אור ברסלב

מהרם שיק חושן משפט· רבי משה שיק

תשובה נה

תשובה נד

הנה בעלי שומר ציון מכתב נ"א הביא בשם הרב דק"ק פעגערסהיים כו' פלפול והערה לומר דאע"ג דקי"ל דאין מתאבלין על תינוק שמת תוך למ"ד אבל אנינות חל עליו דאנינות תליא במוטל עליו לקברו ונפל חייבין לקוברו כמו שהביא מג"א סוף סימן תקכ"ו. ולפי"ז גם בנפל חייבין להתאונן עליו. ועוד הביא ראי' מהרמב"ם פ"א מהלכות אבל שהביא ראיה דאונן מותר ברחיצה וסיכה מדוד שסך כשמת לו התינוק אע"ג דהתינוק מת תוך למ"ד ומוכח דאנינות נוהג ושייך גם על תינוק שמת תוך למ"ד:

והנה ראי' זו מהרמב"ם אינו ראי' כלל דהרמב"ם הביא שפיר ראייתו שהרי הש"ס במ"ק דף ט"ו ע"ב יליף מוינחם דוד את אשתו ויבא כו' דאבל אסור בתשמש המטה והרי אבילות בוודאי ליתא בתינוק וע"כ דס"ל לש"ס דידעו דכלו לו חדשיו וכמו שהאריך בכל זה הרד"ק בשמואל ב' קפיטל ב' פסוק כ' דע"כ ס"ל להש"ס דידע דוד דכלו לו חדשיו וא"כ שפיר הביא הרמב"ם ראי' דסיכה שרי' ולעולם בסתם ולד אין בו אנינות וא"כ אין שום ראי' מהרמב"ם דחל אנינות בקטן פחות מלמ"ד וא"כ לא נשאר רק הקושיא דהרי אנינות תליא במוטל לקוברו:

ובאמת ראיתי שהביאו קושיא זאת גם בשם ספר תפארת למשה. ולפי"ז לפי מה שרצה המג"א בסוסי' תקכ"ו לומר דאפילו בנפל גמור חייב לקוברו א"כ גם בנפל גמור חייב באנינות ואנכי שמעתי ולא אבין דהאיך אפשר לומר הואיל וחייב בקבורה יהי' אסור בכל העצות ואפילו באכילת בשר ויין וכי עדיפא מצוה זאת מכל מצוות האמורות לבטל משום זה מצוה אחרת. ונהי דמת מצוה עדיף משאר מצוות לבטל בשב ואל תעשה הרי אמרו הטעם משום דגדול כבוד הבריות כו' וכן כאן אמרו בירושלמי משום כבודו כו' והיינו בבר קיימא שהי' נשמת חיים באפיו חייב בכבודו אבל נפל כ' בפשיטות בנוב"י ח"ר באו"ח דאין שייך שחייב בכבודו וכיון שאינו חייב בכבודו נהי שחייב בקבורתו מ"מ איך נבטל עבורו מצות כיון שאינו חייב בכבודו וא"כ פשיטא שאין שייך בי' אנינות:

וכל זה בנפל גמור ואפילו במת תוך למ"ד לא מבעי' לדעת הרמב"ן וסייעתי' המבואר באהע"ז סי' קנ"ו דס"ל דאפילו חלה ומת הוי ספק גמור פשיטא דכיון דהמצוה שהוא מחוייב היא וודאי וזה אם הוא מחוייב בכבודו הוי ספק ואין ספק מוציא מידי וודאי ואפילו באכלו ארי או נפל מן הגג או לדעת הפוסקים דאפילו בחלה הוי רוב וולדות בני קיימא ומה"ת חייב בכבודו אפי"ה פשוט דלא שייך בי' אנינות דהאי שאמרו משום שהוא מחוייב בכבודו כבר כ' הר"י ריש פרק מי שמתו דהיינו לסופדו ומטעם זה אסרו עליו בשר ויין שהוא המשמח ומחוייב לאכלו בזמן שמחה ואיך יאכל בשעת מרירות. ואפילו דעתו כדי לשכך מרירתו כנאמר ויין למרי נפש זהו בזיון בעצמו שבשעה שמתו מוטל לפניו אין לנחמו ואין לבטל מרירתו. וכן מה שפטרו אותו שלא יעשה המצוות הכל בשביל טרדה דמצות הספד ומרירות אבל בקטן תוך למ"ד דהדין שאין מתאבלין עליו ואין לו כל כך מרירות אמאי יהי' אסור בדבר שהאונן אסור בו:

ועוד הרי מה"ת חייב בכל המצוות והוא מותר בבשר ויין ורק מדרבנן אסור והרי מדרבנן חשבינין למת בתוך שלשים כנפל וא"כ ממנ"פ מה"ת אינו אונן ומדרבנן הרי הוא כנפל. ואדרבה זה תמוה האיך פטרו מאבילות לדעת הגאונים וסייעתם דיום הראשון הוא מה"ת והרי מה"ת נחשב הוולד לבן קיימא. והרא"ש סוף פרק הי' קורא הקשה על הגאונים אי יום הראשון דאורייתא א"כ למה מת ביום למ"ד דינו כמלפניו וקשה דעדיפא מזה הו"ל להקשות דאפילו תוך למ"ד אמאי אינו מחוייב להתאבל כיון דמה"ת וולד מעליא הוא:

והנראה לפי ענ"ד דהרי אבילות יש לו שורש מדכתיב לה יטמא וכמבואר בסמ"ג הובאו דבריו בכ"מ ריש הלכות אבילות ובחינוך בפ' אמור ושם בטומאת כהנים ממעטינין מלאביו ולאמו כשהם דווקא בר קיימא כמו אביו ואמו ולמיעוטי אפילו בר שלשים ולזה במת תוך שלשים אין בו אבילות. ועכ"פ כיון דלית בי' אבילות כ"ש דלא שייך בי' אנינות. וכבר הביאו ראי' לזה מן הירושלמי סו"פ נושאין על האנוסה דמבואר דכל שלא קים לן דכלו לו חדשיו לית בי' אנינות וכן מוכח במס' שמחות פ"י דקאמר דאבל שמתו מוטל לפניו אסור כו' מבואר מזה דווקא מי שהוא אבל כו' הוא אסור בכל הנזכרים שם:

ולפי האמור דהא דממעטינין מאביו ואמו נפל היינו מת תוך למ"ד א"כ אין להמג"א בסוסי' תקכ"ו ראי' דנפל חייב בקבורה דמת בתוך למ"ד לא מצינו מ"ד שיאמר דלא צריך קבורה ורק בנפל פליגו בי' והרי על נפל גמור אין ראי' מת"כ הנ"ל כן נראה לפי ענ"ד וכן הוא סוגיא דעלמא והנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם הכ"ד הק' משה שיק מברעזאווע:

תוכן העניינים

מהרם שיק חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה