אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה פט

תשובה פח

בעז"ה חוסט יום ו' עש"ק פ' בראשית תרל"ז.

החיים והשלום לתלמידי הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' אלכסנדר אדלער אבדק"ק יאנקאטי יע"א.

מכתכך קבלתי בעתו ובזמנו וע"ד חידושי תורה שכ' דקשה לך על דברות הר"ן בפרק בהמה המקשה שכ' דלכך דם השליל אסור דבקרא דילפינן מיני' היתר שליל כתיב בבהמה תאכלו והיכא דאפשר לפרש קרא דדווקא אכילה קאמר מפרשינן דווקא אכילה וא"כ מאי פריך ביומא דף פ"א דלמה לא כתיב גבי יוה"כ לאו דלא תאכלו הא אצטרך למכתב תענו למכלל גם שתי' והארכת בסברות לכאן ולכאן והנה בשבועות דף כ"ג מבואר דבכלל לא יאכל גם שתי' בכלל והובא בריטב"א דיש מסתפקים באם נשבע שיאכל ושתה אי יצא ידי שבועתו והכריע דל"ש ובגוף הספק צריך לבאר הכוונה עפ"י מ"ש התוס' בפסחים דף כ"ב דלר' אבוה דקי"ל כוותי' דלא תאכל גם הנאה ככלל רק היכא דגלי קרא דמותר בהנאה דהיינו דווקא היכא דכתיב לא תאכל אבל היכא דכתיב אוכל כגון כי כל אוכל חמץ וכו' אין הנאה בכלל ובעינן דווקא אכילה וע"כ הטעם דלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש ותפשת מועט תפשת דבמקום שאמרה התורה לא יאכל אסרינן ג"כ הנאה דדלמא גם הנאה בכלל והרי הוא עובר אבל היכא, דכתיב אוכל אמרינן דווקא מה שהוא וודאי אכילה ולא הנאה:

וא"כ. לכאורה יש לנו ג' סוגי' אכילה ושתי' שהוא כעין אכילה אבל מ"מ אין זה אכילה ממש וגם הנאה בכלל אכילה וא"כ אפילו אם גילה לן התורה דאין הנאה בכלל אכילה מ"מ שתי' דעדיף מסתם הנאה לא נתמעט ואם כן בכל מקום דכתיב לא תאכל בוודאי גם שתי' בכלל כדמוכח בשבועות שם בהסוגיא וכל זה היכא דנכתב בלשון לאו וכן אם אמר שבועה שלא אוכל דילפינן מאיסור תורה לדידן דקי"ל כרבנן דרע"ק ר"פ שבועות שתים אבל אם אומר שבועה שאוכל שבלשון אכילה דקרא דווקא אכילה ושפיר יש מסתפקים שהביא הריטב"א אי אמר שבועה שאוכל ושתה אי יצא ידי שבועתו משום דשמא דווקא קאמר:

ומטעם זה אני מסתבך בדברי התוס' בחולין דף ק"כ שהקשו דלמה לי קרא על המחהו לחמץ וגמעו דחייב כרת ת"ל דשתי' בכלל אכילה דדלמא דכי כל אוכל חמץ דווקא אכילה ועכ"פ נראה לי דס"ל להתוס' כשיטת הרי"ף והרא"ה דכתבו דאין סברא לחלק לאוכל ללא אוכל אבל הר"ן בחידושיו הנ"ל נראה דס"ל כיש המסתפקי' הנ"ל דגבי אוכל אם נשבע דווקא אכילה דתפשת מועט וא"כ ה"ה בקרא דכל בבהמה תאכלו דכתב הר"ן דדווקא אכילה התירה התורה ותפשת מועט תפשת אבל דם לא התירה התורה:

ובזה אמרתי לישב קושית האהל דוד בשבועות שם דפריך בגמרא כיון דשתי' בכלל אכילה נימא דאם אמר שבועה שלא אוכל הוי נמי שתי' בכלל וכי הדר אמר שלא אשתה נימא דיהא חייב שתים ומפרק הרי אם אמר שלא אשתה ב' פעמים מי חייב שתים וכו' עיי"ש והקשה הנ"ל לפי דברי הב"י באו"ח סי' קצ"ז סעי' ב' דבשתיית מים אין מצרפין לזימון וא"כ מאי פריך בגמרא שם דאם אמר שלא אשתה אחר שלא אוכל לא יהא חל לפי דברי הב"י הא אם אמר שלא אוכל לא כלל מים ואי הדר אמר שלא אשתה כלל ג"כ מים וא"כ שפיר חל עיי"ש ולהנ"ל מיושב דע"כ לא קאמר הב"י דעל מעט מים לא יכול לומר שאכלנו משלו דהיינו כיון דאמר אכלנו לא הוי הנאה בכלל דמים מיזן לא זיין אלא הנאה סתם ובלשון אכלנו לא הוי הנאה בכלל אבל בגמרא שבועות הנ"ל מיירי בדאמר שלא אוכל ובכלל לא אוכל הוי גם הנאה בכלל והוי נמי מים בכלל ופריך שפיר בגמרא דלא יהא חייב דבכלל לא אוכל הוי שתי' נמי בכלל דשתי' הוי עדיף מהנאה וכמ"ש לעיל וילפינן לשון ב"א מלשון תורה אליבא דרע"ק ומתורץ קושית האהל דוד הנ"ל ושפיר הוי בלשון שלא אוכל גם שתי' כן נראה לפי ענ"ד דברי רבך הדו"ש:

הק' משה שיק מברעזאווע

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה