אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה נז

תשובה נו

שיל"ת יערגין אדר השני תרי"ג לפ"ק: החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב המאוה"ג המפורסם כש"ת מוה' ישראל דוד נ"י אבדק"ק פעזונג יע"א:

מכתבו קבלתי בש"ק העבר ובתוכו רצוף פלפול בדין כולי' שהקטינ' שסתמו הפוסקים שיעורו בדקה עד כפול ובגסה עד כענבה בינוני ושיעור ענבה זו לא ידענו בבירור ומעלתו נ"י ביקש חשבונות רבים ורצה להוכיח ממשנה פי"ז דכלים משנה ז' דאמר ר"י דגרוגרת דא"י כבינונית המדינה דמשם מוכח דלא נתגדלו פירות א"י יותר מפירות ח"ל יותר מב' שלישי' ושלח לידי גם מ"ש על זה הרב המאוה"ג מוה' חיים הירש אבדק"ק שאטלסדארף ותמהני על כבוד מעלתו נ"י איך נתן כייל וקיצבה לפירות הארץ גם לפי שיטתו איך פרי אחת תעיד על חברתה ואם גדלה בא"י לפעמים אשכלות כעגלה כדאית' בסוף כתובות גם גרוגרות או שאר פירות דווקא בערך הזה נתגדלו ומי שם ממדי הארץ או עשה משקל ומי אמר עד פה תבוא ולא תוסיף ולפעמים פרי אחת מתברכת ולא אחרת וכבר קראו חכז"ל יושבי הארץ שבקיאין בישובה של ארץ וטעמו הארץ ואמרו מלוא מענה זו מעלי לזו וכך הוא בסגולת הארץ ובברכותי'.

סוף דבר אין לזה שורש וסברא מכ"ש להורות דין ושיעור בזה ובפרט שגם היסוד שעליו נתיסד חשבון מעלתו נ"י אינו הנה מעלתו נ"י חשב דמה שאמרו חכז"ל בדקה עד כפול הוא פול של גריס הקלקי המובא במשנה פ"ו דנגעים וזה אינו דהנה מצינו ג' מיני פולין במשנה פ"ק דכלאים משנה א' אי' פול סתם ופול הלבן כל אחד מין בפ"ע ואפילו כלאים הם זב"ז לפי מ"ש בירושלמי זוגות זוגות שנו עיי"ש בר"ש ומלבד ב' מיני פולים אלו מצינו פול המצרי שם במשנה ב' ובשאר מקומות והנה הרמב"ם פי' על פול ופול לבן הידוע והנה פול הלבן הוא קטן מפול סתם ובברכות דף ל"ז ע"ב אמרינן דשיעור ענבה כשהם בוסר הם כפול הלבן והרא"ש בפרק כיצד מברכין והטור באו"ח סי' ר"ב כ' ואם מסופק הוא אם הוא כפול הלבן משמע דידוע לן גודל פול הלבן. אמנם הש"ע שם סעי' ב' והלבוש כ' דשיעור פול הלבן אינו ידועה לנו והמג"א שם ס"קד כ' דאפשר דהוא גדול מענבה וא"כ ס"ל דלאו היינו פול הלבן המצוי בינוני ועכ"פ נראה דקטן הוא מפול סתם דהרי המג"א מסתפק בו:

אמנם פול סתם יש בו ג"כ מינים שונים ואינם מסתמא פול הקלקי ופול הקלקי הוא הגדול שבמיני הפול וכמו ששנינו במס' כלים פי"ז מ' י"ב ממה שאמרו במדה גסה גריס נגעים בגריס הקלקי ושם ברע"ב וכאן לא אמרו במדה גסה אלא לכל היותר מידי בינוני וכמ"ש הפר"ח בסי' מ"ד ס"קט וכן מוכח דסתם פול אינו פול הקלקי דבמעשרות פ"ה מ"ח מנה הגריס הקלקי מן הדברים הפטורים מן המעשרות שחזקתן מן ההפקר ובפ"ח דפיאה מ"ג מוכח דסתם פול הוא בחזקת חיוב במעשרות וא"כ לא ידענו שיעור פול הזה ששיערו בו הקטינה הכוליא בצמצום.

אלא דמ"מ עדיין י"ל נקוט מיהו פלגא בידך שאם נשתייר כשיעור גריס הקלקי בדקה בוודאי כשר ושיעור גריס הקלקי נודע לנו שיעורו בפ"ו דנגעים וטרח ומדד הגאון במעיל צדקה סימן כ"ז ובמחיגה יתארהו אשר הוא כשיעור זילבערנרגראשין הישנים והוא קרוב לועכס קרייצר של כסף המצויים עתה וא"כ אם נשתייר בדקה באורך וברוחב ובעובי כעיגול המעיל צדקה הנ"ל כשר ואמנם אכתי לא אדע מנ"ל דגריס הקלקי הי' שוה באורך ורוחב וגובה הכל בשיעור הנ"ל דלמא הי' ארוך טובא אלא שהרוחב והגובה הי' שוה בשיעור המחינה הנ"ל ולכך כשנתחלק לגריסין באמצע הי' שטחו מחזיק ט' עדשים כשיעור ההוא או נאמר שהאורך והרוחב הי' לפי שיעור הנ"ל בט' עדשים אבל הגובה הי' טובא וכשנחלק לשנים דרך ארכו נחלק ולא דרך גבהו ובאמת אמרו בירושלמי פ"ה דמעשרות מ"ח דגריס הקלקי מרובע ואע"ג שאין ברי' מששת ימי בראשית מרובע באוכלין יש וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה שם דגריס הקלקי מרובע ובפ"ו דנגעים בפי' הרמב"ם משמע דמרובע היינו דנגע מרבעינן וכתי' קמא בירושלמי מ"מ אפילו אי אמרינן דקאי על הגריס שהוא מרובע מ"מ גם הדבר ששוה ומרובע באורך ורוחב אפילו אם בגובה הוא גבוה יותר ואינו מרובע מכל הצדדים מקרי מרובע ואכתי לא נדע שיעור הפול אפילו פול הקלקי:

אמנם בחולין דף קי"ט ע"א מוכח ומבואר כן שם ברש"י ד"ה קשיא סיפא דפול אינו גדול כמו חצי זית וא"כ תסתיים מיהו מהך שמעתתא דאם נשתייר כמו חצי זית בדקה שהוא כמו רביעית מביצה כשר בדקה וברש"י שם בד"ה הנ"ל ועוד שם בד"ה ור"י נראה דפול גדול יותר מרביעית הזית ולפי הנראה שם מדלא נקט בג' עצמות מוכח דפול גדול יותר משליש כזית עכ"פ נקוט מיהו לדינא דחצי זית בוודאי הוא יותר מפול ואם נשתייר בדקה כחצי זית בוודאי כשר:

ועל פי הנ"ל מובן קושית הפוסקים שהקשו איך אמרו חכז"ל בדקה כפול ובבהמה גסה כענבה הא ענבה בינוני שלנו אינה גדולה כשיעור שליש כזית וא"כ הפול הבינוני גדול מענבה בינוני שלנו וע"ז נאמרו תירוצים שונים ובוודאי עיקר הנראה בפשטות הענין דשם ענבה הוא כמשמעה שחכז"ל באו לפרש לנו השיעור וא"כ דברו בלשון המורגל להורות לנו ולא אמרו דבריהם בחידות ולא באו לסתום אלא לפרש:

וכ"ש. שאין לפרש מה שעלה על דעת הרב דק"ק שט"ד ני' דענב' מקרי השרביט של פולים וקאי ענבה על פול דנאמר מעיקרא והביא ראי' ממשנה ז' דפ"ז דפיאה ומלשון הרמב"ם בפ"י שם וזה אינו מלבד שהוא רחוק אין הדבר אמת שענבה לא מצינו שמונח על שבולת של פול ושיבולת של פול שרביט קרי לי' בפ"ק דעוקצין מ"ה והרמב"ם עצמו בפי' פ"ט דפיאה מ"ב פי' ענבה היינו הגרגרים וכן מוכח מלשונו כאן שכ' רואין השבלים ואלו שבלים פי' לענבה צ"ל רואין כאלו היו שבלים ושל שעורים וגרגר מאן דכר שמי' ועכ"פ נראה דפי' ענבה כפשטא וא"כ עמדה הקושיא וצ"ל או שהענבים נתמעטו בזה"ז ומדלא תירצו כן ברש"ל וב"ח משמע שנודע להם שהפולים שבזמנם עדיין היו בערך גודל השיעור הנ"ל ולא נתמעטו הפולים וא"כ דוחק טובא לומר פולים לא נתמעטו וענבים נתמעטו:

אמנם הב"י הביא בשם מהר"י חביב דענבים נתמעטו אלא שהוא כתב לפי' ענבה פיג"ן בלע"ז והב"ח כ' כן גם לפירוש הפשו' דשיעור כענבה דגפן אלא שנתמעט וא"כ משמע דגם פול נתמעט או דס"ל הדוחק דפול לא נתמעט ואין קצבה לארץ ואמנם הרש"ל סי' פ"ח ופר"ח כ' דענבה דא"י הי' גדולה יותר לפול ולפ"ז לא נודע לנו שיעור ענבה ונפל פיתא בבירא ומעלתו היה לחשוב דמ"מ אינה גדולה יותר מכזית ממתניתן פי"ז דכלים מ"ז דגרגרות גדולה שבא"י כבינונית שבמדינה וכו' ואין לדבר זה שורש ואפילו סברא ואומדנא אין כאן לחשוב כמ"ש מעלתו ני' ולקמן אי"ה אבאר מתני' שם:

ולכאורה יש להביא ראי' מירושלמי ר"פ כיצד מברכין והובא בתוס' שם דף ל"ט ע"א ד"ה בציר לי' שיעורא וכו' דקאמר שם הדא אמרה אכיל פרידה של ענב חייב לברך וא"כ מבואר דגם בא"י דתנא ירושלמי בא"י הוי וגם בזמנם לא הי' בגרגיר אחד של ענב כזית מיהו זה יש לדחות דהרי אמרו שם ג"כ פרידה אחת של רימון וידוע דרימון גדול מזית עין בתויו"ט בר"פ י"ז דכלים ועכצ"ל דפרידה היינו גרגיר קטן אשר לפעמים יש באשכול וה"ה כרימון עיין בתויו"ט בפי"ז דכלים מ"ד מושכחת לה ותו דבימי ר"י אמרו בירושלמי פ"ז דפיאה על מתני' דאיזה פרט וכו' שנשתנה עלמא וירדו הפירות ממעלתן וא"כ אין ראי' מהתם.

והנה לכאורה יש להביא ראי' דאין שיעור ענבה בינונית גדול מזי' דאל"כ תקשה ביומא דף ע"ט ע"ב קושית הש"ס שם על ב"ש דאמרו חמץ בככותבת מכדי אשיעורא דנפיש טפי מכזית קא מהדרי א"כ ליתני חמץ כענבה בינונית ותוס' שם בד"ה לומר וכו' הקשו כיוצא בזה או גרוגרת ותי' שם לא שייך כאן וע"כ הוא גדול' מכזית וצ"ל דגדולה עד כביצה וכותבות וחדא מינייהו נקט או יותר מביצה ובמשנה ג' פ"ג דטהרות משמע דפשיטא דגרגר יחידי לית בי' כביצה וגם בפסחים דף ל"ד ע"ב פריך דלדרך פחות מכביצה הא ענבה בינונית הוי כביצה ואלא ע"כ דאינו כביצה וא"כ מוכח דאינ' גדולה מזית דאל"כ תקשה הנ"ל על ב"ש דחמץ.

מיהו גם על זה א"א לבנות דין ויש לדחות עיין בתוס' הנ"ל ד"ה לומר וכו' ובלא"ה יש להקשות כן על ב"ש דנימא כאגוז שהוכיח התויו"ט בפ"ג דכלים מ"ב דגדול מכזית וקטן מביצה מיהו אפשר דשיעור אגוז מדרבנן לענין כלים עיין בתויו"ט שם ד"ה האלפס וכו' ואין להקשות אי ענבה קטן מזית א"כ למה לא פריך בחולין דף קי"ט על רב דאמר אין יד לפחות מכזית ממתניתן בפ"ק דעוקצין משנה ה' דנשתייר בפסוגי אשכול גרגר ענבה אחד הוי יד דזה אינו דידע דיש לישב דלפעמים יש ענב גדול וכ"ש דעדיפא פריך משרביטי קטניות וכדמשני בקולחא ג"כ לא קשה א"כ נראה מכל הנ"ל דענבה אינה גדולה יותר מכזית והיינו ענבה בינונית.

אמנם אפילו נימא דענבה שלהם הי' יותר הי' נראה לי דשרי דהנה לכאורה קשה לי לפי פ דמשמע בפ"ה הר"נ דענבה היינו ענבה דא"י וא"כ כל השיעורין דגרוגרות וכותבות ורימון בפירות א"י משערינין וזהו וזהו נגד המשנה פי"ז דכלים מ"ז דאמר ר"י הגרוגרת שבא"י היא הבינונית שבמדינה וכבר הביא מעלתו שהגאון מהר"א ווילנא זצ"ל הגי' הקטנה שבא"י שפירות א"י מסתמא גדולים יותר וכמ"ש הפ"ח כאן ומעלתו תי' בענין אחר שבא"י מתיבשין טפי וכבר נאמר גם הגהת רא"ו זצ"ל וגם תי' מעלתו בתשובת יד אליהו בסי' כ"ו יהיה איך שיהי' מוכח דבמדינה משערין בפירות שלהם ואע"ג דמלשון הרמב"ם בפי' המשנה שם ואין הלכה כר"י משמע דפליג ת"ק ע"כ לא פליג ת"ק רק מה דס"ל לר"י דגם בא"י משערין בערך פירות המדינה אבל הת"ק סובר דכל מקום ומקום משערין לפי מקומו ושעתו חדא דאפושי פלוגתא לא מפשינין ותו דהרי מתני' שם גם במדינה מיירי ובכל מקומות כמו במשנה שלפני זה בבצים בכל מקום ומקום ובכל שעה נאמר ה"ה באינך שיעורים כל זמן שלא פירש כמו במשנה ח' דפי' עדשים מצריות.

ותו דלא ידעתי איך אפשר לומר דרק בפירות א"י משערין בשלמא אם הי' משערין במדה גסה יש לומר כן אבל כיון שאמרו בבינונית ופשיטא דלא משערין בענב שאמרו סוף כתובות שהיא גדולה מאוד לחומרא כשם דלא משערין שעורה כשעורה דשמעון בן שטח בתענית דף כ"ג שהיו גדולים החטין עד כביצה והשומרים והעדשים כדנרי זהב וכ' התוס' בחולין דף קי"ט ע"ב שהי' להם כדי להשלים לכביצה וכיון שאמרו חכז"ל וקבלו דמשערין בכבינונית והיינו שמצרפין אותו מין מכל המקומות ורואין השיעור הבינוני הוא העיקר גידול של אותו דבר והגדול מזה או הקטן מזה הוא יצא מן הכלל ומן עיקר גידולו ועיקר גידולו הוא בבינוני וזה צריך לשער, לפי ראות עיני המורה בעיון ודיוק.

וא"כ. מה שא"י מגדל פירותי' הוא רק ברכת ה' ויוצא מטובתה לעיקר גדולה ולמה נשער בו וכי תימא משום דהיא עיקר הארץ וישוב העולם לזה בה משערין א"כ למה נשער דווקא בפירות שנמצאו בימי רבי שנשנית משנה זאת ובימיו כבר הי' לאחר החורק ונשתנו פירותיה ונתמעטו ולמה נשער לפי זמנו דווקא אלא נראה בהיפוך דכשם שצריכי' אנו לראות על אותו מין על גדלו במשך כל המקומות ולהוציא מזה השיעור הבינוני ה"ה שצריכין אנו לשמר בזה כל הזמנים ולפי"ז אפשר לפרש מה שאמרו חכז"ל ביומא דא' פ' ע"א שאפשר שיבוא ב"ד וירבה בשיעורין היינו אם ימצאו באורך הזמנים גודל הפירות אפשר שימצאו שזה עיקר שיעור הבינוני רוב הזמנים יהי' גדולים:

ובירושלמי פ"ק דפיאה מבואר דמאן דס"ל דשיעורין אי לממ"ס לא ס"ל דאפשר לרבות בשיעורין דלעולם משערין בכל מקומו ושעתו לפי ראות עיני המורה ואפילו לפי ש דאפשר שירבו בשיעורין מ"מ אין לחוש לזה דאזלינין בתר מש דהשתא וכאשר נמצא עתה כן יהי' וכן הי' כל זמן שלא נדע שנשאר ובדין התורה דאזלינין בתר חזקה וכ"ש דנראה העיקר כאידך דא" שישתנה השיעור דהשיעור לעולם משערין לפי שעתו וכ"כ בס' אליהו בתשובה הנ"ל ואפשר דר' יהודא ות"ק פליגו בזה אם שירבו בשיעורין ועפ"י הדרך שכתבתי למעלה ולכך סובר ר"י ו דנודע לן מגודל פירותיה א"כ אם ניזול בתר רוב הזמנים וא הבינוני ביניהם אז צריך שיהי' הגדולה לשיעור בינוני:

ואני תמה איך נימא דשיעור ענבה היינו לפי מאי שהיתה א הרי אמרו בירושלמי פ"ז דפיאה והבאתי לעיל דבימי אשתני עלמא ואשתנו הפירות וכ"ש בימי האמוראים ואיך הביא ר' ור"ה סתם דשיעור קיטון הכוליא הוא כפול וענבה מה שנשנה בתורה הראשונים או הלממ"ס וע"כ נ"ל לאמת דוודאי השיעורין לכל הא נאמרו ונתקבלו הלממ"ס לכל העתים ואין זה תימה למה היו צריך בדורת הראשונים שיעור גדול ועתה סגי בפחות דכשם שהפירות נשתנו ונתקטנו כך הבהמות ובירושלמי שם הביא דתמידין של השנה אם היו מרכיבין אותן על גבי גמל היו הרגלים מטין לא וא"כ דקה שלהם הי' בערך גסה שלנו ויותר וגסה הי' גסה מן מ והיו כליותיהם גדולים הרבה מאשר הם אצלינו ולכן גם ה צריך להיות גדול משלנו וכן כל השינויים בטבע על כרחך הם אחד וחוזרים חלילה על כל ברואי עולם התחתון וא"כ אין כאן היינו ולכך שפיר סתם הש"ס ושפיר סתמו הפוסקים:

וזה נראה באמת כוונת הב"ח שהרי הא דהוכיח דלא כפי' לי הוא מדסתמו הפוסקים א"כ ע"כ כוונתו על ענבה ן וא"כ מינה נוכל להוכיח דה"ה דכוונתם הי' לשער בענבה ק שלנו ויפה כ' הפמ"ג בשם הש"ך וב"ח דס"ל לשער בשלנו ומעלתו הרי זה אינו מפורש בדבריהם ולהנ"ל שפיר יש להוכיח כן מדבריו אלא שהפמ"ג תמה איך נימא דבזמנם היו צריך יותר לזמן שלנו וכבר הראיתי טעם וסברא דאין כאן תימה והוא נכון ונרא' שגם הד"מ בת"ח כלל פ"ט סובר כן אלא שהחמיר כפי' מהר"י ב"ח דמשמע לי' מדלא חילקו הפוסקים על שיעורו משמע דבזה סגי לכ"ע:

ועכ"פ נראה לי נכון לפי מ"ש לעיל קצת ראיות דענבה גם בזמנם לא היתה גדולה מכזית ולכך נראה אם הוא גדול כחצי ביצה ששיערו בו כזית דבוודאי מהני אליבא דכל הסברות וזהו אם יסכימו עמי בעלי הורא' לדינא. והנ' הב"י בש"ע לכאור' דבריו תמוהין דבאו"ח סי' ר"ב כ' דאין אנו בקיאין בשיעור פול וביו"ד סי' מ"ד סתם שיעור פול וענבה ולא כ' דאין אנו בקיאין וממנ"פ אי ס"ל בפירות דידן משערין. א"כ גם התם נימא כן וע"כ נראה דמכאן למד הת"ח דהב"י ס"ל פי' קמא של מהרי"ח ולכך סתם דפול ידעינן שיעורו כדלעיל וענבה היינו בכוליא ומיושב קושית הש"ך ס"ק י"ג:

והנה מעלתו נ"י הקשה למה לא אמרו בברכות דף מ"א באמרם דמקרא לשיעורין נאמר דגפן הוא לשער בה ענבה לכליות והרב דק"ק שאט"ד נ"י אמר אולי רב חנן לא ס"ל לקותא דרכיש בר פפי ולית לי' כלל דין דנתקטנה וזה נכון אלא לפי מ"ש הדגומ"ר בסי' כ"ט דגם עולא סובר לקותא דרכיש אלא שאינו בכלל שאר טריפות דאפילו היתה טריפה עיי"ש אכתי עמדה הקושיא ונרא' דיש לומר דרב חנן סובר כמ"ש הרשב"א ריש כיצד מברכין דגפן דקרא הוא יין נהי דרשב"א שם מייתי ראי' מזית שמן דמיירי בשמן ורב חנן דמפרש לשיעורין נאמר מפרש זית שמן על הזית מ"מ י"ל דגפן דקרא משמע לי' דמיירי ביין ולכך מפרש דגפן לשער בו שיעור נזיר ולא לענבה דכוליא.

ואדרבה יש לישב בזה מאי דקשיא טובא דקאמר שם דפליגו אדרב חנן דרבי יצחק דאמר המקרא בא להורות המוקדם בקרא מוקדם לברכה פליג ארב חנן ומנ"ל וכבר דיבר הפנ"י בזה ולהנ"ל י"ל דכבר אמרתי בחידושי שם דרב יצחק דמפרש הקרא למוקדם בפסוק מוקדם לברכה ע"כ לא ס"ל כרשב"א הנ"ל דהרי הר"פ פסק ופסקו בש"ע סי' רי"א דגפן דיין קודם לזית וכותבות דיין יש לו חשיבות ברכה טפי וא"כ אמר המוקדם בקרא מוקדם לברכה ומפרש שם דארץ בתרא שדי ביניהם וזית קודם לשיעורה וכותבת קודם ליין וע"כ דס"ל כמ"ש הרשב"א שם לאידך פירושא ורש"י סובר דעיקר גפן דקרא לענבים נאמר אבל רב חנן דסובר ע"כ דגפן היינו יין ופליג על ר"י וא"ש.

והנה הרב דק"ק שט"ד נ"י כ' דנראה לו לישב קושית הכל בו בכוליא שניטלה לגמרי מחמת חולי איכ"ל כרש"ל דכשר ולא קשה איך טריפה חוזר להכשירו דאיכ"ל כמ"ש הר"ן בפרק א"ט לרש"י דאע"ג דאין סירכא בלא נקב מ"מ נקב שראוי לקבל סירכא לא הטריף מעולם וה"נ מה שניטל בסוף לא הי' טריפה מעולם וא"כ יש עוד צד לסמוך עליו לשוי' כל טריפות הקטינה הכוליא לספק טריפה דשמא ינטל לגמרי ויהא כשר כדעת רש"ל ולכך לא הי' טריפה מעולם אלא ספק טריפה ויש עוד צד לצרף להקל במח"כ אין הנידון דומה שכבר רמז הטו"ז שם ס"קיג לזה וכ' בפשיטות דאין הנידון ואין הדמיון עולה בוודאי בנקב שהוא טריפה מחמת חסרון הנקב אם נשלם החסרון כשר וגם מעיקרא אם הי' נודע שיושלם החסרון לא הי' טריפה דחסרון שיש לתקן ואי בדרא לי' סמא חיי אינו טריפה:

אבל הכא בכוליא דניטל הכוליא אע"ג דחסרה כולה אינו טריפה א"כ אין הטריפה מחמת החסרון אלא דקים לן לקותא כאב לה טפי ומחלה אותה ואינה יכולה לחיות ולכך אם נלקה ונימוס או נירקב עד שיעור פול בדקה וענבה בגסה קים לן דטריפה וע"כ אין טריפתה מחמת חסרון ולא הקוטן כאיב לה עתה שהרי אם הם כך בטבע קטנים כשרים וע"כ דמאי שהקטינה מאי שמטריפה הוא מכח מה שעבר עליה מהכאב ומדוה עד שבאתה לכלל מדה זו וא"כ שפיר יש ק"ו דכ"ש אם עבר עלה מדוה וחולי עד שנימס ונירקב גם הקוטן הזה והוא באמת ק"ו שאין עליו תשובה ואיך אפשר לומר דגם בשעת הקוטן כשר הי' אם היינו יודעים דיעבור עלי' עוד כוס מדוה להמם גם שיעור קטן הזה:

ובכך הם מדוייקים דברי הכל בו שכ' ותלה דינו בדעת הראב"ד שכ' הפוסקים דהקטינה שלא מחמת חולי כשר לדבריו אמרינן ניטלה מחמת חולי טריפה ותלה זה בראב"ד והיינו מטעם הנ"ל דמוכח דבהקטינה שלא מחמת חולי כשר א"כ אין טריפות של הקטינה מחמת חסרון אלא מחמת מדוה וכאב שעבר עליה עד שהגיעה למדה זאת א"כ כ"ש אם עבר הכאב עוד יותר ונמסה ונרקב גם הנותר ודבריו ברור מללו וכל הדברים האלו כבר רמז הטו"ז בס"ק י"ג אלא שלא ביאר הסברא וא"כ אין שום סברא לומר כן ועכ"פ כבר ביררתי דעתי בזה והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו הדוש"ת:

הק' משה שיק מברעזאווע:

ועפ"י הנ"ל יש להבין למה לא שיערו כאן בכוליא גדול לפי גדלו שהרי הכוליא של דקה קטן לערך גסה עד יו"ד פעמים בקירוב ובשיעור פול נגד ענבה אינו כן אלא דהיינו מטעם הנ"ל שאין זה טריפות מצ"ע ולא די שנחשוב זה בערך הכוליא אלא בערך שאר האברים וכחות גופו אם יש כח בכאב הזה להחליא אותו ורשב"א כ' שטריפות כוליא משום בני מעיים ולכך אין לו לשער בכוליא גדול לפי גדלו.

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה