אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה נה

תשובה נד

לשנה טובה יכתב ויחתם ידידי הרבני המופלג בתורה החרוץ ושנון מוה' פ':

אשר דרש ממני איך לנהוג בהמסס ובית הכוסות שנסרכו לחצר הכבד הנה כבר ראו עיניו חילוקי דעות הפוסקים בזה ואני נוהג בזה כאשר שמעתי ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל דאם לא נמצא מחט או קוץ בפרש מתירין אפילו בלא הפסד"מ ואם נמצא בפרש אין להתיר כלל ואפילו בהפ"מ אלא א"כ יש ג"כ שעת הדחק וצורך יו"ט התיר פעם אחד וכמבואר נמי בתשובת חת"ס סי' מ"ה שלא יבדקו כלל בפרש אלא לאחר ששפכו הפרש במקום איבוד יבדקו בעור הכרס אם לא נמצא שם תחוב או שאר ריעותא ואעפ"י שאדמ"ו זצ"ל הי' מחמיר מ"מ כתב שבהיותו בק"ק מט"ד ושם נהגו היתר עפ"י רבנים קדמונים בנמצא על הפרש ואפילו תחוב בפליטרליך כ"ז שלא תחוב בעובי העור הניח להם מנהגם וגם הפמ"ג סוסי' מ"א כ' דבמקום הפס"מ באינו תחוב לא אומר בה לא איסור ולא היתר:

ועיקר. הדבר בנמצא קוץ או מחט וקו"ד בחוץ כ' התב"ש והפמ"ג בסי' מ"ח בטו"ז סקי"ד היתר במקום הפ"מ וכן נראה לפי ענ"ד דראיות הש"ך מוושט מסי' ל"ג י"ל הטעם דלעולם תלינין במצוי וקו"ד לא שכיח בחוץ לכן תלינין בקוץ אע"ג דגם זה לא שכיח דיחזור לחוץ ובוושט י"ל הואיל וגמרא לי' פשטא שכיח לחזור משא"כ כאן וכמו שהשיג בצ"צ סי' מ"ט ובפר"ח בסי' מ"ח שם אלא דיש לישב דברי הש"ך דנהי דזה לא שכיח בכרס מ"מ ק"ד בלא מכה לא שכיח וכיון דע"כ הי' כאן מילתא דלא שכיחא הוי ספק אלא דעדיין י"ל דגבי וושט אפילו הי' ספק יש להחמיר משום דלית כאן חזקת היתר דהוי כאן ספק בשחיטה ואע"ג שידעתי דברי מרן הגאון בחת"ס סי' כ"ה דנקב בוושט נמי לא מקרי ספק בשחיטה ואמרינין נשחט' הותרה וכן שמעתי ממנו כמה פעמים מ"מ יש לדון דאיכא חזקה דאינו זבוח נגד חזקת ראוי לזבוח לכהפ"ח למאן דסובר מחזיקין מאיסור לאיסור כי מצאתי ברשב"א בתה"א במשמרת הבית דף ז' ע"א כ' כן דכל ספק נקב בוושט מקרי אתחזק איסורא ולכהפ"ח י"ל דלא מקרי אתחזק התירא מטעם מחזיקין מאיסור לאיסור ועיין בש"ש שמעתתא ה' מ"ש בזה:

וא"כ יש לחלק דכאן אע"ג דהוי ספק י"ל דאוקי אחזקה כיון דדבר אחד מילתא דלא שכיחא אתעביד בה וא"כ יש להקל בנמצא קו"ד וקוץ בכרס אלא כיון דהיתר הוא מכח דאוקי אחזקה בזה כבר האריכו ביו"ד סי' נ' ובש"ך שם בס"ק ג' פלוגתא בזה אי אוקי אחזקה בנולד ריעותא מחיים וא"כ אפילו אי נימא דלשון הרמ"א משמע דאם יש קו"ד אסור אפילו בנמצא וכמו שדייק הש"ך בסי' מ"ח ס"ק ל"א היינו הרמ"א לשיטתי' בסימן נ' דלא אוקי אחזקה בנולד ריעותא מחיים אבל הש"ך בסי' נ' סק"ג דלכהפ"ח ישהפ"מ י"ל דאוקי אחזקה אפילו בנולד ריעותא מחיים וא"כ בנמצא מחט בהמסס וקו"ד בחוץ יש להקל בהפ"מ וא"כ בסירכא דלמד הצ"צ רק מקו"ד הי' ג"כ מקום להקל בהפסד מרובה.

ולכאורה יש לומר עוד דסירכא קיל יותר מקו"ד דנהי דהצ"צ שם כ' מילתא בטעמא דלא גרע מקו"ד הואיל ויש דעות המטריפין בסירכא בשאר אברים הפוסלין נקב במשהו מ"מ יש להקשות לכאורה הא דמטריפין היינו שחוששין לדעת רש"י דאין סירכא בלא נקב וכמבואר בתבו"ש סוסי' ל"ט והיינו אם לא נסרך במקום שאין נקב פוסל אבל כאן דנסרך לחצר הכבד דיש ס"ס דלמא מחצר הכבד ושם נקב הנסתם מותר ואת"ל מכרס דלמא דלא כרש"י אלא דיש סירכא בלא נקב וא"כ לכ"ע בכה"ג שרי וא"כ יש לומר דעדיף מקו"ד:

אמנם הא עקא כמו שכתב מרן זצ"ל שם דהרי המציאות מעיד דלעולם או רובא דרובא כשנמצא נסרך נמצא מחט בכרס וא"כ מוכרח דמינה הוא וכיון דוודאי שמכרס הסירכא הוא א"כ שוב י"ל אפילו אם נימא כמו שצידד הפליתי בסי' מ"א די"ל ע"י כאב שנתחב שם במקצת נעשית הסירכא והעלה ליחות מצד השני מ"מ כיון דע"כ מוכרח דהמחט הי' שם ויצא לחוץ והבריא ונתרפא א"כ הסירכא ריעותא גדולה ויש לחוש בה יותר מקו"ד ושפיר כ' דבמקום הפסד מרוב' נמי קשה להתיר ואפילו רק נמצא בפרש וא"ש דברי מרן זצ"ל דאם לא נדבק בפרש עדיף דיש לן מיעוט להצטרף עם חזקת כשרות דבהמה וגדולים דברי חכז"ל.

ולפי האמור דבסירכא יש להחמיר דהניסיון מלמד אותנו דהנך בהדדי שייכו וממילא מלמד הניסיון ג"כ דגם בכרס דרך לחזור המחט או הקוץ לאחריו בשעת טלטול או כיוצא דהרי זה שכיח בנסרך דנמצא על הפרש ומצד הניסיון אמרינין דחזר לאחוריו א"כ בנמצא קו"ד בחוץ ג"כ יש לאסור אפילו בהפ"מ לא נימא בה לא איסור ולא היתר דהרי חזינין דשכיח לחזור וא"כ יש לדמות לוושט וכמ"ש הש"ך בסי' מ"ח ס"ק ל"א כן נראה לפי ענ"ד ידידו הדוש"ת הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה