מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה לז
בצאת השנה תבוא ברכה וחיים לראש הרב המופלג חרוץ ושנוי צדיק ונשגב מוה' יעקב שלום נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק טאפלשון.
שכתבו הנעים קבלתי וכו' ובשלהי מכתבו העיר מעלתו מאי דמסתפק' לי' למעלתו בקטן שכיסה אי דינו כמו כיסהו הרוח ביו"ד סי' כ"ח סעי' י"א דבחזר ונתגל' חייב לכסות ולפי ענ"ד יש לפשוט זה מהרא"ש סוף מועד קטן סי' קמ"ג דימה קטן לדחי' עיי"ש. אמנם הואיל ודברי הרא"ש קשים כמו שהקש' בק"נ שם ויבואר לקמן אמרתי להאריך קצת הפר"ח והתבו"ש שם כ' בכיסהו הרוח וחזר ונתגל' וכיסה בלא ברכה דבסוכה דף ל"ג ע"א ובע"ז דף מ"ז ע"א לא איפשט' אי יש דיחוי ומדברי הר"מ והרא"ש במ"ק הנ"ל מוכח דלאו ספיק' הוא דאי ספיק' הוי הוי ספק אבילו' ולהקל והנה בזה יש שיטות הנה הטו"ז בסי' תרמ"ו ס"קו הוכיח דר"פ פשיטא לי' דאין דיחוי במצות ע"ש וככה קי"ל ובאמת שכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם וטור ורא"ש וכן הוכיח הכפת תמרים בסוכה דף ל"ג מלשון ר"פ דאמר זאת אומרת דלר"פ פשיט' לי' ולכך לא הביאו הפוסקים הנ"ל כל האיבעי' לענין דיחוי אצל מצות אמנם הרמ"א בסי' תקפ"ו הביא דעת י"מ דסוברים דלענין שופר יש דיחוי והמג"א שם ס"קו באמת הקשה למה לענין כיסוי הדם סתם הרמ"א דחייב לכסות ולא כ' דחייב לכסות מספק (והחמד משה שם פקפק דלמה הקש' כן על הרמ"א דווקא ולא ראה דברי הטו"ז בסי' תרמ"ו הנ"ל ולא אסיק דברי הפ"ח ביו"ד סי' כ"ח) והנה דברי הרמ"א הי' אפשר לישב דנהי דס"ל להחמיר כדעת התוס' דסוברין דספיק' הוי אי יש דיחוי ושיטה זו מחמרת יותר מדברי הרמב"ן והר"ן בע"ז דף מ"ז דסוברין דלענין דיחוי מעיקר' מיפשט פשיטא לן דאין דיחוי ובנרא' ונדח' לא איפשט' ודעת התוס' והמרדכי דאפילו בדיחוי דמעיקר' לא איפשט.
מיהו י"ל בין לשיטת הרמב"ן וסייעתו ובין לשיטת התוס' וסייעתם מ"מ באמת קשיא לישנ' דר"פ כמ"ש הכפ"ת הנ"ל אלא נראה דס"ל כמ"ש הב"ח בסוסי' תרמ"ו דאפילו אי יש דיחוי היינו מדרבנן ולפי"ז בחזר ונתגל' מה"ת חייב לכסות ואפי' דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת היינו היכ' דיש גדר וסייג אבל כאן למה יעקרו דין תורה ולכך חייב לכסות ושפיר אר"פ דזאת אומרת אין דיחוי ור"י ור"ד מספקא להו אי מדרבנן יש דיחוי ור"פ אפשר נמי מספקא לי' מדרבנן ואפשר נמי דפשיט' לי' דיש דיחוי מדרבנן והש"ס נקט רק מספקא לי' הואיל ולדידהו ספק ולכך לענין כיסוי שפיר קי"ל דיכסה ויברך אבל כאן החמירו מספק ואע"ג דהאיבעי' בדרבנן הוא ס"ל לשיטה זו להחמיר או כדעת הפוסקים בסי' ק"י בכללי ס"ס דבתיקו קי"ל להחמיר אפילו בדרבנן או משום כיון דבוודאי מחוייב וספק אי יצא ידי מצותו בשופר זהו הוי אתחזק ואפילו בדרבנן להחמיר או דחשוב כלכתחיל' ולכן צריך לתקוע שנית זהו הי' נרא' בדעת הרמ"א. אמנם הרא"ש במוע"ק הנ"ל יש לו שיטה רביעית דקשי' לי' ג"כ קושית הכפ"ת הנ"ל ומכח זה סובר דלר"פ קשי' לי' לישנ' דמתניתן דמשמע חייב לכסות מהדין ומכח זה הוכיח דאין דיחוי אצל מצות והנה לישנ' דר"פ משמע דלעולם אין דיחוי אצל מצות אפילו היכ' דאינו בידו וקשי' לי' להרא"ש דלמא שאני התם דבידו וניחא לי' או דר"פ לא ס"ל לחלק בין בידו ואנן קי"ל כר' אשי בזבחים דף ל"ד ע"ב דמחלק בין בידו לאין בידו או דמשמע לי' מתני' אפילו בגוונא דאין בידו לגלות וכמ"ש התבו"ש סי' כ"ח סקט"ז אמנם ר"י ור"ד דמספק' להו אע"ג דלישנ' דמתני' משמע דמהדין חייב לכסו' וע"כ דמספקא להו דלמא דווקא התם משום דבידו ור"פ דאמר סתם אין דיחוי אצל מצות משום דמספקא לי' אמר סתם ולכך פסק הרא"ש היכא דבידו אמרי' אין דיחוי והיכא דאינו בידו אמרינין דיש דיחוי משום דהוי ספיקא:
ובאמת עם כל זאת דברי הרא"ש תמוהין שכ' בהושחרו ביו"ט דיש דחוי חדא דשם בפ' לולב הגזול והטור בסי' תרמ"ו לא מחלק וע"כ או כתירץ הב"י או כהב"ח וטו"ז מיהו זה יש לישב דהרא"ש דייק בלישנא דהושחרו ביו"ט והוריקו ולא נקט דמיעטן וע"כ מיירי דאינו בידו למעט רק שהוריקו וא"כ מוכח כתי' הב"י ולא כב"ח וטו"ז אמנם עדיין קשה הא אפילו בכה"ג הוי רק איבעי' וספק בנראה ונדחה אבל בדיחוי מעיקרא אין דיחוי ושם הוי כדיחוי מעיקרא וצ"ל דס"ל דבאמת אין חילוק בין דיחוי מעיקרא לנראה ונדחה לר"י ולר"ד דקא מבעי' להו בדיחוי מעיקר' וכ"ש בנראה ונדחה וקיי"ל כוותי' ועכ"פ נראה דלכ"ע בכסהו הרוח ונתגלה חייב לכסות ולברך כנראה מסתימת כל הפוסקים הראשונים:
ועתה בנידון שלנו בכיסהו קטן כבר כתבתי דהרא"ש והר"ם מדמה לי' לכסהו הרוח אמנם מדברי התבו"ש סי' כ"ח ס"ק ד' נראה דקטן יכול לכסות ואי נימ' דהוי רק כרוח א"כ אין רשאין להניחו לכסות כיון דהמצוה על כל ישראל כמו שדרשו רז"ל והוא מדחה מהן המצוה ואין להביא ראי' מהא דקי"ל ביו"ד סי' רס"ד דקטן יכול למול דהתם שאני כיון דהכל מצווין עליו למולו חשיב כבר מילה כמו שחשב לענין זביחה בר זביחה הואיל ומצווין עליו שלא להאכילו נבילות כמו שכתבו האחרונים מיהו לדינ' נראה דאינו יכול לכסות וכמ"ש המג"א סי' י"ד ס"קג לענין ציצית וכיון שהכל מחוייבין בדבר אין הקטן שהוא אינו מחוייב ואינו יכול להוציא ולהפקיע מצוות כיסוי מן המחויבים דבר חיוב מדרבנן אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתן וכן משמע בחולין דף פ"ו ע"ב דזביחת חש"ו אחרים מכסין דמו ולא הקטן וא"כ אם כיסה ונתגלה חייבין לכסות כן נראה לפיענ"ד דברי ידידו הדורש שלומו:
הק' משה שיק מברעזאווע: