מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה עח
שיל"ת שושן פורים תרכ"ח לפ"ק
החיים והשלום וכל טוב להרב המופלא ומופלג בתור' שלשלת היוחסין כש"ת מוה' אלכסנדר צבי נ"י אבדק"ק וואלאווע והגליל יע"א:
מכתבו קבלתי ע"ד עובדא שהי' בקהלתו שעמדו ב' אווזות נקיבות וזכר א' בבית החיצון שהוא לערך ה' אמות אור' וג' וחצי רוחב ונעשה שם קול רעש וינס הבעה"ב חוצה וראה שם שועל ובפיו אווזא אחת ונשאל מעלתו ני' על הנשארי' והור' למוכר' לגוי וימיתם בפניו ומור' אחד חולק עליו ושאל דעתי בזה ולדינא הלכה פסוק' דבזמן מועט לא חיישינין לתקלה והא דחששו בהא דאין לשין עיסה בחלב ביו"ד סי' צ"ז אפילו בזמן מועט לתקל' התם שאני כיון דלא בדיל מני' ואוכל אותו חיישינין שמא ישכח ומטעם בביצ' דף ח' גבי כלי לתקלה משום דמשתמש בו חולין משא"כ כאן וכמ"ש נמי מעלתו בשם הש"ך בסי' נ"ז סק מ"ז ולאו דווקא כ"א יום אלא אפילו מעט יותר כדמוכח מהראי' שהביא הש"ך שם בסי' פ"ו סעי' ט' דצריך לשהות עד שיפסוק מלהטיל ביצים ושוב להמתין כ"א יום:
והרמ"א. לא הגי"ה שם דלדידן אסור אע"ג דבסי' נ"ז כ' דמנהגינו שלא להמתין ושאסור להשהות וכ"כ הטו"ז בסי' פ"ו שם וא"כ ע"כ אפילו מצד המנהג אינו אסור ואע"ג שכ' בחכמת אדם כלל י"ד וגם מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' נ"ז דגם ה' חדשים בכדי עיבור בהמה דקה אין להשהות מ"מ כ"א יום לאו דווקא וכן סוגיא דעלמא דלא כס' בית הילל שכ' בסי' פ"ו דאיכ"ל דגם זמן מועט ג"כ אסור לרמ"א:
ולכאורה יש להביא ראי' דנ' יום מקרי זמן מרוב' מדברי הקרבן נתנאל והצל"ח בביצ' דף י"ח דכ' דלכך כתב הרמב"ם בה' שבת איסור טבילת כלים משום מתקן ובפ"ד מה' יו"ט כ' משום שמא ישהה דשב' דאיכא זמן מועט לא חיישינין לתקל' ומשמע דמפסח לשבועות הוי זמן מיהו אינו מוכרח דהתם יש לחוש טפי ותו דבנידון הנ"ל י"ל מטעם אחר דלא חיישינין לתקלה דהרי באיסור ביו"ד סי' קי"ז ובש"ך שם סק"א הביאו האומרים דהיכא דאינו עם הדבר לאכיל' לא חיישינין לאכיל' עיי"ש וכל שכן אם השתא לפי הזמן הזה אינו עומד לאכיל' והדבר ידוע בעופות ובפרט באווזות שאינן מטילין בצים רק פעם אחת בשנה בסוף החורף והמחזיקים אותם כל ימות החורף לצורך ולהטיל ביצים אז אינם עומדים לאכיל' א"כ ממנ"פ אם יטילון הרי הם מותרין ואם לא יטילו הרי נודע שהם טריפה ואז בוודאי ימכרם לגוי וימיתם בפניו ותו דהרי כ' מרן זצל בסי' נ"ז הנ"ל דהיכא דנמצא טרפו בפיו אע"ג דאי הוא הוי כמו קטע רישא דחד מיניהו דלא חישינין לאחרינא מטעם דחזקה דאין הנדרס מציל עצמו מיד הדורס וכיוצא בזה כ' בתשובת הר המור מטעם אחר עיי"ש:
וכן מסתבר דכיון דאין ריעותא על האחרים לא חיישינין ואע"ג דהם צידדו עוד צדדים להתיר בנידון שלהם מ"מ לכל הפחות להתיר לשהות אותם נוכל לסמוך על זה וגדול' מזו כ' בחכמת אדם כלל י"ד דהיכא דיש עוד צד להתיר נוכל לסמוך לשהות אותם י"ב חודש וכ"ש לענין מכירה או להחליף עם הגוי דקיל יותר לדעת מרן זצ"ל הנ"ל לא חיישינין בכה"ג שלא יחזור וימכרנ' לישראל:
וטעם שלישי דהרי העלה הש"ך בסי' נ"ז ס"ק כ"ד דכל שהמקום רחב אע"ג שיש מחיצות נוכל להתיר למכור לגוי ונהי דלא דלא נתנו שיעור איזה מקום רחב ובס' מ"ב כ' כל דמטא לי' בחד שחיא לא הוי מקום רחב אבל יותר הוי מקום רחוק ונראה דשיעו' מקום הנ"ל לג' אווזות הוי מקום רחוק מכ"ש שיוכלו לפרוח באויר נהי דלא שמעו שפרחו היינו משום דלא בא אצלם המזיק רק תפס אחת אבל אם הי' מתקרב להם אפשר שהי' פורחים באויר שהרי לא הי' שם בעת שנשמע הקול רק זמן מועט וקודם שנשמע הקול לא חיישי' דהוי שניה' שותקי' וכה"ג נרא' דדינו כמקו' רחב ושרי למכור:
ולדעת האמרי אש בסי' כ"ב שכ' דנרא' דהיכא דשרי מכיר' ה"ה דשרי שהיה י"ב חודש דאי נימא כדברי מרן זצ"ל א"כ למאן דלא חייש לתקלת מכירה א"כ מאי פריך בע"ז דף ס"ה ע"ב על רבא דהתיר למכור לגוי מהא דתנן לא ימכרנו לגוי הא רבא עצמו אמר ביומא דף ע"א דתקלה תנאי הוא וא"כ איכ"ל דרבא סובר כמאן דלא חייש לתקלה ומתני' אתיא כתנא דחייש:
ובאמת יש לכל חשש מעלה וריעותא במכירה לגוי כ' הרשב"א בחולין דף צ"ג במשנ' שולח אדם ירך וכו' דהוי קרוב לוודאי דע"כ היינו משו' דדרך למכור והישראל לא ידע להזהר משא"כ בתקלת שהייה שיודע להזהר ומה"ת ניחוש שישכח ומכ"ש אם עושה סימן למה ניחוש שישתנה ונגד זה חשש תקלת שהי' אם ישכח יהי' חושש טפי וכ"ש לפי מ"ש במקום אחר עיין סימן ס"ו לעיל] דאם מכרו לגוי וישראל קונה ממנו לאו איסורא עביד דמה"ת שרי דכל דפריש מרובא פריש ולכך אין למילף חדא מאידך ואפשר דזה כוונת הכ"מ המובא במג"א ר"ס תס"ז דבדבר מועט לא חיישינין שמא ימכור לישראל משום דאין דרך וממילא לא גרע מחשש תקלת שהי' ותליא בפלוגת' אי חיישינין ועכ"פ בנידון הנ"ל לא מבעי' דמותר למוכרו אלא נראה דגם מרן מודה דמותר להשהותו והנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי ידידו הדור' שלומו הק' משה שיק מברעזאווע: