מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה נו
בעזהי"ת עש"ק ה' שבט תרל"א לפ"ק:
החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' יחיאל מיכל קליין נ"י רב בק"ק סאקאס יע"א.
מכתבו קבלתי זה איזה זמן וכו' ומה שביקש ממני לחוות דעתי בענין תרנגולים שבבית או בשכונה אחת דשכיח דכל הכבדים שלהם מלאים צמחים לבנים קשים וברוב הימים לא נשאר מן הכבד מקום שאינו לקוי מצמחים כאלו ופשיטא לי' למעלתו דהן טריפה דאפילו מראה לחודא לדעת התבו"ש בסי' מ"ג כל שנשתנה טריפה אפילו בשאר אברים אלא שמספקא לי' למעלתו אם נשחטה התרנגולת בעודה קטנה ועדיין אינם בכבד רק איזה צמחים לבנים אם לא נאסור דהרי הנסיון מעיד שסופו לכלות לגמרי וכמה מיני טריפו' אסרינן משום סופן זהו תוכן הספק של מעלתו נ"י:
ולדינא במראה שנשתנה בשאר אברים הסכמת האחרונים דלא כהתבו"ש אלא א"כ איכא עוד ריעות' אחרת וכמ"ש הפרמ"ג בסי' מ"ג ס"קה אז יש להטריף ובהני עיגולים וצמחים כל שלא נשארו הזיתים דמרה וחיותא ברואים ונשתנו הוא טריפה כדקי"ל בסי' נ' ס"ג דחשבינן לי' לבשר שהרופא גררו וזהו ממש כעין שהביא התבו"ש סי' מ"א ס"קז דכל כבד דעוביא בנפיחה ונשתנה הבשר ללובן טריפה וכ"כ בפמ"ג סי' מ"א בש"ך ס"קה והיינו בלא נשתיירו הזיתים במקום מרה ובמקום חיותא:
אמנם מה שחייש מעלתו נ"י הואיל ושאר תרנגולים של אותה אשה ברוב ימים מתקלקל כל הכבד וניזול בתר סופו ושדא תיכלא בכולו זהו לא נראה לי דאין לנו להוסיף על הטריפות וכ"כ הנוב"י מהדו"ק בחיו"ד סי' י"ח בכיוצא בזה דאין לנו להוסיף על הטריפות עיי"ש לא מבעי' לפי מ"ש הפר"ח בסי' מ"א ס"קה בלקתה לא אמרי' משום סופו אלא אפילו להפמ"ג שהשיג עליו מ"מ בנימק הכבד הסכימו האחרונים דאם נשתייר כשיעור כשר ול"א שדי תיכלא בכולו והטו"ז שם האריך לחלוק על הרמ"א וכן ביו"ד סימן נ"ב ס"קג ואפילו לדעת הרמ"א שפסק כהרוקח שמפרש הא דפרק מי שאחזו דאי מכבדא אתיא לית לי' תקנתא אפילו בנשתייר דווקא בנימק הכבד סובר כן אבל בשאר ריעות' מודה:
מיהו בלשון הש"ס עצמו שם דף ס"ט ע"א הלשון דאימור אתמחוי איתמחי קשה דמעיקר' אמר דלית לי' תקנתא בוודאי ושוב אמר אימור אתמתוי אתמחי ונהי שכ' הר"ן בחולין דף נ"ג דאימור מצינו גם על וודאי מ"מ לשון אתמחוי אתמחי משמע דכבר אתמח ונראה דמדינא אין לחוש משום ספק שמא נתקלקל הכל דאין מחזיקין ריעות' ממקום למקום וחלק הנשאר עדיין בחזקתו ולדעת הש"ך בסי' נ' ס"קג אפילו בנולד ריעות' מחיים במקום הפסד מרובה יש לסמוך על החזקה וזה ג"כ אין לומר הואיל וסופו להתקלקל יאסר מהשתא כמ"ש הפ"ח הנ"ל אלא כמו שכתב הטו"ז בסי' מ' ס"קג הואיל וסופו לינקוב אזדא לי' חזקתו וחיישינן שמא כבר ניקב יעויי"ש וזה כוונת הש"ס לדעתי לפי דעת הרוקח דאי מכבדא אתיא קים להו דלית לי' תקנתא דסופו לימוק הכל ושוב חיישינן שמא אתמחוי אתמחי דגם השתא כבר התחיל בו הריעותא ושדי תיכלא בכולו ולכך אסור ודווקא בדבר שסופו להתקלקל:
ובזה י"ל קושית הטו"ז בסי' נ"ב ס"קג על המרדכי דדווקא במסקנ' דאמרינן בידוע שנחמרו חיישינן גם על שדא תיכלא בכולו מצד הכבד ועכ"פ לפי"ז לכאורה גם בכאן אי ברי לן דסופו להתקלקל לגמרי ניחוש שכבר שדי תיכלא ובאמת דברי הטו"ז סי' מ' ס"ק ג' הנ"ל לכאור' קשים לי מגיטין דף כ"ח דשמא ימות חיישינן ושמא מת לא חיישינן נגד חזקה ויש לחלק שמא ימות אינו נגד חזקה דסוף האדם למות משא"כ כאן וא"כ לכאור' גם בנידון שלנו יש לחוש:
מיהו נראה לחלק מג' טעמים חדא דדווקא בדבר שעצמות החולי לית לי' תקנתא כמו שמעיד בנימוק לדעת הרוקח י"ל כנ"ל אבל כאן דבשאר תרנגולים לא שכיח שיתקלקל לגמרי וע"כ דרק מקרה הוא או ע"י האוכלין או ע"י המקום של התרנגולין וכל צמחים הוא כל חדא ריעות' בפ"ע וחולי בפ"ע ואין צמח אחד גורם לחברו ואין כאן מקום לומר דנידון על שם סופו דצמח זה שהוא כבר כאן זה לא יגרום מיתה וכעין שכ' הפמ"ג בסי' מ' ס"קג לפרש שעדיין לא התחיל הריעותא.
והנראה עוד טעם ב' יותר דאפילו סופו להתקלקל מנ"ל דטריפה דהרי אמרינן בחולין דף נ"ד ע"א דאי מסדרא לה סמא חיי ואין להוסיף על הטריפות ואם העידה הגמרא לדעת הרוקח על נימוק דלית לי' תקנתא דלא מועיל סמא מה"ת נימא כן גם בשאר ריעתות ועוד הרי רובא דעלמא אין סוף הכבד להתקלקל מצמחין ההם והנך דנתקלקלו יצאו מן הרוב ולמה לא נאמר דהתרנגולת הבא לפנינו הוא מן רובא דעלמא שאין דרכן להיות מקולקל ורק מה דאיתרע איתרע ומה דלא איתרע לא איתרע:
וכיון שבאנו לזה שוב יש לנו ס"ס על התרנגולת הבא לפנינו בצמחי' מועטים א' שמא לא תתקלקל לגמרי כרובא דעלמא ואת"ל שתהי' מתקלקל דלמא אי מבדרא לה סמא חיי כן נראה לפי ענ"ד דמותרת וראי' מסתימת הפוסקים שלא חששו לזה ותו דנהי דהפמ"ג בסי' נ' סק"ג כ' דאפילו בהפ"מ אין להורות היתר בריעות' שנולדה מחים סמכינן גבי ספק על נשחטה הותרה דבחזקת היתר עומדת כמ"ש המהר"מ לובלין וש"ך מ"מ צד להקל וחזי לאיצטרופי לסברות הנ"ל להתיר בנידון שאנו דנין כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה יהי' ה' עמו ויברכהו ויאמצהו הכ"ד:
הק' משה שיק מברעזאווע: