אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה עג

תשובה עב

בעזהי"ת חוסט עש"ק בחקותי תרל"ח לפ"ק:

יצו ה' את הברכה להרב המופלג בתורה מוה' יעקב צבי ני' ווייס יושב בשבת תחכמוני בק"ק דאראג יע"א:

מכתבו קבלתי ואם אמנם שאני מונע א"א מלהשיב בדבר שאינו מוכרח כ"כ אפי"ה לכבודו השבתי לו כעת על דבר עצם הקוליות שנמצאה בשעת אכילה שהי' שבור ולא נקשר שבר אל שבר יחדיו ידובקו אלא שנקשר אחד על חבירו וקודם הבישול לא הי' ניכר שום ריעותא שכבר כתב הש"ך ביו"ד סי' נ"ה סעי' ה' בסקי"ד הדין דבכה"ג אפילו אם לא נקשר שאשי"י אלא שנקשר כך מותר בכה"ג ומדברי הט"ז שם סעי' י"ב סקי"א לא משמע כן דלענין איסר דרבנן דווקא מהני וגם באותו הראי' שהביא הש"ך מלשון הרמ"א שכ' סתם נקשר ולא כ' שאשי"י אינו ראי' דהרי שם ברמ"א כתב כמו שיתבאר ורמז על מ"ש בסעי' לקמן ובתשובות פנים מאירות סי' ק"ט וסי' ק"כ האריך בזה:

והכלל דכ"ע מודים דמן הדין כיון דלא חזינין ריעותא בבשר ובעור בוודאי מותר ואין כאן שום ספק לדינא ולא שייך לומר דמלתא דלא רמי' עלי' דאינש עביד ולא הוי אדעתי' כמ"ש מעלתו דהכא כל זמן דלא חזינין ריעותא קי"ל דליתחזק איסור או ריעותא לא מחזיקינין כמבואר בשם הדרכי משה שם וכמו דקי"ל ג"כ בניקב הכרס בסימן מ"ח ביו"ד סעי' ח' ואפילו בניקב מצד אחד ואפילו מלחו והדיחו כשר בהפס"מ משום דמוקמינין אחזקה וכאן גם כן כן ולכך לכ"ע אין מקור לאיסור כמו שהאריכו האחרונים אלא שמצד המנהג אנו מחמירים לאסור כל זמן שלא נקשר שאשיאי והוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בן איסור שאין רשאין להתיר כיון דאיכא משום סייג וגדר כמו שהאריך הפמ"א הנ"ל ולכך במקום הפסד"מ או לצורך מצוה ולצורך שבת ובכה"ג ל"ש מנהג דלא שכיחא זה ולכך מותר כמו"ש בתורת חטאת בהקדמ' דכל דבר שאנו מתירין לצורך הוא משום דעיקר הלכה הוא כמאן דאמר להיתר אלא שנהגו להחמיר ובכה"ג לצורך מצוה ל"ש להחמיר מצד מנהג ובהפ"מ לא נהיגו להחמיר:

וזה נראה ג"כ טעם הש"ך שכ' בנקשר אפילו בלא שאשי"י מותר בכה"ג משום דגם בכה"ג אין אנו יודעין אם יש מנהג לאסו' ומדינא הוא מותר אלא פעל דברי הש"ך יש מחמירין ש בהפס"מ . לכ"ע מותר ומה נקרא הפ"מ אינו מבורר כל כך ועיין בפ"ת סי' ל"א ס"קב פלפול כמה הוא הפס"מ ושם הביא דיעה אחת דווקא אם מפסיד שתות ועיין בתשובת ר' עקיבא איגר זצ"ל סוסי' מ"ג עיי"ש וסוגיא דעלמא דמקרי הפס"מ הפסד דלא שכיח ולכך בכה"ג לא תיקנו מנהג דבדבר דלא שכיח לא שייך מנהג:

והנה בנוב"י תנינא בחיו"ד סי' כ"ג הביא בשם תשובת באר עשק . דצריך להגעיל הכלי נחושת וכלי חרס צריך להשהותם עד אחר מעל"ע ולפי ענ"ד קשה כיון דכבר הסכימו האחרונים וביתר ביאור בתשובות פמ"א הנ"ל דהוא רק חומרא בעלמא והרי המג"א בסי' תפ"ט הביא שם לענין חדש בשם תשובת רמ"א שכ' כיון דהוא רק חומרא אין לאסור פליטת הכלים וכ"ש לענין דברים האסורים משום מנהג וחומרי המקום שיצא משם דפליטת הכלים אינו נאסר וא"כ בנשבר ואין כאן שום ריעותא בבשר ובעור ואינו אסור רק משום חומרא או מנהג למה נאמר דפליטת הכלים נאסר' ובפרט אם אינו ב"י ועד כאן לא חששו בסי' ק"ב לענין כלים דהוי דבר שיל"מ לדעת י"א אע"ג דשם סתם הרמ"א דבטעם ל"ש דבר שיל"מ ואפי"ה החמיר בנידון שלנו דהוא רק חומרא בעלמא וניחוש לאסור גם הכלים מפני פליטתן דהוא ליש אומרים טע"כ לאו דאורייתא:

ובפתחי תשוב' סוף סי' נ"ה ס"קטז הביא בשם רדב"ז סוף סי' שצ"ג שכ' דאפילו אי לא נקשר שאש"יי מסתבר ליה שאין לאסור אם לא ראו שום ריעותא בעור ובבשר דכ' דמסתבר לי' דהא דאסור אם לא דבוק היינו דווקא אם יש שום שינוי בבשר ובעור אבל אם אין כאן שום שינוי אז האוסר הוא מכלה ממונן של ישראל עיי"ש בפתחי תשובה וא"כ אפשר דגם התשובת בחר עשק שכ' דצריך להגעיל כנ"ל מיירי ג"כ אם יש כאן שינוי בעור ובבשר וגוף הספר באר עשק אינינו בידי לעיין בו:

ועכ"פ אפילו אי נימא להחמיר להגעיל הכלי אבל מ"מ אם בישל בתוכו בלי הגעלה בוודאי המאכל מותר דאי נימא דהמאכל אסור שוב א"צ להגעיל הכלי משום דגוף הטעם דצריך הגעלה כ' הנוב"י משום דבר שיל"מ ובסימן ק"ב קי"ל דאם יש פסידא לא מקרי דבר שיל"מ ואם המאכל נאסר אין לך פסידא גדולה מזו וכמו דאמרינן דהמבשל בכלי שאינו בן יומא מותר המאכל והכלי אסור וה"נ גם כן כן הוא ועכ"פ היכא דליכא שום ריעותא בעור ובשר והפ"מ או לעני בדבר חשוב או לצורך שבת ויו"ט המאכל מותר וא"צ הגעלה גם להכלים דהוי כתרתי דסתרי אהדדי והיכא דיש שום צד או סברא עוד להתיר ונקשר בלא שאש"י ג"כ הרבה מתירין ואין מזניחין למתיר והמחמיר תע"ב כן נראה לפי ענ"ד:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה