מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה צא
בעובדא שאירע שלקחה אשה בשר שחוטה ומלחה כדינא וחתיכה אחת לא מלחה אלא מעט ולא שהא משום שהיתה צריכ' לשפחתה ובהסח הדעת נתנה הבשר שסברה שנמלח כדינא לקדירה כשרה והאידך לקדירה טריפה והשפחה כבר אכלה וכשהובא הבשר על השלחן בעלת הבית הוא בעצמה מספקא לה וכמדומ' בעינה שטעתה ושפחתה הגוי' אמרה שיש לה טב"ע שזה הוא הכשר ונשאל השאלה מאי דינו של בשר זה לכאור' הבשר כשר לכל הפוסקים דאם אמנם מצינו פלוגתא בין הש"ך והפר"ח בסי' ק"י הש"ך בכללי ס"ס אות כ' והסכימו עמו האחרונים השעה"מ בסוף מקוואות והחוו"ד בסי' ק"י וקי"א דספק דרבנן באתחזק איסורא אסור והפר"ח והסכים עמו בפליתי דאפילו באתחזק ס"דר להקל וכר"מ וא"כ לדעת הש"ך באתחזק אסור מ"מ הא דעת הש"ך בסי' קי"א בס"קד דהיכא דלא נתערבו החתיכות לא מקרי אתחזק איסורא: וא"כ בנידון שלנו ממנ"פ מותר לדעת הש"ך דאוסר ס"דר באתחזק מ"מ הרי כאן לא נתערבו החתיכות ולא נולד הספק אלא לאחר שהושם בקדירה וגם כבר נאכל אחד מהם וא"כ לא מקרי אתחזק וא"כ לדעת האחרונים דדם שמלחו מדרבנן הוי סד"ר ולא אתחזק ושרי ולדעת הפר"ח דפליג על הש"ך בסי' קי"א וס"ל דגם בלא נתערבו מקרי אתחזק דהא איקבע איסורא וא"כ גם הכא נהי דהשתא נאכל אחד מהם מ"מ הרי לא על השתא נולד הספק אלא על שעת נתינת הבשר להדירה ואז הי' איקבע איסורא ולהפר"ח הוי כמו אתחזק מ"מ הרי להפר"ח גם באתחזק ס"דר להקל ואין לומר דניחוש לחומרא דתרווייהו דנימא לא נתערבו ג"כ מקרי אתחזק ונימא כדעת הש"ך דבס"דר באתחזק ספיקא להחמיר ז"א דהרי הלכה פסוקה בש"ע ביו"ד סי' קי"א סעי' א' בב' חתיכות וחד קדירה אמרינן שאני אומר בדרבנן וע"כ או כקולת הש"ך שם ס"קד דלא מקרי אתחזק או כקולת הפר"ח דאפילו מקרי אתחזק גם באתחזק סד"ר להקל וא"כ אם ניחוש לתרווייהו הוי תרי חומרא דסתרו אהדדי וא"כ נידון הנ"ל מותר ממנ"פ:
איברא דלכאור' יש לדחות זה דהנ' השעה"מ סוף הלכות מקוואו' בכללי ספיקא דרבנן כלל ב' כ' דאיכ"ל דאפילו בנתערבו ואע"ג דהוא פסק כש"ך דס"דר באתחזק ספיקא להחמור מ"מ כאן נגד חזקת איסור איכא חזקת היתר דקדירה ולכך שרי וזה שייך התם אבל בנידון שלנו שניכר הבשר ואנו דנין על הבשר וממיל' גם הרוטב דכוותי' בכה"ג לא שייך חזקת היתר דקדירה וא"כ יהא אסור אי חשבינן לא נתערבו כחזקת איסור ואין כאן ממנ"פ מיהו דברי השעה"מ קשים דכבר כתבו התוס' ביבמות דף פ"ב ע"א ד"ה שתי קופות כיון דוודאי נפל שם דבר ולאותו דבר אין לו חזקת היתר א"כ שוב לא שייך לומר דאוקי אחזקתי' וזה גרע מהנך ענינים דהביא השעה"מ שם דמי שטבל במקוה שנמדד ונמצא חסר דטמא ואפי"ה בנגע בטהרות מוקמינן הטהרות בחזקתן דנהי דאיתרע חזקתן מ"מ אית להו חזקה אבל כאן שיש בו חלק מדה או חצי מדה או רביעי דלית לי' חזקת היתר ועי"ז ממילא גם השאר אסור ולפי"ז אין ראי' נגד הפר"ח בלא נתערב איכ"ל דחשיב חזקת איסור ואפי"ה שרי בפ"ב דידים מ"ד בספק ידים משום חזקת טהרה וא"כ מהא דהלכה פסוקה בש"ע ביו"ד סי' קי"א בב' חתיכות וחד קדירה מותר בדרבנן מוכח או כקולת הש"ך או כקולת הפר"ח ואכתי איכ"ל דבנידון שלנו מותר ממנ"פ:
אמנם לאחר העיון נראה דכאן לכ"ע מקרי אתחזק איסורא דהרי גם הבשר שנמלח מ"מ קודם מליחה ידענו דאתחזק בי' דם ועכשו איקבע חד דלא נמלח וא"כ על כל חתיכה שאנו מסופקי' אם נמלח אוקי אחזקתי' והוי אתחזק איסורא וממיל' לפי הסכמת האחרונים השעה"מ והחו"ד דס"דר באתחזק להחמיר א"כ גם כאן אסור ואע"ג דהטו"ז בסי' קכ"ז ס"קו חשיב ניקור כלא אתחזק זהו לענין נאמנות ע"א וגם שם באמת אינו מובן דהרי בענין מעשה ניקור והי' בחזקת שאינה מנוקרת וצ"ל כיון דלהטו"ז שם מיירי בחתך לחתיכות קטנות והע"א אומר שחתיכות אלו בשר הן וע"ז שפיר כ' הטו"ז דחתיכות אלו לא הי' להם חזקת איסור אבל חתיכה כמעיקרא ואנו מסופקים אם נמלחה הרי הוא בחזקת שלא נמלחה וכמבואר בלשון הטו"ז בעצמו באו"ח סי' תכ"ב ס"קא:
ואפשר לפי מ"ש הטו"ז שם באו"ח סי' תכ"ב דאם זכר זמן קודם אמירת יעלה ויבוא שהוא ר"ח לא חיישינן ששכח והכי נמי כאן נימא נגד חזקת אינו נמלח איכא חזקה כיון שמעיקרא ידעה שהחתיכה המליחה היא זאת או זאת וודאי גם בשעה שנתנה לקדירה ידעה וזכרה מיהו הדבר קשה לסמוך על זה דהרי השכחה מצוי' וגם לענין אמירת יעלה ויבוא המג"א והא"ר לא חילקו בזה וא"כ שוב הוי חזקת לא נמלח מס"דר באתחזק יש להחמיר ולאסור ולכאור' יש להביא ראי' לזה מהא דחיישינן בפ"ג דדמאי מ"ד לאחלופי ובגיטין דף ס"א הקשו בזה אלא וודאי חששו בס"דר באתחזק מיהו הכ"מ בפי"א דין י"ג הלכות מעשר כ' בדמאי דתיקנו על הספק החמירו. וא"כ אין ראי' מהתם ואדרבה יש לישב בזה קושית רשב"א בחולין דף ו' דלמה לא חששו אשביעי' לאחלופי ולהנ"ל איכ"ל שביעית בזה"ז הוי סד"ר ולהקל משא"כ במעשר החמירו או משום אתחזק או בדמאי החמירו:
ועכ"פ לפי הנ"ל דמקרי אתחזק ובסד"ר באתחזק יש להחמיר כדעת האחרונים דספיקא להחמיר וא"כ לא מהני מה שנאכל דמ"מ הוי סד"ר דאתחזק ואפילו להפר"ח לשיטתו קשה להבין מה שהתיר בנתערב חד בחד ואח"כ נאכל דמה מועיל נאכל כיון דחד בחד גם להפר"ח נעשה כגוף האיסור ומה יועיל נאכל אח"כ וכן השיג עליו בחו"ד וא"כ נידון הנ"ל אסור ועוד אפילו נימא סד"ר להקל אפילו באתחזק היינו אם אין כאן תרתי דסתרו אבל אם יש כאן תרתי דסתרו וצריכין אנו לדון על השני גם כן כבר כ' השעה"מ שם והחו"ד בסי' קי"א דאסור ולפי ענ"ד על זה כיון בת"ח כלל ל"ט כשהביא דעת הא"ז דחד בחד מותר להאכיל לב' בני אדם וכ' שהרא"ש בפ"ק דביצה פליג ע"ז והמנ"י שם תמה דלא מצא זה ברא"ש ולפיענ"ד כיון על מ"ש הרא"ש בביצה דף י"ד בתרי לישנא גבי תבלין הואיל ויש לכל חד קולא וחומרא לא פסקינן להקל דמאי חזית וכמ"ש בשעה"מ בכללי סד"ר סוף מקוואות כלל ד' וכיון שקודם שנאכל הי' אסור דמאי חזית אפילו נאכל אח"כ נשאר באיסורו.
וא"כ גם בנידון שלנו נהי דהכא עדיף דנאכל קודם שנולד הספק מ"מ הא יש לנו לדון על הכלים ואע"ג דהכלי הי' טריפה מ"מ הא סתם כלי אינו ב"י ועכשו נעשית ב"י ובחו"ד סי' קי"א כ' אפילו אי מאיסור דרבנן נעשה דאורייתא מקרי דבר שצריכין לדון עליו וא"כ ה"נ באינו ב"י לב"י איכ"ל דמקרי דבר שצריכין לדון עליו והא דתנן בפ"ז דתרומות דאפילו נפל השני למקום אחר אינו מדמעת כבר כ' החו"ד או בנאכל הראשון או דדמוע שאני ועל כן לפי ענ"ד אין להתיר בנידון הנ"ל ועל אמירת השפחה גוי' אפילו לפימ"ש בנוב"י חלק אה"ע סי' ל"א דהיכא דיש רגלים לדבר בדרבנן גוי נאמן אפילו בלי מסלפ"ת אין להאמין כאן בט"ע דאפי' בע"ה חששו דאומר בדדמי עיין באה"ע סי' י"ז סעי' כ"ח בהג"הה וכ"ש כאן דבעלת הבית הישראלית אומרת דנראה לה בהיפוך וגם שהקיפו לחתיכה המליחה הנשארת ולא דמי והקפה מילתא הוא כדאית' ביו"ד סי' ק"א כן נראה לפי ענ"ד: