אור ברסלב

מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק

תשובה ח

תשובה ז

שיל"ת יערגען איסרו חג דסוכות תר"ד לפ"ק

שלום וכל טוב וכו' לתלמידי הבחור המופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון כש"ת כ"ה זלמן שפיץ נ"י.

ני"ה, קבלתי וכו' ועל ד"ת אשר באת להקשות על דברי הרשב"א במשמרת הבית והובא בש"ך ובטו"ז סי' ב' דמומר צ"ל מומחה פלוני שחט לי והקשית.

למה לי' למימר פלוני לפימ"ש התויו"ט בבכורות פ"ה מ"ה דדוקא בדמאי צ"ל פלוני מומחה דאל"כ מצי

לאשתמוטי למימר בעיני הי' מומחה משא"כ בעלמא כגון בבכור אינו צריך לומר פלוני מומחה וא"כ ה"נ גבי מומר אין חשש רק דלמא הוא בעצמו שחטו דאי נתנו לאחר לשחוט הרי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וא"כ הוי רק חששא דלמא שחטו בעצמו זה עביד לגלויי ואין לחוש א"כ ק' למה צריך לומר פלוני מומחה עכ"ל בקיצור:

ולכאורה לא קשיא דגברא אגברא קא רמית דהרי איכא למימר דהרשב"א סובר כהרא"ש שם וכן פסק הטור ביו"ד סי' שי"ד דצריך לומר ישראל פלוני וא"כ מוכח דאע"ג דלא מצי לאשתמוטי אעפי"כ צריך לומר פלוני אמנם באמת קושיתך קושיא דמצאתי וראיתי ברשב"א במשמרת הבית דף ע"ז ע"א גבי גבינה מבואר מדבריו דסובר כדעת התויו"ט וסייעתו א"כ קושיתך בתוקפה ונראה לישב בעזהי"ת ובתחלה נקדים דיש ג' חילוקי דינים בזה א' באומר לו קנה לי מישראל פלוני והוא אומר שקנה מפ' מומחה דוודאי לא מצי לאשתמוטי ואפי"ה כ' הב"י והרמ"א ביו"ד סי' קי"ט סעי' י"ט דדוקא בדרבנן נאמן ומהני כה"ג והש"ך שם ס"ק ל"ז תמה עליו מסי' ב' גבי מומר דאע"ג דדאורייתא הוא מהני פ' מומחה והמעיין ברש"בא במש"ה דף ו' ע"א מבואר כרמ"א דכ' דמן הדין א"צ לומר כלל פ' מומחה דבסתמא אמרינן לא שביק התירא ואכיל איסורא כדאמרינן גבי חמצן של עוברי עבירה וכו' ומסתמא הניח לשחוט אצל מומחה דמומחין מצויין הן אלא דאנן חיישינן שמא לא הי' מצוי לו מומחה וע"כ צ"ל דזה רק חשש דרבנן בעלמא הוא לפי המבואר שם בלשונו ועל זה אמרינין כיון דחשש דרבנן בעלמא הוא מהני שוב הא דאמר פלוני מומחה כמו דמהני גבי דמאי אבל בדאורייתא ליכא למסמך על סברא זו דפלוני מומחה דדלמא רק בדרבנן מהני עיי"ש דצריך ב' הסברות דהסברא דלא שביק התירא מהני מן התורה אבל עוד מדרבנן חוששין וע"ז מהני שוב הסברא דפ' מומחה ומיושב קושית הש"ך:

ומה, שהקשה הש"ך עוד מהא דקי"ל ביו"ד סי' פ"ז גבי בצים מהני באומר משל עוף פלוני וטהור הוא כבר כתבתי בחידושי חדא דבבצים שלמים סמכינין על סברא דסימני בצי' נהי דסימנים ל"ד דאיכא דעורבא דדמי לדיונה מ"מ מהני לצרף להא דאומר של עוף פלוני וטהור הוא ואפילו בבצים טרופות י"ל לפי מ"ש הר"ן בחולין שם דרוב עופות טהורין הן רק דהקושי' הוא דניחוש לתרי מיעוטי למיעוט טמאות ומיעוט טריפות וזה הוי רק חששא דרבנן ולכך מהני באומר מעוף פלוני ובזה ישבתי קו' הרשב"א על שיטת הר"י דסובר בעוברי דגים בנמוחים לא סמכינין על מה שאמר דג פלוני וטהור ומ"ש בבצים דסמכינין אפילו בטרופות ולהנ"ל א"ש:

השנית אפילו בדרבנן דעת הרא"ה בבדק הבית שם דמהני דוקא כשהוא מצוה לו קנה לי מישראל פלוני דומיא דדמאי דאית לי' תובע ומירתת אבל אם בא הוא מעצמו ואמר ממומחה פלוני קניתי אינו נאמן דאכתי כיון דלית לי' תובע סובר דישתמט מני' והרשב"א במשהב"י וכן הפ"ח ביו"ד סימן קי"ט הקשה עליו מבכור דקי"ל ביו"ד סי' שי"ד והוא מהש"ס דבכורות דף דמהני מישראל פלוני אע"ג דלית לי' תובע ויש לישב עפ"י דברי הב"י בסי' שי"ד דבכור שאני דקיל דאפילו האמת הוא דהוא עשה המום מותר מדינא ורק דרבנן קנסו אותו וכיון דאמר מישראל פלוני לא קנסו דקנסא קיל מממונא וממון מקנס לא ילפינן ואפילו קנסא מקנסא לא ילפינן ובזה יש לישב קצת מה דקשה על הב"י דמאי פריך הש"ס מהא דבכורו' שם על הא דרב דנאמן לומר ישראל נתן לי במומו ופריך מדמאי ומאי קושיא דמאי קנסא הוא ואף קנסא מקנסא לא ילפינן וי"ל דרב סובר בגיטין דף נ"ג דילפינן קנסא מקנסא:

אמנם הנכון לפענ"ד לישב דקושית הש"ס שם קאי על הא דאמרינן שם אף אנן נמי תנינא ורצו להביא ראי' ממתני' דנאמן לומר שהראה מום זה למומחה ושם הוא איסור גמור ואפי"ה נאמן וע"ז פריך מדמאי אבל לפי האמת יש לומר דוקא בחשש שהוא הטיל המום דהוי רק קנסא סמכינן על ישראל פלוני אבל בעלמא בעינן דוקא שיש תובע דהיינו שצוה לו לקנות ממומחה ובמתניתן שם גבי מומחה נאמן מטעם דלא נחשדו לאכול בלא מום וכדדחי הש"ס ובזה מיושבים נמי דברי הרמב"ם שכ' בפ"ב דבכורות דהטעם דנאמן לומר הראיתי למומחה מטעם דלא נחשדו והלח"מ שם תמה תיפוק לי' מטעם מלתא דעבידא לגלויי כיון דאנן קי"ל כרב ולהנ"ל יש לומר דסובר כהרא"ה ועיין עוד לקמן אי"ה מטעם אחר אמאי הביא הרמב"ם מה שדחה ש"ס ולכאור' יש להביא ראי' מהש"ס הנ"ל דאפילו בדאורייתא סמכינן על מלתא דעבידא לגלויי דהרי רצה הש"ס לומר דטעמא דמתניתן דנאמן לומר הראיתי למומחה הוא מטעם מלתא דעבידא לגלויי אע"ג דחששא דאורייתא הוא מיהו י"ל ג"כ לפי מאי דדחה במתניתן הטעם משום דלא נחשדו א"כ איכא למימר דבדאוריית' לא מהימן ולא סמכינן מדאורייתא על סברא זו דמלתא דעביד' לגלויי.

ובזה ג"כ מיושבים דברי הרמב"ם הנ"ל שהביא דיחוי דהש"ס: מיהו עדיין יש להביא ראי' קצת נגד הרמ"א כיון דלס"ד הי' מוכרח דאפילו בדאורייתא סמכינן ולפי הדיחוי אינו מוכח בהיפוך סוגית הש"ס דסברת הס"ד כדקאי קאי:

החילוק הג' בדבר דלא שייך לאשתמוטי דעת הרשב"א וסייעתו דלא בעי' פלוני אלא מומחה או ישראל וכן משמע פשטות הסוגיא דלא אמר רב נאמן לומר ישראל פלוני נתן לי אלא אמר נאמן לומר ישראל נתן לי אמנם הרא"ש שם לא ס"ל כן וצריך לישב הסוגיא דפריך מדמאי דאינו נאמן לומר קניתי ממומחה ומאי קו' הכא שאני דאומר ישראל פלוני וצריך לומר דהרא"ש מפרש דזה בכלל תי' הש"ס דס"ל להרא"ש דמסתמא מאן דאית לי' בוכרא קלא אית לי' כמבואר סופ"ב דחולין וא"כ כל האומר ישראל נתן לי במומו הוי כאומר ישראל פלוני וזה הוא תירוץ הש"ס התם מצי לאשתמוטי כיון דאינו מזכיר שם המומחה אבל הכא לא מצי לאשתמוטי דמסתמא ידוע מי הוא הישראל והוי כאומר פלוני וממילא היכא דלא נודע צ"ל פלוני וזה דעת הרא"ש ועפי"ז.

באומר הראיתי למומחה דאינו נודע לאיזה מומחה צ"ל לפי תירוץ הש"ס הזה כדיחוי דלעיל דהטעם משום שאינו נחשד עליו ומיושבים נמי דברי הרמב"ם:

ויותר נכון לומר דגם במומחה הי' ממנין אדם ידוע כאילא ביבנה ובאומר הראיתי למומחה הוי כמומחה פלוני דידוע מי הוא המומחה זהו דעת הרא"ש. אמנם הרשב"א לא פירש כן בתירוץ הש"ס אלא מפרש כפרש"י התם מצי לאשתמוטי ולמימר דלדידי'.

הי' מומחה ועפי"ז פירש באומר ישראל נתן לי במומו אין צריך לומר ישראל פלוני ולפי הנראה לי מדבריו הוא כך דגבי ישראל נתן לי הוי מלתא דעל"ג ולא אמרינן דיכול להשתמט ולומר הלך ישראל שנתן לי למדה"י דהרי אנן אמרינן כאן נמצא וכאן הי' ובוודאי בכור זה מאנשי העיר ניתן לו וכיון שכן מסתמא אמרינן נמי כיון שאיש הזה שנתן לו מכאן הי' בוודאי עדיין בכאן נמצא ולא הלך מכאן דאזלינן בתר חזקה מאי תאמר שישתמט ויטעון נגד החזקה מכל מקום כיון דאנן מחזיקין האמת דמכאן הוא ועדיין כאן הוא א"כ כשנחקור אצל הישראלים שבכאן ויתברר מי הוא הנותן לו והוא יאמר שנתן לו בלא מום א"כ יתבדה הכהן ולא יהי' לו מקום להשתמט לכך חשיב מלתא דעבידא לגלויי וכל זה בדבר שיוכל להתברר ע"י חקירה נגד טענתו אבל שם גבי פלוני מומחה אף דיתברר ע"י חקירה שלא הראה מום זה לשום אחד מהמומחים שבעיר וכן לענין מומר אפילו יתברר ששום אחד מהמומחין שבעיר לא שחטו לו עדיין הוא יטעון שמומחה אחר שהי' כאן באקראי בעלמא הראה לו המום ומומחה כזה שחט לו והלך אח"כ ומי יוכל להכחיש אותו ולהראות לו כי שקר טענתו וכי סגרו עירם שלא יוכל שום אדם לצאת ולבוא מבלי ידיעתם וכיון שא"א להכחישו אם ירצה לשקר ולומר מומחה שהי' כאן במקרה והלך לו הראיתי או קניתי לכך לא מקרי עבידא לגלויי עד שיאמר פלוני מומחה.

ולכך שפיר פסק הרשב"א דגבי מומר צריך לומר פלוני מומחה:

ועפי"ז תבין שדברי הש"ך בסי' שי"ד ס"קז שכ' דלהש"ע דסובר בישראל נתן לי דא"צ לומר פלוני ה"נ במומחה א"צ פלוני עיי"ש ולפענ"ד לא דמי דאפילו אי בישראל א"צ לומר פלוני היינו מטעם הנ"ל דעבידא לגלויי ואפשר שיתבדה ע"י חקירה משא"כ במומחה דלא יתבדה עד שיאמר פלוני מומחה ואז עבידא לאגלויי אם אמר שקר וא"כ נראה דלכ"ע במומחה צריך לומר פלוני מומחה וצ"ע ונראה דא"ש דהרי המום לפנינו וע"א מעיד שמעצמו נפל ויכול חכם לבוא ולראות ואם יראה שהוא מום שאין ראוי להתיר עליו הרי יתבדה שבוודאי לא התיר לו החכם שאומר עליו שהלך למדה"י:

עוד קשה לי טובא מאי דמסיק הש"ך שם בס"קז דבמום שאינו ידוע שהוא מום נאמן לומר שהרא' לחכם אפילו באינו אומר פלוני דלא נחשדו לאכול קדשים בחוץ וקשה לי דהנה לכאור' קשה אי אמרינן דע"א אינו נאמן נגד החזקה אע"ג דלא נחשד. א"כ האיך נאמן להתיר נגד החזקה והרי הרא"ש בגיטין דף נ"ד ע"ב כ' י"ד חילוקים ובהם כ' דנגד חזקה אינו נאמן ומאי משני הש"ס מיהו בש"ס יש לפרש דכך מדחה דהש"ס רצה להביא ראי' דאפילו בחשוד סמכינן על מלתא דעל"ג ודחי דאיכ"ל דע"ז לא נחשדו ולכך סמכינן במלתא דעל"ג ולעולם הטעם משום מלתא דעל"ג. אבל להש"ך שכ"כ להרא"ש דסובר מלתא דעל"ג לא חשיב אלא א"כ אומר פלוני. ואפי"ה סובר דסמכינן על סברא זו דקדשים בחוץ לא היו מאכילין אע"ג דלא הוי על"ג וקשה אמאי נאמן.

נגד חזקה וכ"ת כמו שכ' הג"א בריש פ"ק דחולין דהיכא דאוכל גם הוא ממנו נאמן אפילו נגד חזקה וה"ה הכא מיהו הרא"ש ע"כ לא ס"ל חילוק זה דהג"א דהרי הרא"ש כ' בפ' אלו מגלחין סי' ע"ט דהא דע"א נאמן ילפינן מוספרה לה וא"כ ע"כ לא ס"ל הא דהג"א דלהג"א מוספרה לה לא מוכח מידי דשאני התם דגם לה הוי איסור. ונראה דצ"ל דגבי מום כיון דהמום לפנינו ואין אנו דנין אלא אם הוא מום גמור או לא הרי חזקה ראשונה כבר איתרע וכיון דאיתרע חזקה דמעיקרא ע"א נאמן וכמ"ש הפ"י בקידושין דף ס"ג דהיכא דאיתרע חזקה ע"א.

נאמן ולפי"ז לדבריו צריך לומר דשחיטה לא מקרי אתחזק איסורא דהרי איתרע חזקתי' וכמ"ש הפנ"י בחי' לחולין דף א' ופליג הרא"ש אתוס' גיטין דף ב' ע"ב והג"א הנ"ל ולכך שפיר איכא למימר דע"א נאמן ונכונים דברי הש"ך אליב' דהרא"ש: אמנם מבואר דלאו כ"ע הכי ס"ל ולדברי התוס' בגיטין ב' ע"ב שחיטה מקרי אתחזק ואינו נאמן אם אינו בידו וה"נ אינו נאמן לומר הראיתי את המום אם אינו על"ג ואין לומר דנאמן מטעם לא שביק התירא דהרי אצלו היתר הוא להטיל מום בבכור דהכהנים נחשדו ע"ז וא"כ למה צריך לאכול בלא מום לשדי' בי' מום אלא וודאי דזה שאומר שהרא' למומחה אמת הוא מיהו זה אינו דהרי פרש"י דצריך להביא עדים שנפל מאליו. וא"כ א"א להטיל בו מום גלוי וידוע דא"כ צריך לו עדים שנפל מאליו ולא יהי' לו עדים ע"ז ולכך ע"כ צ"ל שנאמן מטעם הנ"ל דלא חשוב חזקה וממילא לדעת התוספת דחזקה כזו חשובה חזקה אינו נאמן אלא א"כ אומר הראיתי לפלוני מומחה אפילו במום שאינו גלוי וידוע כן נראה לפענ"ד ואפשר דגם התוס' והרא"ש סברו כסברת הג"א ואפי"ה הביאו ראי' מוספרה לה דס"ל דהאי קרא דוספרה לה בטהרות משתעי דאינה מקלקלת לעצמה ויש עוד ליישב ועיין במ"ש בקונטרס מיוחד לסוגיא דע"א נאמן באיסורין וא"כ אינו מוכרח דהתוס' וסייעתם פליגו על הש"ך הנ"ל וא"ש דברי הדו"ש:

הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה