אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה עד

תשובה עג

עוד להנ"ל

ומה שפלפל עוד על הא דקי"ל באו"ח סי' רס"ט דעושין קידוש בביהכ"נ דאין לו טעם דלא להוי ברכה לבטלה והקשה הא אפשר לתקן ליתן לאחד מן התינוקת לשתות רביעית ובסי' רע"ג קי"ל דאם שתה רביעית לדעת הרבה פוסקים יצא גם בקידוש שלא במקום סעודה וא"כ אין כאן ברכה לבטלה ולפי ענ"ד פשוט לפי מה שכ' הרא"ש בברכות דף כ' דהא דאמרינן מי שאכל כזית דגן יכול להוציא אחרים שאכלו כדי צורכן הוא משום ערבות ואלה אינן בכלל ערבות עיי"ש וממיל' נראה פשוט דמי שאינו מחויב אפילו מדרבנן אם נימא שיוצא ממי שמחויב מדרבנן הוא ג"כ משום ערבות ופשיטא דמשום קטנים לא נתערבו ישראל וכבר נסתפק הפמ"ג בחו"א בפתיחה כוללת ובאשל אברהם אי קבלו ישראל ערבות על מידי דרבנן וכ"ש בקטן לא מבעי' לשיטת רש"י בברכות דף מ"ט דקטן לא נתחייב כלל חלא שהאב מחוייב לחנכו אלא אפילו להתוס' דמחוייב הקטן אעפי"כ לא נתערבו בשביל הקטנים וא"כ ממיל' נראה פשוט דמי שאינו מחוייב בדבר א"י להוציא את הקטן וא"כ ה"נ בנידן דידן כיון דהגדול המקדש אינו טועם ואינו מחויב בקידוש ההוא כלל ואם יטעום הקטן בכדי יהי' הקטן מחויב מדרבנן והמקדש אינו מחויב וא"כ לא הי' יכול להוציא את הקטן ואם כן הי' ברכה לבטלה:

אלא שעדיין מושכחת לה להקשות שהמקדש הגדול ישתה כמלוא לוגמיו רביעית ויש שיטה דאם שותה רביעית לא צריך סעודה וא"כ לא ברך ברכה לבטלה וקושיא זו הקשה כבר הב"י בסי' רס"ט והמג"א שם ולא תי' הטעם למה אין עושין כן ולפי ענ' פשוט דגם בכה"ג הוי ברכה שא"צ אלא שהוא עצמו רוצה לחייב א"ע בברכ' ולכך הוא שותה בלא צורך וקי"ל באו"ח סי' רט"ו ובמג"א שם דהמברך ברכה שא"צ הוי כמו ברכה לבטלה ואמרינן ביומא וכן פסקי' בש"ע ביו"ד בהלכות ס"ת דלכה"ג היו מביאין ס"ת וקרא בעל פה כדי שלא יצטרך לברך ברכה שא"צ ואנן קיי"ל דאסור וא"כ עמדה הקושיא על הקידוש שאומרים בביהכ"נ:

ואין לנו שום תי' אלא מ"ש מקצת פוסקים שחכז"ל מעיקר' תיקנו אפילו אם אין כאן אורחים יקדשו בביהכ"נ כדי שיהא הקידוש נאמר ברבים ובפרהסי' וכמו שמדליקין נרות של חנוכה בביהכ"נ שהוא רק לפרסם הנס והאמונ' ב"ד ית"ש כי כל אדם צריך להדליק בביתו וכמו שאנו אומרים מגן אבות שלא תיקנו אלא משום מזיקין שהיו אז ועתה כל זאת איננו אעפי"כ אומרים וכדומ' ועכ"פ קושית מעלתו לא קשה כלל וכמו שכתבתי:

ובחידושי אמרתי בסברא הנ"ל לישב קושית השאגת ארי' בסי' י"ב על דעת הגאונים שהובא בטור או"ח סי' רע"ג דס"ל דמי שקידש כבר א"י להוציא למי שלא קידש והוא תמוה הא קי"ל כל המצות אעפ"י שיצא ג"כ יכול להוציא אחרים ואמרתי דדעת הגאונים אפשר דטעמם עפ"י מה שהקשה הגאון מוה' עקיבא איגר זצ"ל במשניות דהאיך אמרינן דקא מבעי' לי' לרבינא בברכות דף כ' אי נשים חייבות בבהמ"ז מדרבנן אינן יכולין להוציא הא רבינא סובר הרהור כדיבור דמי וא"כ כבר יצא בהרהור כיון דשמע מן האשה הרי הוא מהרהר ותוס' בפ' אלו נאמרין כתבו דהא דמוציאין דווקא אם מי שרוצה לצאת מבין לשון הקודש ואיכא לתרץ דאינו רוצה לצאת בהרהור אלא בשמיעה דקי"ל מצות צ"כ:

אמנם לפי מאי שנסתפק הפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח דאיכ"ל דצריך כוונה הוא רק מדרבנן אכתי עמדה הקושיא ומכח זה הוכיחו דהגירס' ר' אבינא ולא רבינא או דקי"ל מצ"כ דאורייתא אליבא דרבינא דהרי פליגו בזה בגמרא אבל לעולם שאפשר להיות הגירסא רבינא וכבר כתבתי דבמצוה דרבנן איכ"ל דלא שייך בי' ערבות וא"כ א"ש דהגאונים אפשר דס"ל כמ"ד דהרהור כד"ד אלא שאינו מתכוון לצאת בהרהור וס"ל כהפמ"ג דמצות צ"כ הוא רק מדרבנן וא"כ חיובא דאורייתא אזלא לי' ולא נשאר אלא חיוב דרבנן ובחיוב דרבנן אין כאן ערבות ולכך מי שאינו מחויב בו אינו יכול להוציאו והגמרא אזלה אליבא דרבינא דסובר מצ"כ מדאורייתא ושפיר אמרו אפילו אי יצא ג"כ יכול להוציא כן נראה לפי ענ"ד ע"ד פלפול ואחתום בברכ' המשולשת בחיפזון רב מפני טרדות שונות דברי הדוש"ת:

הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה