מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה ט
יצו ה' את הברכה להרבני המופלג בתורה כש"ת מוה' מרדכי ליב קליין נ"י בק"ק מיקלאש:
זה איזה שבועות קבלתי מכתבו וכו' וע"ד הקושיא שנתקשה מעלתו נ"י על הא דאמרינן מנחות דף מ"ה ע"א רבינא אמר כהנים אצטרך לי' דלא נימא מדאשתרי להו מליקה אשתרי נבלה לגמרי קמ"ל קרא נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים והקשה האיך ס"ד דאשתרי נבילה לגמרי א"כ לפי מ"ש תוס' והרא"ש ריש חולין דנכרי ממעטינן מוזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה אכול מזבחו וא"כ אי כהנים אינם מצווי' על הזביחה א"כ אינם בר זביחה ואע"ג דקטן כ' הש"ך בסי' א' ס"ק כ"ז מקרי בר זביחה קטן אנו מצווין דלא למספי' לי' בידים אבל כהן אי מליקה שרי אצלו וגם נבלה יהא מותר לו א"כ אינו מצווה ויהא השחיטה אסור ע"י כהן ויהי' שחיטתו נבלה ואיך מושכחת לה שחיטת פרו של כה"ג דהוא דווקא בכהן וגם שחיטת פרה למ"ד דאסורה בזר זהו תוכן קושיתו:
והנה גוף הקושיא יש לדחות בקל דאיכ' למימר דמ"מ אתי למטעי וכמ"ש התוס' במנחות שם על קושיא אחרת וגם כאן וכי פשיטא כולי האי דרש דוזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה אכול מזבחו הרי הרמב"ם לא ס"ל ויליף שחיטת גוי דאסורה ממקום אחר וא"כ יש למטעי אמנם בלא"ה לא קשיא אפילו אי נבלה שרי לכהנים מ"מ לכל הפחות הם מחוייבים לשחוט קדשים לא מצד איסור נבילה אלא משום מצות קדשים דמצוותן בשחיטה וא"כ הוא מצוה לזבוח קדשים וא"כ לכל הפחות בקדשים הוא בר זביחה ושחיטתו כשרה ואינו נבלה ותו דהעיקר נרא' דאפילו לפי ס"ד זו הואיל ואשתרי אשתרי להו נבלה לכהנים ולא עליהם נאמר לאו דלא תאכלו כל נבלה:
מכל מקום מצווים הם לשחוט מצד מ"ע אע"ג דמשמע לישנא דש"ס כשם דאישתרי מליקה לגביי' נבלה נמי אשתרי ואפילו איסור זבוח ליתא גבייהו מ"מ אין זה מוכרח דלפי הנרא' אם מלק כדינו לא שייך איסור עשה זו של אינו זבוח דהקרא אמר וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך וכו' ואי אמרינן דגם בעוף איכא איסור עשה זו ע"כ דילפינן מהקישא דזאת תורת הבהמה והעוף ומ"ם ד"מבקרך אפשר דהוי כמ"ם הסיבה שמבקר תוכל למילף בכלהו דצריכין שחיטה או דיליף העשה מהקישא אבל לעולם צריכין לומר דהעשה הוא רק לזבוח כאשר נצטוה בע"פ כמו שדרשו חכז"ל או כמו שנצטוו בקדשים אבל אם עשה בעוף קדשים כאשר נצטוה במליקה מנ"ל איסור זה וא"כ לא אשתרי איסור עשה דאינו זבוח גבי מליקה לכהן ומנ"ל דאשתרי גבי חולין וע"כ איסור לאו דנביל' רק הוא הו"א דאשתרי לגמרי אבל לא איסור שאינו זבוח:
וא"כ צריכין לשחוט ומקרי בר זביחה אלא אפילו אמרינן דלית בהו איסור שאינו זבוח מ"מ עשה איכ"ל דאית בהו דמצוה עליהן לתקן הבשר להכשירו לאכיל' ע"י שחיטה כדינו אלא דאם לא שחט כדינו ביטל מ"ע ומכל מקום אינו נאסר עליו ותו דהא וודאי דכהן מותר לחתוך כזית חי מבית טביחתו קודם שמת ורשאין לאכול הריאה ושאר בני מעיים. וא"כ ע"כ דגם הם בני זביחה וגם להם הועיל הזביחה ומחוייבי' לזבוח וגם עליהם נאמר וזבחת מבקרך ומצאנך וכו' ואכלת מיד דבזביחה תליא מלתא ואם לא.
שחט אלא נחר וחתך כזית חי מבית טביחתה או אכל ממנה הבני מעיים מלבד איסור אבמה"ח איכ"ל דעבר באיסור שאינו זבוח:
ואדרבה לכאור' קשה מנ"ל למילף מכאן דשחיטת גוי נבלה דלמא הפירוש רק מי שאינו בר זביחה אי אתה רשאי לאכול מיד בשחיטתה מיהו זה אינו דזיל בתר טעמא למה אינו רשאי לאכול מיד וע"כ משום דשחיטתו לא הועיל ואית בי' עדיין איסור אבמה"ח וכשמת אח"כ הוי לי' כמתה מאליה וא"כ אסורה ממילא משום נבלה וכל זה בישראל אבל לפי ס"ד זו דלכהנים שרינן נבלה א"כ לאחר שיצאה נפשה הי' מותר מכח מיתה ומכל מקום הם מחויבים לזבוח להתיר להם מיד ואפילו לאו דלא תאכלו על הדם הוא איסור דאורייתא עיון ביו"ד בסי' כ"ז מ"מ נפ"מ לענין לחתוך ממנה או בני מעיים. וא"כ לא קשה מידי:
אבל היותר נכון לישב קושיא הנ"ל הוא לפי ענ"ד דהרי הפר"ח בסי' ב' סס"קא הקשה על התוס' דבתוספתא ילפינן לה בלישנא אחרינ' מה שאתה זובח אתה אוכל עיי"ש ולפי ענ"ד דזה תליא בפלוגת' דר' ישמעאל ורע"ק בחולין י"ו וי"ז דלר"י בא התור' להתיר בשר תאוה וא"כ אין וזבחת מ"ע אלא היתר דמותר לך לזבוח ולאכול בשר תאוה ולדידי' לא דרשינן מי שהוא בר זביחה דהיינו מצות זביחה דמצוה מאן דכר שמי' אלא דרשינן כתוספתא מה שאתה זובח וכמ"ש שם הפר"ח אבל התוס' קאי למאי דקי"ל כרע"ק מחבירו ובא הכתוב לאסור נחירה וא"כ וזבחת מ"ע כמו שמנו מוני המצות וא"כ כמו דדרשינן וקשרתם וכתבתם מי שהוא בר קשירה ומחוייב במצוה ה"נ וזבחת מי שהוא בר זביחה ומחוייב במ"ע מותר לאכול מזבחו וא"ש:
והנה ידוע דהתור' לכל ישראל נאמרה לכהנים ולישראל עד שיפרוט הכתוב בפירוש וכדאמרינן בקידושין דף ס"ח ע"א מי כתיב ותהיינה לכהן. וא"כ לפי ס"ד דרבינא דלכהנים אישתרי מליקה. א"כ קשיא קרא דכי ירחק ממך וכו' וזבחת ואכלת דגם על כהנים בוודאי ג"כ נאמרה בשלמא לאו דנבלה וטרפה איכ"ל בוודאי דס"ל הואיל ואשתרי אשתרי דווקא אם נחרה ועשה כעין מעשה מליקה אשתרי נבלה אבל לא במתה מאליה וכן טרפה דווקא טריפת מפרקת ולא טריפת אחרות. ולכך שפיר סתם הלאו דלא תאכלו נבלה נבלה ממש וטריפה דרוסה או שאר טריפות דאין חילוק בין כהנים לישראל אבל קרא דכי ירחק קשיא:
וע"כ דלפי ס"ד זו צריך לומר דמפרש קרא לכדר' ישמעאל ולא בא הכתוב לחייב לזבוח אלא אדרבה התיר לן לזבוח ולאכול בשר תאוה בין לכהנים ובין לישראל א"כ אי דרשינן עתה איסור שחיטת גוי ע"כ דרשינן כהתוספתא אבל כהנים אע"ג דאינם מחויבים בזביחה מ"מ שרי שחיטתן דוזבחת לאו לחיוב ולמ"ע אתא וא"ש דשחיטה בכהן לפי ס"ד זו כשרה ומיושב קושיא הנ"ל:
וע"ד הנ"ל המלצתי בדרך צחות מ"ש ר"י פרשה זו עתיד אלי' לדורשה דאיכ"ל דגם הוא ידע כתי' רבינא אלא דלפי"ז צריך לומר כר' ישמעאל וטעמא דר"י משום דסובר במות לא אשתרי בארץ ישראל אמנם אליהו התיר במות בהר הכרמל אלא שחכז"ל ביבמות דף צ' אמרו דלצורך שעה התיר ודרש כן מקרא דאליו תשמעון עכ"פ לזה אמר אלי' דמשמע מיני' לכאור' היתר במות גם בא"י וא"כ ליכא למימר כר"י הוא עתיד לדורשה שגם באמת במות אסורין אלא דצורך שעה שאני כדדרשינן מאליו תשמעון וא"כ שוב איכא למימ' כרבינ':
והנה התוס' שם הקשו מ"ש מבגדי כהונה ויש לישב דהנה כבר הקשו דלמא משום עשה דל"ת אמנם בנבילה איכא לאו וגם איסור שאינו זבוח ובטריפה איכא לאו דטריפה וגם עשה דחי' אכול שאינה חי' לא תאכל שדרשו חכז"ל ריש אלו טריפות ולא אתא עשה ודחה ב' עשה וב' לאוין וע"כ דאשתרי לגמרי והואיל ואשתרי אשתרי. אבל בבגדי כהונה שהם כלאים הטעם משום עדל"ת כמו שכתב הרמב"ם סוף הלכות כלאים ולכך דווקא בעידן עבודה דאיכא עשה כמו בכל עשה דוחה ל"ת ועיין בזבחים דף ל"ג פלוגתא אי אשתרי אשתרי אמרינן ולא אי אדחי אדחי ומיושב קושית תוס' הנ"ל: