מהרם שיק יורה דעה· רבי משה שיק
תשובה טז
בעזה"י יום ה' לסדר וישלח שנת תרל"ט חוסט יע"א: החיים והשלום וכ"ט לתלמידי התורני המופלג מוה' פ' יושב בשבת תחכמוני בק"ק אוהעלי יע"א:
מכתבך קבלתי אתמול והוכרחתני להשיב לך בדבר שאין אני רוצה לדבר בזה ובלא"ה אין אני משיב כעת כי אם בדבר המוכרח מאוד אפילו אם אני בקו הבריא' מכ"ש שאני מוטל על ערש דוי ואפי"ה שכתבת דתליא בזאת השאלה חיזוק לת"ת ברבים אזרתי להשיב לך וגוף השאלה הוא דבקהלתכם יש איסור מן הרב מרא דאתרא לאכול משחיטות השוחט של הספרדיים והש"ס חברה של הספרדיים עושי' סיום על מס' ברכות ואתה הוא באגודה אחת עם עושי המצוה ההוא ואם אתה לא תאכל עמהם על הסעוד' ההוא אפשר שתהא פוגע בכבוד החברה לימוד תורה ברבים ולכן אתה שואל אם תאכל או לא עכ"ל:
והנה, כתבתי כבר שאין אני מכניס עצמי באיסור הזה לומר בו לא איסור ולא היתר ואין אני לא מן האוסרין ולא מן המתירין אמנם על שאלתך עתה אם להורות לך לאכול לכאור' יש לפשוט שאלתך ממה דקיי"ל באו"ח סי' קס"ח סעי' ה' דאם הבעה"ב נזהר מפת של עכו"ם ואורחין מסובין אצלו שאין נזהרין מפ"נ והפ"נ הוא יפה יותר מפת ישראל ישראל יברך הבעה"ב על פ"נ מפני כבודו של האורחין ומשום איבה יעיי"ש וכיון שנזהר בעה"ב מפ"נ הרי הוא כמו נדר ודבר הנדור הוא אסור לאדם לעשות ואפי"ה משום כבוד האורחים ואיבה שלהם מותר לעבור על נדרו וא"כ ה"ה הכא מכח כ"ש דגוף הדין קשה אמאי באמת מותר משום כבוד האורחים ואיבה שלהן לעבור על איסור נהי דקיי"ל בברכות דף כ' דגדול כה"ב שדוחה ל"ת שבתור' ומבואר שם דהיינו דווקא בלא תעשה שהוא בשוא"ת אבל כאן הוא בקום ועשה ואיך רשאי לעבור על נדרו ודוחק לומר דלכך מותר לאכול מפת גוי דאומדין דעתו דאדעת' דהכי לא נדר קשה מנ"ל לומר כן ונרא' לישב דהיתר הזה הוא מיוסד על מ"ש התוס' בברכות שם דל"ת שאינו שוה בכל כגון טומאת כהנים כבוד הבריות דוחה אף ל"ת שהוא בקום ועשה עיי"ש. וא"כ ה"נ בפת של גוי אינו שוה בכל שאחד נזהר מפת של גוי ושלא לאכול והאחר אינו נזהר ולכן הוי ל"ת שאינו שוה בכל ושפיר כבוד הבריות דוחה את הל"ת אף שהוא בקום ועשה:
וא"כ. ה"נ בנידן דידן אין האיסור שוה בכל דאיסור הרב אינו חל כי אם רק על בני קהלתו אבל לא על בני קהלות אחרות מיהו עדיין אין זה מספיק דהרי קי"ל ביו"ד סי' קי"ב סעי' ט"ו דהיתר הנ"ל משום אורחים שייך רק בפת. אבל לא במאכלים אחרים ועוד דנהי דמשום כבוד המסובין בסעודת מצוה איכ"ל כדלעיל אבל הרי אנו צריכין לחוש לכבוד הרב כדקיימ"ל ביו"ד סי' רמ"ב הנ"ל מיהו זה אינו קושי' כלל דבנידון שלך לא שייך זה דהנ' ביו"ד שם קי"ל כשחכם אסר אין חבירו רשאי להתיר מפני כבודו ה"ה אף כשחכם התיר אין חבירו רשאי לאסור מפני כבודו וא"כ בשלומא מי שנוהג להניח לשחוט אצל שוחט הקהל אשכנזים אין זה נגד כבוד המתיר שהרב שהתיר גם שחיטת הקהל מתיר אבל בנידון דהשתא שהוא ממה לאכול בסעודת מצוה וגם ברבים בפרהסי' ואם אתה לא תאכל גם עתה אתה פוגע בכבוד המתיר ואם תאכל אתה פוגע בכבוד האוסר. וא"כ מאי חזית וכו' ולא שייך כלל האיסור לח משום כבוד האוסר ולא היתר משום כבוד המתיר:
וא"כ צריכין אנו לראות על עיקר הדין מי שהוא בר הכי ויודע שדברי המתיר עיקר לדינ' יוכל בוודאי לאכול כדינו ואין לומר מפני כבודו של האוסר יהא אסור שהרי הוא ג"כ נגד כבוד המתיר אבל מי שאין בידו להכריע ומסופק אם דברי המתיר עיקר או דברי האוסר וא"כ הוי לכאור' ס' דאוריית' ובדאוריית' אמרינן דהיכ' שח"א אסר ואחד התיר חזינן מי שהוא גדול יותר בחכמ' ומי יכול להכריע בזה וממיל' הוי סד"א ויהי' אסור אפילו במקום מצוה מיהו איכ' למימר דנהי דבחו"מ סי' ב' יש ב' דיעות בטובי העיר שיהיו יכולין לאסור ולקנוס מ"מ ביו"ד סי' ר"ה בסופו ברמ"א הכריע דרבים הינו טובי הקהל יכולין לאסור עיי"ש בב"י שהאריך בזה וכיון שהכריע הרמ"א כדיעה האוסרת שוב אין אנו יכולין לצרף פלוגת' זו לס"ס כמ"ש הפרמ"ג בפתיח' לאו"ח:
מכל מקום הרי כבר כ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בח"א באהע"ז . בסי' ק"ח לאחר שהאריך בגוף הדין כ' דנרא' דהא דהפקר ב"ד הפקר איכ"ל דהוי רק מדרבנן וא"כ ה"ה הא דיכולין לקנוס הוא רק דרבנן וכיון דיש אוסרין ויש מתירין ובדרבנן אמרינן כדאי הוא רבי פ' או יחיד פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק כמ"ש הש"ך בסוסי' רמ"ב ביו"ד וצורך מצוה הוא כשעת הדחק ומכ"ש לפי מ"ש שיש בזה עוד חששות אשר חששת עליהן בוודאי יש להתיר לך כן נרא' לפי ענ"ד ויש לך מקום לסמוך עליו בעזהי"ת: