מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה צ
החיים והשלום לתלמידי הוותיק וכו' כה' זלמן נ"י.
הנה באגרת השני עוררת שוב מה שהקשית על דברי תה"ד המוב' בב"י ביו"ד סי' ס"ט סמך על שיעור שעה למליחה מפסחי' דף נ"ח והקשית הא פסח בעי כ"צ דאסור לאכלו נא וא"כ ע"כ במשך שעה נצלה כ"צ וא"כ לענין דם דסגי כמאב"ד דהוא חצי צלייתו לכל היותר א"כ אדרבה משם ראי' דסגי בחצי שעה ויפה הקשית ובאגרת השני כ' דאפשר דגם פסח היו צולין רק בכדי מאכב"ד קודם חשיכה ושוב לא גזרו ובאמת גם אני הייתי אומר כן אבל ראיתי בירושלמי ספ"ק דשבת על מתני' דמשלשלין וכו' דהי' נצלה ע"ג אש במשך שעה נצלה בתנור בחצי שעה:
והנה. נהי די"ל דל"ד נקט אמנם כל כמה דאינו מוכרח אמרינין דלשון חכמים משיעור עם דקדוק וברוה"ק נאמרו והנס רותח דמליחה כרותח דצלי כיון ששמענו שיש ב' מיני רתיחות דצלי לאיזה רתיחה דמליחה דמיא נראה פשוט דדמיא לרתיחה דע"ג האש ולא בתנור לא מבעי' אי אמרינין דסגי במליחה מצד אחד א"כ דמינין לאש אלא אפילו אי בעי מליחה מכל הצדדים מ"מ לא דמיא לתנור דמכניס החום על מקום אחד משא"כ מלח מתמעט ומתפזר רמימותו ואינו פועל אלא במקומו וא"כ א"ש דברי התה"ד כיון דחזי' דפסח בתנור נצלה כ"צ בשעה ממילא על גבי גחלים נצלה חצי צלייתו בשעה ושפיר סמכו במליחה על שעה:
אמנם לברר שורש הדבר וגם הבכור שור בפסחים דף נ"ח השיג עלי' דאין ראיה מפסחים דשם קאי רק שעה אחת להכין וללקט עצים אבל הצלי היו משלשלין הפסח עם חשיכה וא"כ אין ראי' לשיעור צלי וכ"כ התוס' יו"ט שם ריש תמיד נשחט ויש שם ט"ס בתויו"ט וכוונתו כדברי הבכור שור והקול הרמ"ז השיג עליו ולדבריו א"ש דברי התה"ד וכדי לברר זה וממילא מיושב נמי קושיתך דהנה לא ראיתי מבואר אי נצלה כמאכב"ד חשיב נא או לא וברמב"ם פ"ח מה' ק"פ כ' דנא היינו אם אינו נאכל לאדם ואפשר מב"ד מקרי נאכל לאדם:
ומריש הו"א דהוא פלוגתא בין תוס' ורש"י שהתוספת הקשו בפסחי' דף ע"ו ע"א בד"ה אלא כו' למה לא פירש"י דנאסר מכח נא והנה מדלא אסר מכח דם ע"כ כבר נצלה כמאב"ד דפסח לא היו מולחין ושוהין ולדעת הצל"ח בריש כיצד צולין הי' אסור למולחו משום צלי מחמת ד"א וא"כ כיון דלא הי' דם סובר רש"י דשוב לא מקרי נא והתוס' סוברים דהוי נא אמנם בפסחים דף ל"ז דקרי למצה הונא ופרש"י דהיינו לישנא דקרא נא כו' ומצה הונא היינו כל שאין חוטין נמשכין והיינו הרימת פנים כמבואר באו"ח סי' תס"א וקרימת פנים וכמאב"ד כחדא משוי לי' בסוף פ"ק דשבת וכן מבואר מירושלמי ספ"ק דשבת אשר יבואר לפנינו אי"ה וכיון שכן דכמאב"ד חשיב נא והיו צריכין לצלות הפסח כ"צ קשיא כנ"ל:
אמנם לכאורה קשה למה נתנו טעם שהקדימו ע"ש משום צלי ולא אמרו משום דמצוה להוסיף על שבת ועיין במג"א סי' רנ"ו שכ' דיש להוסיף בכדי שעה אמנם לאחר העיון לא קשה מידי דמבואר בפסחים צ"ג ע"ב דזמן שחיטה הי' בע"פ עד תחילת שקיע' ועיין בתוס' זבחים דף נ"ו ע"א ד"ה מנין וכו' וכיון שכן גם בחול היו צריכין לשחוט ולזרוק קודם תחילת שקיעה והפשט והקטרה אפילו אי יתעכב חצי שעה מ"מ עדיין נשאר בכדי שעה עד הלילה דהרי קי"ל דתחילת שקיעה עדיין יום הוא ויש עוד עד הלילה או שעה ומחצה ועוד יותר עיין במג"א סי' רס"א וכל המלאכה משחיטה עד הקטרה נעשה הכל לכל היותר בכדי שעה כמבואר ריש תמיד נשחט וא"כ עדיין נשאר לתוס' שבת וע"כ הטעם כדי לצלותו וכיון שכן איכ"ל דבאמת בשעה נצלה רק חצי צלייתו ובשעה שהוא מוסיף לתוס' שבת נצלה אידך חציו קודם הלילה ועיין במג"א בסי' רנ"ג ס"ק שהוכיח דאין איסור אם נצלה תוך התוספת:
ועפ"י האמור נראה לבאר דברי הירושלמי ספ"ק דשבת על מתניתן דמשלשלין תמן תנינן חשכה יצאו וצלו ומשני בני חבורה רוזין מחזירין פסח כשהוא שלם ולא כשהוא מחותך ומסיק משום ופסולו ואמר ר"י ויאות דלאכלו א"א משום נא ולצלי אי אתה יכול דהוי כצלוי בשבת ולכך אסרו כדי שיצלה כ"צ מבעו"י עיי"ש לשונו והמפורשים נדחקו טובא בזה ולפי ענ"ד עפ"י הנ"ל דהירושלמי מקשה קושית התוסיו"ט ר"פ תמיד נשחט הנ"ל דהרי אפילו בשבת היו נגמרים קודם הלילה מכ"ש בע"ש שהניחו עוד שעה אחת פנוי' ולמה אתה אומר משלשלין עם חשכה ומתרץ בני חבורה זרוזין ולכך תנן התם דנגמרו מ"מ מושכחת לה אם אירע שנתעכבו ומ"ש מחזירין כשהוא שלם נראה שהוא תי' אחר דמפרש האי משלשלין היינו מחזירין ובאמת כבר נתנו מבעו"י דמחזירין עם חשיכה ועם חשיכה היינו תחילת השקיעה שהתחיל להחשיך עיין בתוס' יו"ט על לשון עם. והא דנקט שלם דווקא נראה דאין זה ענין לדין שבת אלא לדין פסח שמצותו לצלותו שלם ועיין ברמב"ם בפ"י מקרבן פסח דין וע"ז אמר אפילו בשעת חזרה צריך להיות שלם כיון שלא נצלה עדיין כל צרכו וע"ז משיג ר"י טעמא דיאות דאמרת דווקא מחזירין אבל לא תחילת צלי דבשלמא אם רק מחזירין שפיר נצלה הפסח קודם שבת כ"צ שעה אחת קודם התוס' ושעה אחת בתוספת אבל אם נימא דמותר לשלשל בתחילה א"כ אפשר להביאו לידי פסול אם לא יצלה כ"צ קודם השבת ויהי' אסור לאכלו משום נא וע"כ דהיינו חזרה ואז שפיר נצלה קודם השבת ועכ"פ לפי"ז שפיר כ' התה"ד ראי' דצריך לשיעור צלי שיצא ממנו הדם דהיינו כמאכב"ד בכדי שיעור שעה ודברי התה"ד נכונים מצד תרי טעמים הנ"ל וא"ש דברי הדוש"ת. הק' משה שיק מברעזאווע: