אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה י

תשובה ט

בעזהי"ת חוסט יום ג' פקודי תרל"ה לפ"ק:

החיים והשלום וכל טוב לאהובי חתני המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מוה' יעקב פראגיר נ"י האב"ד דק"ק אדא יע"א:

מכתבך קבלתי זה איזה ומים ובו נשאלתי לחוות דעתי בדין שוחט שיש עדים שידיו מרתתין גם אמרו עליו ששתה סתם יינם כבר ראית מ"ש הנוב"י מהדו"ת בהיו"ד סי' א' דמעבירין אותו אבל למפרע אין אוסרין מה ששחט אם אומר ברי לי אם אין בו שום ריעות' אחרת ובהגהת יד אפרים ביו"ד סי' א' מחמיר טפי ופליג על הנוב"י וכבר הבאת זאת במכתבך

ובקשת ממני להודיעך דעתי. הנה שורש הפסול של ידיו מרתתין אינו מבואר אבל פשוט הוא מסברא דהידי' מרתתין בא מצד חלושת גידיו או מחולשת כוחותיו וכן הא דאמרינן בגמרא דלעלופי לא חיישינן שורש עילוף גם כן בא על חולשת ורפיון וכן שורש מועף ומזה השורש עצמו מבואר דאם ידעינן שהוא חלוש ועיף דיש לחוש לקלקול בשחיטתו:

ולפי הנראה יש לחוש לכמה קלקולים חדא ע"י חולשת גידיו וכוחותיו הוא אינו מרגיש בפגימת הסכין כמבואר גם בפליתי בסי' א' וכן הוא מסברא ואם ידיו מרתתין יש עוד סברא דאינו מרגיש בפגימה שהרי עי"ז שידיו מרתתין אינם נוחים במקום אחד וממילא כיון שאין ידיו נוחים נתבטל ההרגש' ולכל הפחות הרגשה שלו חלושה וגרועה וחשש השני שע"י חולשת גידיו וכוחותיו אינו יכול לשחוט בזריזות ובמהירות כעין דתנן במשנה ג' פ"ב דחולין השחיז את הסכין ועף שעי"ז שידיו חלושות יש לחוש לשיהוי וקי"ל דשיהוי במשהו וממשנה זו נוכל ג"כ ללמוד דהמלאכה לפעמים גורם עיפות וחלושת כ"ש מי שבלא"ה ידיו חלושים. א"כ כשעוסק בהשחזה או בשחיטה דבעי כח גברא נחלשו ידיו ומרתתים טפי ואם בודק סכין אח"ז אינו מרגיש יפה ואם שוחט אח"ז יש לחוש לשהוי' שאין הסכין שוחט מצד חולשתו:

ומטעם זה מובן אם יש אומרים שראו אותו וידיו מרתתין ויש אומרי' שראו אותו ואין ידיו מרתתין דאין זה סתירה ממש דאפשר דאם לא עשה מלאכה קודם זה וגם מה שהוא לוקח עתה בידו הוא דבר קל אז אפשר דאינו מרתת או דעתים יש בו חולשות טפי ועכ"פ אפשר דאין סתירה מזה להאומרים שראו ידיו מרתתין והנה מצד שידיו מרתתין נראה מדברי הנוב"י הנ"ל ושאר אחרונים דיש לחוש ג"כ לדרסה דהיינו מפני שצריך לחזק ולאמץ עצמו נגד חולשתו ועי"ז אפשר שידחק הסכין למטה ולא יעשה ההלכ' וההבא' בקלות ואפשר להסביר עוד דע"י חולשתו ולזה אין לו כ"כ חיות ביד ההוא ועי"ז ידו כבידה עליו כמו אדם מת שהוא כבד מן החי וה"נ אפשר שע"י חלישת האבר ממעיט חיות שבו עי"ז הוא כבד יותר וכיון שכבד עליו ביותר יש לחוש לדרסה כמו שחששו בשיכור זהו שורש וחשש של מי שידיו מרתחין:

והנה נרא' פשוט כמ"ש הנוב"י דוודאי שוחט כזה צריכין להעבירו דהרי אנו קי"ל ביו"ד סי' א' סעי' ב' בהג"הה דאין אנו סומכין לא על רוב מצויין מומחין ולא על מה דאמרי' לעלופי לא חיישינן אבל אין השוחט רשאי לשחוט, אלא א"כ נטל קבלה מחכם ומומחה שבדקו שיודע הדינים על בוריו ושהוא אומן ואינו מתעלף גם יש חרם קדמונים על זה כדאיתא בתבואות שור. וא"כ בשוחט ובודק הנ"ל שידיו מרתתין כבר אבד חזקתו ואפילו נימא דעדיין ברוב הפעמים הוא שוחט שפיר מ"מ הא אנן לא סמכינן על הרוב בזה אלא בעינן דווקא שיהא מוחזק שבוודאי הוא מומחה וזה וודאי לא מקרי וודאי מומחה:

ומטעם זה ג"כ בוודאי שוחט שהוא זקן מופלג וכוחותיו וחושיו הולכים ודלים ובא לימי ירידה שוב אין.

יכולין לסמוך ולקוראו מוחזק וכבר הביא בפ"ת סי' א' ס"קי בשם תשובת מאיר נתיבים דזקן של שבעים אינו ראוי לשחוט ואפילו אינו זקן כ"כ אלא שבא בשנים צריך השגחה רבה ונ"ל דאין זה מצד חומרא אלא מדינא דהרי קי"ל ביו"ד סי' ר"א סעי' ה' דמקוה שמימיה מתמעטין אין לסמוך על חזקתה והוא מדברי הר"ן בתשובה סי' ס"ו דחזקה העשוי' להשתנות אינה חזקה להוציא מידי חזקה אחרת. וא"כ ה"נ כיון שבשנים הנ"ל אז הולך ומתמעט ומשתנה שוב אינו נקרא מוחזק וכנ"ל:

ועוד. נראה לי טעם שני דהרמ"א סי' א' סעי' ג' פסק דמי שרגיל להתעלף ואומר ברי שלא נתעלפתי מהימן וכן הסכי' התבוא' שור דבעי' דווקא ברי לי דלא כש"ך דס"ל דסגי בשתיקה ומטעם זה התיר הנוב"י הנ"ל בדיעבד באומר ברי לי ולי צ"ע דשם גופי' קשיא אמאי נאמן בברי לי הא קי"ל ביו"ד סי' קכ"ז דנגד חזקה אין ע"א נאמן אלא א"כ הוא בידו וא"כ הכא שרגיל להתעלף אמאי נאמן נגד חזקת שאינו זבוח וכן שמעתי שהקשה כן הגאון מוה' אברהם צוועבנער נ"י שהי' אב"ד דק"ק קובערסדארף. ועתה תקע אהלו אהל תורה בעיר ירושלים תובב"א מיהו אין זה קושיא כל כך דאפשר דבידו הוא לשמור את עצמו מעילוף ומתינות וזהירות מסייע לזה ועוד אפשר אע"ג דרגיל להתעלף מ"מ רוב פעמים אינו מתעלף וא"כ איכא רוב נגד חזקת שאינו זבוח אלא משום סמוך מיעוטא לחזקה הוי פלגא ושפיר נאמן בברי לי:

וכל זה במי שרגיל להתעלף ואין בו ריעותא דידיו מרתתין משא"כ אם ידיו מרתתין אפילו נימא שגם אצלו רוב השחיטות בלא שהי' ובלא דרסה מ"מ איכא ספיקא טובא לאיסורא שמא לא הרגיש בפגימה ושמא דרס ושמא עשה שהי' דכל זה אפשר לבוא מכח מה שידיו מרתתין כדלעיל וס"ס עדיף מרוב ואפילו לא הוי ספק ספיקא גמורה אלא ג' צדדים כבר כתב הש"ך בסי' ק"י לפי מ"ש התוס' בחולין דף יו"ד שכ' דסכין פגום יש כמה ספיקות ר"ל כמה צדדים הוי רוב לאיסור' א"כ ה"נ יש נגד הרוב כמה ספיקות והוי עכ"פ פלגא ופלגא ושוב איכא חזקת שאינו זבוח ונגד חזקה אין ע"א נאמן ואפילו נימא כמ"ש הפ"י בחידושיו בריש חולין כיון דחזקה זו איתרע ע"א נאמן ובאמת רש"י ותוס' בגיטין דף ב' ע"ב וביבמות דף פ"ח ע"א והגה"א פ"ק דחולין לא ס"ל הכי מיהו בלא"ה לענין שמא הי' פגימה מאי מועיל ברי לי שהרי חיישינן שמא לא הרגיש משום חולשתו או משום דלא נתן מנוחה מקודם לידיו שלא יהיו כבדים עליו וכיון שלא הרגיש מאי יועיל לנו ברי שלו וצ"ע על הנוב"י ואפשר דכוונת הנוב"י שיאמר ברי לי שאז לא היו ידיו מרתחין כי קודם זה ניתן נייח לידיו בלי עשיית שום עבודה וברי כזה אפשר דס"ל להנוב"י דמהני:

ועוד. אני מסתפק לומר טעם שלישי דצריך להעבירו דהרי קי"ל בחו"מ סי' ש"ו דטבח אומן שקלקל אם אינו מומחה צריך לשלם וכבר כ' הש"ך סי' א' ס"קד דבזה לא אזלינן בתר רוב מצויין וכן נראה במי שיוכל רק לשחוט עפ"י הרוב אין רשאי להכניס עצמו לשחוט באופן שאפשר שע"י מיעט יקלקל לחבירו ויפסיד ממונו וברוב אין מוציאין ממון וה"נ ברוב אין רשאין להפסיד ממון ואם הוא שוחט.

שידיו מרתתין אפילו נימא שברוב פעמים אינו מקלקל מ"מ כיון שהמיעוט מקלקלין באמת צריך לשלם וא"כ הוא נהנה אם נעשה שחיטה בהכשר והוי כשוחט המוכר לעצמו ואנן קי"ל ביו"ד סי' י"ח סעי' י"ח דאסור לשו"ב ליקח כרכשתא מהכשרות וסיים שם רמ"א דמשו"ה נוהגין דאין רשאי השו"ב לשחוט ולמכור בעצמו וא"כ מטעם זה יש להעביר שו"ב שידיו מרתתין כן אני אומר ונראה לפי ענ"ד אע"ג דלדינא עדיין צ"ע בזה:

וכל זה היינו בשו"ב שהוא מוחזק בחזקת כשרות וכבר כ' הת"ש סי' א' ס"ק ד' דנרא' מדברי הד"מ שם דבשוחט לא סמכינן על סתם אדם שהוא בחזקת כשרות אלא בעינן דווקא שאנו יודעים שהוא בחזקת כשרות ושכן צריך להיות בדור הזה ובריש סי' קי"ט פליגו המחבר והרמ"א בזה אי רשאין ליקח מסתם אדם והבכור שור בע"ז דף ל"ט כ' דגבי איסור דאורייתא בעינן מדינא מוחזק דווקא ובדרבנן הוא מצד התקנה יעויי"ש ובסי' י"ח ביו"ד הביא בשם הרא"ש ג"כ דהאידנ' דאין מראין סכין מפני שמחלו חכמיה לפי שממנים שוחטי' ידועים שהם זהירים וזריזים וסיים שם דלבדיקת הסכין בעינן יראת שמים וא"כ בשוחט שנמצא עליו שעובר אפילו רק על איסור דרבנן כבר איתרע חזקתו ועיין בפ"ת סי' י"ח וא"כ בנידון הנ"ל לא מבעי' הואיל ונשמע עליו עניני קלות אלא אפילו במוחזק בכשרות הדין דצריך להעבירו אם יש עדים שראו כי ידיו מרתתין כמו שבררתי הכל לפניך ולענין למפרע ראיתי שכבר פסק הגאון מאונגוואר נ"י בתשובתו שכ' לך וכן דעתי נוטה ואחתום בברכה יהי ה' עמך דברי חותנך הדורש שלומך:

הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה