיון דבע"ז בחפר בה בורות נאסר וצ"ע וכמדומה לי ששמעתי כבר קושיא זו ולכאורה הו"א דרק מדרבנן אסרו בחפר בה בורות שיחין ומערות כמו דאמרינן בעלמא דדבר שאינו שלו נאסר ע"י מעשה וגם כן יש אומרים דרק מדרבנן נאס' ועיין בזה בפליתי בסי' ד' וה"נ י"ל דמדרבנן נאסר ומשום חומרא דע"ז וכיון דרק מדרבנן נאסר לא למדו קבר מע"ז דרק משום חומרא דע"ז אמרינן כן אמנם בריטב"א בע"ז דף נ"ד ע"ב נרא' דמן התורה הוא כן בע"ז וגמרא גמירו לה אע"ג דבקבר אין הדין כן וא"כ הוא גופי' קשיא כיון דקבר דאינו נאסר במחובר רק מע"ז אתי' וא"כ דיו לבא מה"ד להיות כנידון ותימה על הריטב"א שם דלא ביאר זה דאיך אפשר לחלק בזה:
ונראה לישב עפ"י שיטת הרמב"ם המובא בב"י ביו"ד בסי' קמ"ה דס"ל דמיד בשעת חפירה נאסר אם חפר לשם ע"ז ולפי"ז איכ"ל דווקא אם אפשר שנאסר ע"י המעשה אמרינין עשה בו מעש' נאסר ובשלמא בע"ז דנאסר מיד אם עשה לשם ע"ז א"כ אם חופר בה בורות לשם ע"ז ונאסר מיד ע"י מעשה וע"י מעשה יוכל לאסור משא"כ בקבר דקי"ל כרבא שם בסנהדרין דע"י הזמנה לא נאסר וא"כ בשעת חפירה לא נאסר ושוב כשמשים בה המת אין כאן מעשה ולכך בקבר לא נאסר ממנ"פ וכל זה בעפר המחובר אבל כעפר שמחזיר ונותנו למלאות גומת המת אז באותו שעה עצמה שעושה בה מעשה הוא תאסר שפיר אמרינין דנאסר וכר' ישעי' ואפילו אי חשבינין העפר למחובר אמנם תי' זה א"ש לדעת הרמב"ם אבל לדעת הריטב"א עצמו דס"ל כדעת הרא"ש המובא בב"י שם דצריך השתחוואה אח"כ וא"כ לא ס"ל כנ"ל וגם ס"ל דהוי דאורייתא עמדה קושי' הנ"ל:
ונראה לישב קושיא זו בדרך אחר ולפי"ז לא יהא ראי' לדינו דר' ישעי' דלפי הנראה מדברי הריטב"א שם דע"י חפיר' זו לשם ע"ז עשאו אותו כתלוש וזה צ"ע להסביר איך נעשה עי"ז תלוש ונראה להסביר דמחובר חשוב ואינו נאסר הואיל ואינו עומד לכך לא חל עליו שם ע"ז דמחובר אינו עומד לע"ז ולא חל עליו שם ע"ז לבטל חשיבתו שהי' לו מעולם ולכך אם חופר בו בורות לשם ע"ז הו"ל כאלו עשה מעשה לבטל חשיבתו ולהעמידו בגדר תלוש וכיון דהמעשה הזה דאקצי' במעשה לשם ע"ז נעשה כתלוש ונתבטל חשיבתו ושוב נאסר ע"י השתחוואה וכל זה שייך בחופר לע"ז דאז רוצה לבטל שם מחובר מיני' דמחובר אינו ע"ז אבל בחופר בור לקבר אינו רוצה לבטל שם מחובר מיני' להיות אותו קרקע לו לדבר אחר שאין קרקע עומד דאדרבה רוצה להניחו בגדר מחובר ולהוסיף עפר על עפרו שאדם תחילתו עפר וסופו עפר:
וא"כ בחפירה זאת אינו מבטל שם מחובר מיני' ואינו נעשה תלוש בזה ולכך א"ש דאינו נאסר ולא דמי לע"ז דמחשבתו ניכרת מתוך מעשה חפירתו דמבטלי' משם מחובר משא"כ בקבר ולפי"ז איכ"ל דגם עפר שהי' תלוש באותו רגע שמחזירו ומחברו לקבר מצא את מינו וניעור ולעולם נקרא בשם מחובר ולכך להרא"ש דס"ל ג"כ כדעת הריטב"א דבעינין השתחוי' אח"כ וא"כ ע"כ ס"ל ג"כ כסברת הריטב"א דמבטלי ממחובר והיינו ע"ד הנ"ל וא"כ יש חילוק בין קבר לע"ז ושפיר כ' הטור דהרא"ש פליג על ר' ישעי' ואכתי אין ראי' לר' ישעי' דאפש' דגם לדעת הרמב"ם יש להסביר כן:
אמנם מע"ז דף ס"ב ע"ב ד"ה ליקלינהו ולבדירינהו מכח קושית התוס' שם יש להוכיח דלא כר' ישעי' דתוס' תירצו דלכך לא אמר לבדירנהו בי קברי דקרקע עולם אינו נאסר מוכח דאפילו העפר אינו נאסר דאל"כ אכתי קשה לבדירנהו ע"ג קבר וגם יש להביא ראי' דלא כהש"ג דהרי התם משמע דמיירי בביה"ק דרבים ואי לא מיירי בשל רבים הוא גופי' תקשה דהול"ל דליבדרינהו בביה"ק של רבים דאין נהנין ממנה וע"כ דרק משום כבוד המתים ביה"ק אסור בהנאה אבל ליקח משם עפר למקום אחר אינו אסור:
ואפילו לפי דברי הש"ג דנאסר משום דאתקצי למצותו והוי כבית הכנסת הרי בביהכ"נ עצמו כ' הר"ן ריש פרק בני העיר דרק מדרבנן הטילו חכמים עליהם קדושה ואיסור וא"כ ג"כ בביה"ק רק מדרבנן אסור וא"כ לא קשה קושיא הנ"ל דשפיר פריך הא חזי לכסוי' דם צפור מן התורה ואם כיסה בה יצא ידי מצוה דאורייתא עשה דול"ת ואינו לוקה עלה ואם נימא דס"ל לש"ג כדעת הרמב"ן המובא בר"ן בפרק בני העיר דקדושת ביהכ"נ הוי כמו איתקצאי למצוותו ומשום ביזוי מצוה ואכחושי מצוה אתאינין עלה דאין מרצי' מעות נגד נר חנוכה וא"כ היינו לדבר הרשות אבל לצורך מצוה ככיסוי דם צפור וליכא ביטול מצוה אין כאן ביזוי ולא אכחושי מצוה ואפילו מנר לנר קי"ל דמדליקין וא"כ אפילו הוא מה"ת מ"מ מותר לכסות בו וגם כאן לא קשה:
אמנם אפילו הי' איסור דאורייתא וכשיטת ר' ישעי' וע"ג קברו עצמו אפי"ה לא קשה דהרי שם הא דאין מכסין באיסורי הנאה או שאין תוקעין בשופר של איסור הנאה למ"ד מצות ליהנות ניתנו קשה אמאי לא תיתי עשה ולדחי ל"ת דאיסור הנאה וכבר הקשה כן בטעם המלך בהלכות לולב פ"ח וכל מה שתי' מלבד שיש לפקפק עליהן אין להם מקום בנידון כיסוי וע"כ דמיירי ביש לו עפר אחר ואפשר לקיים וכו' ואין עשה דל"ת אבל כאן דפריך הש"ס אחרישה איו"ט לא לילקי הואיל וחזי לכיסוי דם צפור ע"כ מיירי בלית לי' עפר אחר דאז עשה דכיסוי דל"ת דיו"ט וכיון דלית לי' או הואיל דמושכחת לה דלית לי' ואז עשה דל"ת דיו"ט והוא הדין דדוחה איסור דאיסורי הנאה ומותר לכסות בו ופריך שפיר כן נראה לפי ענ"ד: